מסכת שבת דף קמ״ז עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Shabbat 147a, Chapter 22 Chavit
רש"י
המנער טליתו - מן העפר:
חייב חטאת - דזהו ליבונה:
אלא באוכמי - שהאבק מקלקל מראיתה וקפיד עליה:
והוא דקפיד עלייהו - ללובשן עד שינערם:
קמחללי שבתא - וגלימי אוכמי הוו:
לא קפדינן - לא איכפת לן אם יש עליה אבק הלכך לאו ליבון הוא:
כומתאי - כובעי:
הוה קא מחסם - לשון לא תחסום (דברים כה):
למיתבא ליה - שצריך לנער הטל מעליה:
בטלית מקופלת - לאחר שנתנה על ראשו הגביה שיפוליה על כתפיו:
חייב חטאת - שאין זה דרך מלבוש:
והרטנין - על שם מקום:
נימא כרוכה על אצבעו - שלא יפול מכתפיו:
בר היני:
מרזב - מפרש לקמיה:
כיסוי בבלייתא - שמסלקין בגדיהם מן הארץ כשהן ארוכין וכופלין אותו כלפי מעלה פרונצי"ש (קפלים) ומחזיקין אותן ע"י חוטין והיינו כמין כיס וכמו מרזב:
אסור - משום תקוני מנא:
הכי מאי - קולט חלוקו (בפניו) בענין אחד ושואלו כגון זה מרזב או לא וחוזר וקולטו בענין אחר ושואלו:
לכנופי - שיהא מתוקן תמיד להעמיד קיפולו לעולם:
להתנאות - לפי שעה:
מתנאה בסדינו - אחר שנתעטף היה מתקנו על גופו ומיישבו ובחול קאמר כלומר אלמא דאורחיה בהכי וה"ה לשבת:
שני צידי טליתו - שבימינו ובשמאלו לצד הקרקע:
בן זירוז בזו לא חייב ר"מ חטאת - בתמיה דאין זה דרך מלבוש אלא דרך משוי:
דקדק ר"מ ע"כ - בתמיה לחייב חטאת בדבר הדומה להיות מותר כזה שאינה מקופלת ואחוריה נופלין למטה מכתפיו אלא שצידיה היו מונחין על כתפו:
שלשל - הורידה למטה שקבל דבריו:
נשאל איתמר - לא אירע מעשה זה לרבי אלא שאלו לפניו מהו לצאת בו ובקש להתיר עד שאמרו לפניו משום רבי מאיר חייב חטאת דאיהו סבר הואיל ואינה מקופלת שהרי אחוריה היו נופלין למטה מן כתפיו אלא שצידיה היו מונחים על כתפיו הוה סבר דרך מלבוש הוא:
מתני' מי מערה - מי מקוה מקורה שהוא חם ואין חומו יוצא ודוקא חמין נקט ומש"ה קתני הרוחץ דיעבד:
ונסתפג - וקינח:
אפי' בעשר אלונטיות - סדינין שמקנחין בהן וסיפג בהן זה אחר זה ורבותא היא דלא נפישי מיא בכל חד אפ"ה לא יביאם בידו בתוך ביתו אפי' ע"י עירוב שמא ישכח ויסחט בבואו:
אבל עשרה בני אדם - הואיל ומרובין הן מדכרי אהדדי:
מסתפגין באלונטית אחת - והיינו נמי רבותא דחדא אלונטית לעשרה נפישא ביה מיא אפילו הכי מביאין אותה בידים:
פניהם ידיהם ורגליהם - אורחא דמילתא נקט וה"ה לכל גופם:
סכין - שמן בשבת:
וממשמשין - ביד על כל הגוף להנאה:
אבל לא מתעמלין - לשפשף בכח:
ולא מתגררין - גרסינן במגררת שקורין אשטרייל"א דהוי עובדא דחול:
לקורדימא - שם הנהר ובגמ' מפרש טעמא:
אפיקטויזין - להקיא:
ואין מעצבין את הקטן - לשון ידיך עצבוני (איוב י׳:ח׳) שמתקנים ומיישבין עצמותיו וחוליות שדרתו כמדת צלמו ובגמרא אמר טעמא:
ואין מחזירין את השבר - עצם שנשבר. כל רפואה אסורה משום שחיקת סמנין:
נפרקה - אלויישי"ר בלעז שיצא העצם מפרק שלו:
לא יטרפם - לשון ביצים טרופות בקערה (חולין דף סד.):
1המנער טליתו בשבת חייב חטאת. ולא אמרן אלא בחדתי, אבל בעתיקי לית לן בה. ולא אמרן אלא באוכמי, אבל בחיורי וסומקי לית לן בה, והוא דקפיד עלייהו.
2עולא איקלע לפומבדיתא, חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו, אמר: קמחללין רבנן שבתא. אמר להו רב יהודה: נפוצי ליה באפיה, אנן לא קפדינן מידי.
3אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף. א"ל הב לי כומתאי. [חזא דאיכא] טלא עליה, הוה קמחסם למיתבה ליה. א"ל נפוץ שדי, אנן לא קפדינן מידי.
4אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: היוצא בטלית מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת חייב חטאת. תנ"ה סוחרי כסות היוצאים בטליתות מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת חייבין חטאת. ולא סוחרי כסות בלבד אמרו, אלא כל אדם. אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך.
5וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו חייב חטאת. ולא חנוני בלבד אמרו, אלא כל אדם. אלא שדרכו של חנוני לצאת כך. והרטנין יוצאין בסודרין שעל כתיפן. ולא רטנין בלבד אמרו, אלא כל אדם. אלא שדרכן של רטנין לצאת בכך.
6א"ר יהודה: מעשה בהורקנוס בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שעל כתיפו בשבת, אלא שנימא כרוכה לו באצבעו, וכשבא הדבר לפני חכמים, אמרו: אפילו אין נימא כרוכה לו באצבעו. דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרב חסדא: הלכה אע"פ שאין נימא כרוכה לו באצבעותיו.
7עולא איקלע לבי אסי בר היני, בעו מיניה: מהו לעשות מרזב בשבת? אמר להו, הכי אמר רבי אלעי: אסור לעשות מרזב בשבת. מאי מרזב? אמר ר' זירא: כיסי בבלייתא.
8ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא. א"ל הכי מאי? א"ל אסור. והכי מאי? א"ל אסור. אמר רב פפא: נקוט האי כללא בידך: כל אדעתא דלכנופי אסור, כל דלהתנאות שרי. כי הא דרב שישא בריה דרב אידי מתנאה בסדינו הוה.
9כי אתא רב דימי, אמר: פעם אחת יצא רבי לשדה והיו שני צידי טליתו מונחין על כתיפו. אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו של רבי מאיר: בזו לא חייב ר' מאיר חטאת? אמר ליה דקדק רבי מאיר עד כאן? שלשל רבי טליתו.
10כי אתא רבין אמר: לא יהושע בן זירוז הוה אלא יהושע בן כפוסאי היה, חתנו של ר' עקיבא, אמר: בזו לא חייב ר' עקיבא חטאת? אמר לו: דקדק ר"ע עד כאן? שלשל רבי טליתו. כי אתא רב שמואל בר רב יהודה אמר: ״נשאל״ איתמר.
מתני׳ · משנה
11הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו. אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת, פניהם ידיהם ורגליהם, ומביאין אותן בידן.
12סכין וממשמשין, אבל לא מתעמלין. ולא מתגררין. אין יורדין לקורדימא, ואין עושין אפיקטויזין, ואין מעצבין את הקטן, ואין מחזירין את השבר, מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם נתרפא נתרפא.
גמ׳ · גמרא
13קתני מי מערה דומיא דמי טבריא: מה מי טבריא חמין אף מי מערה חמין. ״הרוחץ״: דיעבד אין, לכתחילה לא. מכלל׃
תוספות
המנער טליתו - פי' ר"ח מן הטל שעליו דהיינו כיבוס וליבון חייב חטאת וכן משמע דהוי דומיא דכומתא דרב יוסף אבל בניעור מן העפר כדפירש בקונטרס אין נראה שיהא שייך ליבון:
היוצא בטלית מקופלת - איידי דאיירינן במי שנשרו כליו בדרך שאז דרך הוא לקפל טליתו נקטיה הכא:
הרטנין - רטנין כמו הרהטנין (הערוך פי' הרצים):
מהו לעשות מרזב - נראה לרבי דלענין איסור הוצאה איירי כמו טלית של ד' כנפו' ולוקח שני צידי רוחב טליתו של צד ימינו ונותן על כתף השמאלית ואינו פושטו על כתף אלא מקופל ומונח על כתפו והיינו דקאמר מאי מרזב כיסי בבלייתא שקורין פרונצדר"ה דכשהוא מונח כמו שפירשתי יש בו כיסים מרובים וכל כיסא וכיסא נראה כמין מרזב ומיבעיא ליה אי איכא איסור הוצאה בכך כיון שאינה דרך מלבוש והיינו דקאמר כל אדעתא לכנופי אסור דהיינו כמו שפירשתי ששני צידי הימין מקובצים ומונחים על כתף השמאלית שיכול לילך במהרה. ולא יכביד עליו טליתו אדעתא דלהתנאות שפיר דמי והיינו כשאין צידי טליתו מקובצין אלא צד אחד מונחת על כתפו אצל צוארו