ומה נחש שממית — אדם ובהמה ומרבה טומאת נבילות וטומאת מת בעולם הרי הוא טהור כשהוא מת שאינו בכלל שמנה שרצים:
ולא היא — לאו קל וחומר הוא דאין זה חומר אם הוא ממית ומרבה טומאה שהרי כמו כן יש קוצים שהן ממיתין ומרבין טומאה והן טהורין:
שנים לדבר — בשבעים לשון ואחד לשמוע שיהא מבין בשבעים לשון אע"פ שאינו יודע להשיב:
שמעון התימני — תלמיד היה ולא נסמך שלא בא לכלל זקנה:
שלישית חכמה — סנהדרין שיש בה שלשה מדברים בשבעים לשון חכמה היא וכשירה אלמא שלשה בעינן לדבר:
למידין לפני חכמים — כל היכא דאיתמר למידין לפני חכמים היינו לוי שהיה למד לפני רבי:
רב נחמן — מוסיף שמעון התימני וחמשתן לא באו לזקנה ויושבין בקרקע ומשיבין תשובות קושיות לזקנים והיינו דנין בהלכה:
והא שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא — מוציא [אני] מכלל רבנן בפ' א' דיני ממונות (לקמן סנהדרין לד.) אלמא שלחו מתם לאו ר' יוסי ברבי חנינא היא:
שלש שורות — לקמן תנינן להו באחד דיני ממונות (דף לז.) שאם הוצרכו לסמוך ולהוסיף על הדיינין סומכין מהן:
ועשרה בטלנין — עשרה בני אדם בטילין מכל מלאכה להיות מזומנין לבית הכנסת שחרית וערבית דאמרינן בברכות (דף ו:) כיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס דקיימא לן (מגילה דף ג:) כל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר הלכך אי ליתנהו לא חזיא לסנהדרי:
שני סופרים — ליכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין וכל שעה יושבין לפני הדיינין לקמן בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מ.):
ושני חזנין — שמשי ב"ד להלקות החייב ולהזמין בעלי דינים לדין:
ושני בעלי דינין — שאם לא כן את מי הם דנין:
ושני זוממין — שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו:
ושני זוממי זוממין — שמא יתחייב בעל דין על פי עדים וישכיר שנים להזימן לפיכך צריך שנים אחרים בעיר שיתייראו אלו מהם אם נבוא להזים העדים יבאו אלו השנים ויזימו אותנו:
עשרה דברים — ב"ד והגבאין מחלקין להם והוי להו תלת מילי:
רופא — למול תינוקות:
אומן — מקיז דם:
לבלר — לכתוב ספרים:
קופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה — טעמא מפ' בהשותפין (ב"ב ח:):
בית דין מכין וחובשין — הא חשבינן להו לעיל דאיכא סנהדרי גובין ומחלקין הוי להו חמשא משיתא דבצרי לעיל רופא ואומן ולבלר ומלמד חד גברא הוי לכל הני:
