דן אפילו ביחיד — דכתיב (ויקרא יט) בצדק תשפוט וקסבר אין כאן עירוב פרשיות:
דגמירנא — שמועות דינין מרבותי:
וסבירנא — יודע אני להוסיף וליישב טעמים מדעתי:
ונקיטנא רשותא — מריש גלותא דייננא דיני ממונות ביחידי:
דיניה לאו דינא — והדר דינא לגמרי:
דן דינא — ביחידי:
אי קבלוך עלייהו — לגמרי לילך אחריך אם לדין אם לטעות ולא יתבעוך לא תשלם:
ואי לא זיל שלים — ואי לא קבלו טעותך עליהם דאמרו לך דיינת לן דין תורה זיל שלים ומיהו מיהדר דינא לא אלמא גמיר וסביר וכי לא נקיט רשותא דיניה דינא ולא מהדר:
לישקול רשותא — דכיון דברשות נחת לא משלם:
מהכא להכא — מריש גלותא לבבל למידן דינא בבבל:
ומהתם להתם — מנשיא דארץ ישראל לדון בארץ ישראל:
שבט — לשון שררה ויש להן רשות להפקיר דהפקר ב"ד הפקר דכתיב (עזרא י) וכל אשר לא יבא וגו' ביבמות בהאשה רבה (יבמות דף פט:):
מחוקק — שררה מועטת:
שרודים את העם — שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס:
בני בניו של הלל — הלל נשיא היה כדאמר בפסחים באלו דברים (פסחים דף סו.) הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם:
דן דינא — בבבל וטעה:
אתא — לא"י לקמיה דרבי חייא:
ש"מ מהתם להכא לא מהני — דהא רבה בר חנה רשותא הוה נקיט מרבי דנשיא דא"י היה כדאמרן לקמן בשמעתין בן אחי יורד לבבל וכו':
לא מינייכו נקיטנא רשותא — ואיני כפוף לכם:
על הגבולין — הנמשכות אחר ארץ ישראל:
מאי רשותא — דרבה בר חנה:
יורה — איסור והיתר אמר להם רבי יורה ולקמן פריך אי גמיר למה ליה רשותא בהוראה:
ידין — ברשות ויפטר מלשלם:
יתיר בבכורות — יראה במומין ואם קבוע הוא יתירנו לשוחטו דביומיה דרבי אין לבכור תקנה עד שיפול בו מום דאחר חורבן היה:
אל יתיר — לקמן מפרש טעמא:
איבו — אבוה דרב הוה כדאמרינן באור לארבעה עשר (פסחים דף ד.) א"ל אייבו קיים כו':
וחנה — אבוה דרבה:
מכפרי — מקום:
