מסכת יבמות דף ק״ו עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Yevamot 106b, Chapter 12 Mitzvat Chalitzah
רש"י
מתני' עצה ההוגנת לו - כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך:
בלשון הקדש היו אומרים - במסכת סוטה (דף לב.) נפקא לן מקראי בפ' אלו נאמרין:
בכפר עיטם - בתלמידים היושבים שם לפני רבן בשעת החליצה:
גמ' קוראה - מאן יבמי (דברים כה):
וקורא - לא חפצתי לקחתה (שם):
חולצת ורוקקה וקוראה - ככה יעשה לאיש (שם):
דמקרי גט חליצה - המקרא את האשה בשעת חליצתה:
מודה רבא בלא אבה יבמי - דבעינן שלא יפסיק דאי מפסיק משמע דהאי לא ארישא קאי דאמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא כלומר לא מאן אלא אבה יבמי אבל בלא חפצתי לקחתה שהיא פתיחת קריאתו ליכא למימר הכי לא לעיל קאי ואי מפסיק לית לן בה:
ממאן עד יבמי - ומפני שהגט אינו משורטט לא בעי למיכתב כוליה פסוק דקי"ל (גיטין דף ו:) אין כותבין ד' תיבות בלא שרטוט:
משרטט - גט חליצה וכתב לכולא פרשתא אקרינוה לדידה מאן יבמי וגו' וכן כולם וקיימא לן שלש תיבות של מקרא כותבין בלא שרטוט ד' אין כותבין בפ' קמא דגיטין (דף ו:):
והא לא נתנו ליכתב - פרשה בפני עצמה במסכת גיטין בפרק הניזקין (גיטין דף ס.) דקתני אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה:
והלכתא כמר זוטרא - דכותבין דלא דמי לכותב מגילה לתינוק להתלמד בה דהתם אדעתה דפרשתא כתיב ליה דתיהוי כמגילה קטנה וקים לן (שם) תורה חתומה ניתנה אבל האי ספירת דברים הוא ולאו בקדושתיה הוא הלכך הלכתא כמר זוטרא דבמקום מצוה שרי:
וקלטתו הרוח - לרוק והעבירו שלא בא לפני היבם:
איכא בפניו - כיון שיצא מפיה היה בפניו:
להדי אפיה - לנגד פניו שיראהו למול פניו קודם שיקלטהו הרוח:
תומא - שומים:
גרגישתא - ארזיל"א. במעבה האדמה (מלכים א ז׳:מ״ו) מתרגמינן בגרגישתא דארעא:
מתני׳ · משנה
1מצות חליצה: בא הוא ויבמתו לבית דין, והן משיאין לו עצה ההוגנת לו, שנאמר: ״(דברים כה״, ח) ״וקראו לו זקני עירו ודברו אליו״,׃
2והיא אומרת: ״מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי״, והוא אומר: ״לא חפצתי לקחתה״. ובלשון הקדש היו אומרים. ״ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו״, רוק הנראה לדיינים. ״וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו״. עד כאן היו מקרין.
3וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם, וגמר את כל הפרשה, הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה. ״ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל״. מצוה בדיינין, ולא מצוה בתלמידים. רבי יהודה אומר: מצוה על כל העומדים שם לומר ״חלוץ הנעל״.
גמ׳ · גמרא
4אמר רב יהודה, מצות חליצה: קוראה וקורא, וחולצת ורוקקה וקוראה. מאי קמשמע לן? מתני' היא! הא קמשמע לן מצוה הכי, ואי אפיך, לית לן בה.
ברייתא
5תניא נמי הכי: בין שהקדים חליצה לרקיקה, ובין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי.
6אמר אביי: האי מאן דמקרי גט חליצה, לא ליקרי לדידה ״לא״ לחודיה ואבה יבמי״ לחודיה, דמשמע: ״אבה יבמי״. אלא: ״לא אבה יבמי.
7ולא ליקרי לדידיה ״לא״ לחודיה ״חפצתי״ לחודיה, דמשמע ״חפצתי לקחתה״, אלא ״לא חפצתי לקחתה״. רבא אמר: אפסוקי מילתא היא, ואפסוקי מילתא לית לן בה.
8רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקמצטער ומקרי לה ״לא אבה יבמי״, אמר ליה: לא סבר ליה מר להא דרבא?
9אמר ליה: מודה רבא בלא אבה יבמי״. אמר אביי: האי מאן דכתב גיטא דחליצתא ליכתוב הכי: אקרינוה לדידה מן ״מאן יבמי״ עד ״אבה יבמי״, ואקרינוהו לדידיה מן ״לא״ עד ״לקחתה״, ואקרינוה לדידה מן ״ככה״ ועד ״חלוץ הנעל.
10מר זוטרא משרטט וכתיב ״לכולא פרשה״. מתקיף לה מר בר אידי: והא לא ניתן ליכתב! והלכתא כוותיה דמר זוטרא.
11אמר אביי: רקקה וקלטתו הרוח לא עשתה ולא כלום. מאי טעמא ״וירקה בפניו״ בעינן. הלכך, הוא ארוך והיא גוצה, קלטתהו הרוח איכא ״בפניו״. היא ארוכה והוא גוץ בעינן עד דמטי להדי אפיה והדר אזיל.
12אמר רבא: אכלה תומא ורקתה אכלה גרגישתא ורקתה לא עשתה ולא כלום. מאי טעמא ״וירקה״ מעצמה בעינן, וליכא. ואמר רבא: צריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה. דכתיב: ״לעיני הזקנים״... וירקה״.
13״ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל״ מצוה בדיינין ולא בתלמידים. תניא, א"ר יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ובאתה יבמה לחלוץ, ואמר לנו, ענו כולכם: ״חלוץ הנעל״, ״חלוץ הנעל״, ״חלוץ הנעל״.
14הדרן עלך מצות חליצה׃
תוספות
רבא אמר אפסוקי מילתא לית לן בה - וא"ת דאמר רבא בפרק לולב הגזול (סוכה לח: ושם) לא לימא איניש ברוך הבא והדר בשם ה' רב ספרא אמר אפסוקי מילתא היא ולית לן בה ויש לומר דקבלה מרב ספרא או שמא יש לחלק:
מודה רבא בלא אבה יבמי - לא אבה כתיב בספרים מדויקים וכן מוכח במסורה לא אבה ג' דסמיכי לא אבה ה' השחיתך (דברים י׳:י׳) לא אבה יבמי (שם כה) ישראל לא אבה לי (תהלים פא) ויש שנים ריש פסוק במשנה תורה ולא אבה סיחון (דברים ב׳:ל׳) ולא אבה ה' לשמוע אל בלעם (שם כג) ויש עוד פסוקים דלא שייכי לאותו מסורת ולא אבה נושא כליו דשאול (שמואל א ל״א:ד׳) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה דיפתח (שופטים י״א:י״ז):
עד דמטי להדי אפיה והדר אזיל - והא דאמר בהחולץ (לעיל יבמות לט: ושם) ורקת קדמנא רוקא בבי דינא דמיתחזי על ארעא ובכל ספרים איתיה וכן בסנהדרין בירושלמי שמא למצוה מן המובחר הוא דבעינן הכי. [ועי' לעיל (יבמות לט:) תוס' ד"ה דמתחזיא]:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
גירסת הנוסחאות מודה רבה בלא אבה יבמי כדר' זירא - כלומר תהא צריכה לקרות בבית דין לא אבה בבת אחת. וכן כתב הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ד ה"ג). ולפי דבריהם אפילו בלא חפצתי לקחתה נמי כן, והאי דנקיט בלא אבה יבמי, דאין דרכן של נשים לידע לקרות, וכולן אינן ראויות לבילה עד שילמדום. אבל סתמן של אנשים לידע וראוין לבילה הם. ותמיהא לי מאי שייך הכא ראוי לבילה, והלא קריאה זו בבת אחת אינה גזרת הכתוב, אלא חששא בעלמא הוא כדי שלא יראה כאומרת לה מאן יבמי אלא אבה יבמי, והלכך אי אמרת אסוקי מלתא הוא ולא ניחוש כשאינה אומרת בבת אחת, אף בשאינה יודע נמי כך. דבשלמא גבי ואמר ואמרה דתנן במתניתין דקריאה לא מעכבא, ואמרינן בגמרא (לעיל יבמות קד, ב) משום דראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ניחא, דהתם לאו מחששא הוא אלא מגזרת הכתוב כעין בילה, ורחמנא לאו בבילה ממש קפיד אלא בראוי לכך, אבל הכא מאי ראוי לבילה שייך ביה. ורש"י ז"ל נראה דלא גריס כר' זירא אלא הכי גריס, מודה רבא בלא אבא יבמי, כלומר דבעינן שלא יפסיק בשעת קריאה דאי מפסיק משמע דהאי לא ארישא קאי דאמרינן מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא, כלומר לא מאן אלא אבה, אבל בלא חפצתי לקחתה שהוא פתיחת קריאתו ליכא למימר האי לא לעיל קאי ואי מפסיק לית לן בה.
מאי טעמא וירקה בפניו בעינן - מסתברא דלא קאמר אלא כדי שיהא כנגד פניו בין רואה בין אינו רואה, ואפילו סומא חולץ לכתחלה. והא דתניא בברייתא (לעיל יבמות קג, א) החולצת מן הסומא חליצתה כשרה, לאו דוקא דיעבד אלא אפילו לכתחלה דכולה ברייתא בלכתחלה הוא, דמשום סיפא דקתני חליצתה פסולה תנא רישא חליצתה כשרה. אבל הרמב"ם ז"ל (שם ה"ח) כתב והסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק. ויש סעד לדבריו מדאצטיך בברייתא למתני והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה. ומיהו אפשר היה לדחות דמשום דכתיב וירקה בפניו, אצטריך תנא לאשמועינן דלא בעינן שיהא רואה הרוק אלא שיהא הרוק להדי פניו.
ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל חלוץ הנעל - תניא בספרי (פי' רצא) ר' יהודה אומר מצוה על כל העומדים לומר חלוץ הנעל ג' פעמים.
מסכת יבמות דף ק״ו עמוד ב׳
מסכת יבמות דף ק״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־375 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: יבמות דף ק״ו ע״ב
פתיחה בקורא