בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף קכ״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    שמא חבר הואיודע ללחוש:

    אגב איצצאשדוחקן כשעומד עליהם. אבל גוב אריות רחב הוא ואין עומד עליהן ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותו:

    ליורה מלאה יין ושמןמרותחת על האור:

    שהוא מבעירכשנפל אדם לתוכו וניתז השמן על האור ומבעירו יותר ויותר ולא שבתה רתיחת היורה וצמקו רגליו ולא יכול לצאת ומת:

    מפני שהוא מכבהכשניתז על האור כיבהו. ואע"פ שלא יכול לצאת לא מת שהיורה נתקררה לאחר זמן ששבתו רתיחותיה כשכבה האש:

    וסופו מבעירדרך בקעת שמכבין אותה במים להיות חוזרת ודולקת יותר מבתחלתה:

    מעשה נסיםאפילו אינו מת מחמת המים היה לו למות מחמת דבר אחר:

    כיפין על גבי כיפיןכיפין כמין בנינים ואולמות ונשען עליהן וישן:

    דשישא הויוחלקין ומעומד אין אדם ישן:

    מסריךמתחזק ונדבק עליהן מעט:

    חופר שיחיןלעולי רגלים ומים מתכנסים בהן והיו שותין הן ובהמתן:

    שלוםשעדיין יכולה לחיות וכן בשניה אבל שלישית שאינה יכולה לחיות אמר להן עלתה לה שידוע היה לו שלא תמות שם כדלקמן דבר שהיה מתעסק בו אותו צדיק אביה לא יכשל בו זרעו:

    של רחליםזה אילו של יצחק:

    זקן אחד מנהיגוזה אברהם:

    נביא אתהלידע שלא תמות:

    מתעסק בובטורח עשייתו:

    אע"פ כן מת בנושל ר' נחוניא בצמא שכך דרכו של מקום לדקדק עם החסידים:

    וסביביו נשערהלשון חוט השערה. עם סביביו עם צדיקים ההולכים אחריו:

    מתני' אפילו שמע מן הנשיםשלא היו מתכוונות להעיד ומסיחות לפי תומן:

    דיוויכול לילך להעיד ולהשיא את אשתו:

    בין שהוא מתכויןלעדות:

    גמ' קמצא בעלמאחגב או נמלה המיתו התינוקות והעלו לה שם איש פלוני כדרך שהתינוקות משחקין:

    אבל נתכוין להעידולא להתיר את אשתו:

    עדותו עדותותנשא אשתו:

    היכי משכחת להדלא נתכוין להעיד ולא להתיר:

    חיואישם האיש:

    מאן איכא בי חיואימי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי:

    לפרשא זריזאגבור חיל וישראל היה:

    מדיבוריה דרב נחמןדאמר אכלוה כוורי ולא אמר מי יתן שיעלה וינצל אזלא דביתהו ואינסבא:

    קטול אספסתא ושדיקצוץ שחת לבהמותי:

    שמעה דביתהודההוא דאמר עובד כוכבים עליה קטילתיה ואתת לקמיה דאביי:

    יבמות 121 עמוד ב

    1שמא חבר הוא. ות"ק אגב איצצא מזקי ליה.

    ברייתא

    2תנו רבנן: נפל לתוך כבשן האש מעידין עליו. ליורה מלאה יין ושמן מעידין עליו. משום רבי אחא אמרו: של שמן מעידין עליו, מפני שהוא מבעיר. של יין אין מעידין עליו, מפני שהוא מכבה. אמרו לו: תחלתו מכבה וסופו מבעיר.

    3א"ר מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול וכו'. תניא, אמרו לו לרבי מאיר: אין מזכירין מעשה נסים. מאי מעשה נסים? אילימא דלא אכיל ולא אישתי והכתיב: ״(אסתר ד״, טז) ״וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו״.

    4אלא דלא ניים. דאמר רבי יוחנן: שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו, ויישן לאלתר.

    5ורבי מאיר מאי טעמא? אמר רב כהנא: כיפין על גב כיפין הוו. ורבנן דשישא הוו. ור"מ א"א דלא מסריך וניים פורתא.

    ברייתא

    6ת"ר מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה, אמר להם: שלום. שניה, אמר להם: שלום. שלישית, אמר להם: עלתה.

    7אמר לה: בתי, מי העלך? אמרה לו: זכר של רחלים נזדמן לי, וזקן מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: ״לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי״, אלא: דבר שהצדיק מתעסק בו יכשל בו זרעו?

    8אמר רבי אבא: אע"פ כן מת בנו בצמא, שנאמר: ״(תהלים נ״, ג) ״וסביביו נשערה מאד״, מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה. ר' חנינא אמר, מהכא: (תהלים פט, ח) ״אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו״.

    מתני׳ · משנה

    9אפילו שמע מן הנשים אומרות ״מת איש פלוני״ דיו. ר' יהודה אומר: אפי' שמע מן התינוקות אומרים ״הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני״. בין שהוא מתכוין, ובין שאינו מתכוין.

    10ר' יהודה בן בבא אומר: בישראל, אע"פ שהוא מתכוין, ובעובד כוכבים אם היה מתכוין אין עדותו עדות.

    גמ׳ · גמרא

    11ודלמא לא אזלי? אמר רב יהודה אמר שמואל, דקאמרי: ״הרינו באין מלספוד ומלקבור את איש פלוני״.

    12ודלמא קמצא בעלמא שכיב ליה ואסיקו ליה על שמיה! דקאמרי: כן וכן רבנן הוו התם. כן וכן ספדני הוו התם.

    13ובעובד כוכבים אם היה מתכוין וכו'. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד עדותו עדות. היכי ידעינן? אמר רב יוסף: בא לבית דין ואמר: ״איש פלוני מת, השיאו את אשתו״ זהו נתכוין להתיר. ״מת״ סתם זהו נתכוין לעדות.

    14איתמר נמי, אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד עדותו עדות. אמר ליה ר' יוחנן: לא כך היה מעשה באושעיא ברבי, שהתירם עם שמנים וחמשה זקנים. אמר להם: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד עדותו עדות. ולא הודו לו חכמים.

    15אלא מתניתין דקתני: ובעובד כוכבים אם היה מתכוין אין עדותו עדות, היכי משכחת לה? במסיח לפי תומו. כי ההוא דהוה קאמר ואזיל: ״מאן איכא בי חיואי, מאן איכא בי חיואי, שכיב חיואי״, ואנסבה רב יוסף לדביתהו. ההוא דהוה קאמר ואזיל: ״ווי ליה לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב״, ואנסבה רב יוסף, ואיתימא רבא, לדביתהו.

    16ההוא דהוה קאמר ואזיל: ״מאן איכא בי חסא, טבע חסא״. אמר רב נחמן: האלקים! אכלו כוורי לחסא מדיבוריה דרב נחמן. אזלא דביתהו דחסא ואינסבא, ולא אמרו לה ולא מידי. אמר רב אשי: שמע מינה, הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה, הני מילי לכתחלה, אבל אי נסיב לא מפקינן לה מיניה.

    17איכא דאמרי, אנסבה רב נחמן לדביתהו, אמר: חסא גברא רבה איתיה, אם איתא דסליק קלא אית ליה למילתא. ולא היא: לא שנא גברא רבה, לא שנא לאו גברא רבה דיעבד אין, לכתחלה לא.

    18ההוא עובד כוכבים דהוה קאמר ליה לישראל: קטול אספסתא ושדי לחיואי בשבתא, ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני בר ישראל, דאמרי ליה: בשיל לי קדירה בשבת, ולא בשיל לי, וקטילתיה. שמעה דביתהו, ואתאי לקמיה דאביי. שהיתא׃

    תוספות

    אמרו לו תחלתו מכבה וסופו מבעיראית דגרסי לעיל ליורה מלאה יין ושמן אין מעידין עליו והוי האי תנא שלישי ולספרים דגרסי לעיל מעידין עליו הוי תנא קמא וכן פר"ח דתנא דסיפא לא פליג אתנא קמא אלא מפרש טעמא דמילתיה:

    אין מזכירין מעשה נסיםתימה לר"י והא קאמר לעיל נפל לגוב אריות אין מעידים עליו וכן מים שאין להם סוף וי"ל דאינו ממש מעשה נסים אלא יש לתלות שאינם רעבים ובמים שאין להם סוף יש לתלות בדף של ספינה וגל טורד ומיהו יש בירושל' נפל לגוב של אריות אין מעידין עליו שמא נעשה לו נס כדניאל נפל לכבשן של אש אין מעידין עליו חוששין שמא נעשה לו נס כחנניה מישאל ועזריה רוצה לומר שנפל באש וברח לו מן האש בשום ענין ור' מאיר חולק אברייתא דלעיל:

    אף על פי כן מת בנו בצמאמכל מקום לא הוי דבר שנצטער בו הצדיק שלא עשה הבור:

    הרי אנו באין מלספוד כו'ומתני' הכי פירושא הרי אנו הולכין לביתינו שבאנו מלספוד:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    ליורה מלאה יין ושמן מעידין עליו משום ר' אחא אמרו שמן מעידין עליו יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה. פירש רש"י ז"ל כשנתז על האש הוא מכבהו וינוחו רתיחות המים ויצטננו. ואינו מחוור לי שהרי לא הזכירו כאן שניתז המים או השמן על האש, אלא סתם אמרו שנפל ליורה. ושמא מדקתני ליורה מלאה על כרחין כשנפל הוא לתוכה נתזו משקין בתוכה. ומסתברא דהכי קאמר שהשמן מבעיר והכויה הולכת ומתבערת ושורפת אותו ואין לו רפואה ואפילו העלוהו מיד. אבל ליין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה ושמא העלוהו והיתה לו רפואה שכויתו הולכת וכבה. ואמרו ליה תחלתו מכבה ולבסוף מבעיר. ונפל ליורה של מים לא נזכר אם מעידין עליו אם לא. ומדברי רש"י ז"ל (בד"ה וסופו מבעיר) נראה שהמים מכבין ולבסוף מבעירין ומעידין עליו. ובירושלמי (ה"ג) מצאתי דהאי פלוגתא דתנא קמא ורב אחא דהכא דיין ושמן עבדי לה פלוגתא בירושלמי במים ושמן. וכל זה ראיה דיין ומים לגבי האי חד דינא אית להו.

    ורבי מאיר מאי טעמיה אמר רב כהנא כיפין על גבי כיפין הוהקשיא לי כיון דר' מאיר מודה דאי ליכא כיפין אי אפשר, אם כן אמאי פליג במים שיש להם סוף דליכא כיפין. ויש לומר דר"מ לא קאמר דאפילו עמד שם שלשה ימים שאין מעידים עליו, דהא אי אפשר דלא נאים תלתא יומי, ולא פליג אלא בשיעור דעד שתצא נפשו. והא דקא מייתי מעשה שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ה"ק, דהא התם על כרחין כיון דכיפי דשישא הוו אי אפשר דקאי עלייהו ולא מיסרתיך בהוא פורתא. ולעולם טפי מכדי שיעור שתצא נפשו קאי משוקע במים ואפילו הכי עלה חי. ורבנן אמרו ליה על כרחין כיון דכיפי דשישא לא מיסריך בהו כלל א"כ מעשה נסים הוו וכיון דלגבי שינה על כרחין נעשה לו נס אף בעמידתו משוקע במים כדי שתצא נפשו מעשה נס ואין מזכירין מעשה נסים ולעולם כל ששה כדי שתצא נפשו מעידין עליו.

    אפילו שמע מן הנשים מת איש פלוני דיותוספתא (פי"ד ה"י) אפילו שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו. שמע ב"ד של ישראל שהיו אומרים פלוני בן פלוני מת או נהרג לא תנשא אשתו. והא ברייתא דשמע בית דין של ישראל וקומנטריסין של אומות העולם אייתינן לה בפרק כל הגט (גיטין כח, ב) גבי שלשה דברים א"ר אלעזר בן פרטא, ואוקימנא לה בנהרג ממש ומת ממש, ואפילו הכי מבית דין של אומות העולם אל ישיא את אשתו, ואף על גב דקיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימן, הני מילי במלתא דלא שייכי בה, אבל במלתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו דמשתבחין בעיר אשר עשו כן.

    תנן התם בפרק כל הגט (שם) שלשה דברים א"ר אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפוה כרכום ועל ספינה שנטרפת בים ועל היוצא לדון שהן בחזקת קיימין אבל עיר שכבשה כרכום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליהן חומרי מתים וחומרי חיים בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. וביוצא ליהרג איכא התם (כח, ב כט, א) תרי לישני, איכא מ"ד לא שנו אלא בבית דין של ישראל אבל בבית דין של אומות העולם כיון דגמר דיניה לקטלא מיקטל קטלי ליה, כלומר ומעידין עליו שמת. ואיכא דאמרי דדוקא בבית דין של אומות העולם דמקבלי שוחדא, אבל בבית דין של ישראל כיון דגרמ דיניה מיקטל קטלי ליה. וכיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא בגמרא אזלינן לחומרא, ובין בבית דין של ישראל ובין בבית דין של אומות העולם אין מעידין עליו, אלא נותנין עליו חומרי מתים וחומרי חיים. אבל הרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"ג הי"ג) נראה שפסק כלישנא בתרא דהתם דדוקא בב"ד של עכו"ם אבל בבית דין של ישראל כיון דגמר דיניה לא חיישינן דלמא חזו ליה זכותא.

    ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדותואתמר עלה בגמרא דבין להעיד בין להתיר אין עדותו עדות והיכי דמי להתיר בא לבית דין ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו, נתכוון להעיד בא לבית דין ואמר מת סתם.

    ואלא מתניתין דקתני אם היה מתכוין אין עדותו עדות הא לא נתכוון עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו כי ההוא דהוה אזיל ואמר מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסבה רב יוסף לדביתהו. ומהכא משמע דגוי מסיח לפי תומו בשאמר מת סתם, אף על גב דלא אמר קברתיו. וההוא דהוה קאמר ואזיל וי ליה לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב ואנסבה רב יוסף לדביתהו ואי תימא רבא וההוא ודאי דגוי הוה, ואף על גב דלא אמר קברתיו הימנוה. ותניא נמי בברייתא דאייתינן לעיל (בד"ה אפילו) שמע מקומנטריסין של אומות העולם מת פלוני נהרג פלוני לא תנשא אשתו. וההיא ודאי בשלא אמרו קברתיו מיירי, ואפילו הכי אקשינן עלה בגמרא בפרק כל הגט (גיטין כח, ב) אמאי והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו מהימן, אלמא דגוי מסיח לפי תומו אף על גב דלא אמר קברתיו מהימן. והא דאמרינן בעובדא דבסמוך (קכב, א) קברתיו קברנום כההוא דאמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו. וההוא דאמר חבל על קולר של בני אדם שהיו מהלכין בדרך באנטוכיא שמתו וקברתים. וההוא דאמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בכרכום של ביתר שמתו וקברתים. לאו למימרא שאם לא אמרו קברתים שלא ישיאו את נשותיהן, אלא מעשה שהיה כך היה והא נמי דאמרינן לקמן פונדקית גויה היתה ומסיחה לפי תומה היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו, לאו למימרא שלא תהא נמאנת אלא אם אמרה כך, אלא הכי קאמר כגון שאמרה לפי תומה זה מקלו וזה תרמילו או זה קבר שקברתיו בו הרי זה לפי תומה ונאמנת, ולאו למימרא שכך אמרה להם. ותדע ך דהא במתניתין ליכא אלא אמרה להם מת וקברתיו, אלא דהכי קאמרינן היכי דמי מסיח לפי תומו. ותמהני על הרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"ג הלכה כו) שכתב והוא שאמר קברתיו קברתים. תוספתא (פי"ד הי"א) אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלונית מפשפשין באותה העיר, אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו. ופסקה הרמב"ם ז"ל בפסקי הלכותיו (שם הכ"ז).

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף קכ״א עמוד ב׳

    מסכת יבמות דף קכ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־573 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    שמא חבר הוא יודע ללחוש:

    אגב איצצא שדוחקן כשעומד עליהם. אבל גוב אריות רחב הוא ואין עומד עליהן ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותו:

    ליורה מלאה יין ושמן מרותחת על האור:

    שהוא מבעיר כשנפל אדם לתוכו וניתז השמן על האור ומבעירו יותר ויותר ולא שבתה רתיחת היורה וצמקו רגליו ולא יכול לצאת ומת:

    מפני שהוא מכבה כשניתז על האור כיבהו. ואע"פ שלא יכול לצאת לא מת שהיורה נתקררה לאחר זמן ששבתו רתיחותיה כשכבה האש:

    וסופו מבעיר דרך בקעת שמכבין אותה במים להיות חוזרת ודולקת יותר מבתחלתה:

    מעשה נסים אפילו אינו מת מחמת המים היה לו למות מחמת דבר אחר:

    כיפין על גבי כיפין כיפין כמין בנינים ואולמות ונשען עליהן וישן:

    ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 121b · Sefaria

    תוספות

    אמרו לו תחלתו מכבה וסופו מבעיר אית דגרסי לעיל ליורה מלאה יין ושמן אין מעידין עליו והוי האי תנא שלישי ולספרים דגרסי לעיל מעידין עליו הוי תנא קמא וכן פר"ח דתנא דסיפא לא פליג אתנא קמא אלא מפרש טעמא דמילתיה:

    אין מזכירין מעשה נסים תימה לר"י והא קאמר לעיל נפל לגוב אריות אין מעידים עליו וכן מים שאין להם סוף וי"ל דאינו ממש מעשה נסים אלא יש לתלות שאינם רעבים ובמים שאין להם סוף יש לתלות בדף של ספינה וגל טורד ומיהו יש בירושל' נפל לגוב של אריות אין מעידין עליו שמא נעשה לו נס כדניאל נפל לכבשן של אש אין מעידין עליו חוששין שמא נעשה לו נס כחנניה מישאל ועזריה רוצה לומר שנפל באש וברח לו מן האש בשום ענין ור' מאיר חולק אברייתא דלעיל:

    אף על פי כן מת בנו בצמא מכל מקום לא הוי דבר שנצטער בו הצדיק שלא עשה הבור:

    הרי אנו באין מלספוד כו' ומתני' הכי פירושא הרי אנו הולכין לביתינו שבאנו מלספוד:

    Tosafot on Yevamot 121b · Sefaria

    רשב"א

    ליורה מלאה יין ושמן מעידין עליו משום ר' אחא אמרו שמן מעידין עליו יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה. פירש רש"י ז"ל כשנתז על האש הוא מכבהו וינוחו רתיחות המים ויצטננו. ואינו מחוור לי שהרי לא הזכירו כאן שניתז המים או השמן על האש, אלא סתם אמרו שנפל ליורה. ושמא מדקתני ליורה מלאה על כרחין כשנפל הוא לתוכה נתזו משקין בתוכה. ומסתברא דהכי קאמר שהשמן מבעיר והכויה הולכת ומתבערת ושורפת אותו ואין לו רפואה ואפילו העלוהו מיד. אבל ליין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה ושמא העלוהו והיתה לו רפואה שכויתו הולכת וכבה. ואמרו ליה תחלתו מכבה ולבסוף מבעיר. ונפל ליורה של מים לא נזכר אם מעידין עליו אם לא. ומדברי רש"י ז"ל (בד"ה וסופו מבעיר) נראה שהמים מכבין ולבסוף מבעירין ומעידין עליו. ובירושלמי (ה"ג) מצאתי דהאי פלוגתא דתנא קמא ורב אחא דהכא דיין ושמן עבדי לה פלוגתא בירושלמי במים ושמן. וכל זה ראיה דיין ומים לגבי האי חד דינא אית להו.

    ורבי מאיר מאי טעמיה אמר רב כהנא כיפין על גבי כיפין הוה קשיא לי כיון דר' מאיר מודה דאי ליכא כיפין אי אפשר, אם כן אמאי פליג במים שיש להם סוף דליכא כיפין. ויש לומר דר"מ לא קאמר דאפילו עמד שם שלשה ימים שאין מעידים עליו, דהא אי אפשר דלא נאים תלתא יומי, ולא פליג אלא בשיעור דעד שתצא נפשו. והא דקא מייתי מעשה שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ה"ק, דהא התם על כרחין כיון דכיפי דשישא הוו אי אפשר דקאי עלייהו ולא מיסרתיך בהוא פורתא. ולעולם טפי מכדי שיעור שתצא נפשו קאי משוקע במים ואפילו הכי עלה חי. ורבנן אמרו ליה על כרחין כיון דכיפי דשישא לא מיסריך בהו כלל א"כ מעשה נסים הוו וכיון דלגבי שינה על כרחין נעשה לו נס אף בעמידתו משוקע במים כדי שתצא נפשו מעשה נס ואין מזכירין מעשה נסים ולעולם כל ששה כדי שתצא נפשו מעידין עליו.

