בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף מ״ה עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    גמ' פרק אחדכלומר מעט ממנו מלפניו ויש אומרים פרק חתיכת בגד ולשון פרק בתרוייהו לישני טורנצי"ן:

    ולא אותהדאין אשה נסקלת ערומה:

    ור' יהודהאמר לך אותו לאו למעוטי אשה אתא אלא לאורויי לן דנסקל ערום דמאותו נפקא לן בלא כסותו:

    לא שנא הוא ולא שנא היאשהרי אין כאן מיעוט והשוה הכתוב איש לאשה לכל מיתות שבתורה:

    להרהוראשמא יתנו בה עיניהם ויבואו לידי הרהור דאי לאו האי טעמא נהי דלרבנן לא אצרכה קרא להפשיטה נעביד לה אנן כדי שתמות מהר:

    בבגדיהשל סוטה:

    נקרעוכדרך כל הנקרעים:

    נפרמוקרע משונה לכאן ולכאן ולחתיכות קטנות:

    וסותר את שערהקלעי שערה:

    ונוסרו כל הנשיםואם לא היו מקלקלין אותה אין כאן ייסור אם תצא זכאה ואנו מתכוונים לביישה ואפילו היא זכאה שלא נטמאה מכל מקום פרוצה היתה שהרי קינא לה ונסתרה:

    הכאדמיקטלא אין ייסור גדול מזה וטעמא לאו משום הרהור היא:

    מיתה יפהולא תבזהו:

    בזיוני דאינש עדיף ליהכלומר גדול בעיניו טפי מניחא דגופיה הלכך נוח לה שתיסקל בלבושה ותשהא למות ואע"ג דאיכא צערא דגופא ולא תבזה אותה להפשיטה הלכך זו היא ברירת מיתה יפה:

    ניחא דגופא עדיף ליהגדול בעיניו טפי מבזיוני הלכך כשתפשיטנה זו היא יפה לה:

    מתני' היה גבוה שתי קומותומפילו משם לארץ:

    הופכו על מתניוכשהוא מושכב פרקדן הוא מגונה יותר:

    גמ' תנא וקומה שלושהיה מפילו מעומד ולא מיושב:

    ומי בעינן כולי האידבלאו הכי ליכא שיעור מיתה:

    מה בור שהוא כדי להמיתמשנה היא בבבא קמא (דף נ:) אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערה חייב בנפילת שור וחמור אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית והיינו עשרה טפחים דסתם בור אינו פחות מעשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית ומאי ניהו עשרה טפחים היו פחותין מכאן ונפל לתוכן שור וחמור ומת פטור אלמא עשרה הוי שיעור להמית:

    מיתה יפהשימות מהר:

    מינוולאם גבוה יותר מדאי מתפזר גופו ואבריו מתפרקין וכריסו נבקעת:

    מניין שבדחייהנידונו הנוגעים בהר סיני ת"ל ירה לא תגע וגו':

    יירהלשון השלכה כמו (שמות ט״ו:ד׳) ירה בים ומשמעות דריש ולא ריבוייא:

    מנייןשסקילת אבנים הוזכרה שם ת"ל סקול דהוא לשון אבנים כדכתיב (דברים כב) וסקלוה (כל) אנשי עירה באבנים:

    ומנין שבסקילה ובדחייהאם הוצרך לשתיהן כגון שדחפוהו ולא מת:

    ת"ל כי סקול יסקל או ירה יירהריבוייא הוא דאי חדא מינייהו דווקא קאמר או הא או הא ליכתוב כי סקול או ירה מדכתיב הני לרבויי כתבינהו:

    שאם מת בדחייה יצאלכך נאמר או לחלק:

    ומניין שאף לדורותכל חייבי סקילה תהא דחייה שם:

    סנהדרין 45 עמוד א

    גמ׳ · גמרא

    1תנו רבנן: האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו, ואשה שני פרקים בין מלפניה בין מלאחריה, מפני שכולה ערוה. דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים: האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה.

    2מאי טעמייהו דרבנן? אמר קרא: ״(ויקרא כד״, יד) ורגמו אותו מאי אותו׃

    3אילימא אותו ולא אותה והכתיב ״(דברים יז״, ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אלא מאי אותו אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה רבי יהודה אומר אותו בלא כסותו לא שנא איש ולא שנא אשה׃

    4למימרא דרבנן חיישי להרהורא ורבי יהודה לא חייש להרהורא והא איפכא שמענא להו דתנן הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבה וסותר את שערה רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו׃

    5אמר רבה התם היינו טעמא שמא תצא מב"ד זכאה ויתגרו בה פירחי כהונה הכא הא מקטלא וכי תימא אתי לאיתגרויי באחרנייתא אמר רבה גמירי אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות׃

    6אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא אלא אמר רבא דרבי יהודה אדר' יהודה לא קשיא כדשנין׃

    7דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא אמר קרא ״(יחזקאל כג״, מח) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכינה הכא אין לך ייסור גדול מזה׃

    8וכ"ת ליעביד בה תרתי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ״(ויקרא יט״, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה׃

    9לימא דרב נחמן תנאי היא לא דכולי עלמא אית להו דרב נחמן והכא בהא קמיפלגי מר סבר בזיוני דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה ומר סבר ניחא דגופיה עדיף מבזיוני:

    מתני׳ · משנה

    10בית הסקילה היה גובה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הופכו על מתניו ואם מת בה יצא?

    11ואם לאו השני נוטל את האבן ונותנו על לבו אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר ״(דברים יז״, ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה:

    גמ׳ · גמרא

    12תנא וקומה שלו הרי כאן שלש ומי בעינן כולי האי ורמינהו מה בור שהוא כדי להמית עשרה טפחים אף כל כדי להמית עשרה טפחים׃

    13אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ״(ויקרא יט״, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה אי הכי ליגבהיה טפי משום דמינוול:

    14אחד מן העדים דוחפו: תנו רבנן מניין שבדחייה ת"ל (שמות יט, יג) ירה ומנין שבסקילה ת"ל סקל׃

    15ומנין שבסקילה ובדחייה ת"ל (שמות יט, יג) סקל יסקל או ירה יירה ומנין שאם מת בדחייה יצא תלמוד לומר או ירה יירה מניין שאף לדורות כן?

    תוספות

    הא אותה בכסותהלאו מקרא דריש דהא ליכא מיעוט להכי דאותו איצטריך למידרש בלא כסותו אלא היינו טעמא כדמפרש משום הרהורא או משום בזיונא:

    אלא במה שעיניו רואותוהא דאמר סוף פ"ק דמגילה (דף טו:) כל האומר רחב רחב מיד נקרי האמר התם ביודעה ומכירה:

    ברור לו מיתה יפהי"מ משום דלרעך כמוך לא שייך מחיים דחייך קודמין וי"מ משום דכתיב ברישיה דקרא לא תקום ולא תטור ולשון נקימה היינו מיתה כדאמרינן לקמן בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נב:) גבי נקום ינקם כשהוא אומר והבאתי עליכם חרב כו':

    ורמינהי מה בורהא דפריך משור אאדם משום דהתם נמי דרשינן שור ולא אדם:

    מה בור שיש בו כדי להמיתבב"ק (דף נ:) פ"ה משום דסתם בור עשרה וקשה לר"ת אדרבה סתם בור יותר מעשרה כדאשכחן ביוסף וירמיה שהושלכו לבור וכדאשכחן בבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים וכאן פירש דסתם בור אינו פחות מי' מיהו קשה דפריך בריש ב"ק (דף ג. ושם) אילימא אב י' ותולדה ט' לא ט' כתיבי ולא עשרה כתיבי ומשני והמת יהיה לו אמר רחמנא וקים להו לרבנן דעשרה מיתה עבדי תשעה ניזקין עבדי מיתה לא עבדי אלמא מהתם ילפינן ומפר"ת דסתם בור הוי יותר מעשרה ותרווייהו צריכי דאי כתב רחמנא והמת יהיה לו ה"א בכל ענין שימות אפילו בפחות מי' כתב רחמנא בור ואי כתב רחמנא בור ה"א בעמוק כ"כ דאי אפשר שלא ימות בו כתב רחמנא והמת יהיה לו בראוי למות בו דהיינו עשרה דקים להו לרבנן דעבדי מיתה והא דפריך התם סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לניזקין אע"ג דט' לא כתיבי כלל סברא הוא כי היכי דעשרה אב למיתה משום דיש בו כדי להמית תשעה נמי אב לניזקין דיש בו כדי להזיק אי נמי משום דכתיב תרי זימני בור כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור (שמות כ״א:ל״ג) דדריש בירושלמי אחד בור למיתה ואחד בור לניזקין:

    מניין שבדחיהסקילה נאמר תחילה בפסוק ואפילו הכי עבדינן לה לבסוף משום דאשכחן קראי דסמוך סקילה למיתה דכתיב (דברים י״ז:ה׳) וסקלתם באבנים ומתו:

    מניין שאף לדורות כו'אפילו לרב דיליף דורות משעה בריש הקומץ רבה (מנחות דף יט: ושם) איצטריך קרא לרבויי הכא לדורות דה"א סיני שאני והא דאמרינן בפ' טבול יום (זבחים דף קא.) דאמר ליה אהרן למשה שמא לא שמעת שהותרה אנינות אלא בקדשי שעה ולא בקדשי דורות ה"ק שמא כך נאמר לך בפירוש וא"ת למאן דלא יליף בריש הקומץ רבה (שעה מדורות) האמר בזבחים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס.) מזבח שנפגם אין אוכלים בגינו שירי מנחה שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח וכי אצל המזבח אוכלים אלא בזמן שהוא שלם ולא כשהוא חסר וההוא קרא במילואים כתיב וי"ל התם יליף טפי משום דאשכחן גבי הקרבה לדורות כיוצא בהן דדרשינן התם לעיל מיניה מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו עליו פסולין שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכי עליו זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא פגום:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי ר' יהודה וחכ"א אין האשה נסקלת ערומה ואקשי' למימרא מאי דר' יהודה לא חייש להרהורא ורבנן חיישי להרהורא והא בענין סוטה איפכא שמענא להו דתנן וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה כולה ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו כו' ושני רבא התם בענין סוטה חיישי' שמא תצא מב"ד זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה כו' שאר השמועה פשוטה היא:

    [מתני'] בית הסקילה היה גבוה שתי קומות כו' תנא וקומה שלו הרי כאן שלש איני והא תנן בפרק שור שנגח מה בור שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים אף כל שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים הנה י' טפחים דיי כדי להמית ופירק רב נחמן בעינן להמיתו במהרה כדי שלא יצטער לפיכך מגביהין אותו ג' קומות ואם תאמר אי הכי ליגבהיה טפי חיישינן שמא תיבקע כרסו ויצאו בני מעיו לחוץ ויבא לידי ניוול. ירושלמי פריקי בין הנסקל לנופל הכי אינו דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת משמיה דר' יאשיה אמרי אינון דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק אברים קומי ר' פינחס חבטו תורא בחייליה אמר לון בחייכון שרוני שרוניה וקם וערק אמר ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם שאמרו אילין דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק אברים:

    ומניין שטעון סקילה שנאמר סקול יסקל ומניין שטעון דחייה שנאמר ירה יירה סקול יסקל זו סקילה ירה יירה זו דחייה ומניין שטעון ב' דחיות ת"ל יירה. ת"ר מניין שאף לדורות כן שנאמר כי סקול יסקל או ירה יירה ואם לאו נוטל האבן

