לא בבית דין שביבנה - אם נשאלו לבית דין שבלשכת הגזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה ימים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה ועדיין הבית קיים ואחרי כן הורה כבתחילה אין ממיתין אותו ביבנה ואע"פ ששם סנהדרי גדולה שסוף סוף אין נקבצים שם:

מתני' כל ישראל ישמעו - צריך להשמיע מיתתו לרבים שלא יעשה אדם עוד כן:

גמ' וכי נאמר וכל העם יראו וייראו - דבעינן שיהו רואין במיתתו:

הכרזה - פלוני מת בב"ד על שעבר עבירה זו כדי לרדות את האחרים:

וכל ישראל - ישמעו וייראו:

ובעדים זוממים כתיב והנשארים - ישמעו וייראו משום דלא שייך למיכתב וכל העם דלאו כולי עלמא חזו לסהדותא שיש גזלנין ומלוי בריבית ומועלים בשביעית שהן פסולים לעדות:

מתני' ומה שלא נאמר לו - אע"פ שנאמר לחבירו ובגמרא יליף לה:

הכובש נבואתו - שלא אמרה כגון יונה בן אמיתי:

והמוותר על דברי נביא - המפקירם שלא חשש למה שאמר לו הנביא:

גמ' והאיש אשר לא ישמע - היינו מוותר:

קרי ביה איש אשר לא ישמיע - היינו כובש וקרי ביה לא ישמע שהוא עצמו אינו נשמע היינו עובר על דברי עצמו:

ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו - אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו:

סיגנון - דבר מליצות של רוח הקודש:

עולה לכמה נביאים - נכנס בלבם לזה בלשון זה ולזה בלשון זה והכל אחד:

ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד - בלשון אחד ואלו כולן לשון אחד היו אומרים דכתיב הנה נא כל הנביאים אומרים פה אחד טוב:

סנהדרין 89 עמוד א

1דקשר העליון דאורייתא, גרוע ועומד.

2אי הכי, תפילין נמי? אי עביד ארבעה בתי, ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא! האמר ר' זירא: בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול.

מתני׳ · משנה

3אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו, ולא בבית דין שביבנה, אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים. ומשמרין אותו עד הרגל, וממיתין אותו ברגל, שנאמר: ״(דברים יז״, יג) ״וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד״. דברי ר' עקיבא. ר' יהודה אומר: אין מענין את דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד, וכותבין ושולחין שלוחין בכל המקומות: ״איש פלוני מתחייב מיתה בבית דין״.

גמ׳ · גמרא

4תנו רבנן: אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה, אלא מעלין אותו לב"ד הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל, וממיתין אותו ברגל, שנאמר: ״וכל העם ישמעו ויראו״. דברי רבי עקיבא.

5אמר לו ר' יהודה: וכי נאמר ״יראו וייראו״? והלא לא נאמר אלא ״ישמעו וייראו״! למה מענין דינו של זה? אלא, ממיתין אותו מיד, וכותבין ושולחין בכל מקום: ״איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין״.

ברייתא

6ת"ר ארבעה צריכין הכרזה המסית, ובן סורר ומורה, וזקן ממרא, ועדים זוממין. בכולהו כתיב בהו ״וכל העם״ וכל ישראל. בעדים זוממין כתיב ״והנשארי' דלא כולי עלמא חזו לסהדותא״.

מתני׳ · משנה

7נביא השקר המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם.

8אבל הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתו בידי שמים, שנאמר: ״(דברים יח״, יט) ״אנכי אדרש מעמו״.

9המתנבא בשם עבודת כוכבים ואומר: כך אמרה עבודת כוכבים אפי' כוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור.

10הבא על אשת איש, כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין, אע"פ שלא נבעלה, הבא עליה הרי זה בחנק.

11וזוממי בת כהן ובועלה, שכל המוזמין מקדימין לאותה מיתה, חוץ מזוממי בת כהן ובועלה.

גמ׳ · גמרא

12תנו רבנן: שלשה מיתתן בידי אדם, ושלשה מיתתן בידי שמים. המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו, והמתנבא בשם עבודת כוכבים מיתתן בידי אדם. הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים.

13מנהני מילי? אמר רב יהודה אמר רב, דאמר קרא: ״(דברים יח״, כ) ״אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי״. זה המתנבא מה שלא שמע. ״ואשר לא צויתיו״ הא לחבירו צויתיו, זה המתנבא מה שלא נאמר לו. ״ואשר ידבר בשם אלהים אחרים״ זה המתנבא בשם עבודת כוכבים וכתיב: ״ומת הנביא ההוא״. וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק.

14הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים. דכתיב: ״(דברים יח״, יט) ״והאיש אשר לא ישמע״. קרי ביה: ״לא ישמיע״, וקרי ביה: ״לא ישמע אל דברי״. וכתיב: ״אנכי אדרש מעמו״ בידי שמים.

15המתנבא מה שלא שמע, כגון צדקיה בן כנענה, דכתיב: ״(דברי הימים ב יח״, י) ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל מאי הוה ליה למיעבד רוח נבות אטעיתיה דכתיב ״(מלכים א כב״, כ) ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן׃

16אמר רב יהודה מאי צא צא ממחיצתי מאי רוח אמר רבי יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי׃

17הוה ליה למידק כדרבי יצחק דאמר רבי יצחק סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד׃

18עובדיה אמר (עובדיה א, ג) זדון לבך השיאך ירמיה אמר (ירמיהו מט, טז) תפלצתך השיא אותך זדון לבך והני מדקאמרי כולהו כהדדי שמע מינה לא כלום קאמרי׃

19דילמא לא הוה ידע ליה להא דרבי יצחק יהושפט הוה התם וקאמר להו דכתיב ״(מלכים א כב״, ז) ויאמר יהושפט האין פה נביא: (עוד לה') אמר ליה הא איכא כל הני אמר ליה כך מקובלני מבית אבי אבא סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד׃

20המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר (ירמיהו מט, א) כה אמר ה' [צבאות] הנני שובר את קשת עילם נשא חנניה ק"ו בעצמו מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמן על אחת כמה וכמה אתא איהו בשוק התחתון אמר (ירמיהו כח, ב) כה אמר ה' וגו' שברתי את עול מלך בבל׃

21א"ל רב פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר א"ל כיון דאיתיהיב ק"ו למידרש כמאן דאיתמר ליה דמי הוא ניהו דלא נאמר לו׃

22המתנבא בשם עבודת כוכבים כגון נביאי הבעל׃

23הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי והמוותר על דברי נביא כגון׃

תוספות

קשר העליון דאורייתא - פי' בקונט' דפלוגתא היא בפ' התכלת (מנחות דף לט. ושם) וליתיה אלא דמסקינן התם שמע מינה קשר העליון דאורייתא:

ולא בבית דין שביבנה - פירש בקונטרס אם נשאלו בבית דין שבלשכת הגזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה ימים עד שגלתה סנהדרי גדולה ותימה דסוף סוף כשממתינין עד הרגל היאך ממיתין הא כיון דגלתה סנהדרין אין דנין דיני נפשות כדאמר בפרק היו בודקין (לעיל סנהדרין דף מא.) וכי תימא דברגל חוזרים ב"ד הגדול ויושבין בלשכת הגזית אף לאחר שגלו ואז דנין אותו חדא דאם כן משכחת ליה לרבן יוחנן בן זכאי דהוה בסנהדרין ובפרק היו בודקין (שם) לא משמע הכי ועוד מאי עינוי הדין יש הא אין שייך עינוי הדין אלא כשמשהין אותו אחר גמר דינו כדמוכח בפרק אחד דיני ממונות (לעיל סנהדרין דף לה.) דפריך לגמרוהו לדיניה בשבתא וליקטלוהו וכו' ומשני אתה מענה את דינו והדר פריך לדיינוהו במעלי שבתא וכו' ועוד מאי אריא זקן ממרא בשאר עבירות נמי ועוד אמאי נקט יבנה לימא לא בב"ד שבחנות ודוחק לומר דאעבירה דקודם שגלתה סנהדרין דנין אף לאחר שגלתה ולא אמרינן מקום גורם כיון דבשעת עבירה סנהדרי גדולה במקומן ור"ת אומר דמיירי כשנגמר דינו קודם שגלתה סנהדרי:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רבנו חננאל

