מסכת סנהדרין דף ח׳ עמוד א׳

פסילנא לך שהזכרתני טובתך:

חזייה רב כהנא לההוא גברא:

דהוה גאיס ביה ברב סומך ובוטח עליו ומדבר גבוהות:

מפיקנא לך רב מאונך אודיעך שאין רב יכול לסייעך דמשמתינא לך:

אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה לאמיתו:

לאקדומיה אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה הקודם לפניך הקדם לחתוך:

כי המשפט לאלהים הוא כאילו אתה דן ומוציא ממון מיד הקב"ה שהרי עליו להחזיר ממון לבעליו:

על דבר זה שנטל שררה לעצמו לומר תקריבון אלי (דברים א׳:י״ז) שהיה לו לומר תקריבון לפני השכינה:

פסילנא לך מרחיק היה עצמו אבל מן הדין לא מיפסיל וכן ההוא דשני דייני גזירות (כתובות קה:) דאייתי ליה צנא דפירי:

מפיקנא לך רב מאונך דמשמתינא לך והא דקאמר במו"ק (דף יז.) מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב הני מילי כשמנדה אותו לכבוד עצמו אבל לשם שמים לא:

מוציא שם רע פי' בקונטרס שהבעל טוען פתח פתוח מצאתי להפסידה כתובתה וקשה לר"ת חדא דגבי אונס ומפתה קתני לה שהן קנסות ועוד דבכל דוכתא שמזכיר מוציא שם רע הוי לענין ק' סלעים ועוד דג' דמתניתין מומחין הן ובכמה דוכתי אשכחן שדנין דיני כתובה בבבל וכן נוהגין עכשיו ועוד מה שמפרש נמי חוששין ללעז מתוך שיטעון פתח פתוח מצאתי חיישינן שמא ישמעו עדים ויבואו ויעידו שזינתה אין לשון לעז נופל על זה אלא על דבר שהוא שקר כמו (גיטין דף ה:) נמצאת אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים ועוד דקאמר דונו לי מיהא דיני ממונות מי דוחקו כל זמן שאין האשה תובעת אותו כתובתה ועוד דקאמר תבעו ממון בשלשה תבעה מיבעיא ליה ועוד מה שייך תביעה שאינו בא אלא לפטור את עצמו מכתובתה ועוד ובמקום דאיכא נפשות משמע דבההיא ממון איירי ועוד שמעתי מהר"ף דלר' מאיר דאית ליה כתובה דאורייתא בפרק אף על פי (כתובות דף נו:) אינו נאמן להפסידה כתובתה דדוקא למ"ד כתובה דרבנן נאמן כדמוכח בפ"ק דכתובות (דף י.) דאמר רב נחמן חכמים תיקנו לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו כו' ומפר"ת דכולה שמעתי' איירי לענין ק' סלעים שהאב תובע לבעל וחוששים ללעז היינו לעז הדיינים כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו דמיחייב הבעל השתא ק' סלעים דרבנן סברי בעי כ"ג דאי בג' חיישינן שמא אח"כ יבואו עדים שזינתה ויצטרך להוסיף עד כ"ג ואתי להוציא לעז על הראשונים לומר שלפי שלא ידעו לדון הוסיפו עליהן ודוקא הוכחשו אבל הוזמו תו לא חיישינן לסהדי אחריני דמוכחא מילתא דאסהדי שקרי מהדר הבעל אבל בהוכחשו או לא כוונו עדותן אכתי אפשר להיות דקושטא הוה קאמרי ואיכא למיחש טפי דילמא אתו אחריני ור' מאיר לא חייש ללעז הדיינין ואין לדמות ליוסיפו הדיינים דלקמן (סנהדרין דף כט.) דלא חיישינן ללעז הדיינין:

רבה אמר דכ"ע כו' כגון דאיכניף כ"ג למידן דיני נפשות שהביא האב עדים להזימום עדי הבעל ולא הספיקו לקבלם עד דאיבדור מחמת אונס או מחמת פחד או להקביל פני המלך או למדידת עגלה ערופה ונשארו רק שלשה ואין לומר שקיבלו ואח"כ איבדור דלא א"ש דונו לי מיהת:

תנא זימון בשלשה אוקימנא אזמוני לדינא והני מילי בלא יומא דדינא צריך למימר השליח כי שלשה שלחו אותי אליך אבל ביומא דדינא לא צריך למימרא שליחא דתלתא [שלחוהו] שזה דבר ידוע הוא דביומא דדינא תלתא יתבי:

תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' בג' [מומחין] אוקמה רב נחמן בר יעקב בדיני קנסות ולפיכך צריך ג' מומחין כי ההדיוטות אפילו עשרה פסולין לדון דיני קנסות. האונס והמפתה בג' שהן דיני קנסות:

ירושלמי ר' (מינא) [מנא] אמר בנערה מאורסה פליגי ונדחו דבריו אבל חלקו במוציא שם רע. רבי מאיר סבר לייסרו ולעונשו בג' ואם נמצאו דבריו אמת בכ"ג. וחכ"א הכל בכ"ג ואמר עולא בחוששין ללעז פליגי כלומר אם ישבו שלשה לדין על הבעל לעונשו ולייסרו ודקדקו ונמצאו דבריו אמת כיון שהן דיני נפשות צריכין להוסיף עליהן עשרים אחרים אתי למימר לא אוסיפו עליהן הני עשרים אלא משום דקדמאי לא הוו ידעי למידן האי דינא ומפקי לעז עליהן ורבי מאיר לא חייש ללעז וחכמים חיישי הלכך הוי המלקות והעונש מבתחילה בכ"ג. ואם נמצאו הדברים אמת הם הן הדיינין עליה דיני נפשות. רבה אמר מתניתין כגון דיתבי כ"ג לעיוני בהאי דינא ונפקי (תרי) [כ'] מינייהו ואמר להו דיינו לי מיהת על העונש ועל המלקות ר' מאיר סבר דייני להו דממון הוא ולא חיישינן לכבוד הני (תרי) [כ'] דנפק וחכמים חיישי לכבודן

כקטון כגדול תשמעון זו אזהרה להיות הדיין זהיר בדין של פרוטה כדין מאה מנה ולא סוף דבר לדונו כראוי בלא הטיה אלא אף להזקק לו תחילה אם קדם לבוא לפניו:

כתוב אחד אומר ואצוה את שופטיכם וכתוב אחד אומר ואצוה אתכם הרי אלו שתי אזהרות אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיהא סובל טרחם ומשאם כאשר ישא האומן את היונק ולעולם יהא אחד ממונה על כלם שיהיו כלם נשמעים לו כדי שלא ירבו מחלוקות בהתמדה והוא שאמרו כי אתה תביא וכתוב כי אתה תבא אמר לו משה ליהושע זקנים שבדור עמהם כלומר שיהיו עמך במדרגה אחת אמר לו הקב"ה ליהושע טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור וכן בדוד הוא אומר שמעוני אחי ועמי אם אתם שומעים לי הרי אתם אחי ואם אי ואם שומעין לי הרי אתם עמי ואני רודה אתכם במקל:

ברכת זמון שהיא בשלשה בברכת המזון כבר התבאר ענינו במקומו הראוי לו וזמון האמור כאן שהוא בשלשה הוא נאמר לענין הזמנת בית דין והוא ששלשה שיושבין לדון והלך שלוחם להזמין אחד מבעלי דין אין כותבין כנגדו כלום אם לא בא בהזמנתו אא"כ הזמינו בשם שלשתם ומ"מ דווקא שאינו ביום הקבוע [...] כגון שני וחמישי הדבר ידוע שהם מקובצים ודיים בהזמנה על שם אחד מהם:

דיני קנסות כבר בארנו שאין דנין אותם אלא בארץ ישראל ועל ידי שלשה מומחין אפילו עשרה הדיוטות פסולין לדיני קנסות וכבר בארנו ענין זה במשנה:

בד"ה מוציא שם כו' ועוד ובמקום דאיכא נפשות משמע דבההוא ממון כו' עכ"ל ר"ל הא דקאמר לקמן ובמקום נפשות בכ"ג משמע דבההוא ממון דקאמר לעיל מיניה בא לגבות ממון מבעל קאמר דבמקום נפשות הוא בשלשה ועשרים ולפירוש רש"י אינו כן דבא לגבות ממון מבעל ע"כ היינו ק' כסף ובמקום נפשות שלשה ועשרים היינו כתובה כפי' רש"י לקמן וק"ל:

גמ' לא תגורו מפני איש א"ד חנן אל תכניס דבריך וכו' ור"ל ואיירי קרא בתלמיד שיושב בפני רבו ורואה זכות לעני וכו' כדלעיל בדף ו' ע"ב:

בתוס' ד"ה מוציא שם רע וכו' ומפרש ד"ת דכולה שמעתתא איירי לענין ק' סלעים וכו' וכגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו פירוש בבדיקות או בחקירות שזה האחד אמר בזה היום נעשה וזה אומר ביום אחר דהשתא ליכא דין מיתה לא באשה ולא בעדים ותבע האב ק' סלעים דהוא תביעת ממון ואפ"ה ס"ל לרבנן דבעי כ"ג כדמפרש ואזיל וצ"ל דס"ל להתוס' דאין הבעל מתחייב ק' סלעים ע"י תביעת עצמו אא"כ תבעה בעדים שהביא עדים שזינתה והוכחשו או הוזמו לכך נקטי לה התוס' בכהאי גוונא וכ"כ רש"י לקמן בדף ט' על מימרא דרב יוסף עדי הבעל נהרגים ואין משלמין ממון:

בא"ד ואין לדמות יוסיפו דלקמן וכו' מתניתין היא לקמן בדף כ"ט ואיידי לענין היכא דאחד מן הדיינים אומר איני יודע יוסיפו הדיינים וקאי דברי התוס' אדלעיל מיניה מדברי רבנן דחיישי ללעז והא דלא חיישינן ללעז לקמן כשאומר א' איני יודע אין הענין דהכא דומה להתם דמאי אית לן למיעבד כיון שאומר הא' איני יודע ולא שייך לומר דיצטרך מתחלה יותר מג' משום דשמא יאמר איני יודע א"כ אין לדבר סוף כשיהיו מתחלה חמשה נמי יש לחוש שיאמר א' מהם איני יודע ויצטרכו להוסיף גם אין מצוי כ"כ שיהיו הדיינים מחולקים יאמר אחד אינו יודע וק"ל:

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה. לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵימָא לְעִיּוּנֵי בֵּיהּ וּמִיפְסְקֵיהּ, פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לְאַקְדוּמֵיהּ. קשה כיון דפשיטא לן דין פרוטה כדין מאה מנה איך סלקא דעתיה לאקדומי כדי שהוצרך להזהיר על זה בפירוש? ונראה לי בס"ד דאיכא סברה למימר אם יש על ראובן דין על מאה מנה זילי נכסי לפי שעה דשמא יתחייב ואז אין לו לשלם ולכן אם מוכר קרקע קודם שנתברר דינו מוכרח שימכרנה בזול הרבה כי הלוקחים יאמרו זה מוכרח למכור ואם כן הוה סלקא דעתיה לאקדומי דאם יצא זכאי לא זילי נכסי. אי נמי סלקא דעתיה דאם יש לראובן תביעה של מאה מנה יטעון התובע להקדים דין זה על תביעה אחרת מועטת דשמא הנתבע יברח או יעשה הברחה לממונו ולכך ירצה להקדים דין זה לברר חובו.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַּיָּן לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹטְלִים מִזֶּה מָמוֹן וְנוֹתְנִים לָזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לְהַחֲזִיר מָמוֹן לִבְעָלָיו (דברים א, יז). קשא והלא נאמר בהקדוש ברוך הוא לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ (ישעיה מ, כח) ואיך אומר שמטריחין אותי? ועוד והלא חזרת ממון לבעליו אפשר להיות בנקל אם ראובן לקח מנה שלא כדין משמעון יפיל ראובן מנה זה מחיקו וימצאנה שמעון ויקחנה, ולמה קרי לחזרת ממון לבעליו בלשון טרחא? ונראה לי לעולם אין טרחה ויגיעה למעלה ורק כל דבר שינוי והתהפכות קרי ליה טרחא מפני שקשה לפני הקדוש ברוך הוא דבר מהופך ומשונה מסדרו של עולם. כיצד? מעשה שהיה באשה אחת שהיה לה ממון שנתן לה אביה על מנת שאין לבעלה רשות בו ובא הבעל ותבע לפני הדיין דממון זה נכסי מלוג הוא ופירותיו שלו ורוצה להניח הממון במשכנתא ולאכול פירות והדיין לקח אותו ממון מיד האשה ונתנו לבעל שלא כדין, והאשה מרוב צערה חלתה ומתה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? המית את הבעל אחר שמתה האשה והביאו בגלגול אשה בעולם הזה, ואת האשה הביאה בגלגול איש. וזה האיש שהוא גלגול אותה אשה נשא את זאת האשה שהיא גלגול איש הבעל, נמצא עתה נעשה עולם הפוך הבעל נעשה אשה והאשה נעשית איש שנשאה עתה את בעלה. ואחר נשואין של אלו המגולגלים מתה האשה תכף אחר נשואין וירש אותה בעלה שהוא גלגול אותה אשה שלקח מאשתו הראשונה ממון שלא כדין ועתה חזר הממון לבעליו כי זו האשה שמתה וירש אותה בעלה היא היתה גלגול הבעל הראשון שלקח הממון שלא כדין. ראה ענין זה נעשה על ידי שתי מיתות ושני גלגולים וגם דהגלגולים היו בשינוי והפוך סדרו של עולם כי לסוף האשה נעשית בעל והאיש נעשה אשה של זה הבעל. וכל גלגול כזה שהוא בהיפוך הסדר קשה לפני הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו בסבא קדישא (דפרשת משפטים דף כ:) מָאנָא דַּהֲוַת לְתַתָּא הֵיךְ יִתְעֲבִיד לְעֵילָּא בַּעְלָהּ דְּהֲוָה לְעֵילָּא הֵיךְ יִתְהַפֵּךְ וַהֲוָה לְתַתָּא, בַּת זוּגֵיהּ אִתְעָבִידַת אִמֵּיהּ. תָּוָוהָא עַל תָּוָוהָא, אָחוּהָ אָבוּהָ, אִי אָבוּהָ דְּקַדְמֵיתָא יִפְרוֹק לֵיהּ יֵאוֹת אֲבָל אָחוּהָ דְּלֶיהֱוֵי אָבוּהָ וְכִי לָא תָּוָוהָא אִיהוּ דָּא עָלְמָא בְּהִפּוּכָא אִיהוּ וַדַּאי עִלָּאִין לְתַתָּא וְתַתָּאִין לְעֵילָּא. עיין שם. וכן אמרו רבותינו ז"ל בגמרא (סוטה ב:) בזווג איש ואשתו דקשה לזווגם כקריעת ים סוף ופירש רבינו האר"י ז"ל דאיירי בגלגול שני עיין שם. ולכן אמר כאן שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לְהַחֲזִיר מָמוֹן לִבְעָלָיו פירוש ענין כזה שהדיין לוקח ממון שלא כדין ונותן לזה יזדמן בו אופן חזרה שנקראת טרחא והיינו כמו אם נזדמן מעשה כהאי גונא שהנגזל מת מחמת צערו דהשתא אי אפשר לעשות חזרת הממון אליו בדרך אבידה ומציאה אלא צריך להיות בזה מיתות וגלגולים ודברים הפכיים מסדרו של עולם וכדהוה באותה מעשה הנזכר דכל זה הקושי נחשב ונקרא בשם טורח וכמו שנאמר הָיוּ עָלַי לָטֹרַח (ישעיהו א, יד).

"כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (במדבר יא, יב) נראה לי בס"ד לרמוז בזה מה שאמר משה רבינו ע"ה אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (דברים א, יב) והיינו אֵיכָה ראשי תיבות כאשר ישא אומן היונק.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקָדָם (דברים לא, כג). פירוש על הראשים שלהם שתמשול גם בראשים. ועוד נראה לי בס"ד אומרו קָדְקָדָם שבו המוח וידוע השכל הוא במוח ולכל אחד שיש לו מוח בקדקדו יתנהג עמו כפי שיעור שכלו שבקדקדו. והא דאמר טֹל מַקֵּל ולא אמר מַטֶּה מפני כי מקל הוא סופי תיבות שמות אבותינו הקדושים אברהם יצחק וישראל ואומרו טֹל מַקֵּל רמז בו על יחוס אבותם שתטול בידך טענה מצד אבותם ותוכיח אותם בטענה זה שתאמר להם ראו כי בני אברהם יצחק וישראל אתם המה הקדושים אשר בארץ וצריך שתלכו בנימוסם ובדרכם ונתיבתם.