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף מ״ה עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף מ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־403 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    גמ' פרק אחד כלומר מעט ממנו מלפניו ויש אומרים פרק חתיכת בגד ולשון פרק בתרוייהו לישני טורנצי"ן:

    ולא אותה דאין אשה נסקלת ערומה:

    ור' יהודה אמר לך אותו לאו למעוטי אשה אתא אלא לאורויי לן דנסקל ערום דמאותו נפקא לן בלא כסותו:

    לא שנא הוא ולא שנא היא שהרי אין כאן מיעוט והשוה הכתוב איש לאשה לכל מיתות שבתורה:

    להרהורא שמא יתנו בה עיניהם ויבואו לידי הרהור דאי לאו האי טעמא נהי דלרבנן לא אצרכה קרא להפשיטה נעביד לה אנן כדי שתמות מהר:

    בבגדיה של סוטה:

    נקרעו כדרך כל הנקרעים:

    נפרמו קרע משונה לכאן ולכאן ולחתיכות קטנות:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 45a · Sefaria

    תוספות

    הא אותה בכסותה לאו מקרא דריש דהא ליכא מיעוט להכי דאותו איצטריך למידרש בלא כסותו אלא היינו טעמא כדמפרש משום הרהורא או משום בזיונא:

    אלא במה שעיניו רואות והא דאמר סוף פ"ק דמגילה (דף טו:) כל האומר רחב רחב מיד נקרי האמר התם ביודעה ומכירה:

    ברור לו מיתה יפה י"מ משום דלרעך כמוך לא שייך מחיים דחייך קודמין וי"מ משום דכתיב ברישיה דקרא לא תקום ולא תטור ולשון נקימה היינו מיתה כדאמרינן לקמן בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נב:) גבי נקום ינקם כשהוא אומר והבאתי עליכם חרב כו':

    ורמינהי מה בור הא דפריך משור אאדם משום דהתם נמי דרשינן שור ולא אדם:

    מה בור שיש בו כדי להמית בב"ק (דף נ:) פ"ה משום דסתם בור עשרה וקשה לר"ת אדרבה סתם בור יותר מעשרה כדאשכחן ביוסף וירמיה שהושלכו לבור וכדאשכחן בבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים וכאן פירש דסתם בור אינו פחות מי' מיהו קשה דפריך בריש ב"ק (דף ג. ושם) אילימא אב י' ותולדה ט' לא ט' כתיבי ולא עשרה כתיבי ומשני והמת יהיה לו אמר רחמנא וקים להו לרבנן דעשרה מיתה עבדי תשעה ניזקין עבדי מיתה לא עבדי אלמא מהתם ילפינן ומפר"ת דסתם בור הוי יותר מעשרה ותרווייהו צריכי דאי כתב רחמנא והמת יהיה לו ה"א בכל ענין שימות אפילו בפחות מי' כתב רחמנא בור ואי כתב רחמנא בור ה"א בעמוק כ"כ דאי אפשר שלא ימות בו כתב רחמנא והמת יהיה לו בראוי למות בו דהיינו עשרה דקים להו לרבנן דעבדי מיתה והא דפריך התם סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לניזקין אע"ג דט' לא כתיבי כלל סברא הוא כי היכי דעשרה אב למיתה משום דיש בו כדי להמית תשעה נמי אב לניזקין דיש בו כדי להזיק אי נמי משום דכתיב תרי זימני בור כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור (שמות כ״א:ל״ג) דדריש בירושלמי אחד בור למיתה ואחד בור לניזקין:

    מניין שבדחיה סקילה נאמר תחילה בפסוק ואפילו הכי עבדינן לה לבסוף משום דאשכחן קראי דסמוך סקילה למיתה דכתיב (דברים י״ז:ה׳) וסקלתם באבנים ומתו:

    מניין שאף לדורות כו' אפילו לרב דיליף דורות משעה בריש הקומץ רבה (מנחות דף יט: ושם) איצטריך קרא לרבויי הכא לדורות דה"א סיני שאני והא דאמרינן בפ' טבול יום (זבחים דף קא.) דאמר ליה אהרן למשה שמא לא שמעת שהותרה אנינות אלא בקדשי שעה ולא בקדשי דורות ה"ק שמא כך נאמר לך בפירוש וא"ת למאן דלא יליף בריש הקומץ רבה (שעה מדורות) האמר בזבחים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס.) מזבח שנפגם אין אוכלים בגינו שירי מנחה שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח וכי אצל המזבח אוכלים אלא בזמן שהוא שלם ולא כשהוא חסר וההוא קרא במילואים כתיב וי"ל התם יליף טפי משום דאשכחן גבי הקרבה לדורות כיוצא בהן דדרשינן התם לעיל מיניה מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו עליו פסולין שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכי עליו זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא פגום:

    Tosafot on Sanhedrin 45a · Sefaria

    רבנו חננאל

    האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי ר' יהודה וחכ"א אין האשה נסקלת ערומה ואקשי' למימרא מאי דר' יהודה לא חייש להרהורא ורבנן חיישי להרהורא והא בענין סוטה איפכא שמענא להו דתנן וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה כולה ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו כו' ושני רבא התם בענין סוטה חיישי' שמא תצא מב"ד זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה כו' שאר השמועה פשוטה היא:

    [מתני'] בית הסקילה היה גבוה שתי קומות כו' תנא וקומה שלו הרי כאן שלש איני והא תנן בפרק שור שנגח מה בור שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים אף כל שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים הנה י' טפחים דיי כדי להמית ופירק רב נחמן בעינן להמיתו במהרה כדי שלא יצטער לפיכך מגביהין אותו ג' קומות ואם תאמר אי הכי ליגבהיה טפי חיישינן שמא תיבקע כרסו ויצאו בני מעיו לחוץ ויבא לידי ניוול. ירושלמי פריקי בין הנסקל לנופל הכי אינו דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת משמיה דר' יאשיה אמרי אינון דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק אברים קומי ר' פינחס חבטו תורא בחייליה אמר לון בחייכון שרוני שרוניה וקם וערק אמר ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם שאמרו אילין דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק אברים:

    ומניין שטעון סקילה שנאמר סקול יסקל ומניין שטעון דחייה שנאמר ירה יירה סקול יסקל זו סקילה ירה יירה זו דחייה ומניין שטעון ב' דחיות ת"ל יירה. ת"ר מניין שאף לדורות כן שנאמר כי סקול יסקל או ירה יירה ואם לאו נוטל האבן

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 45a · Sefaria

    מאירי

    הסוטה סמוך אחר שנמחקה המגלה בא כהן אחד מכהני העזרה ואוחז בבגדיה וקורע עד שמגלה את לבה ומגלה את שערה וסותר מחלפות ראשה כדי לנוולה ומביא חבל וקושרו כנגד דדיה שלא יפלו הבגדים ואפילו היתה נאה אין חוששין להרהור שהרי מקודם זה הוחלפו בגדיה בבגדים שאינם של נוי והסירו ממנה כל תכשיט ועומדת לשם בדאגה ובניוול כמו שיתבאר במקומו ואין הרהור מצוי בכיוצא בזה ואחר שכן נוח לנו לגלותה ולהנהיגה בבזיון מפני הנשים שחייבות לראותה משום ונוסרו ואעפ"כ בהריגת בית דין אינה נסקלת ערומה אף בפרק אחד מכוסה לפניה ולאחריה שאין אנו צריכים לויסור זה שאין לך ויסור גדול מן ההריגה וראוי יותר לברור לה מיתה יפה אבל באיש אין זה אצלו בזיון כל כך ונוח לו שתהא מיתתו יותר ממהרת כשהוא נסקל ערום וזו היא אצלו יפה יותר:

    המשנה השניה וענינה לבאר בה ענין החלק השני והחלק השלישי ואמר על זה בית הסקילה היה גבוה שתי קומות פירוש ועולה לשם הוא ועדיו עמו וידיו אסורות ומפילין אותו מעומד הוא שאמרו וקומה שלו הרי שלש קומות ואע"פ שבבור האמור בתורה אמרו בב"ק שבעשרה טפחים יש בו כדי להמית מ"מ ברור לו מיתה יפה להמיתו מהר ולהגביהו יותר מדאי אי אפשר שיבא לידי נוול וניתוח אברים ובקיעת הכרס ואחד מן העדים דוחפו מצד מתניו כדי שיפול על לבו בארץ ואם נהפך על לבו בארץ הופכו על מתניו שכשהוא מושכב פרקדן מגונה ביותר אם מת באותה דחייה יצאו וקיימו מצות סקילה שהרי נאמר או ירה יירה והוא ענין השלכה בקרקע ואם לאו נוטל את האבן וכו' ואם לא מת בה עד שני נוטל את האבן וכו' פי' בגמ' על אבן זו ששם היתה עומדת ואע"פ שאמרו על אבן שנסקל בה שנקברת עמו מתקנין היו מיד ומעמידין שם בחלוף זו שנקברה וכן העידו על אבן זו שמשא שני בני אדם היה בה וכיצד היו עושים שניהם היו מגביהין אותה וכשהיו עמה במקום הגבוה כנגד הנידון לא היו משליכין אותה שניהם ביחד שאין שנים יכולים לכוין כוחם להשליך כאחד שכשזה משליך חבירו מעכב אבל היחיד משליך בכח ומתוך כך בשעת השלכה מניחה האחד והשני משליך בכח ואם מת בזו יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה:

    כל הנסקלין נתלין דר"א וחכ"א לא נאמר על הנסקלין שיהו נתלין אלא בעובד ע"ז ומגדף שהרי נאמר במגדף כי קללת אלהים תלוי ונאמר בעובד ע"ז את י"י הוא מגדף והלכה כחכמים:

    האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דר"א וחכ"א האיש נתלה ואין האשה נתלית שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו וכו' ואע"פ ששמעון בן שטח תלה נשים באשקלון הוראת שעה היתה שהרי אף הוא תלה שמנים ביום אחד ואין דנין שנים ביום אחד על הדרך שיתבאר אלא שהוראת שעה היתה וכיצד תולין אותו אחר שסקלוהו משקיעין קורה אחת בארץ והעץ יוצא ממנה כמין יתד וסומך שתי ידיו זו לזו ותולהו בידיו ר' יוסי אומר הקורה מוטה על הכותל ותולה כדרך שהטבחים עושים ואין הלכה כדבריו ומתירין אותו מיד כלומר שסמוך לשקיעת החמה היו תולין אותו ומתירין אותו מיד ואם הלינו נבלתו לשם עוברין בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו על העץ וכן יש בהן מצות עשה לקוברו בו ביום שנאמר כי קבר תקברנו ביום ההוא וכן הדין לכל הרוגי בית דין וזה שאמר כי קללת אלהים תלוי במגדף נאמר כלומר מפני מה נתלה זה שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל:

    אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער ר"ל שנהרג על עוונותיו שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כלומר קל איני ר"ל שאיני קל אלא אברי כבדים עלי והוא דורש קללת מלשון קלות או כנוי הכבדות ופירושו קל אני וזה השאלת לשון להוראת לא אחפוץ במות המת והערה לנשארים שהבחירה בידם ומפי עליון לא תצא שאינו חפץ במיתתם של רשעים קל וחומר בשפיכות דמן של צדיקים ולא הרוגי בית דין בלבד אמרו שלא להלין נבלתם אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה אם עשה כן דרך התרשלות ומ"מ אם הלינו לכבודו כגון להביא ארון ותכריכין או לסיבה אחרת אינו עובר עליו:

    הרוגי בית דין אין קוברין אותם בקברי אבותיהם אלא שני בתי קברות היו מתוקנין לבית דין אחת לנסקלין ונשרפין שהם החמורות ואחת לנהרגים ונחנקים שהם הקלות וקוברין אותן לשם וכשנתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותם במקומם בקברי אבותיהם וקרוביהם עושים להם ארון ותכריכין ואין מתאבלין עליהם לא בשעת מיתה ולא בשעת ליקוט עצמות אלא קרוביהם הראויין להתאבל באים ושואלים בשלום העדים ובשלום הדיינים כלומר אין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם והוא גרם לעצמו וכן אין מראין צער במיתתם אלא שהם אוננים בעצמם ואין אנינות אלא בלב:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא להשלמת ענינים אלו עם שאר דברים שנתגלגלו בתוכה אלו הן:

    זה שביארנו באבן שנסקל בה שהיא נקברת עמו כך הדין בעץ שנתלה עליו וסייף שנהרג בו וסודר שנחנק עמו כמו שביארנו ומ"מ לא בקברו ממש אלא בתפישתו ר"ל בתוך ארבע אמות של קברו:

    Meiri on Sanhedrin 45a · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה אלא במה שעיניו רואות וכו' והא ראמר כו' ביורעה ומכירה ר"ל שעיניו ראו אותה והכיר אותה ולכך מגרה בו יצה"ר כשמזכירה שיתאווה לה לעצמה (לעולם אימא לך) אבל לא אמרינן שע"י שרואה אשה זו יתגרה באחרת שלא ראה וא"ל אם כן הכא גמי שכשיראה את האשה הנסקלת ערומה ויכיר כשיזכירנה אחר כך יהא נקרי כמו ברחב ז"א דאין זה אלא ברחב שהיתה מן הד' יפיפיות שהיו בעולם כדאיתא התם ולא באשה אחרת ומ"מ הקשו התוס' מרחב אף על גב דלא דמו לה שאר נשים משום דהא רבה סתמא קאמר אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות ואין צריך לחלק וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 45a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה הפכו וכו' כשהוא מושכב עי' תשובת שבות יעקב ח"א סימן ה:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 45a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף מ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־403 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 131 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנו רבנן: האיש מכסין אותו פרק…״

    2. קטע 212 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמייהו דרבנן? אמר קרא: (ויקרא כד,…״

    3. קטע 337 מילים

      נפתחת ב״אילימא אותו ולא אותה והכתיב (דברים יז,…״

      חכמים: רבי יהודה.

    4. קטע 447 מילים

      נפתחת ב״למימרא דרבנן חיישי להרהורא ורבי יהודה לא…״

      חכמים: רבי יהודה.

    5. קטע 532 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה התם היינו טעמא שמא תצא…״

      חכמים: רבה.

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא…״

      חכמים: רבי יהודה, רבא.

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא אמר קרא…״

    8. קטע 823 מילים

      נפתחת ב״וכ"ת ליעביד בה תרתי אמר רב נחמן…״

      חכמים: רב נחמן, רבה.

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״לימא דרב נחמן תנאי היא לא דכולי…״

      חכמים: רב נחמן.

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ בית הסקילה היה גובה שתי קומות…״

    11. קטע 1132 מילים

      נפתחת ב״ואם לאו השני נוטל את האבן ונותנו…״

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנא וקומה שלו הרי כאן שלש…״

    13. קטע 1325 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה…״

      חכמים: רב נחמן, רבה.

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״אחד מן העדים דוחפו: תנו רבנן מניין…״

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״ומנין שבסקילה ובדחייה ת"ל (שמות יט, יג)…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף מ״ה ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026