מסכת יבמות דף מ״ה עמוד א׳

חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין דנפקא לן בפרק כיצד (לעיל יבמות דף כג.) מכי תהיין לאיש שתי נשים וגו' ועבד ועובד כוכבים לאו בני קדושין נינהו דכתיב (בראשית כ׳:ג׳׳:ג׳״ב:ה׳) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ועובד כוכבים נמי ליתיה בכלל קדושין דכתיב (דברים ז׳:ב׳-ג׳) בז' אומות לא תתחתן בם לא יהא לך בהן חיתון ובשאר אומות כתיב (שם כא) ואח"כ תבא מכלל דמעיקרא לית בה הויה ומהני קראי נפקא לן בקדושין (דף סח:) דלא תפסי קדושין בעובדת כוכבים ועובד כוכבים נמי מצי למילף מינייהו הלכך אין ביאתו ביאה לשם קדושין ודמיא לחייבי כריתות ובשאלתות דרב אחאי מפיק מהא והיא בעולת בעל (בראשית כ) ודרשינן בסנהדרין (דף נז:) בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם וכל שכן דארוסה לית להו וביאה לשם קדושין נמי לית להו דאיתקוש הויות להדדי:

אין ממזר וכו' והא האי תנא כשמעון התימני סבירא ליה וקתני בעובד כוכבים ועבד דאין ממזר:

אף על גב דקאמר רבי בפרק ר"ג אין ביאה אחר חליצה דאם חלץ לזו ובעל את זו אינה צריכה הימנו גט וקאמר אין הדברים הללו אמורים דביאה אחר חליצה לא תפסה אלא לדברי ר"ע כו' אבל לדידיה לא סבירא ליה אפילו הכי בעובד כוכבים ועבד מודים:

דכי אתא רב דימי כו' משום רבינו רבי:

שבוייתא מן ארמון לאנטוכי:

אלא אמר רב יוסף רבי היא לא תחשוב גברי דהאי משום רבותא דרבים לא תפסיל ליה דהא נמי רבים אכשרי אלא משום ההיא דר' איכא למיפסליה דהלכה כמותו:

והאמר רבי יהושע בן לוי לעיל הולד כשר:

זו שאיסורה שוה בכל עובד כוכבים אסור בין בכהנת בין בלויה בין בישראלית:

יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה וא"ת והא רבי יוחנן אית ליה לעיל דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אם כן למה לי קרא דהשתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא וי"ל הא דידיה והא דרביה ועוד דאמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן כדאמרינן ספ"ק (לעיל יבמות טז:) ושם פירשתי אמאי הוי ממזר מעובד כוכבים כיון דביאת היתר היא מדאורייתא:

זיל איטמר וישיאוך מיוחסת וא"ת והא בעי ראיה כדאמר בפ"ב בכתובות (דף כד: ושם) דמעלין מתרומה ליוחסין ויש לומר דהתם להשיא בתו לכהן העובד על גבי המזבח כמו שמוכיח שם רבינו תם א"נ התם כר"מ אבל חכמים אומרי' כל משפחות בחזקת כשרות הם עומדות בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עב:):

הא דאמרינן אבל הני דלא תפסי בהו קדושי כחייבי כריתות דמו עבד משום דכתיב עם החמור כדאיתא בקדושין (סח, א) ועכו"ם נמי ליתיה בקדושין ופירש רש"י ז"ל בפרק אלמנה לכהן גדול (להלן יבמות סח, ב ד"ה עבד כנעני) מדכתיב אשת רעהו פרט לאשת אחרים. ואם תאמר דלמא בנשי דידהו דלא תפסי בהו קדושי. ההיא לא צריכא היא קרא דהא נפקא לן מדוכתא אחריתא כדאיתא בקדושין (סח, ב) מואחר כן תבא אליה. ועוד דאם איתא דבישראלית תפסי ליה בה קדושין בעכו"ם אמאי אין תופסין לו בה ובשאלתות דרב אחא ז"ל (פרשת וישלח סי' כה) מפיק לה מדאמרינן במסכת סנהדרין (נז, ב) בעולת בעל יש לה ננכסה לחופה ולא נבעלה אין להן, וכיון דלדידהו לית להו אלא קדושי ביאה, גבי בת ישראל אפילו ביאה נמי לא דמקשינן הויות להדדי, ומאן דלא קני בכספא לא קני בביאה.

