מסכת סנהדרין דף ע״א עמוד א׳

חייב משום ויין ושכר אל תשת וגו' ובכהן עסקינן:

כי סובא וזולל יורש בתר קרא קמא כתיב להכי אתייה להכא:

יורש סופו להיות עני ומבקש למודו ואינו מוצא:

וקרעים תלביש נומה נומה שאדם מתגרה בה תלביש קרעים כלומר סוף כל בעל הנאות לבא לידי עניות:

נעשה לו קרעים משכח למודו ואינו נזכר אלא בסירוגין:

מתני' משל אחרים ואכל ברשות אחרים ואפילו לא אכלן ברשות בעלים עצמן וטעמא מפרש בגמרא:

גמ' בעית מתפחד מאביו שלא יבין הלכך לא ממשיך:

עד שיגנוב משל אביו דשכיח ליה לגנוב תמיד ואכל ברשות אחרים דלא בעית שלא יראהו אביו ובכי האי גוונא ממשיך:

על מנת שאין לבעליך כו' סוגיא זו כרב ששת דפ"ק דקדושין (דף כג.) דאמר לרבנן אהני ליה תנאיה אבל ר' (אליעזר) סבירא ליה דאפילו כי האי גוונא אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה ומ"מ מתניתין לא תקשה דהוה משני בדמי סעודה המוכנת לאמו אי נמי רבי אלעזר הוה מוקי לה בשנתן לה בעלה דהא ר"א הוא דאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף נא. ושם) אחד וזה אחד זה קנתה ואין הבעל אוכל פירות:

הנותן מתנה לאשה קנה בעלה ואם נתן לה על מנת שאין לבעלה רשות בהן יש אומרים שלא קנה הבעל אבל גדולי הפוסקים כתבו שקנה הבעל אף בנתן לה על מנת שאין לבעלה רשות בה אבל אם התנה בגוף המתנה שתהא לה לדבר פלוני כגון על מנת שתאכלי ותשתי בהם קנתה אבל אם לא פירט לה אלא שאמר מה שתרצי עשי קנה בעלה וגדולי המחברים פסקו שאף במה שתרצי עשי קנתה והוא תמה שמה שתרצי עשי אינו אלא בעל מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא שכבר ישבנו את הענין והסכמנו לדעתם במסכת קידושין ובמסכת נדרים וכל שכתבנו שקנה הבעל לא כמציאה שכלה לבעלה אלא כנכסי מלוג להיות הפירות שלו שאף ירושה אין לו אלא פירות כל שכן מתנה שהיא כעין מקח וכמו שאמרו במקום אחר אי לאו דהוה ליה הנאה וכו' וכן יראה ממשנת המשליש מעות לבתו האמורה בכתובות ויש מפקפקין לומר שהם לבעלה במתנה גמורה כמציאה ממה שנאמר במסכת קידושין כאחד עם קנין העבד שהוא לרבו לגמרי ואף ממה שכתבו גדולי הרבנים בסוגיא זו ובקידושין לפי תמם יראה שהם סוברים כן ואין הדברים נראין וגדולי המחברים וכן גדולי המפרשים כתבוה כדברינו ויש מסייעין לשיטתנו ממה שאמרו בתלמוד המערב מפני מה אמרו מציאת האשה לבעלה שלא תהא גונבת לבעלה ותאמר מצאתי הגע עצמך שנתן לה אחר במתנה כלומר שנאמנת בכך ומה הועילו קול יוצא למתנה ואין קול יוצא למציאה אלמא שבמתנה הגוף מיהא שלה ואע"פ שאפשר לפרש שנתן לה אחר במתנה למה שהיא אוכלת על הדרך שביארנו מ"מ הדברים אמורים בסתם ומ"מ ממה שכתבנו אתה רואה שמה שאמרו כאן דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה לדעת גדולי הפוסקים אתה צריך לפרשה לענין פסק שפירט בו ואמר אלא מה שאת אוכלת בפיך וכבר כתבנו עיקרי דברים אלו בארוכה בראשון של קידושין:

המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה או אמו רוצה ואביו אינו רוצה אין נעשה בן סורר ומורה שהרי נאמר ותפשו בו אביו ואמו וטעם הדברים שלא מסרה תורה בחינת תכליתו לשקול דעתו של אחד מהם אלא לשניהם שכל ששניהם מסכימים בכך אין עוד ספק בהחלטתו ור' יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה פי' בגמ' שלא אמר ר' יהודה בשאינה ראויה לו מצד איסור שאפילו היתה מחייבי כריתות ומיתות בית דין לא נפקיע ממנו דין סורר ומורה שמ"מ אביו אביו ואמו אמו אלא שהוא רוצה לומר אם אין אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה ואין הלכה כר' יהודה ודין בן סורר ומורה נעשה אף בשאין שוים וכן אף בשאינה ראויה לו ואף בממזר כמו שכתבנו היה אחד מהם גדם או חגר או אלם או סומא או חרש אין הבן נעשה בן סורר ומורה ויראה לי הטעם מפני שהאכזריות מצויה באלו ומ"מ דרך אסמכתא סמכוה מן המקרא ותפשו בו ולא גדמין והוציאו אותו ולא חגרין ואמרו ולא אלמין בננו זה ולא סומין איננו שומע בקולנו ולא חרשין:

בתוס' ד"ה על מנת שאין לבעלך כו' דהא ר' אליעזר הוא דאמר בחזקת הבתים אחד זה ואחד זה וכו' פי' בין שנתן לה בעלה במתנה בין שמכר לה בעלה קנתה וכו':

גמ' כמאן כר"י עי' ת"י יומא סב ע"א ד"ה שני:

שם וישבתי על קברו עי' ש"ע י"ד רסי' שסד:

הַיָּשֵׁן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ קְרָעִים קְרָעִים (משלי כג, כ) נראה בס"ד הכונה לרמוז אם תקרע אות ת' של 'תּוֹרָה' לשנים יהיה ר' ר' ותקרע אות ר' של 'תּוֹרָה' לשנים יהיה ק' ק' הרי אותיות 'רק' שיהיה רק מלמוד הגרסה ורק מלמוד העיון ותקח אות ו' ד'תּוֹרָה' ותקרענה לשני חלקים שהם 'בד' ותקח אות ה"א ד'תּוֹרָה' ותקרענה לשני חלקים שהם 'אד' הרי יהיה מזה אותיות אבד ד' רצונו לומר אָבַד ממנו כל ד' חלקים של למוד הפרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד].

וּמִדְּקוֹל בָּעִינָן שָׁוִין, מַרְאֶה וְקוֹמָה נַמִּי בָּעִינָן שָׁוִין (דברים כא, יח) קשה מאי תליא הא בהא? ונראה לי בס"ד אעיקרא דמלתא צריך לבאר מה טעם יש בדבר זה שהצריכה תורה שיהיו שוין בקולם? ונראה הענין הוא שזה בן סורר ומורה החמירה תורה בעונשו מפני שהתורה ציותו במורא אביו ואמו והוא עבר על מורא של שניהם בבת אחת שייסרו אותו שניהם ביחד ועבר על דברי שניהם וכיון דעבר על שתי מוראות ביחד ענשו חמור שנענש בעונש כפול. אך איך יצוייר שיעבור על שתי מוראות ביחד בבת אחת דאם שניהם עומדים ומצוים אותו הלא תרי קלי לא משתמעי ואיך יהיו בבת אחת? דבשלמא אם היה המצוה אותו אביו שהוא גם כן רבו ועבר הרי זה עבר על שתי מוראות בבת אחת כי המדבר ומצוה הוא גוף אחד אך אב ואם הם תרי גופי לכן לא חייבתו תורה אלא אם כן יהיו אביו ואמו שוין בקולם דהשתא בעת שאביו עומד ומדבר עמו ומצוהו נדמה לבן כאלו גם אמו מדברת עמו בעת שמדבר אביו ונמצא שזה עובר על שתי מוראות ביחד דדמי כאלו אביו והוא רבו גם כן מצוה אותו דעבר על שתים בבת אחת. ולכן גזרת הכתוב כאן שיהיו אביו ואמו שוים גם במראה וקומה דכיון שהם שוים בשלשה קול ומראה וקומה נמצא נדמה לו בעת שמדבר אביו עמו כאלו גם אמו מדברת עמו ולכן ענשו חמור דעבר על שתי מוראות הבאים כאחד, ולכך אמר 'מִדְּקוֹל בָּעִינָן שָׁוִים מַרְאֶה וְקוֹמָה נַמִּי בָּעִינָן שָׁוִים' דבאמת כיון דחשבינן ליה דעבר על דברי אביו ואמו בבת אחת לא סגי בהשוואתם בקול בלבד אלא צריך שיהיו שוין בקול ומראה וקומה דאז על ידי השואתם בשלשה הנזכרים נחשב שבעת שאביו מצוה ומתרה בו כאלו גם אמו מדברת עמו בעת ההיא ביחד דנחשבים אביו ואמו כמו גוף אחד. ברם הוה קשיא לי לכאורה איך יתכן שיהיו אביו ואמו שוים בקולם, והלא אמרו בגמרא דיבמות (יבמות פ:) בסמנים של סריס חד מנייהו שקולו לקוי שאינו ניכר בין איש לאשה וכן חד מסימני איילנית שקולה עבה ואינה נכרת בין אשה לאשה? ושוב ראיתי דאין זו קושיא כי עיינתי שם בגמרא דקאמר אתמר סימני סריס רב הונא אמר עד שיהיו כולן רבי יוחנן אמר אפילו באחד מהן, וקאמר בגמרא לכולי עלמא היכא דהביא שתי שערות אינו סריס אלא רק בנמצאו בו כל הסמנים עיין שם, ואם כן כאן איירי בהביא שתי שערות ורק בענין קולם שוין דיכולים להוליד. וראיתי להגאון בעל עיון יעקב שכתב על דברי הברייתא שאמרה 'לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת' וזה לשונו בש"ס איתא מדבעינן קול ומראה וקומה שוה לכך לא היה ולא עתיד להיות, שמעתי בשם גדול אחד משום דסימני סריס ואיילונית אם האיש קולו כאשה או להפך לכך לא היה ולא עתיד להיות כיון דעד כאן אחד מהם עקר עד כאן לשונו. ונתפלאתי על הגאון בעל עיון יעקב ועל אותו גדול איך נעלם מהם דבר זה שהבאתי לעיל מן הגמרא באותו הדף דקאמר להדיה ביש לו שתי שערות כולי עלמא לא פליגי דאינו סריס אלא עד שיהיו כל סמני הסריס מצויים בו, וכן הוא בטור ושולחן ערוך (סימן קעב) ואם כן שפיר משכחת לה דקולו שוה לאשתו ומוליד משום דלית ביה שאר סמנים וכדכתיבנא לעיל.

לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת (דברים כא, יח) הקשה הרב עיון יעקב ז"ל הוה ליה למימר 'לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה' עיין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דאדם הראשון קיים קודם החטא כל המצות ברוחניות ולעתיד אחר תחיית המתים יקיימו ישראל כל המצות ברוחניות ואין דעתינו משיג עתה איך יתקיימו ברוחניות מאחר שעדיין לא הגענו למדרגה זו של העתיד לבוא עד כאן דבריו. ובזה מובן דנקיט 'וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת' לרמוז גם לעתיד אחר התחיה כשיקיימו כל המצות ברוחניות לא יקיימו מצוה זו דכיון דבגשמיות אין לה קיום גם ברוחניות אין לה קיום.

וְלָמָּה נִכְתָּב? דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר קשה אם כן יכתוב כמה דברים דלא שייכי בפועל ורק יכתוב כדי לקבל שכר בדרשה? ועוד שמע מינה דעבדי על מנת לקבל פרס! וצריך לומר בס"ד דאיתא בזוהר הקדוש פרשת בלק (זהר חלק ג קצז:) בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה לכתוב פרשת בן סורר ומורה אמר לו משה מאריה דעלמא שביק דא אית אבא דעביד כן לבריה? אמר לו כתוב וקבל אגרא, את ידעת ואנא ידע יתיר מה דאת חמי עלי ההוא עובדא דרוש קרא ותשכח בההיא שעתא רמיז קודשא בריך הוא ליופיא־ל רבנא דאורייתא ואמר למשה אנא דרשנא להאי קרא כתיב (דברים כא, יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ דא קודשא בריך הוא דכתיב הֳ' אִישׁ מִלְחָמָה (שמות טו, ג) בֵּן דא ישראל, סוֹרֵר וּמוֹרֶה דכתיב כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל (הושע ד, טז), אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ דא קודשא בריך הוא וכנסת ישראל וכו' עיין שם. נמצא נכתבה פרשה זו כדי לדרוש ממנה מוסר לישראל שלא יבטיחם יצר הרע בטענות של הבל לומר בָּנִים אַתֶּם לַהֳ' אֱלֹקֵיכֶם (דברים יד, א) ואין האב מכלה בניו מן העולם והא אשתכח כהאי גונא גבי בן סורר ומורה דסוקלים אותו בבית דין על פי דברי אביו ואמו, והנה אמרו רבותינו ז"ל שְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה (משנה אבות ד, ב) פירוש אדם דורש בדברי תורה לפני אחרים הנה הדברי תורה שדורש היא מצוה ויש לו שכר שנשמעים דבריו לאחרים ועושים מצוה מכח דבריו נמצא יש לו מצוה זו שעושים אחרים מחמתו וזהו שכרו. וכן כאן דרוש פרשה זו דבן סורר ועל ידי כך ילמדו מוסר ישראל ממנה ויעשו תשובה ואז תקבל שכר היא מצות התשובה שיש לך זכות שבעבורך נעשית אצל ישראל.