    אפילו שמע מן הנשים מת איש פלוני דיו תוספתא (פי"ד ה"י) אפילו שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו. שמע ב"ד של ישראל שהיו אומרים פלוני בן פלוני מת או נהרג לא תנשא אשתו. והא ברייתא דשמע בית דין של ישראל וקומנטריסין של אומות העולם אייתינן לה בפרק כל הגט (גיטין כח, ב) גבי שלשה דברים א"ר אלעזר בן פרטא, ואוקימנא לה בנהרג ממש ומת ממש, ואפילו הכי מבית דין של אומות העולם אל ישיא את אשתו, ואף על גב דקיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימן, הני מילי במלתא דלא שייכי בה, אבל במלתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו דמשתבחין בעיר אשר עשו כן.

    תנן התם בפרק כל הגט (שם) שלשה דברים א"ר אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפוה כרכום ועל ספינה שנטרפת בים ועל היוצא לדון שהן בחזקת קיימין אבל עיר שכבשה כרכום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליהן חומרי מתים וחומרי חיים בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. וביוצא ליהרג איכא התם (כח, ב כט, א) תרי לישני, איכא מ"ד לא שנו אלא בבית דין של ישראל אבל בבית דין של אומות העולם כיון דגמר דיניה לקטלא מיקטל קטלי ליה, כלומר ומעידין עליו שמת. ואיכא דאמרי דדוקא בבית דין של אומות העולם דמקבלי שוחדא, אבל בבית דין של ישראל כיון דגרמ דיניה מיקטל קטלי ליה. וכיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא בגמרא אזלינן לחומרא, ובין בבית דין של ישראל ובין בבית דין של אומות העולם אין מעידין עליו, אלא נותנין עליו חומרי מתים וחומרי חיים. אבל הרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"ג הי"ג) נראה שפסק כלישנא בתרא דהתם דדוקא בב"ד של עכו"ם אבל בבית דין של ישראל כיון דגמר דיניה לא חיישינן דלמא חזו ליה זכותא.

    ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות ואתמר עלה בגמרא דבין להעיד בין להתיר אין עדותו עדות והיכי דמי להתיר בא לבית דין ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו, נתכוון להעיד בא לבית דין ואמר מת סתם.

    ואלא מתניתין דקתני אם היה מתכוין אין עדותו עדות הא לא נתכוון עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו כי ההוא דהוה אזיל ואמר מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסבה רב יוסף לדביתהו. ומהכא משמע דגוי מסיח לפי תומו בשאמר מת סתם, אף על גב דלא אמר קברתיו. וההוא דהוה קאמר ואזיל וי ליה לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב ואנסבה רב יוסף לדביתהו ואי תימא רבא וההוא ודאי דגוי הוה, ואף על גב דלא אמר קברתיו הימנוה. ותניא נמי בברייתא דאייתינן לעיל (בד"ה אפילו) שמע מקומנטריסין של אומות העולם מת פלוני נהרג פלוני לא תנשא אשתו. וההיא ודאי בשלא אמרו קברתיו מיירי, ואפילו הכי אקשינן עלה בגמרא בפרק כל הגט (גיטין כח, ב) אמאי והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו מהימן, אלמא דגוי מסיח לפי תומו אף על גב דלא אמר קברתיו מהימן. והא דאמרינן בעובדא דבסמוך (קכב, א) קברתיו קברנום כההוא דאמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו. וההוא דאמר חבל על קולר של בני אדם שהיו מהלכין בדרך באנטוכיא שמתו וקברתים. וההוא דאמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בכרכום של ביתר שמתו וקברתים. לאו למימרא שאם לא אמרו קברתים שלא ישיאו את נשותיהן, אלא מעשה שהיה כך היה והא נמי דאמרינן לקמן פונדקית גויה היתה ומסיחה לפי תומה היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו, לאו למימרא שלא תהא נמאנת אלא אם אמרה כך, אלא הכי קאמר כגון שאמרה לפי תומה זה מקלו וזה תרמילו או זה קבר שקברתיו בו הרי זה לפי תומה ונאמנת, ולאו למימרא שכך אמרה להם. ותדע ך דהא במתניתין ליכא אלא אמרה להם מת וקברתיו, אלא דהכי קאמרינן היכי דמי מסיח לפי תומו. ותמהני על הרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"ג הלכה כו) שכתב והוא שאמר קברתיו קברתים. תוספתא (פי"ד הי"א) אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלונית מפשפשין באותה העיר, אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו. ופסקה הרמב"ם ז"ל בפסקי הלכותיו (שם הכ"ז).

    Rashba on Yevamot 121b · Sefaria

    ריטב"א

    ת"ר נפל לכבשן האש מעידים עליו פי' דוקא נקט כבשן ולא נקט תוך הדלקה מפני שהכבשן עמוק ואינו יכול לעלות ממנו דאלו לתוך דליקה א"א להעיד עליו אא"כ שהה שם עד ששהה באור כדי שישרף. ליורה מלאה יין ושמן מעידין עליו פי' ואפי לשעתו כיון דנשקע שם כלו והיתה מרותחת משום ר' אחא אמרו שמן מעידי' עליו יין אין מעידי' עליו מפני שהוא מכבה פרש"י ז"ל כשנתן על האש הוא מכבהו וינוחו רתיחות המים ויצטננו בכדי שיוכל לעלות לשעתו ולחיות והא דלא פריש תנא שנתן היין והשמן משום דלסתמא דמלתא הכי כיון שיורה היתה מלאה:

    אמרו לו תחלתו מכבה וסופו מבעיר פי' ולא יוכל להתחזק ולעלות מן היורה עד שיהא סופו מבעיר וישרף וי"מ בדרך אחרת אבל זה נר' נכון ובירושלמי נחלקו ר' אחא ורבנן במים ושמן ושמעי' מיהא שהמים והיין בענין זה דינם שוה ולרבנן מעידים עליו מפני שתחלתו מכבה וסופו מבעיר:

    מאי מעשה נסים דמשמע דאפי' לא מת מחמת המים היה לו למות מחמת ד"א אלא שנעשה לו נס הי ניהו וא' כפין על כפין פרש"י ז"ל ובאותה בניני ואולמי היה יכול לישען ולישן אעפ"י שאין אדם יכול לישן כשהוא מעומד וא"ת א"כ היכי פליג ר"מ במים שיש להם סוף לומ' שיוכל לחיות שם ג' ימים דהא לית בה כפין ולא יוכל לישן שם וי"ל דודאי מודה ר"מ דבמים שיש להם סוף לא יוכל לחיות שם ג' ימים אלא שא' חכמי' שאין אדם יכול להשהות במים שעה א' שלא ימיתו המים בא הוא לומר שהמים ודאי לא ימיתוהו עד ג' ימים ואלו הוא מת אינו אלא מחמת שלא יוכל לישן וכל שהיה שם כפין או ששה' בכדי שיוכל לעמוד בלא שינה אין מעידים עליו:

    ורבנן סברי כפין דשישא הוו דלא מצי להשען עליו לישן וע"כ נעשה לו נס בשינה וכשם שנעשה לו נס בשינה נעשה לו בגופן של מים נס והא דאמרי' שבועה שלא אישן ג' ימים מכין אותו וישן לאלתר פירושו מכין אותו לאלתר משום שבועת שוא וישן לכשירצה בלא שום התרה דלא חייל עליה שבועת בטוי וכדפרישית בדוכתא בס"ד:

    מתניתין אפי' שמע מן הנשים אומרות מת אישי פלוני דיו וגרסי' בתוס' אפי' שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו ובפ' כל הגט ששנינו ג' דברים א"ר אלעזר בן פרטא וקיימו חכמים את דבריו על עיר שהקיפוה כרקום ועל ספינה שנטרפ' בים ועל היוצא לידון שהם בחזקת קיימים אבל עיר שכבש' כרקו' וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותני' עליו חומרי חיים וחומרי מתים וביוצא ליהרג איכא התם תרי לישני איכא דמוקים לה בב"ד של ישראל דוקא דאפשר דחזי ליה זכותא מש"כ בבית דין של עכומ"ז ואיכא דמוקים ליה בבית דין של עובדי כוכבים ומזלות דוקא והרמב"ם ז"ל פסק כלישנא בתרא דאוקימנא בבית דין של עכומ"ז אבל בב"ד של ישראל מעידי' עליו דכיון דגמר דיניה לא שכיח דהדר חזו לי' זכותא ומסתברא דכיון דתרי לישני נינהו ולא איפסיקא הלכתא כחד מינייהו דאזלי' לחומרא דאיסור דאורייתא הוא ובין בב"ד של עכומ"ז ובין בב"ד של ישראל נותני' עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואסיקנא דעכו"ם אם היה מתכוין להעיד כלל אין עדותו קיימת וכ"ש אם נתכוין להתיר ואין סומכי' אלא במסיח לפי תומו וגם זה אינו מדין עדות דעכומ"ז אינו בר עדות כלל אלא משום דקים לן דקושטא קאמר כיון שמסיח לפי תומו ומשום עגונא אקילו רבנן כדאקילו בעד א' ועד מפי עד ואין לנו לחוש בשום מקום לשמא תשכור עכומ"ז לה דמתוך שהחמרת בסופה הקלת' בתחלת' אעפ"כ יש לו לדיין לדקדק בזה יפה אם נראה בדבר רמאות:

    מאן איכא בי חיואי וכאידך עובדא אמרי מאן איכא בי חסא דטבע וש"מ דעובדי כוכבים ומזלות דמסיח לפי תומו כיון שאמר מת פלניא סגי ולא בעי למימר קברתיו ולא תלינן דילמא לא דק ואמר בדדמי ואמרינן נמי בפרק כל הגט שמע מקונטריסים של אומות איש פלניא מת איש פלניא נהרג לא תנשא אשתו ופרכינן והא קיימא לן דעכומ"ז מל"ת דהימני' מהימן ופרקי' היכא דלא שייך במילת' אבל במלתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו אלמא בעכומ"ז דעלמא אעפ"י שלא אמר אלא מת פ' או נהרג פ' תנשא אשתו ואק"ל דבעובדא דבסמוך מעשה דישראל ועכו"מז שהיו מהלכי' בדרך ומעשה דקולר של בני אדם ודכרכו' של בתר כלהו אמרו קברתיו י"ל דהתם עובדא הכי הוה ולא דצריכי להכי ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב והוא שאמר קברתיו וקברנום היאך נעלמו ממנו המעשיו' האלו דשריוה כיון דאמר עכומ"ז שכיב פ' וי"ל דכל היכא דעכו"מז מכריז מאן איכא בי פ' שכיב פ' בהא סגי כדאמרן בהני עובד' דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה דשכיב ודאי לא הוה אמר אבל בעכומ"ז מל"ת דעלמא חיישי' דילמ' אמר בדדמי וצריך שיאמ' קברתיו כנ"ל לפי' הרב ז"ל וטעמא דמסתבר היא:

    Ritva on Yevamot 121b · Sefaria

    מאירי

    נפל לתוך כבשן האש והוא עמוק עד שאין יכול לעלות מעידין עליו אע"פ שלא שהא לשם הא לתוך מדורה אין מעידין אלא אם כן שהו עד שיעור שתצא נפשו שאיפשר שיצא:

    נפל ליורה מלאה יין ושמן והיא רותחת על גבי האש מעידין עליו ואין חוששין שמא בנפילתו נפל מן היין ומן השמן על האש וכבהו ונצטנן אדרבה שמן מבעירו והיורה מוספת רתיחה ואף היין אע"פ שתחלתו מכבה סופו מבעיר ואף המים בדין זה ר"ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר וכן יראה מלשון גדולי הרבנים ואף בתלמוד המערב הזכירו מים ושמן אלמא יין ומים לענין זה אחד הם ויש גורסין בראשונה ליורה מלאה יין ושמן אין מעידין עליו:

    המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו ר' יודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרין הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני בין מתכוין בין שאינו מתכוין ר' יודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות אמר הר"ם פי' יאמן מאמר התינוק אצל ר' יהודה בשני תנאים אחד מהם כאשר שמע אותן יאמרו באנו לספוד ולקבור פלוני והשם ששמע אותם יספדו קצת ההספד כמו שיאמרו היה שם כך וכך ספדנים והיה שם פלוני ועשה פלוני כן ואמר פלוני כן ומה שדומה לזה ויאמן הגוי באמרו מת פלוני כאשר הוא מסיח לפי תומו והלכה כר' יהודה וכר' יודה [בן בבא]:

    אמר המאירי אפילו שמע מן הנשים מת פלוני דיו כלומר ויכול להעיד בבית דין שמת ובתוספתא אמרו אפילו שמע קול מקוננת מזכירתו בין המתים ולמדת שאף עד מפי עד כשר אף מפי אשה ומפי עבד ומכל מקום צריך שישמע מפי בן דעת הא מפי שוטה או קטן לא:

    ור' יהודה אומר אפילו שמע מפי התינוקות הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני ושאלו בגמרא ודילמא לא אזול ותירצו אימא הרי אנו באים מלספוד ומלקבור את איש פלוני ואף לזו שאלו דילמא קמצא בעלמא שכיב ואסיקו ליה כשמיה ותירץ דקאמרי כך וכך רבנן הוו התם כך וכך ספדני כלומר שמאחר שהקטן אינו בן דעת אין מעידין על פי דבריו אלא אם כן נראין דבריו מכוונים וזה שאמר אחר כן בין במתכוין בין שאינו מתכוין פירושו בין שהקטן או המעיד מתכוין להעיד ולהתיר את אשתו בין שאינו מתכוין אלא שמשיח לפי תומו:

    ור' יהודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין ר"ל אף כשהוא מתכוין אבל בגוי אם היה מתכוין הרי זה עדות ואין עדות לגוי ונמצא שישראל נאמן בין במתכוין בין בשאין מתכוין אפילו אשה או עבד או שפחה או קטן בדברים מכוונים אבל גוי אין משיאין על פיו אלא במסיח לפי תומו:

    משנה מעידין לאור הנר לאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו שוב מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני נשכני נחש והריני מת הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו אמר הר"ם פי' בת קול הוא אשר באר באמרו מעשה באחד ומעשה בצלמון:

    אמר המאירי מעידין לאור הנר ולאור הלבנה ר"ל אע"פ שלא ראוהו ביום הואיל וראוהו לאור הנר או לאור הלבנה והכירוהו מעידין עליו:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Yevamot 121b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה אין מזכירין מעשה ניסים תימה לר"י כו' ור' מאיר חולק אברייתא דלעיל עכ"ל כך נראה להגיה וכוונת דבריהם לפי סוגיא דשמעתין דלכ"ע אין מזכירין מעשה ניסים וטעמא דר"מ משום דכיפין ע"ג כיפין הוו דהשתא תימה מההיא דנפל לגוב אריות כו' כמאן אתיא אבל לפי דברי הירושלמי דאיכא מאן דחושש שמא נעשה לו נס השתא אית לן למימר נמי טעמא דר"מ בפשיטות הכי משום דחושש שמא נעשה לו נס והשתא ר"מ דמתניתין חולק אברייתא דלעיל דקתני בנפל לתוך כבשן האש דמעידין:

    Chidushei Halachot on Yevamot 121b · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה אין מזכירין וכו' ומיהו יש בירושלמי וכו' עד בשום ענין ור"מ חולק וכו' בספר ח"ש מגיה ולפי זה רבנן חולקין אברייתא דלעיל:

    ד"ה הרי אנו באים וכו' התוס' לא פירשו כלום ובספר ח"ש כתב דהא דאיתא בגמ' ומתני' הכי פירושא הרי אנו הולכין לביתינו שבאנו מלספוד אינו מגירסת הגמרא אלא הוא מדברי התוס' השייך לדבור זה כן משמע מדבריו:

    Maharam on Yevamot 121b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' א"ר נחמן האלקים כו' בתשובת מיי' ס' נשים סימן יב כ' ואין לתמוה על ר"נ דאשתבע דאכלי כוורי לחסא היכי אשתבע הכי כיון דאמר אשתו אסורה אלמא מספקא ליה אי מיית אי לא. וי"ל דרובם אין ניצולין ור"נ שפיר אשתבע דאפי' בדיני נפשות אזלי' בתר רובא אלא דבעריות מחמירין ואמרי' דלכתחילה לא תנשא אע"ג דרובם מייתי עכ"ל. ועי' תשובת הראנ"ח ח"ב סימן מא:

    Gilyon HaShas on Yevamot 121b · Sefaria

    בן יהוידע

    שָׁעָה רִאשׁוֹנָה, אָמַר לָהֶם שָׁלוֹם וכו'. ידוע אין הנס נעשה למטה אלא עד שיהיה בעבור זה זווג תפארת ומלכות למעלה אך צריך שיקדים לזה זווג חכמה ובינה. וידוע כל זווג מכונה בשם שלום בסוד רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום (חגיגה יד:) ובזה פרשתי בס"ד שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר הֳ' וּרְפָאתִיו (ישעיהו נז, יט) כי זווג חו"ב [חכמה ובינה] נקרא רחוק וזווג תו"מ [תפארת ומלכות] נקרא קרוב ועל ידי כך 'אָמַר הֳ' וּרְפָאתִיו' בנס הנעשה למטה. ולכן שעה ראשונה אמר שלום כיון בזה לעשות זווג חו"ב שניה אמר לו שלום כיון בזה זווג תו"מ שלישית אמר לו עלתה שנעשה הנס למטה. ומה שאמר ' שֶׁנָּפְלָה לַבּוֹר הַגָּדוֹל ' ולא אמר לבור בסתם, רמז בזה שהבור הזה חפרו אביה לצורך רבים ועשאו גדול אף על גב דהיה מספיק להם בקטן לכך זכתה להנצל בעבורו בהאי עלמא.

    זָכָר שֶׁל רְחֵלִים נִזְדַּמֵּן לִי, וְזָקֵן מַנְהִיגוֹ פירש עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] בספרו הבהיר מדרש אליהו (דף צז) נזרקה נבואה מפיה ואמרה ברוח הקודש זכר הז"א [הזעיר אנפין] של רחלים רחל הגדולה ורחל הקטנה נזדמן לי וזקן אחד רמז לאבא מנהיגו. או זקן רמז לאברהם אבינו עד כאן דבריו ודפח"ח [דברי פי חכם חן] והדברים מאירים כי אין הנס נעשה למטה אלא אם כן יתייחדו הדודים למעלה! ורש"י ז"ל פירש זכר של רחלים אילו של יצחק אבינו עליו השלום וזקן אחד מנהיגו אברהם אבינו עליו השלום עיין שם. ונראה לי בס"ד דהוצרך בנס זה זכות אברהם ויצחק על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בענין חפירת הבארות שחפרו אברהם ויצחק ועשו בזה הפועל דמיוני תיקון גדול למעלה וידוע כל צדיק שעושה מצוה שנזהרו בה הראשונים אז זכותם יגן עליו לכן חנינא שחפר כמה בארות לצורך הגינו על בתו זכות אברהם אבינו עליו השלום ויצחק אבינו עליו השלום שהם טרחו בחפירת הבארות לתקון ולמצוה שהגין זכותם לחיים. סְלִיק מַסֶּכֶת יְבָמוֹת.

    Ben Yehoyada on Yevamot 121b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף קכ״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־573 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 18 מילים

      נפתחת ב״שמא חבר הוא. ות"ק אגב איצצא מזקי…״

    2. קטע 239 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: נפל לתוך כבשן האש מעידין…״

      חכמים: רבי אחא.

    3. קטע 335 מילים

      נפתחת ב״א"ר מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול…״

      חכמים: רבי מאיר.

    4. קטע 415 מילים

      נפתחת ב״אלא דלא ניים. דאמר רבי יוחנן: שבועה…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״ורבי מאיר מאי טעמא? אמר רב כהנא:…״

      חכמים: רבי מאיר, רב כהנא.

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״ת"ר מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין…״

      חכמים: רבי חנינא.

    7. קטע 735 מילים

      נפתחת ב״אמר לה: בתי, מי העלך? אמרה לו:…״

    8. קטע 840 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי אבא: אע"פ כן מת בנו…״

      חכמים: רבי אבא, אבא, רבה.

    9. קטע 932 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ אפילו שמע מן הנשים אומרות ״מת…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״ר' יהודה בן בבא אומר: בישראל, אע"פ…״

    11. קטע 1117 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ודלמא לא אזלי? אמר רב יהודה…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    12. קטע 1220 מילים

      נפתחת ב״ודלמא קמצא בעלמא שכיב ליה ואסיקו ליה…״

    13. קטע 1344 מילים

      נפתחת ב״ובעובד כוכבים אם היה מתכוין וכו'. אמר…״

      חכמים: רב יהודה, רב יוסף, שמואל.

    14. קטע 1446 מילים

      נפתחת ב״איתמר נמי, אמר ריש לקיש: לא שנו…״

    15. קטע 1553 מילים

      נפתחת ב״אלא מתניתין דקתני: ובעובד כוכבים אם היה…״

      חכמים: רב יוסף, רבא.

    16. קטע 1653 מילים

      נפתחת ב״ההוא דהוה קאמר ואזיל: ״מאן איכא בי…״

      חכמים: רב נחמן, רב אשי.

    17. קטע 1733 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי, אנסבה רב נחמן לדביתהו, אמר:…״

      חכמים: רב נחמן, רבה.

    18. קטע 1836 מילים

      נפתחת ב״ההוא עובד כוכבים דהוה קאמר ליה לישראל:…״

      חכמים: אביי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף קכ״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026