וצד האחר נופל על שכמו עד הזרוע ואין בו שום כיסוי והיינו שלשל רבי טליתו דבסמוך שלשל אותו כמו שפירשתי כעין להתנאות והיינו דרך מלבוש וכן פירש בערוך ערך מרזב אסור לעשות מרזב בשבת פירוש כשיעטוף אדם טליתו ויקפיל שני קצותיו כעין דרך קיפול ויניחנה על שכמו השמאלית ויחזור ויקפל שאר הטלית שבצד הימין ויניחנה בכתפו רק מה שפירש שקורין מרזב מה שטליתו מושפלת מהנה ומהנה וחלל כנגד השדרה דנראה כמין מרזב אינו נראה לרבי דא"כ מאי קאמר בתר הכי מאי מרזב כיסי בבלייתא הלא אינו עשוי כעין כיסא. מ"ר:
אף מי מערה חמין - שהוחמו באור דאי בחמי טבריא שרי לכתחילה כדאמר בפרק כירה (שבת ד' מ. ושם) והניחו להן חמי טבריא ובפרק שמונה שרצים (ד' קט. ושם:):
דיעבד אין - אמי מערה קאי ולא תנא במתני' חמי טבריא אלא למידק אף מי מערה חמין:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רבנו חננאל
אמר רב הונא המנער טליתו בשבת חייב חטאת - פי' המנער כדכתיב התנערי מעפר וכדגרסינן התם ומנערה אחת לשלשים. אם יש אבק בבגד חדש שחור ומקפיד עליו. או אם יש עליו דבר טינוף אוסר רב הונא לנפצו. אבל אם הוא בגד ישן או לבן או אדום ולא קפיד עלייהו שרי וכן הלכה. וזה שראה עולא לרבנן דהוו נפצי גלימייהו ואמר הני מחללי שבתא. רבנן דפומבדיתא במלבושין דלא קפדי עלייהו הוו נפצי. (אמתא) [כומתא] הוא כמין כובע של ראש במקום סודר כדאמרינן בפרק השולח גט לאשתו האי אמתא דהוה שכיב מרה אתת בכת קמיה. ואמרה ליה עד אימת תיתעבד ותזיל ההיא אמתא שקל כומתיה ושדא בה אמר ליה קני הא וקני נפשיך. כלומר קני נפשיך בחליפין. וי"א כומתא הוא כגון כאן דומה לגביע והוה באותו הטמנ' טינוף. והוה אבי' מהסם. כלומר מתיירא כדאמרינן התם חזייה דהוה קא מהסם. א"ל רב יוסף לאביי נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי:
היוצא בטלית מקופלת ומונחת לו על כתפו כגון אלו מוכרי כסות שמקפלין ומפשילין אותן על כתפייהו.
אתמר משמיה דר' יוחנן חייב חטאת ותניא כוותיה והכי הלכתא וכן נמי היוצא וצרורין לו בסדינו מעות חייב חטאת אבל הרטנין שהם הרצים יוצאין בסודר שעל כתפיהן. ולא אלו בלבד אלא כל אדם. והנכון להיות כרוך בצוארו. או נימא כרוכה לו באצבעו. כהורקנוס בר' אליעזר. ואע"ג דאמר משמא דר' יוחנן הלכה אע"פ שאין נימא כרוכה לו על אצבעו:
עולא איקלע לבי אסי בר (חני) [היני] בעא מיניה מהו לעשות מרזב בשבת א"ל הכי אמר ר' אלעזר אסור. כך קבלנו מרבותינו שיש בידם קבלה כי מרזב זה כשיתעטף אדם טליתו ויקפל ב' קצוותיה כמין כרך קיפול ויניחה על כתפו השמאלית ויחזור ויקפל שאר הטלית המשולשל בצידו הימין מניחה בכתפו הימין ונמצאת טליתו מקופלת מהנה ומהנה ומופשלת על כתפיו וחלל כנגד השדרה ונראה כמין מרזב. וכענין זה היה קשר (כישי) [כישא] בבלייתא שהיו קושרין ב' כריכות וקורין אותה כישא וכיסכוסי מאני. וי"א זולתי פירוש זה. אבל חובה עלינו לומר בלשון רבותינו ומה שקיבלנוהו. וכרב פפא שהוא בתראה עבדינן ואמר כללא כל אדעתא לכנופי אסור. כל להתנאות שפיר דמי וכדרב שישא בריה דרב אידי שהיה מתנאה בסדינין כי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה והיו ב' צידי טליתו מונחין לו על כתפו ושאר הטלית כרוכה ומופשלת לו לאחוריו.
אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו של ר"מ בזו לא חייב ר"מ חטאת. כלומר זה המעשה דומה לרטנין שיוצאין בסודרין בסדינין מקובצין ולא משולשין על כתפיהן ור' מאיר לא היה בזה מחייב חטאת אי לא אסורה מדרבנן. א"ל ר' דקדק ר"מ עד כאן שלשל רבי טליתו:
מסכת שבת דף קמ״ז עמוד א׳
מסכת שבת דף קמ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 13 קטעים ממוספרים, כ־442 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: שבת דף קמ״ז ע״א
פתיחה בקורא