לעולם מצילין מזון ג' סעודות — מדלא אמר ארבע לית ליה דרבי חידקא:
מכלל דתנא קמא שלש סעודות סבירא ליה — דבהאי לא איפליגו אלא דת"ק סבר מה שעבר כבר לא יציל ולרבי יוסי יציל:
תמחוי — קערה גדולה היא וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים ב' סעודות ליום מיום ליום:
לא יטול — כיון דיש לו נמצא גוזל לעניים:
קופה — מעות הן לפרנס עניים בני טובים דזיל להו מילתא דתמחוי ומתחלקין מע"ש לע"ש:
י"ד סעודות לא יטול מן הקופה — שהרי יכול להמתין לע"ש הבאה אבל כשיש לו מזון י"ב יטול שהרי לא תחלק עוד עד שיגיע ע"ש והרי לשבעה ימי שבת צריכין י"ד סעודות:
אכליה בשבתא — שהרי תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך לאכול בלילה ואף על גב דאמרינן לקמן לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת ה"מ למאן דאפשר ליה:
בתעניתא מותבינן ליה — בתמיה:
אלא הא מני ר' עקיבא היא — ולענין סעודת שבת במאן דאפשר ליה איכא למימר כרבנן ואיכא למימר כרבי חידקא ומיהו האי דצריך לבריות יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו:
אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום — שאינו לן בלילה אצלם:
מככר — הלקוח בפונדיון כשהשער ד' סאין בסלע והפונדיון אחד מי"ב בדינר דהוא אחד ממ"ח בסלע ושיערו לו חכמים ככר זו לשתי סעודות היום והלילה:
לן נותנין לו פרנסת לינה — לקמן מפרש מאי היא שהרי סעודה של לילה בכלל ככר היא וככר זו משערינן בעירובין (דף פב:) למזון שתי סעודות לעירובי תחומין:
ואם שבת — אצלם בשבת:
מאי פרנסת לינה — הא קבל ליה סעודת הלילה:
בי סדיא — לבדין פולטר"א להניח תחת מראשותיו:
שוב אינו מדיחן — דאין הדחה זו אלא לחול:
חבלו של משיח — כדאמרי' בכתובות (דף קיב:) דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים שנאמר ועוד בה עשיריה וגו' חבלי לשון חבלי יולדה (הושע יג):
בלי מצרים — כלומר אין לה קץ:
אז תתענג — בתר וקראת לשבת עונג כתיב:
