2איבעיא להו: עד אחד בקטטה, מהו? מ"ט דעד אחד מהימן: משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הכא נמי לא משקר, או דלמא: טעמא דעד אחד מהימן משום דהיא דייקא ומינסבא, והכא, כיון דאית ליה קטטה, לא דייקא ומינסבא? תיקו.

3רבי יהודה אומר לעולם אינה וכו'. תניא, אמרו לו לרבי יהודה: לדבריך, פקחת תנשא, שוטה לא תנשא?! אלא, אחת זו ואחת זו תנשא.

4ההיא דאתיא לבי דינא דרבי יהודה, אמרי לה: ספדי בעלך, קרעי מאניך, סתרי מזייך. אלפוה שיקרא? אינהו כרבנן סבירא להו, אמרי: תעביד הכי כי היכי דלישריה.

מתני׳ · משנה

5בית הלל אומרים: לא שמענו אלא בבאה מן הקציר, ובאותה מדינה, וכמעשה שהיה.

6אמרו להם בית שמאי: אחת הבאה מן הקציר, ואחת הבאה מן הזיתים, ואחת הבאה מן הבציר, ואחת הבאה ממדינה למדינה. לא דברו חכמים בקציר אלא בהווה. חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.

גמ׳ · גמרא

7תניא, אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, אין לי אלא קציר חטים קציר שעורים, מנין? ואין לי אלא קוצר בוצר, מוסק, גודר, עודר, מנין?

8אלא מעשה שהיה בקציר, והוא הדין לכולהו. הכא נמי: מעשה שהיה באותה מדינה, והוא הדין לכולהו.

9ובית הלל: באותה מדינה דשכיחי אינשי מירתת, ממדינה למדינה אחרת, דלא שכיחי אינשי לא מירתת. ובית שמאי: הכא נמי שכיחי שיירתא.

10מאי מעשה שהיה? דאמר רב יהודה אמר שמואל: שילפי קציר חטין היו, והלכו עשרה בני אדם לקצור חטין, נשכו נחש לאחד מהן ומת, ובאת אשתו והודיעה לבית דין. ושלחו ומצאו כדבריה. באותה שעה אמרו: האשה שאמרה ״מת בעלי״ תנשא, ״מת בעלי״ תתייבם.

11נימא רבי חנניא בן עקיבא ורבנן בפלוגתא דבית שמאי וב"ה קמיפלגי? דתניא: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה,׃

12ולא יעמוד בצד זה ויזרק לצד אחר, ולא ישיטם על פני המים, ולא ירכיבם לא על גבי בהמה ולא על גבי חברו, אלא אם כן היו רגליו נוגעות בקרקע. אבל מעבירם על הגשר, אחד ירדן ואחד שאר נהרות. רבי חנניא בן עקיבא אומר: לא אמרו אלא ירדן, ובספינה, וכמעשה שהיה.

13לימא רבנן דאמרי כב"ש ור' חנניא בן עקיבא דאמר כב"ה׃

14אמרי לך רבנן: אנן דאמרינן אף כב"ה עד כאן לא קאמר בית הלל התם, אלא משום דמירתת במקום קרוב מירתת במקום רחוק לא מירתת הכא, מה לי ירדן מה לי שאר נהרות.

15רבי חנניא בן עקיבא אמר לך: אנא דאמרי אף לב"ש עד כאן לא קאמרי ב"ש התם, אלא משום דאיהי דייקא ומינסבא, מה לי מקום קרוב מה לי מקום רחוק. הכא, משום מעשה שהיה. בירדן ובספינה דהוה מעשה גזור רבנן, בשאר נהרות דלא הוה מעשה לא גזור רבנן.

16מאי מעשה שהיה? דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה, ונמצא כזית מן המת תחוב בקרקעית של ספינה. באותה שעה אמרו: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה.

מתני׳ · משנה

17בית שמאי אומרים: תנשא, ותטול כתובתה. בית הלל אומרים: תנשא, ולא תטול כתובתה. אמרו להם בית שמאי: התרתם ערוה חמורה, ולא נתיר ממון הקל?! אמרו להם בית הלל: מצינו׃

תוספות

איכא בינייהו דארגיל בה קטטה - פי' למ"ד משום דמשקרא היתה יראה כ"כ לשקר כיון דרחמא ליה ולמ"ד דאמרה בדדמי כיון דיש קטטה בדבר מועט אמרה בדדמי ול"ג דארגילא היא כי לעולם יש לחוש שתשקר כיון ששונאתו וא"ת ואמאי לא תשקר והלא היא משקרת שאמרה גירשתני בפני פלוני ופלוני ושיילינן להו ואמרו להד"מ וי"ל דזה לא היתה עושה שתשקר לומר מת בעלי ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:

לא דברו בקציר אלא בהווה - ירושלמי למה קציר א"ר מנא דאונסא דשכיח שאני החמה קודחת בראשו של אדם בשעת הקציר הדא הא דכתיב ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים ויאמר אל אביו ראשי ראשי ורבנן אמרי דריחשא שכיח:

באותה שעה אמרו האשה שאמרה מת בעלי כו' - משום דחזו דאיכא עיגונא טפי אם לא היו מאמינים אותה וא"ת ואמאי לא מהימנינן לה במגו שהיתה יכולה לומר גירשתני למאן דאמר בפ' שני דכתובות (דף כג. ושם) דאיתמר דרב המנונא אפי' שלא בפניו ויש לומר דאין זה מגו שאם תאמינה לומר מת היתה אומרת כמה פעמים בדדמי ולכך אין להאמינה אי לאו משום דחייש לעיגונא ועוד י"ל דההוא אמורא דאמר שלא בפניו [נמי] אינה מעיזה היינו דוקא אמתני' דהתם שאומרת אשת איש הייתי וגרושה אני שיש להאמינה מטעם דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואע"ג דאיכא איסור דאשת איש כיון דשלא בפניו אינה מעיזה אבל בעלמא לא היתה נאמנת:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

הא דאבעיא להו עד אחד בקטטה מהו - לא אפשיטא, וכן כתב הרב אלפסי ז"ל. והלכך אזלינן לחומרא. וקשיא לי דהא עד אחד במלחמה ועד אחד בקטטה כולהו חד טעמא אית להו דכלהו חדא ספיקא היא אי טעמא דעד אחד משום דבמלתא דעבידא לאגלויי לא עביד דמשקר, או דלמא משום דאיהי דייקא ומנסבא. דאי אמרת דטעמא משום דלא משקר בין במלחמה בין בקטטה מהימן, ואי אמרת משום דאיהי דיקא ומינסבא בין במלחמה בין בקטטה לא מהימן. וכיון דכתב גבי מלחמה דעד אחד מהימן ודאי איפשיטא דלא משקר, ואם כן כי היכי דאיפשיטא ליה גבי מלחמה, ליפשוט מההיא נמי קטטה דחד טעמא אית להו, ובעד אחד ביבמה נמי איבעיא לן בפרק האשה רבה (יבמות צג, ב) מהאי טעמא נמי ואסקה רבא התם דמהימן. אלא התם איכא למימר דלאו משום דלא משקר הוא דפשטה רבא, אלא משום דלא חיישינן לדלמא סניא ליה ולא דייקא. וצ"ת (עיין לעיל (יבמות צד, א) ד"ה וליטעמיך). והרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין ריש פי"ג) כתב האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותן העדים והכחישוה ואחר כך הלכה היא ובעלה וכו', ואם בא עד אחד והעיד שמת בעלה לא תנשא שמה שכרה אותו ואם נשאת לא תצא שהרי יש לה עד. וזה יותר קשה שאם היא הוחזקה, כל ישראל מי הוחזקי. ועוד דהא בגמרא לא הוזכר חשש זה כלל אלא משום דאיהי לא דייקא (עיין מגיד משנה שם ובאור הגר"א אה"ע סי' י"ז ס"ק קמז).

מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף קט״ז עמוד ב׳

מסכת יבמות דף קט״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־474 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–122)עמוד

היעד שנמצא: יבמות דף קט״ז ע״ב

פתיחה בקורא