דף ביאור
מסכת סנהדרין דף ל׳ עמוד ב׳פרק 3 זה בורר
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סנהדרין דף ל׳ עמוד ב׳
מסכת סנהדרין דף ל׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 26 קטעים ממוספרים, כ־497 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
וּדְכוּלֵּי עָלְמָא כְּרַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, וְהָכָא בְּאַקּוֹשֵׁי הַגָּדָה לִרְאִיָּה קָא מִיפַּלְגִי. מָר סָבַר: מַקְּשִׁינַן הַגָּדָה לִרְאִיָּה, וּמָר סָבַר: לָא מַקְּשִׁינַן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים הֲוָה מִשְׁתְּקִיד עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְמִסְמְכֵיהּ, וְלָא קָא מִיסְתַּיַּיע מִילְּתָא. יוֹמָא חַד הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן,
אֲמַר לְהוּ: מִי אִיכָּא דְּיָדַע הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים: דֵּין יָדַע. אֲמַר לֵיהּ: לֵימָא אֵיזוֹ. אֲמַר לֵיהּ: לִיסְמְכֵיהּ מָר בְּרֵישָׁא. סַמְכֵיהּ.
אֲמַר לֵיהּ: בְּנִי, אֱמוֹר לִי כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ? אֲמַר לֵיהּ: כָּךְ שָׁמַעְתִּי, שֶׁמּוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה לְרַבִּי נָתָן.
אָמַר: לָזֶה הוּצְרַכְתִּי?! הַשְׁתָּא, וּמָה עִיקַּר רְאִיָּה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה ״לָא בָּעֵינַן״, הַגָּדָה מִיבַּעְיָא?
אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וְעָלִיתָ, לֹא תֵּרֵד. אָמַר רַבִּי זֵירָא: שְׁמַע מִינַּהּ, גַּבְרָא רַבָּה, כֵּיוָן דְּאִיסְתְּמִיךְ – אִיסְתְּמִיךְ.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, בֵּין בְּקַרְקָעוֹת בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין.
עוּלָּא אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה בְּקַרְקָעוֹת, אֲבָל לֹא בְּמִטַּלְטְלִין.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הֲלָכָה, מִכְּלָל דִּפְלִיגִי? וְהָאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה בְּעֵדוּת קַרְקַע!
וְתָנֵי רַב אִידִי בַּר אָבִין בִּנְזִיקִין דְּבֵי קַרְנָא: מוֹדִין חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה בְּעֵדוּת בְּכוֹר, וּבְעֵדוּת קַרְקַע, וּבְעֵדוּת חֲזָקָה, וְכֵן שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת.
גַּבְרָא אַגַּבְרָא קָא רָמֵית? מָר סָבַר פְּלִיגִי, וּמָר סָבַר לָא פְּלִיגִי.
מַאי ״וְכֵן שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת״? אִילֵּימָא: אֶחָד אוֹמֵר אַחַת בְּגַבָּהּ, וְאֶחָד אוֹמֵר אַחַת בִּכְרֵיסָהּ? הַאי חֲצִי דָבָר וַחֲצִי עֵדוּת הוּא!
אֶלָּא, אֶחָד אוֹמֵר: שְׁתַּיִם בְּגַבָּהּ, וְאֶחָד אוֹמֵר: שְׁתַּיִם בִּכְרֵיסָהּ.
אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲנָא אָמֵינָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, בֵּין בְּקַרְקָעוֹת בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין. וְרַבָּנַן דְּאָתוּ מִמָּחוֹזָא אָמְרִי: אָמַר רַבִּי זֵירָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בַּקַּרְקָעוֹת – אִין, אֲבָל לָא בְּמִטַּלְטְלִין.
רַב לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב: הוֹדָאָה אַחַר הוֹדָאָה, הוֹדָאָה אַחַר הַלְוָאָה – מִצְטָרְפִי.
הַלְוָאָה אַחַר הַלְוָאָה, הַלְוָאָה אַחַר הוֹדָאָה – לָא מִצְטָרְפִי.
אַשְׁכְּחֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי שְׁנָא הַלְוָאָה אַחַר הַלְוָאָה דְּלָא? דְּמָנֶה דְּקָא חָזֵי הַאי, לָא קָא חָזֵי הַאי. הוֹדָאָה אַחַר הוֹדָאָה נָמֵי – אַמָּנֶה דְּקָא מוֹדֵי קַמֵּי הַאי, לָא מוֹדֵי קַמֵּי הַאי?
דְּאָמַר לֵיהּ לְהַאי בָּתְרָא: בְּהַאי מָנֶה דְּאוֹדַיי לֵיהּ קַמָּךְ, אוֹדַיי לֵיהּ נָמֵי קַמֵּי פְּלוֹנִי.
אַכַּתִּי, בָּתְרָא יָדַע, קַמָּא לָא יָדַע.
דַּהֲדַר אָזֵיל, אָמַר לֵיהּ לְקַמָּא: הַאי מָנֶה דְּאוֹדַיי לֵיהּ קַמָּךְ, אוֹדַיי לֵיהּ נָמֵי קַמֵּי פְּלוֹנִי. אֲמַר לֵיהּ: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִתְנַחְתָּ אֶת דַּעְתִּי.
אֲמַר לֵיהּ: מַאי נִיחוּתָא? דְּרָבָא, וְאִיתֵּימָא רַב שֵׁשֶׁת, שְׁדָא בַּהּ נַרְגָּא – לָאו הַיְינוּ הוֹדָאָה אַחַר הַלְוָאָה?
אֲמַר לֵיהּ: הַיְינוּ דִּשְׁמִיעַ לִי עֲלַיְיכוּ, דְּרָמֵיתוּ דִּיקְלֵי וְזָקְפִיתוּ לְהוּ.
נְהַרְדָּעֵי אָמְרִי: בֵּין הוֹדָאָה אַחַר הוֹדָאָה, בֵּין הוֹדָאָה אַחַר הַלְוָאָה, בֵּין הַלְוָאָה אַחַר הַלְוָאָה, בֵּין הַלְוָאָה אַחַר הוֹדָאָה – מִצְטָרְפוֹת. כְּמַאן? כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה.
אָמַר רַב יְהוּדָה: עֵדוּת הַמַּכְחֶשֶׁת זוֹ אֶת זוֹ בִּבְדִיקוֹת, כְּשֵׁרָה בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת.
אָמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בְּאֶחָד אוֹמֵר ״בְּאַרְנָקִי שְׁחוֹרָה״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״בְּאַרְנָקִי לְבָנָה״. אֲבָל אֶחָד אוֹמֵר ״מָנֶה שָׁחוֹר״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״מָנֶה לָבָן״ – אֵין מִצְטָרְפִין.
וְאַרְנָקִי שְׁחוֹרָה בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לָא? וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: אֶחָד אוֹמֵר ״בְּסַיִיף הֲרָגוֹ״ וְאֶחָד אוֹמֵר ״בַּאֲרִירָן הֲרָגוֹ״ – אֵין זֶה ״נָכוֹן״; אֶחָד אוֹמֵר ״כֵּלָיו שְׁחוֹרִים״ וְאֶחָד אוֹמֵר ״כֵּלָיו לְבָנִים״ – הֲרֵי זֶה ״נָכוֹן״.