אמרי היכי דמי אי נימא דעבד ד' בתי בטבלא ואייתי בית אחרינא אנח גבייהו ולא חבריה בהדייהו אמאי חייב האי לחודיה קאי והני לחודייהו קיימי ואי מתחלה עבדינהו ה' בתי ופילש בית חד לחבריה דהיינו ד' כיון דעבדינהו שלא כהלכתן לאו תפלין דכתיבי באורייתא נינהו כלל והאי לא איגרע לפי שהוסיף עליו אלא גרוע ועומד הוה מעיקרא דהא פסול הוא כר' זירא דאמר בית המפולש לחבירו פסול ופרישנ' לא צריכא כגון דעבד טוטפת בת ד' בתי דהויא כהלכתא תפילין מעילאי ואייתי בית אחרינא וחבריה בהדייהו דהיינו כל המוסיף גורע העיקר וכדרבא דאמר בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול והאי כיון דאייתי בית מאבראי ואוקמיה קמי החיצון נעשה החיצון פנימי ואינו רואה אויר לפיכך הוא פסול ואתינן להשוויי לולב וציצית לתפילין ונדחו דלא דמו:

ת"ר אין ממיתין אותו אלא בב"ד הגדול שבירושלים ואין ממיתין אותו אלא ברגל דברי ר' עקיבא. ר' יהודה אומר ממיתין אותו מיד לפי שאין מענין דינו כו':

ת"ר ד' צריכין הכרזה מסית ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין כולהו משום [דכתיב בהו] וכל ישראל וכל העם. בעדים זוממין כתיב והנשארים דלאו כולי עלמא חזו לסהדותא:

ת"ר ג' מיתתן בידי אדם המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו והמתנבא בשם ע"ז. מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע את אשר לא צויתיו הא לנביא אחר צויתיו זה המתנבא מה שלא נאמר לו. ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה המתנבא בשם ע"ז וכתיב ומת הנביא ההוא (שכל) [וכל] מיתה האמורה בתורה סתם חנק הוא. אבל נביא הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים. ואסיקנא המתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה. ואע"ג דאמרינן מדכתיב ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו שמעינן מינה רוח נבות אטעיתיה מדהוה ליה למבדק בהא דאין סיגנון אחד עולה לשני נביאים. כלומר אין ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד. והני כולהו עלה להן סיגנון אחד כלומר דבר אחד (וכולן מתנבאין בסיגנון אחד). כדכתיב עלה ויתן ה' ביד המלך ש"מ אין נבואה זו כהוגן דא"ר יצחק סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד סיגנון אחד עולה לכמה נביאים זה עובדיה וירמיה עובדיה הוציא בלשון זדון לבך השיאך. וירמיה אמר תפלצתך השיא אותך זדון לבך ודחינן ודלמא צדקיה בן כנענה לא הוה ידע הא שמעתא דר' יצחק ופרקינן יהושפט הוה התם ואמר להו כך מקובל אני מבית אבי אבא שאין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד. והיינו דכתיב ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד ונדרשה מאתו. כלומר אלו כולן אינן נביאי ה':

המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דשמע לירמיה דאמר כה אמר ה' צבאות הנני שובר את קשת עילם וגו' נשא ק"ו כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל וזה הק"ו יש לו לירמיה לשאת אותו אבל לזולתו לא. המתנבא בשם ע"ז כגון נביאי [הבעל] אלו כולן מיתתן בידי אדם. אבל הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי דינו בידי שמים:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף פ״ט עמוד א׳

מסכת סנהדרין דף פ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 23 קטעים ממוספרים, כ־704 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–113)עמוד

היעד שנמצא: סנהדרין דף פ״ט ע״א

פתיחה בקורא