מרעהו — מונע חסד ואע"ג דלא כתיב מונע ממילא משמע שכל תיבה שראשה מ"ם משמשת נטילה היא כמו ויקח מידם (שמות ל״ב:ד׳) אבדו גוים מארצו (תהילים י׳:ט״ז):
למיפא — לאפות עיסה שהשאיל בעה"ב תנורו:
שקילי ניביה — נטולות ד' שיניו שהוא נושך בהן אותן שיניים קרי ניבין כדאמרינן באלו טרפות (חולין דף נט.) גמל ניבי אית ליה:
שקילי טופריה — נטולות צפרניו מלסרוט:
שקולא — נטולה טובתך ומוטלת על הקוצים:
טיבותיך — טובת הנאת נחמתך כמו מחזיק טוב הגרי"א בלע"ז:
עד כאן — עד ודע כי על כל אלה וגו':
עד כאן לתורה — שמח בתלמודך למוד משמחה ומטוב לב והלך בדרכי לבך להבין מה בלבך לפי ראות עיניך:
מכאן ואילך למעשים טובים — ודע כי על כל אלה על כל מה שלמדת סופך ליתן את הדין אם לא תקיים:
אצעדה — של זרוע:
ואילו אצעדה טמאה היא — דכתיב (במדבר לא) במעשה מדין אצעדה וצמיד וגו' וכתיב תתחטאו אתם ושביכם:
תחת אצעדה — שבזרוע עומדת בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה הלכך טהורה דלאו לנוי היא וכלי תשמיש נמי לא הוי אלא כלי המשמש כלי דומיא דטבעות הכלים דאמרינן בפרקין דלעיל דטהורין ויוצאין בהם דצורך לבישה היא ומישלף ואחויי נמי ליכא למיחש דלא מיגליא לשוקה:
בירית באחת — משוקיה:
ושלשלת משוי להו מנא — בתמיה דקתני כבלים טמאים:
וכי תימא כדר' שמואל כו':
משמיע קול בכלי מתכות — בריש פרקין:
ועשו להן שלשלת כו' — הלכך שלשלת תשמיש אדם הוא ולאו תשמיש כלי דלא תקבל טומאה ואין יוצאין בהן דילמא שלפא לשלשלת שהיא של זהב ומחויא דכי שקלת לשלשלת לא מיגליא שוקה שהרי בירית במקומה עומדת:
יישר וכן אמר ר' יוחנן — יפה אמרת וכן שמעתי מר' יוחנן:
מציץ — שהוא דבר מועט ומנאו עם תכשיטי כהן:
יו"ד ה"א מלמעלה קדש למ"ד מלמטה — כלומר השם שלם בשיטה עליונה וקדש למ"ד בשיטה תחתונה שלא להקדים שאר אותיות למעלה מן השם מאחר ששני שיטין היו ורבינו הלוי שונה קודש לה' מלמטה והיא היא:
אני ראיתיו ברומי — שנכנס לאוצר המלך ליטול מה שירצה במס' מעילה (דף טו:) במעשה בן תלמיון:
כי סליק רב דימי לנהרדעא — חזר בו ממה שאמר ציץ אריג הוא:
מאו בגד — דכתיב גבי שרצים או בגד או עור או ריבוי הוא:
אריג ותכשיט כל שהוא — חציו אריג וחציו תכשיט שאינו אריג וכולו הוי כל שהוא כלומר דבר קטן:
מוסיף שק על הבגד — בדבר זה שהשק טמא משום אריג ולקמיה מפרש ליה:
ההוא במדין כתיב — גבי טומאת מת ושרץ ממת לא יליף להחמיר דמה למת שכן טומאתו חמורה:
