בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף מ״ו עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    עובד כוכבים גופא לא קניעובד כוכבים לא קנאו לגופו של זה מתחלה כדאמר לקמן ולא הם קונים זה את זה:

    הקדש חמץ ושחרורעשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף פקע שיעבודא דקמא אבל קדושת בדק הבית לא מפקעא כדתנן בערכין (דף כג:) מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים כולן. או אם עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי הוא מונח בידו של ישראל ובאו שש שעות של ערב הפסח פקע שיעבוד העובד כוכבים הואיל ולא הוי ממש דידיה וחייב זה לבערו:

    ושחרורעשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו משוחרר ופקע ממונו של מלוה:

    בבלוריא כו' לפניה איןלפי שהן גרים והיא עובדת כוכבים והעובד כוכבים ישראל לא קני לגופיה:

    לאחריה לאאלמא גבי ישראל לא אמרינן קנה עבד עצמו בן חורין:

    בין בסתםשלא פירש הרי אנו טובלין לשם בני חורין:

    במפורשכדרב חמא בר גוריא דקתני וקדם וטבל לשם בן חורין:

    אבל עובד כוכבים גופיהעובד כוכבים שמכר עצמו לישראל קנהו ישראל לגופיה ואם קדם וטבל לשם בן חורין לא קנה עצמו בן חורין:

    אלא עובד כוכבים מי לא קני ליה לישראללמעשה ידיו והכתיב או לעקר משפחת גר ואמר מר משפחת גר זה העובד כוכבים:

    אימא בכספא ובטבילהלשום עבדות הוא דקאמר רחמנא ליקני אבל אם קדם וטבל לשם בן חורין ה"נ דבן חורין הוא:

    לתקפו במיםכשמטבילו לשם יהדות לעבדות צריך שיתקפנו לתת עליו עול מלאכה במים כדי שתהא נראית כטבילת עבדות שאפילו יאמר הוא לשם בן חורין לא קנה עצמו בן חורין ולא יהא ממשות בדבריו:

    בעי לאטבולילשם יהדות לעבד:

    מינייכו קא בעינא ליהאם יקדים ויאמר לשם בן חורין:

    ארויסאקביסטר"י:

    וצמצמודחקוהו לקשור בצוארו משום לתוקפו במים:

    ארפו ליה וצמצמו ליהשהיה לו עניבה וכשרוצים מושכין ראש החבל והוא דוחק מאליו וכשאין מושכין רפוי והמים נכנסים על בשרו:

    זולטא דטינאכלי מלא טיט:

    דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהוכשאין נותנין כסף גולגולת למלך תופסים אותם גבאי המלך. והני דבי פפא עשירים היו ופורעים המס לגבאי המלך וקונין אותם לעבדים מהם ועובדי כוכבים היו אותן הנקנין וקא מיבעיא ליה אי הוי קנין דלכי נפקי מיניה ליבעי גיטא דחירותא או לא:

    מוהרקייהו דהניחותמן של אלו:

    בטפסא דמלכאשהן לו לעבדים:

    טפסאארגז אשקרי"ן בלע"ז:

    ומלכא אמר כו'הילכך מכר הוא ובעו גיטא דחירותא אי בעו לאיגיורי ולאשתרויי בבת ישראל:

    לפי שאינם בני תורהאתורמוסין קאי דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים כדמפרש לקמן אלא לפי שאינן בני תורה צא ואסור עליהן שלא יזלזלו בבשולי עובדי כוכבים:

    ועל יינם משום יין נסךדאע"ג דלא נגעי אלא כחו בעלמא הוא אסור משום לך לך אמרין לנזירא כו':

    תורמוס אינו עולה על שלחן מלכים:

    באבותינו שמלובימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה:

    באמהותנשותיהם שטבלו כדמפרש לקמן דאם לא טבלו במה נכנסו תחת כנפי שכינה:

    משאי אפשראמהות אי אפשר למול:

    אלא מן החוליןולא מדמי מעשר שני דאכתי מעשר שני לא הוה:

    אין בא אלא מן החוליןלמעוטי מדמי מעשר שני:

    ה"ג במנחות בהתודה (מנחות דף פב.) א"ל רבי עקיבא וכי דנין אפשר כו' - ומאן דגריס רבי יהושע קשיא האמר רבי יהושע דנין מאמהות:

    משאי אפשרמפסח מצרים דהאי דלא בא מן המעשר דאי אפשר הוא דאכתי מעשר לא הוה:

    יבמות 46 עמוד א

    1עובד כוכבים גופא לא קני ליה, מאי דקני ליה הוא דמקני ליה לישראל, וכיון דקדם וטבל לשם בן חורין אפקעיה לשעבודיה.

    2כדרבא, דאמר רבא: הקדש, חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד.

    3מתיב רב חסדא: מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: קנו עצמן בני חורין. לפניה אין, לאחריה לא!

    4אמר רבא: לפניה, בין בסתם בין במפורש. לאחריה, במפורש אין, בסתם לא.

    5אמר רב אויא: לא שנו אלא בלוקח מן העובד כוכבים אבל עובד כוכבים גופיה קני.

    6דכתיב: ״(ויקרא כה״, מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה׃

    7ולא הם קונים מכם למאי אילימא למעשה ידיו אטו עובד כוכבים לא קני ליה לישראל למעשה ידיו והכתיב ״(ויקרא כה״, מז) או לעקר משפחת גר ואמר מר משפחת גר זה העובד כוכבים אלא לאו לגופיה וקאמר רחמנא אתם קונין מהם אפילו גופיה׃

    8פריך רב אחא אימא בכספא ובטבילה קשיא׃

    9אמר שמואל וצריך לתקפו במים׃

    10כי האי דמנימין עבדיה דרב אשי בעא לאטבולי מסריה ניהלייהו לרבינא ולרב אחא ברי' דרבא אמר להו חזו דמינייכו קבעית ליה רמו ליה ארויסא בצואריה ארפו ליה וצמצמו ליה׃

    11ארפו ליה כי היכי דלא להוי חציצה צמצמו ליה כי היכי דלא לקדים ולימא להו לשם בן חורין אני טובל בהדי דדלי רישיה ממיא אנחו ליה זולטא דטינא ארישיה ואמרו ליה זיל אמטי לבי מרך׃

    12א"ל רב פפא לרבא חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו ומשעבדי בהו כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא׃

    13א"ל איכו שכיבי לא אמרי לכו הא מילתא הכי א"ר ששת מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא׃

    14ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו וחזא חמרא דישראל דמזגי עובדי כוכבים ושתו ישראל וחזא תורמוסין דשלקי עובדי כוכבים ואכלי ישראל ולא אמר להו ולא מידי׃

    15אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל צא והכרז על בניהם שהם ממזרים ועל יינם משום יין נסך ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה׃

    16על בניהן שהם ממזרים ר' יוחנן לטעמיה דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לעולם אין גר עד שימול ויטבול וכיון דלא טביל עובד כוכבים הוא ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר׃

    17ועל יינם משום יין נסך משום לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב׃

    18ועל תורמוסן משום בשולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה הא בני תורה שרי והאמר רב שמואל בר רב יצחק משמי' דרב כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עובדי כוכבים והא תורמוס אינו נאכל כמות שהוא חי ויש בו משום בשולי עובדי כוכבים׃

    19ר' יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה דאמר רב שמואל בר רב יצחק משמי' דרב כל שאין עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין בו משום בשולי עובדי כוכבים וטעמא דאינן בני תורה הא בני תורה שרי׃

    ברייתא

    20ת"ר גר שמל ולא טבל ר"א אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו טבל ולא מל ר' יהושע אומר הרי זה גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו וחכמים אומרים טבל ולא מל מל ולא טבל אין גר עד שימול ויטבול׃

    21ורבי יהושע נמי נילף מאבות ור"א נמי נילף מאמהות וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר׃

    22והתניא ר"א אומר מנין לפסח דורות שאין בא אלא מן החולין נאמר פסח במצרים ונאמר פסח בדורות מה פסח האמור במצרים אין בא אלא מן החולין אף פסח האמור לדורות אין בא אלא מן החולין׃

    23א"ל ר' עקיבא וכי דנין אפשר משאי אפשר א"ל אע"פ שאי אפשר ראיה גדולה היא ונלמד הימנה׃

    24אלא׃

    תוספות

    הקדש חמץ ושחרורמפורש בהשולח (גיטין דף מ:):

    כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לאומספקא ליה אי דינא דמלכותא דינא או לא ואע"ג דלא קני גופיה הכא קני או דלמא הכא נמי לא קני אלא למעשה ידיו ובנכריותן מיירי אם היו באין להתגייר:

    רבי יוחנן כאידך לישנא ס"לאומר ר"ת דכולהו מודו דכשנאכל כמות שהוא חי דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דאמר באין מעמידין (ע"ז דף לח.) דאיכא בינייהו דגים קטנים ארזי ודייסא היינו דברים שאין עולים על שלחן מלכים ואין נאכלים כמות שהן חיין ולא נקט כמה דברים הנאכלים כשהן חיין ועולים על שלחן מלכים כמו פירות וגבינה וכיוצא בהן והא דאסר רבי יוחנן התם ביצה אע"ג דראוי לגומעה חיה אין זו אכילה חשובה דהכי נמי בשר מליח מותר לטלטלו בשבת (שבת קכח.) דחזי לאכילה ואפ"ה יש בו משום בישולי עובדי כוכבים:

    אמר ליה ר' עקיבא וכי דנין אפשר משאי אפשרתימה לר' עקיבא מנלן דאין משלשין במכות דבפרק קמא דמכות (דף ה.) ילפינן לה ממיתה והיינו אי אפשר ואין לומר דהתם דגזירה שוה היא מודה ר"ע דדנין משאי אפשר משום דאין ג"ש למחצה אבל הכא בנין אב הוא דהא הכא נמי היקישא הוא כדמסיק בסוף התודה (מנחות דף פב: ושם) דדריש רבי אליעזר מועבדת (שמות יג) שיהו כל העבודות שוות זה כזה ולא קיבל ר"ע אף על גב דאין היקש נמי למחצה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הא דאמרינן וצריך לתקפו במיםפר"ח ז"ל וכן בהלכות הרב אלפסי ז"ל כדי שתעלה לו טבילה. ואינו מחוור דפשיטא שאלו אין כל גופו במים לא עלתה לו טבילה, ותניא לקמן (יבמות מז, ב) כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובבעל קרי. ונראין דברי רש"י ז"ל שפירש (בד"ה לתקפו) צריך כשמטבילו לשם יהדות לעבדות צריך שיתקפנו במים לתת עליו עול מלאכה במים כדי שתהא נראית כטבילת עבדות, שאפילו יאמר לשם בן חורין לא יהא ממש בדבריו ע"כ. ויגד עליו ריעו הא דמנימין עבדיה דרב אשי דאמר להו רמו ליה אריסא בצואריה.

    הא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרורכבר כתבתיה בארוכה במקומות אחרים (גיטין מ, ב. כתובות נט, ב ועיין ב"ק צ, א). כתב הרב אלברצלוני ז"ל שהרב מברך על הטבילה שהוא צריך לה ולא העבד. אבל הרמב"ן ז"ל (בד"ה מסריה) דאינו מברך אלא העבד שהוא עושה מצוה ונכנס תחת כנפי השכינה למקצת מצות (ועיין מאירי). רש"י ז"ל נראה שגורס טבלו עבדיה לפניה. וכן בכל שמועתנו לפניה ולאחריה גרסינן ופירש לפניה קודם שנתגיירה היא ולאחריה לאחר שנתגיירה היא. ואסיקנא דלפניה לא צריך למימר לאחריה צריך למימר, הא בסתמא לא. ומינה דעבד של ישראל לעולם לא קנה עצמו עד שיפרש בין שטבל בפני הישראל בין שטבל שלא בפניו. אבל הרב אלפסי ז"ל גריס בפניה ושלא בפניה, והא לאחר שנתגיירה היא ואפילו בעבד ישראל ממש כל שבפניו אפילו בסתמא ושלא בפניו עד שיפרש. ונראה לי קצת ראיה על זה מדמסריה רב אשי למנימין עבדיה רבינא ולרב אחא, ולא הטבילו הוא בעצמו כדי שלא יטבול סתם בפניו, ולפיכך כל המטביל עבדו ימסרנו לאחרים להטבילו שלא בפניו.

    הא דאנחו למנימין עבדיה דרב אשי זוליתא דטינא ואמרו ליה זיל אמטי לבי מרך. נ"ל להחזיקו עבד בפני הכל בשעת מעשה ממש, כדי שלא יכול לטעון שלשם בן חורין טבל.

    דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשתעבדי בהו עבידתא יתירתאפירש רש"י ז"ל עכו"ם היו וכשאין נותנין כסף גולגלותם למלך תופסין אותן גבאי המלך. והני דבי רב פפא עשירים היו ופורעין המס לגבאי המלך וקונין אותם לעבדים מהם. וקא מיבעיא ליה אי הוה קנין, דלכי נפקי מיניה ליבעי גיטא דחירותא ופשט ליה דצריכין. ויש מפרשין (רמב"ן ד"ה והא) דגיירם והטבילם בעל כרחן לשם עבדות, וקא מיבעיא ליה אי עבדים נינהו ויכול לגיירם בעל כרחם, אי שעבוד בלחוד הוא ועכו"ם נינהו ואינם גרים בעל כרחן כדאמרינן לקמן (יבמות מח, א) וכל עבד איש ומלתה אותו, עבד איש אתה מל בעל כרחו ואי אתה מל בן איש בעל כרחו. ואי קשיא לך אם כן היה לו לשאול תוך זמן אם הם גרים אם לאו. יש לומר דחדא דאית בה תרתי קא בעיא, דאי פשיטא ליה צריכי גיטא דחירותא ודאי עבדים נינהו ומלין אותן בעל כרחן ומטבילן לשם עבדות. ויש מפרשין שהן בעצמן לוקחין מהן ממון ופורעין לגבאי המלך, וקא בעיא אי הוי כעכו"ם גופיה שמכר עצמו לישראל וצריך גט שחרור, או דלמא אינו אלא שעבוד בעלמא. ולדידי קשיא לי אי עכו"ם נינהו היכי סתים לישניה ואמר דיהבי זוזי אאינשי, דהוה ליה למימר דיהבי זוזי אעכו"ם. ועוד מאי קאמר ומשתעבדי בהו עבידתא יתירתא. ור"ח ז"ל פירש דגרים תושבים הוו, ולפי פירוש זה אינו קשה. ואי לאו דמסתפינא אמינא דישראלי נינהו והיינו דקאמר דמשתעבדי בהו עבידתא יתירתא וכתיב לא תעבוד בו עבודת עבד, ומיהו אינשי דלא מעלו הוו ובעא מיניה אי בעי גיטא דחירותא, כיון דגבאי המלך מוכרין לו. ופשט ליה דמוהרקינהו דהני בספטא דמלכא מנח, דעל דעת כן הם באים לדור בארצו וכאלו לקחם במלחמה שיש לו בהן קנין גוף, דכתיב וישב ממנו שבי (גיטין לח, א) וזה שמכרן לו גופן קנוי לו דעבדים עבריים שנמכרו לו ע"י גבאי המלך, וכי נפקי גיטא דחירותא הוא דצריכין (עיין ריטב"א ומאירי).

    שכן מצינו לאבותינו שמלו ולא טבלוכתב רש"י ז"ל כשמלו בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל תורה וליכנס תחת כנפי השכינה ואיכא למידק מנא ליה דהואי מילה בשעת קבלת התורה, ואי משום דאמרינן בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות ט, א) בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים, אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, אכתי משעת קבלת התורה מנא לן דהוה. ואפשר דמשמע להו דקרא דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים שנימולו ביציאתן קאמר, כלומר שמלו אותן שלא היו נמולין, ונמולין הטיפו להם דם ברית, וכדאמרינן במכילתא (פ' בא פ"ה) היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום שהוא גואל את בניו ולא היו להם מצות שיתעסקו בהן כדי שיתגאלו, שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, עריה מכל המצות, נתן להם הקב"ה שתי מצות מצות פסח ומצות מילה שיעסקו בהן כדי שיגאלנו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמים. והרמב"ם ז"ל (אסו"ב פי"ג ה"ב) כתב מילה היתה במצרים שנאמר כל ערל לא יאכל בו מל אותן משה רבינו עליו השלום שכולם בטלו מצות מילה בהיותם במצרים חוץ משבטו של לוי שנאמר ובריתך ינצורו ע"כ. ולפי דבריו שבט לוי הטיפו מהן דם ברית שאלולי כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה. והרמב"ן ז"ל כתב דכל שהיו נמולין לא היו צריכין להטיף דם ברית, דהא סלקא להו מילה דהא מיפקדי עלה. ולא דמי לגבעוני מהול וערבי מהול, דהתם כיון דלא מיפקדי כמאן דלא מהילו דמו וכדאיתא בע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה כז, א) ובני קטורה נמי לא נתחייבו אלא הם אבל זרעם לא. וכן פירש רש"י ז"ל בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נט, ב ד"ה לרבות), והלכך בני לוי וכל אותן שהיו נמולין כבר, נדונו כנשים להכנס תחת כנפי השכינה בטבילה ועם המילה שלהם.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף מ״ו עמוד א׳

    מסכת יבמות דף מ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־586 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    עובד כוכבים גופא לא קני עובד כוכבים לא קנאו לגופו של זה מתחלה כדאמר לקמן ולא הם קונים זה את זה:

    הקדש חמץ ושחרור עשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף פקע שיעבודא דקמא אבל קדושת בדק הבית לא מפקעא כדתנן בערכין (דף כג:) מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים כולן. או אם עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי הוא מונח בידו של ישראל ובאו שש שעות של ערב הפסח פקע שיעבוד העובד כוכבים הואיל ולא הוי ממש דידיה וחייב זה לבערו:

    ושחרור עשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו משוחרר ופקע ממונו של מלוה:

    בבלוריא כו' לפניה אין לפי שהן גרים והיא עובדת כוכבים והעובד כוכבים ישראל לא קני לגופיה:

    לאחריה לא אלמא גבי ישראל לא אמרינן קנה עבד עצמו בן חורין:

    בין בסתם שלא פירש הרי אנו טובלין לשם בני חורין:

    במפורש כדרב חמא בר גוריא דקתני וקדם וטבל לשם בן חורין:

    אבל עובד כוכבים גופיה עובד כוכבים שמכר עצמו לישראל קנהו ישראל לגופיה ואם קדם וטבל לשם בן חורין לא קנה עצמו בן חורין:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 46a · Sefaria

    תוספות

    הקדש חמץ ושחרור מפורש בהשולח (גיטין דף מ:):

    כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לאו מספקא ליה אי דינא דמלכותא דינא או לא ואע"ג דלא קני גופיה הכא קני או דלמא הכא נמי לא קני אלא למעשה ידיו ובנכריותן מיירי אם היו באין להתגייר:

    רבי יוחנן כאידך לישנא ס"ל אומר ר"ת דכולהו מודו דכשנאכל כמות שהוא חי דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דאמר באין מעמידין (ע"ז דף לח.) דאיכא בינייהו דגים קטנים ארזי ודייסא היינו דברים שאין עולים על שלחן מלכים ואין נאכלים כמות שהן חיין ולא נקט כמה דברים הנאכלים כשהן חיין ועולים על שלחן מלכים כמו פירות וגבינה וכיוצא בהן והא דאסר רבי יוחנן התם ביצה אע"ג דראוי לגומעה חיה אין זו אכילה חשובה דהכי נמי בשר מליח מותר לטלטלו בשבת (שבת קכח.) דחזי לאכילה ואפ"ה יש בו משום בישולי עובדי כוכבים:

    אמר ליה ר' עקיבא וכי דנין אפשר משאי אפשר תימה לר' עקיבא מנלן דאין משלשין במכות דבפרק קמא דמכות (דף ה.) ילפינן לה ממיתה והיינו אי אפשר ואין לומר דהתם דגזירה שוה היא מודה ר"ע דדנין משאי אפשר משום דאין ג"ש למחצה אבל הכא בנין אב הוא דהא הכא נמי היקישא הוא כדמסיק בסוף התודה (מנחות דף פב: ושם) דדריש רבי אליעזר מועבדת (שמות יג) שיהו כל העבודות שוות זה כזה ולא קיבל ר"ע אף על גב דאין היקש נמי למחצה:

    Tosafot on Yevamot 46a · Sefaria

    רשב"א

    הא דאמרינן וצריך לתקפו במים פר"ח ז"ל וכן בהלכות הרב אלפסי ז"ל כדי שתעלה לו טבילה. ואינו מחוור דפשיטא שאלו אין כל גופו במים לא עלתה לו טבילה, ותניא לקמן (יבמות מז, ב) כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובבעל קרי. ונראין דברי רש"י ז"ל שפירש (בד"ה לתקפו) צריך כשמטבילו לשם יהדות לעבדות צריך שיתקפנו במים לתת עליו עול מלאכה במים כדי שתהא נראית כטבילת עבדות, שאפילו יאמר לשם בן חורין לא יהא ממש בדבריו ע"כ. ויגד עליו ריעו הא דמנימין עבדיה דרב אשי דאמר להו רמו ליה אריסא בצואריה.

    הא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור כבר כתבתיה בארוכה במקומות אחרים (גיטין מ, ב. כתובות נט, ב ועיין ב"ק צ, א). כתב הרב אלברצלוני ז"ל שהרב מברך על הטבילה שהוא צריך לה ולא העבד. אבל הרמב"ן ז"ל (בד"ה מסריה) דאינו מברך אלא העבד שהוא עושה מצוה ונכנס תחת כנפי השכינה למקצת מצות (ועיין מאירי). רש"י ז"ל נראה שגורס טבלו עבדיה לפניה. וכן בכל שמועתנו לפניה ולאחריה גרסינן ופירש לפניה קודם שנתגיירה היא ולאחריה לאחר שנתגיירה היא. ואסיקנא דלפניה לא צריך למימר לאחריה צריך למימר, הא בסתמא לא. ומינה דעבד של ישראל לעולם לא קנה עצמו עד שיפרש בין שטבל בפני הישראל בין שטבל שלא בפניו. אבל הרב אלפסי ז"ל גריס בפניה ושלא בפניה, והא לאחר שנתגיירה היא ואפילו בעבד ישראל ממש כל שבפניו אפילו בסתמא ושלא בפניו עד שיפרש. ונראה לי קצת ראיה על זה מדמסריה רב אשי למנימין עבדיה רבינא ולרב אחא, ולא הטבילו הוא בעצמו כדי שלא יטבול סתם בפניו, ולפיכך כל המטביל עבדו ימסרנו לאחרים להטבילו שלא בפניו.

    הא דאנחו למנימין עבדיה דרב אשי זוליתא דטינא ואמרו ליה זיל אמטי לבי מרך. נ"ל להחזיקו עבד בפני הכל בשעת מעשה ממש, כדי שלא יכול לטעון שלשם בן חורין טבל.

    דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשתעבדי בהו עבידתא יתירתא פירש רש"י ז"ל עכו"ם היו וכשאין נותנין כסף גולגלותם למלך תופסין אותן גבאי המלך. והני דבי רב פפא עשירים היו ופורעין המס לגבאי המלך וקונין אותם לעבדים מהם. וקא מיבעיא ליה אי הוה קנין, דלכי נפקי מיניה ליבעי גיטא דחירותא ופשט ליה דצריכין. ויש מפרשין (רמב"ן ד"ה והא) דגיירם והטבילם בעל כרחן לשם עבדות, וקא מיבעיא ליה אי עבדים נינהו ויכול לגיירם בעל כרחם, אי שעבוד בלחוד הוא ועכו"ם נינהו ואינם גרים בעל כרחן כדאמרינן לקמן (יבמות מח, א) וכל עבד איש ומלתה אותו, עבד איש אתה מל בעל כרחו ואי אתה מל בן איש בעל כרחו. ואי קשיא לך אם כן היה לו לשאול תוך זמן אם הם גרים אם לאו. יש לומר דחדא דאית בה תרתי קא בעיא, דאי פשיטא ליה צריכי גיטא דחירותא ודאי עבדים נינהו ומלין אותן בעל כרחן ומטבילן לשם עבדות. ויש מפרשין שהן בעצמן לוקחין מהן ממון ופורעין לגבאי המלך, וקא בעיא אי הוי כעכו"ם גופיה שמכר עצמו לישראל וצריך גט שחרור, או דלמא אינו אלא שעבוד בעלמא. ולדידי קשיא לי אי עכו"ם נינהו היכי סתים לישניה ואמר דיהבי זוזי אאינשי, דהוה ליה למימר דיהבי זוזי אעכו"ם. ועוד מאי קאמר ומשתעבדי בהו עבידתא יתירתא. ור"ח ז"ל פירש דגרים תושבים הוו, ולפי פירוש זה אינו קשה. ואי לאו דמסתפינא אמינא דישראלי נינהו והיינו דקאמר דמשתעבדי בהו עבידתא יתירתא וכתיב לא תעבוד בו עבודת עבד, ומיהו אינשי דלא מעלו הוו ובעא מיניה אי בעי גיטא דחירותא, כיון דגבאי המלך מוכרין לו. ופשט ליה דמוהרקינהו דהני בספטא דמלכא מנח, דעל דעת כן הם באים לדור בארצו וכאלו לקחם במלחמה שיש לו בהן קנין גוף, דכתיב וישב ממנו שבי (גיטין לח, א) וזה שמכרן לו גופן קנוי לו דעבדים עבריים שנמכרו לו ע"י גבאי המלך, וכי נפקי גיטא דחירותא הוא דצריכין (עיין ריטב"א ומאירי).

    שכן מצינו לאבותינו שמלו ולא טבלו כתב רש"י ז"ל כשמלו בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל תורה וליכנס תחת כנפי השכינה ואיכא למידק מנא ליה דהואי מילה בשעת קבלת התורה, ואי משום דאמרינן בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות ט, א) בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים, אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, אכתי משעת קבלת התורה מנא לן דהוה. ואפשר דמשמע להו דקרא דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים שנימולו ביציאתן קאמר, כלומר שמלו אותן שלא היו נמולין, ונמולין הטיפו להם דם ברית, וכדאמרינן במכילתא (פ' בא פ"ה) היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום שהוא גואל את בניו ולא היו להם מצות שיתעסקו בהן כדי שיתגאלו, שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, עריה מכל המצות, נתן להם הקב"ה שתי מצות מצות פסח ומצות מילה שיעסקו בהן כדי שיגאלנו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמים. והרמב"ם ז"ל (אסו"ב פי"ג ה"ב) כתב מילה היתה במצרים שנאמר כל ערל לא יאכל בו מל אותן משה רבינו עליו השלום שכולם בטלו מצות מילה בהיותם במצרים חוץ משבטו של לוי שנאמר ובריתך ינצורו ע"כ. ולפי דבריו שבט לוי הטיפו מהן דם ברית שאלולי כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה. והרמב"ן ז"ל כתב דכל שהיו נמולין לא היו צריכין להטיף דם ברית, דהא סלקא להו מילה דהא מיפקדי עלה. ולא דמי לגבעוני מהול וערבי מהול, דהתם כיון דלא מיפקדי כמאן דלא מהילו דמו וכדאיתא בע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה כז, א) ובני קטורה נמי לא נתחייבו אלא הם אבל זרעם לא. וכן פירש רש"י ז"ל בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נט, ב ד"ה לרבות), והלכך בני לוי וכל אותן שהיו נמולין כבר, נדונו כנשים להכנס תחת כנפי השכינה בטבילה ועם המילה שלהם.

    Rashba on Yevamot 46a · Sefaria

    ריטב"א

    אפקעיה לשעבודיה כדרבא וסברא דרבוותא ז"ל שכותבי' שטר על דמיו מדין מזיק שעבודו של חבירו וכדאמרי' בגמ' במסכתא גיטין גבי עשה עבדו אפותיקי לחבירו וכ"ש הכא דמשתרשי ליה דמיעבד ובודאי שאם ידעו ב"ד שהו' עבדו של זה והטבילוהו שלא מדעתו חייבים לשלם לו מאי דאפסדו' מדינ' דגרמי וכן דן מה' הר"ם ז"ל:

    הא דרבא פי' בהרבה מקומות בארוכה:

    מתיב רב חסדא מעשה בבלורי' הגיורת שקדמו עבדים וטבלו לפניה פרש"י ז"ל מדלא קא' בפניה ושלא בפני' דלפניה היינו שנפלו קודם טבילתה ועודה בת עכומ"ז ולאחריה שטבלה לאחר שטבלה ונתגיירה ולעולם עבד של ישראל בין בפניו בין שלא בפניו לא קנה עצמו ער שיפרש ורב אלפס ז"ל גורס בפניה ושלא בפני' והא והא לאחר שנתגייר וא"ה קונה עצמו כסתמ' כשטבל בפניו ושלא בפניו. צריך לפרש אבל עכו"מז לפניה פ' שנמכר לישראל קני ליה קנין גופיה כדמפרש ואזיל וכיון דצריך גט או כסף ולא סגי במחילה גם אינו רשאי לטבול אלא כדין עבד ישראל מדעתו וה"ה אם לקחו מן העכו"מז שלקחו מן המלחמה כה"ג עכו"מז קונה אפי' ישראל וכ"ש עכו"מז כדאית' במס' גיטין:

    בהדי דדלי רישא שקלו זולטא דטינא ואנחו ארישא פי' לרווחא דמילתא עשו כן להחזיקו עבד בפני הכל שלא יהא שום פקפו':

    חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי אכירגא דאינשי ומשתעבדי בהו וכו' פרש"י ז"ל כי האנשי' עכו"מז וכשלא היו נותני' כסף גולגולתם היה הגזבר תופסים ומוכרם לעבדים להני דבי פפא שהיו עשירי' וקא מבעיא ליה אם הוא קנין דלכי נפקי מיניה צריכין גיטא דחרותא ושלא יוכלו להתגייר שלא מדעתם ובכלל זה ג"כ אם יוכל להטבילם לשם עבדות בע"כ כדין עבדים כדבעי' למימ' לקמן אלא דחדא מגו תרי בעי' ואין פי' זה נכון חדא דא"כ למה לן למקפד ולמנקט דמשעבדי בהו עבידתא יתירתא כיון דעכו"מז נינהו ועוד דלישנא דאינשי לא משמע משום עכומ"ז ועוד דפ' איזהו נשך הביאוה לענין רבית וגם לר"ח ז"ל שפי' בגרים ותושבים יש להקשות כן והנכון דהכי אינשי ישראלים היו וקא מבעיא לן אם כח במלך וגזבר שלו למוכרם לעבדי' שיהא נדון כעבד עברי שגופו קנוי וצריך גט שחרור או אינו קניין ואינו אלא כחוב בעלמא ואין להם להשתעבד בהם כדין עבד עברי ולא יותר מכדי המס שפרעו בשביל' ואם עשו יש בו איסו' עובד בישראל ואיסו' רבית ונקט עבידת' יתירתא מפני שהיו משתעבדי' בהם יותר מכדי הכרגא ופשיט ליה דמכירת הגזבר מכירת עבד גמור כי המלך קנאם במלחמות ועל מנת כן הניחם בארצו שאם לא יפרעו המס שיוכל למוכרם לעבדים הילכך הרי הם לעבדי' גמורי' וצריכי' גט חירות ממנו כדין עבד שגופו קנוי וא"ת והקי"ל שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג י"ל דההיא לענין דיני העבד לצאת בשש וסימני' או להתירו בשפחה אבל מ"מ קנוי הוא קנין הגוף לענין שעבוד ולהצריכו גט או לקנות עצמו בכסף ולא סגי במחילה:

    ועובדא דאושפיזא דרב אדא דלא ליפרע כרגא ולזדבן כעבד עברי דאעפ"י שעשירים היו הרי יכולים להבריח נכסיהם אלא שהענין כמו שאמרנו דמ"ה לא משתרי בשפחה מפי הר"ם עובדא דר' חייא בר אבא דאיקלע לגובלא וכו' פי' במס' עבוד' כוכבי' בס"ד:

    שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו פרש"י ז"ל כשמלו בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל תורה וליכנס תחת כנפי השכינ'. ויש שואלים ומנא לן שמלו קודם מ"ת וי"מ דהא כתיב כי מולים היו כל העם היוצאים ומהכא דריש ליה בכריתות ומשמע דדרשי' היוצאי' שנמולו ביציאתן והרמב"ן ז"ל מפיק לה דהא כתיב ביה ובריתך ינצורו ובמדרש מצינו גבי מתבוססת בדמיך נתן להם דם פסח ודם מילה מצות שיתעסקו בהם וכיון דאשכחן שהיו מולין ולא אשכחן להו שטבלו קאמ' ר' אליעזר כי במילה זו בלבד נכנסו תחת כנפי השכינה ובודאי כי כל אותם שמלו במצרים כגון שבט לוי וכמצא בהם לא הוצרכו להטיף דם ברית ומילתם מילה גמורה וכבר נצטוו עליה כשהיו בני נח ומיהו טביל' היו צריכי' למאי דקי"ל דאינו גר עד שימול ויטבול וכ"כ הרמב"ם ז"ל (א"ה ובתי' הרשב"א יבמות יש דגם שבט לוי הטיפו ד"ב)

    שכן מצינו באמהות פרש"י ז"ל בנשיהם של יוצאי מצרים ויש מקשי' דהא ק"ל שאין קורי' אמהות אלא ד' כדאית' במ' ברכו' ותירצו דההיא בתפל' לומ' מרים אמנו ויוכבד אמנו:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Yevamot 46a · Sefaria

    מאירי

    כבר ביארנו ברביעי של גיטין ל"ח א' שהגוי אינו קונה את הישראל לגופו ולא אפילו גוי חברו אלא שהוא קונה אותם למעשה ידיו בין ישראל בין גוי בין שקונה אותם בכסף בין שקונה אותם בחזקה ואם כן אין זה אלא כעין שעבוד ואם מחל שיעבודו כגון שיאמר לו שילך לו נמחל שעבודו ואינו צריך כלום שלא קנאו קנין הגוף שיהא צריך הקנאה ואלו היה קונהו לגופו לא היתה מחילה מועלת בו כלל ואף שטר שחרור אין מועיל בו שאין הגוי בר גיטין אלא היה צריך שיקנהו לעצמו בכסף וישראל קונה את הגוי קנין הגוף להצריך גט בשחרורו ר"ל שלא יהא די לו במחילה אם אמר לו באפי תרי זיל ודוקא כשהגוי עצמו מוכר עצמו לישראל אבל אם הישראל קונהו מגוי לא קנאו למעשי ידיו באותו קנין עד שיטבילנו לשם עבדות ובאותה טבילה ניתוסף לו עליו קנין הגוף שנעשה הענין כאלו כבשו במלחמה ובקנאו מן השבאי כבר ביארנו שישראל קונהו ממנו קנין הגוף אע"פ שהשבאי אינו קונהו אלא למעשה ידיו שמן הדין קונהו אף לגופו אלא שאין קנינו חזק כל כך וכשישראל קונהו ממנו קונהו על הדרך שהיה השבאי קונהו מן הדין ויש מפרשין שאף בקנאו מן השבאי כן ר"ל שאינו קונהו לגופו אלא בטבילה לשם עבדות ומעתה הלוקח עבד מן הגוי וקדם זה העבד וטבל לשם בן חורין ר"ל לשם גרות קנה עצמו בן חורין אלא שכתבו מקצת גדולי הדורות שחייב הוא לכתוב שטר על דמיו מתורת מזיק שעבוד של חברו ואף זו לשיטתנו כשקבל עליו עול מצות בפני שלשה ומל בפניהם על אחת משאר הדרכים שהוזכרו למעלה שמאחר שלא קנאו ישראל אלא למעשה ידיו אין זה אלא כעין שעבוד והשחרור בא ומפקיעו שהקדש חמץ ושחרור מפקיעין את השעבוד כמו שביארנו בקמא פרק החובל פ"ט ב' הא אם קדם הוא והטבילו לשם עבדות אחר שמל שוב אין טבילת גירות מועלת בו שהרי באותה טבילה קנאו לגופו:

    וזה שביארנו בקדם וטבל לשם חירות שקנה עצמו פירושו כשפירש ואמר לשם חירות אני טובל אבל בסתם איני כלום ומכל מקום אם קדם וטבל בפני הבעלים אפילו בסתם קנה עצמו הואיל ושתקו להם הבעלים והיה להם לפרש שלשם עבדות הוא וזהו שהיו מקשים על שמועתנו ממה שאמרו מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה ואמרו קנו עצמן כו' לפניה אין שלא בפניה לא ותירץ לפניה אפילו בסתם ומדין הודאת בעלים שלא בפניה דיקא במפרש ומכל מקום יש גורסין לפניה אין לאחריה לא והענין הוא שזו באה להתגייר ועבדיה עמה וטבלו לפניה פירושו שנתגיירו קודם לה ומאחר שבאותה שעה אף היא גויה היתה ולא קנאתם אלא למעשה ידים קנו עצמן הא לאחריה כלומר שנתגיירה היא תחלה וטבלו הם אחריה קודם שתטבילם היא לשם עבדות לא קנו עצמן אלמא דבישראל מיהא לא קנו עצמן ותירץ דלפניה אף בסתם דהואיל ואכתי גויה היא ודאי אין זה טובל על דעת שיהא עבד לגוי ויאכילנו טמאות הא לאחריה דוקא במפרש וכן בישראל ואין בה חלוק בין שתהא הטבילה בפני הבעלים בין שלא תהא בפניהם וזהו עיקר הדברים ובמוכר עצמו לישראל מיהא קנאו קנין הגוף אף בלא טבילת עבדות וכדכתיב מהם תקנו ואע"ג דאקשו דילמא בכספא ובטבילה ר"ל בטבילת עבדות וסלקא בקשיא וסוגיין בכוליה תלמודא דמשום קשיא לא דחינן שמעתא דכל היכא דסלקא מילתא בקשיא פי' דקשי הוה להו לרבנן ולא מיחוורו בתירוצה הא שמעתא מיהא לא אידחייא ומשום תיובתא הוא דחינן שמעתא וכן הדבר ברור ברוב התלמוד:

    כשאדם מטביל לשם עבדות צריך שיתקפנו במים ודבר זה יש מפרשים בו שישקענו במים וזו ודאי לא הוצרכה שאין טבילה אלא אם כן כל הגוף עולה במים אלא פירושו שהוא יאחזהו וישקענו שיהא נראה כמכובש תחת ידו עד שאם יאמר לשם בן חורין אני טובל לא יהא מועיל לו וזהו שסמכו ענין לו ממנימין עבדיה דרב אשי דבעא רב אשי לאטבוליה לשם עבדות ומסריה ניהליהו לרבינא ולרב אחא ואמר להו חזו דמינייכו קא בעינא ליה כלומר הזהרו שלא יהא הוא קודם וטובל שאלו כן שמא יאמר לשם בן חורין ויפקע השעבוד וכגון שקנאו מגוי אחר והם נתנו לו מוסרה בצוארו כדי לתקפו במים באותה מוסרה ועשו לה עניבה בקשר הצואר שכשרצו לדחוק את הקשר דוחקין ותוקפין אותו במים כדי לעשותה טבילת עבדות שאם יאמר לשם חירות אני טובל לא יהא מועיל לו כלום וכשהיו רוצין לרפותו כדי שיהו המים נכנסין בלא חציצה עושין שכל שחוצץ בטבילה חוצץ אף בטבילת עבדות וכשיצא הניחו משאוי על ראשו להביאו לבית בעליו ולא לשום צורך אלא לסימן בעלמא שנגמר בו הענין לעבדות גמור:

    טבילת עבדות כתבו הגאונים שאף היא צריכה ברכה ונחלקו בה מי מברכה מהם שאמרו שהרב מברכה שהוא הוא הצריך לה ומהם שאמרו שהעבד מברכה שהוא בעל המצוה ושנכנס בה תחת כנפי השכינה למקצת מצות ונראה לי שאם הדבר נעשה לרצונו של עבד הוא מברכה ואם על כרחו הרב מברכה:

    מנהג קדום היה למלכים ליטול מן הגוים שביניהם כסף גלגלת מכל אחד ואחד וכשאין בידם ליתן או שאין רוצים ליתן גזברי המלך תופסין אותם ומשתעבדים בהם ופעמים מוכרין אותו השעבוד לאחרים שפורעים במקומם כסף גלגלת ומשתעבדים בהם ושאל עליהם אם מלו וטבלו לשם עבדות ויוצאין מהם או על ידי פדיון או על ידי מחילה אם צריכים גט שחרור אם לאו שמא טבילה זו של עבדות הואיל ואין זה קנין גמור אינה מועלת להיותו קנין הגוף ואינו צריך גט שחרור או שמא הואיל וחק מלכות הוא קנין גמור הוא וצריך ופשט ליה דצריך וכן הלכה ולעיקר הדין למדנו מתשובת השאלה שאף הוא יכול למולו ולהטבילו על כרחו ואין אומרין שעבוד בעלמא הוא וגוים נינהו ואין מגיירין אותם בעל כרחם אלא הואיל וחק מלכות הוא עבדות גמור הוא ודרך קנין והוא הדין אם הגוי עצמו ממשכן עצמו באותו כסף גלגלת לפרעו למלך שמאחר שחק המלכות בכך אע"פ שהוא דרך משכון קנין גמור הוא יש מפרשים בשמועה זו שעל ישראלים נאמרה והוא שהביאוה במציעא פרק נשך לענין רבית אם יש באותו שעבוד משום רבית ושאל עליהם אם נקנו קנין הגוף להצריכם גט שחרור שהרי אף עבד עברי יוצא בגט שחרור כמו שביארנו בראשון של קדושין או שמא אין זה דרך קנין והשיב שדרך קנין הוא ואם יוצא ברצון הבעלים לא דיו במחילה עד שיכתוב לו גט שחרור מפני שהמלך מן הדין הוא בא עליהם ממה שיש לו עליהם חוק ידוע והרי הוא לדין מה שחקו עליהם ככובשו במלחמה ושמא תאמר והרי עבד עברי אינו נוהג בזמן שאין יובל הני מילי במכרוהו בית דין או מוכר עצמו לדעת שיציאתו תלויה ביובל ואין כאן יובל אבל כל שזכה בו הגוי בכבוש מוכר ולכל זמן שירצה או לעולם אלא שאסור בשפחה:

    גוי ועבד הבא על בת ישראל כבר ביארנו שהולד כשר ודין יין שמזגו גוי וכן התורמוס אם יש בו משום בשולי גוים אם לאו כבר ביארנו הכל ברביעי של עבודה זרה ל"ח ב':

    בזמן שבית המקדש קיים כשהיה אחד משאר אומות בא להתגייר היה צריך לשלשה דברים מילה וטבילה וקרבן שכך אמרו במסכת כריתות ט' א' ככם כגר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הגרים כן ופירשו שם מילה מדכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים ופירשו גדולי הרבנים שכשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל תורה מלו וזהו לשון היוצאים וכן אמרו שם אי נמי מדכתיב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמרו במכילתא בא פ"ה ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים הגיע שבועה שנשבע הב"ה לאברהם שהוא גואל את בניו ולא היו בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה כלומר משוללים ומנוערים מן המצות נתן להם הקב"ה שתי מצות דם פסח ודם מילה ולפי דרכך למדת שמצות מילה נתבטלה במצרים חוץ משבט לוי דכתיב ביה ובריתך ינצורו וכשנצטוו בקרבן הפסח וכל ערל לא יאכל בו מלו כלם וכן פירשו שם טבילה מדכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה וקרבן מדכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ואם כן אף הגר כשבא להתגייר צריך לשלשתן וקרבן שלו שתי תורים או שני בני יונה ועכשו שאין קרבן התבאר שם שדיו במילה וטבילה שאף באותו זמן בני לוי שכבר מלו נכנסו לברית התורה בטבילה כדין בני נח שמלו ובאו להתגייר שאין צריכין אלא טבילה וכדין נשים דהיכא דאיפשר איפשר מעתה גר שבא להתגייר ומל ולא טבל או טבל ולא מל אינו כלום עד שימול ויטבול אבל הרצאת דמים אינה מעכבת בזמן הזה וכן הנשים מיהא דיין בטבילה כמו שביארנו ואף מילה וטבילה פירשו גדולי הדורות דוקא מילה והדר טבילה ואם טבל תחלה צריך לטבול אחר המילה שהטבילה שקודם מילה אינה כלום שהרי עדיין גוי הוא:

    ומה שאמרו כאן באימהות שטבלו ולא מלו יש מפרשים ביציאתן ממצרים בשעת מתן תורה ויש מפרשים ארבע אימהות והוא כשנכנס אברהם לברית שהטביל את שרה וכן בארבע אימהות ומכל מקום משנכנסו לברית האמונה והתורה ונתקבלה עלינו לדורות לא הוצרכנו לטבילה כללית לכניסת דת ואמונה ואינו דומה למילה שנצטוו בפרט כל ערל זכר אשר לא ימול כו' והרי הטבילה כקרבן שהוא אחד ממיני כניסת הברית ולא הוצרכה לאחד ממנו אלא בכניסת הברית הקדום שבמתן תורה:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Yevamot 46a · Sefaria

    מהר"ם

    תוס' ד"ה א"ל ר' עקיבא וכו' תימה לר"ע מנלן דאין משלשין במכות וכו'. פי' דאם העידו ג' עדים שחייב פלוני לפלוני נ' מאות והוזמו משלשין הממון ביניהם וכל אחד מהעדים משלמין שליש הממון ואין משלשין במכות שאם העידו ג' עדים שפלוני חייב מלקות אין משלשין המלקות ביניהם דיליף ממיתה דלא שייכא ליחלק:

    Maharam on Yevamot 46a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף מ״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־586 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״עובד כוכבים גופא לא קני ליה, מאי…״

    2. קטע 29 מילים

      נפתחת ב״כדרבא, דאמר רבא: הקדש, חמץ ושחרור מפקיעין…״

      חכמים: רבא.

    3. קטע 323 מילים

      נפתחת ב״מתיב רב חסדא: מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו…״

      חכמים: רב חסדא.

    4. קטע 412 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: לפניה, בין בסתם בין במפורש.…״

      חכמים: רבא.

    5. קטע 515 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אויא: לא שנו אלא בלוקח…״

      חכמים: רב אויא.

    6. קטע 623 מילים

      נפתחת ב״דכתיב: (ויקרא כה, מה) וגם מבני התושבים…״

    7. קטע 742 מילים

      נפתחת ב״ולא הם קונים מכם למאי אילימא למעשה…״

    8. קטע 87 מילים

      נפתחת ב״פריך רב אחא אימא בכספא ובטבילה קשיא…״

      חכמים: רב אחא.

    9. קטע 95 מילים

      נפתחת ב״אמר שמואל וצריך לתקפו במים…״

      חכמים: שמואל.

    10. קטע 1029 מילים

      נפתחת ב״כי האי דמנימין עבדיה דרב אשי בעא…״

      חכמים: רב אשי, רב אחא, רבא.

    11. קטע 1135 מילים

      נפתחת ב״ארפו ליה כי היכי דלא להוי חציצה…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב פפא לרבא חזי מר הני…״

      חכמים: רב פפא, רבא, אבא.

    13. קטע 1326 מילים

      נפתחת ב״א"ל איכו שכיבי לא אמרי לכו הא…״

    14. קטע 1434 מילים

      נפתחת ב״ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא חזא…״

      חכמים: אבא.

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל צא והכרז…״

    16. קטע 1643 מילים

      נפתחת ב״על בניהן שהם ממזרים ר' יוחנן לטעמיה…״

      חכמים: אבא, רבה.

    17. קטע 1715 מילים

      נפתחת ב״ועל יינם משום יין נסך משום לך…״

    18. קטע 1846 מילים

      נפתחת ב״ועל תורמוסן משום בשולי עובדי כוכבים לפי…״

      חכמים: רב שמואל בר רב, רב כל, שמואל.

    19. קטע 1938 מילים

      נפתחת ב״ר' יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה דאמר…״

      חכמים: רב שמואל בר רב, רב כל, שמואל.

    20. קטע 2044 מילים

      נפתחת ב״ת"ר גר שמל ולא טבל ר"א אומר…״

    21. קטע 2116 מילים

      נפתחת ב״ורבי יהושע נמי נילף מאבות ור"א נמי…״

      חכמים: רבי יהושע.

    22. קטע 2235 מילים

      נפתחת ב״והתניא ר"א אומר מנין לפסח דורות שאין…״

    23. קטע 2317 מילים

      נפתחת ב״א"ל ר' עקיבא וכי דנין אפשר משאי…״

    24. קטע 241 מילים

      נפתחת ב״אלא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף מ״ו ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026