מסכת שבת דף קמ״ז עמוד א׳

המנער טליתו - מן העפר:

חייב חטאת - דזהו ליבונה:

אלא באוכמי - שהאבק מקלקל מראיתה וקפיד עליה:

והוא דקפיד עלייהו - ללובשן עד שינערם:

קמחללי שבתא - וגלימי אוכמי הוו:

לא קפדינן - לא איכפת לן אם יש עליה אבק הלכך לאו ליבון הוא:

כומתאי - כובעי:

הוה קא מחסם - לשון לא תחסום (דברים כה):

למיתבא ליה - שצריך לנער הטל מעליה:

בטלית מקופלת - לאחר שנתנה על ראשו הגביה שיפוליה על כתפיו:

חייב חטאת - שאין זה דרך מלבוש:

והרטנין - על שם מקום:

נימא כרוכה על אצבעו - שלא יפול מכתפיו:

בר היני:

מרזב - מפרש לקמיה:

כיסוי בבלייתא - שמסלקין בגדיהם מן הארץ כשהן ארוכין וכופלין אותו כלפי מעלה פרונצי"ש (קפלים) ומחזיקין אותן ע"י חוטין והיינו כמין כיס וכמו מרזב:

אסור - משום תקוני מנא:

הכי מאי - קולט חלוקו (בפניו) בענין אחד ושואלו כגון זה מרזב או לא וחוזר וקולטו בענין אחר ושואלו:

לכנופי - שיהא מתוקן תמיד להעמיד קיפולו לעולם:

להתנאות - לפי שעה:

מתנאה בסדינו - אחר שנתעטף היה מתקנו על גופו ומיישבו ובחול קאמר כלומר אלמא דאורחיה בהכי וה"ה לשבת:

שני צידי טליתו - שבימינו ובשמאלו לצד הקרקע:

בן זירוז בזו לא חייב ר"מ חטאת - בתמיה דאין זה דרך מלבוש אלא דרך משוי:

דקדק ר"מ ע"כ - בתמיה לחייב חטאת בדבר הדומה להיות מותר כזה שאינה מקופלת ואחוריה נופלין למטה מכתפיו אלא שצידיה היו מונחין על כתפו:

שלשל - הורידה למטה שקבל דבריו:

נשאל איתמר - לא אירע מעשה זה לרבי אלא שאלו לפניו מהו לצאת בו ובקש להתיר עד שאמרו לפניו משום רבי מאיר חייב חטאת דאיהו סבר הואיל ואינה מקופלת שהרי אחוריה היו נופלין למטה מן כתפיו אלא שצידיה היו מונחים על כתפיו הוה סבר דרך מלבוש הוא:

מתני' מי מערה - מי מקוה מקורה שהוא חם ואין חומו יוצא ודוקא חמין נקט ומש"ה קתני הרוחץ דיעבד:

ונסתפג - וקינח:

אפי' בעשר אלונטיות - סדינין שמקנחין בהן וסיפג בהן זה אחר זה ורבותא היא דלא נפישי מיא בכל חד אפ"ה לא יביאם בידו בתוך ביתו אפי' ע"י עירוב שמא ישכח ויסחט בבואו:

אבל עשרה בני אדם - הואיל ומרובין הן מדכרי אהדדי:

מסתפגין באלונטית אחת - והיינו נמי רבותא דחדא אלונטית לעשרה נפישא ביה מיא אפילו הכי מביאין אותה בידים:

פניהם ידיהם ורגליהם - אורחא דמילתא נקט וה"ה לכל גופם:

סכין - שמן בשבת:

וממשמשין - ביד על כל הגוף להנאה:

אבל לא מתעמלין - לשפשף בכח:

ולא מתגררין - גרסינן במגררת שקורין אשטרייל"א דהוי עובדא דחול:

לקורדימא - שם הנהר ובגמ' מפרש טעמא:

אפיקטויזין - להקיא:

ואין מעצבין את הקטן - לשון ידיך עצבוני (איוב י׳:ח׳) שמתקנים ומיישבין עצמותיו וחוליות שדרתו כמדת צלמו ובגמרא אמר טעמא:

ואין מחזירין את השבר - עצם שנשבר. כל רפואה אסורה משום שחיקת סמנין:

נפרקה - אלויישי"ר בלעז שיצא העצם מפרק שלו:

לא יטרפם - לשון ביצים טרופות בקערה (חולין דף סד.):