וכלהו אמוראי דמכשרי מודו דהולד פגום לכהונה כתב הרמב"ן נ"ר דכיון דגמר קל וחומר מאלמנה כאלמנה מה אלמנה בנה חלל ואם בא על כהנת לויה וישראלית בתו פסולה לכהונה אף זה כן. ורש"י ז"ל שאמר מנקבה לאו דוקא נקט לה. ואינו נראה מדברי רש"י ז"ל אלא בהדיא קא פריש דאי אפשר אלא בנקבה ובנה דקאמר משום בתה נקט לה (עיין רש"י בד"ה שבנה פגום, וברמב"ן שלפנינו לא הובאו דברי רש"י). ובירושלמי מפורש כן אם ילדה בת פסולה לכהונה דגרסינן התם (פ"ד ה"א) אף על פי דר' יהושע אמר הבא על אחותו הולד כשר, מודה שאם היתה נקבה שהיא פסולה מן הכהונה, אף על גב דרב אמר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, מודה שאם היתה נקבה פסולה מן הכהונה ע"כ. וכן נראה לי ראיה מדאמרינן לקמן (בעמוד ב) עבדיה דרב חייא בר אמי אטבלה לה לההיא עכו"ם לשם אינתתא, א"ר יכילנא לאכשורי בה ובברתה, בה כדרב אסי דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה, בברתה דאמר ר' יהושע בן לוי עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ואם איתא דמאן דפסיל אפי' בבנו פוסל, למה ליה למימר בברתה לימא יכילנא לאכשורי בה ובולדה דהוו בכלל ברה וברתה ובשלמא לדברי רש"י ז"ל כיון דבכולה שמעתין איירי בברתה, דבדידה הוא דאיכא לאפלוגי בין פסול ממזרות לפסול כהונה, משום הכי נקט הכא ברתה, אלא אי וולדה ממש אמרו דפסול כלומר בין הבת ובין הבן, ובין בזה ובין בזה אמרו דפסול ובכלהו איירי בכולה שמעתין, אמאי נקט הכא ברתה נימא ולדה.

כיון דבא עליה פסלה דאמר ר' יוחנן מנין לעכו"ם ועבד שפוסל כו' קשיא לי לימא גר עמוני ומצרי שני שנשאו בת ישראל יוכיחו שביאתן בעבירה ובתם כשרה לכהונה, וכדאמר ר' יוחנן לקמן בפרק הערל (יבמות עז, א) גמר עמוני ומואבי עמיו מעמיו להביא בתולה הבאה משני עממין ומאי שני עממין עמוני שנשא בת ישראל וצל"ע (עיין תוס' שם ד"ה רבי יוחנן).

אמר ליה אוי הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתי מדאהדר ליה הכין ולא אמר ליה פגום מיהא הוי ולא בעינא לערובי בזרעי פסול כהונה, אלמא משמע דלגמרי מורה ביה להיתרא ואפילו לכהונה. ורב יהודה ורבא נמי דאמרי ליה זיל גלי זיל איטמר ודאי משמע דמורו ביה להיתר גמור, דאי לא הוה אפשר דנפיק מינה חורבא אי מיטמר דתנשא בתו לכהונה. ולפי מה שאמרו בירושלמי שכתבתי (לעיל בד"ה וכלהו אמוראי) וכדברי רש"י ז"ל שפירש בנה פגום לאו דוקא בנה אלא בתה, אין מכאן ראיה להכשירה אם בת היא, אלא בנה מותר לגמרי כל שמותר לישראל דלאו ממזר הוא ובתו כשרה לכהונה. והא דאמרו ליה זיל איטמר משום שלא יפסלהו מחמת ממזרות קאמרו ליה וכל פגום דקאמרינן בשמעתין היינו לפגום הולד אם בת היא. וכתב הרמב"ן נר"ו (בספר הזכות) נ"ל דהצעה דשמעתא הכין, דרב יוסף סבר דמסהדותיה דרב דימי דאמר משמיה דר' יהושע בן לוי דאף על גב דמכשר משוי ליה פגום לכהונה, מינה שמעינן לכלהו אמוראי דמכשרי, פגום מיהא הוי ואמר ליה אביי סמוך אדרבין דאמר דר' גופיה מורי ביה להיתרא והיתרא לגמרי משמע ואפילו לכהונה ורב נמי ורב יהודה ורבא כולהו מורו בה להיתרא לגמרי וכדאמרן. ולפי זה כיון דמספקינן הלכתא הולד כשר, ולא אמרינן בהדיא הולד כשר לכהונה, ופגום נמי לא אמרינן בהדיא איכא לספוקי אי כר' יהושע בן לוי ורב אסי ורב דימי, אי כרבין ורב יהודה ורבא, הלכך מספיקא לא מנסבינן בתו לכהונה ואם נשא אין מוציאין מידו והולד ספק חלל. וזה לפי דרכו שכתב הוא ז"ל דמה אלמנה בנה חלל אף זה כן.

אלא אמר ר' יוסף וכו' כלומר אין לן להכריע שיהא הולד ממזר אלא מהא דאמר בשם ר' ורב יוסף סייע' למילת' ואמר דברי ר' יהושע וכולה סוגיי' עד דאמרי ליה אביי מאי חזית דסמכת וכדפרש"י ז"ל:

והא דאמרי' הולד פגום לכהונה פרש"י ז"ל שאם הית' נקבה היא חללה שפסולה לכהן הדיוט ואם היא כהנת מיפסלא מתרומה דבי נשא ונראה מדבריו ז"ל שאם הוא זכר אינו נפסל כלל וכי קאמרי' שבנה פגו' לאו דוקא אלא בתה קאמר וכן פירשוה בירוש' בפי' בנקבה אבל רבי' הרמב"ן ז"ל היה אומר דכיון דמק"ו מאלמנה מייתי ליה אף אם הוא בן פגום לכהונה שהוא חלל פוסל בביאתו אשה שבעל ודוקא אמרי שבנה פגום:

רבי נתן ור"י הנשיא מורו ביה להתרא נראין דבריו דהיינו להתר גמור ואפילו לכהונה והיינו דאמר רב שימי דליתן ליה ברתיה וכן ר' יהודה דאמר וכו' והיכי לא חייש לפסול כהונה דק"ל שאין הכהן צריך לבדוק אלא במי שקרא עליו ערער אלא ודאי כדאמרן וא"ת והא איכא ק"ו דאלמנה וכ"ת דאיכא למפרך דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אבל הכא אינה מתחללת דליתא דלר' יוחנן בשם ר' ישמעאל הא ליתא דסוגיי' בכולי תלמודא דההיא דר' יוחנן וכ"מ מתני' דשנויי פסולה לכהונה משום חשש בעולת עכומ"ז כדאי' בפ"ק דכתובות ודוכתיה אחריני והנכון דהנהו סברי דאע"ג דהיא מתחללת בביאה זו אין הולד מתחלל דרחמנא אפקריה לזרעא דעכומ"ז וכביאת בהמ' חשיב והולד נגרר אחר האם וכאלו כלו ישראל דבן בתך הבא מן העכומ"ז קרוי בנך:

גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לבא בקהל בין בפנויה בין באשת איש ואין צריך לומר שאין מחלקין בה בין אונס לרצון ומכל מקום אם פסול לכהונה אם לאו נחלקו בה הגאונים רוב הגאונים כתבו שהולד פסול לכהונה וממה שאמרו בסוגיא זו וכולהו אמוראי דמכשרי מודו דולד פגום לכהונה מקל וחומר ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום ואם תאמר מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אף זו כיון שבעלוה פסלוה על הדרך שכתבנו וכמו שאמרו מנין לגוי שבא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית שפסלוה ר"ל לכהונה ולתרומה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצתה זו שאין להם אלמנות וגירושין בה ואע"פ שמקרא בכהנת כתיב בת ובת לרבות לויה וישראלית ומאחר שהיא פסולה בביאתם אף ולדה ראוי לומר שפסול לכהונה וכמו שאמרו בפ"ב כ"ג א' לימא קסבר רבינא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ותירץ נהי דממזר לא הוי כשר נמי לא הוי ישראל פסול מיקרי וודאי פירושו פסול לכהונה ושמא תאמר אם כן הוה ליה לתלמודא למימר הלכה גוי ועבד כו' הולד פגום או פסול אין זה כלום שלא הוצרך ללמדנו הלכה שפגום הוא לכהונה אלא שכשר הוא לקהל ועוד ראיה שר' יהושע עצמו שאמר הולד כשר הוא בעצמו אמר הולד מקולקל וכן ראיה ממה שאמרו למטה ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה וודאי לפסלו לכהונה היו אומרים כן כמו שנבאר ולדעת זה הבת פסולה לכהונה אבל הבן כשר לישא כהנת שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ר"ל לפסולי כהונה כך כתבוה גדולי הרבנים ואף גדולי הדורות נסכמים בה ואף בתלמוד המערב פ"ד הט"ו אמרו אם ילדה בת פסולה לכהונה וכן למטה אמרו יכילנא לאכשורי לה ולברתה ומכל מקום יש מפרשים שמאחר שלמדו קל וחומר מאלמנה מה אלמנה בנה חלל ואם בא על כהנת לויה וישראלית בתו פסולה לכהונה אף זה כן ואין הדברים כלום אלא דוקא נקבה וכן צריך שתדע לשיטה זו שאף חציו עבד וחציו בן חורין שבא על בת ישראל הולד פגום מקל וחומר דאלמנה שאף היא נעשית זונה בביאתו ואע"פ שיש לה אלמנות וגירושין מצד החירות מצד עבדות מיהא אין לה אבל לקהל כשר ומכל מקום דוקא שבא על הפנויה בין על ידי קדושין בין שלא על ידי קדושין שאע"פ שצד עבדות משתמש באשת איש הרי אף עבד הבא על אשת איש הולד כשר אבל אם בא על אשת איש אחר אין לולד תקנה מפני שיש בו צד ממזרות מחמת צד החירות שבאביו ויש בו צד שאינו ממזר מחמת צד העבדות שבאביו לפיכך אין לו תקנה לא בבת ישראל ולא בממזרת:

ומגדולי האחרונים פוסקים שהולד כשר אף לכהונה ומה שאמרו כולהו אמוראי דמכשרי מודו דהולד פגום לדעת רב יוסף נאמרה אבל כשהקשו לו אחר כן סמוך אדרבין דקאמר ר' נתן ור' יהודה הנשיא מורו בה להיתירא מדקאמר להיתירא לגמרי משמע כלומר אפילו לכהונה וכן ראיה ממה שאמרו בסוגיא זו ההוא דאתא לקמיה דרב אמר ליה גוי כו' מהו אמר ליה הולד כשר אמר ליה הב לי ברתך אמר ליה לא יהיבנא לך אמר ליה רב שימי לרב אמרי אינשי גמלא במדי אקבא רקדא כלומר שהם קטנים כל כך שנאמר עליהם דרך גוזמא שיכולים הם לרקד תוך קב אחד ומעולם לא ראינו דבר זה ואף דבריך כך הם שאתה אומר דבר חדוש ואינך מאמתו ואמר ליה אי הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה כלומר שאינו מכבודי ואמר ליה יהושע בן נון אי מר לא יהיב ליה אחריני יהבי ליה האי אי מר לא יהיב ליה אחריני נמי לא יהבי ליה ומדאהדר ליה הכי ולא אמר פגום מיהא הוי ואיני רוצה בעירוב פסול כהונה משמע דאפילו לכהונה שרי ומכל מקום זו אינה ראיה אלא לדעת הפוסל אף בבן שלדעת אותם שאין פוסלין אלא בבת הא הכא משום דבן הוא לא הוה ליה למימר הכי וכן מה שאמרו איטמר או נסיב בת מינך כלומר בת גוי ועבד הבא על בת ישראל או איטמר כלומר העלם עצמך לעמוד בחזקת ישראל כדי שלא יזהרו ממך ומדקא שרי ליה הכי אלמא כשר לגמרי דאי לאו הכי הא איכא למיחש דילמא אזיל כהן ונסיב ברתיה אף זו אינה ראיה אלא לדעת הפוסל אף בבן ומכל מקום הם כתבו דמדקא סתים ופסיק הולד כשר משמע לגמרי וכן בחציו עבד וחציו בן חורין אלא שבאשת איש אין לולד תקנה ולדעתם גוי ועבד הבא על כהנת לויה וישראלית שפסלוה וכן מה שאמרו בכתובות י"ג ב' בעשרה כהנים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי ופירשנו בה שמשתקין אותו מדין כהונה לא להיות הולד פגום לגמרי אלא מזוהם ושאינו ראוי לעבודה והדברים נראין כדעת ראשון אלא שראינו גדולי הפוסקים שהדבר רופף בידם והילכך מספק אין משיאין בתו לכהונה ואם כנס אינו מוציא:

גמרא א"ל אי ניהוי כיהושע בן נון לא יהבינא ליה ברתי כו' אולי שרמז לו אע"ג דאינו ממזר מ"מ פגום הוא כדאמרינן לעיל בשמעתין לריב"ל ובתו פסולה לכהונה דבת חלל זכר פסולה לכהונה כדאמרינן בפ' י' יוחסין ולכך נקט כיהושע בן נון שלא היה לו בן והיה לו בת [א"נ] שא"ל דאף אם חשוב במעלות כיהושע בן נון מ"מ לא אתן לו בתי משום חשש בתי שתיפסל לכהונה:

גמ' ה"נ כיון שנבעלה פסלה עיין לקמן עז ע"א תד"ה רבי יוחנן אמר כשרה:

שם דאמר רבי יוחנן משום ר"ש מנין לעובד כוכבים וכו' לקמן סח ע"ב ובסוטה דף כו ע"ב ובקדושין דף עה ע"ב איתא משום רבי ישמעאל:

אַמְרֵי אִינְשֵׁי "גַּמְלָא בְּמָדַי אַקַּבָא רָקְדָא", הָא גַּמְלָא וְהָא קַבָא וְהָא מָדַי, וְלָא רָקְדָא. נראה לי בס"ד המשל על הענין הזה ד' גַּמְלָא ' משל לאיש זה שנולד מנכרי ובת ישראל שיש בו חלק אחד טהור וחלק אחד טמא וכן הגמל יש בו סימן אחד טהרה וסימן אחד טומאה. ו' קַּבָא ' משל על בתו של רב דהאשה נקראת כלי לאיש כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כב:) אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. ו' מָדַי ' משל על רב ע"ה.

יָהִיב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְשָׁכִיב קשא מה עון עשה שנענש במיתה? והלא גם רב שימי היתה דעתו מסכמת שיתן לו רב את בתו! ואם משום שהעיז להפציר ברב יותר מדאי איך משום הכי יתחייב מיתה? ונראה בס"ד דהלכה זו דהולד כשר היתה רופפת בימים ההם ורב הורה הלכה למעשה בכך ונתחזקה משום דקיימא לן 'הלכה כרב באיסורי' דאז הבאים אחריו שהם רב מתנה ורב יהודה נמי אורו הכי דהולד כשר. והנה אף על גב דהלכה זו אמת היא מכל מקום אינו ראוי והגון שיקח בתו של רב שהיה גדול הדור אדם בזוי כזה! ואם היה נשאר חי היה מפציר בו עוד ביותר כפלי כפלים והיה נשמע הדבר הזה ומתפרסם אצל הכל ואז היה מקום לפתחון פה לתלות מניעת רב לתת לו בתו משום דהלכה זו היתה רופפת ביד רב וממילא היה נחלש כחה של הוראה זו, לכן מן השמים נגזר מיתה על זה כדי לבטל הפצרתו ולא יוודע הדבר הזה לעולם כדי לעשות על זה בנין לפקפק בהוראה זו.