מסכת יבמות דף צ״ג עמוד א׳

קונם שאני עושה לפיך אשה שאמרה לבעלה מה שאני עושה מלאכה יהא אסור לפיך בקונם:

אינו צריך להפר דכיון דקא משעבדא ליה למעשה ידיה לא מציא נדרה:

שמא תעדיף עליו כו' דתנן (כתובות דף סד:) מה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי כו' וטפי לא משעבדא ליה ואהעדפה חייל נדר ואע"ג דעדיין לא נעשית המלאכה:

ופליגא דרב נחמן הא דאוקימנא דלר"ע אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

רב הונא כרב כלומר מרב שהוא רביה קבלה ורב מרבי ינאי וכן כולם. זה למעלה מדורו של זה היה:

המוכר פירות דקל בימות הגשמים:

עד שלא באו לעולם אם בא לחזור בו קודם ניסן שאז האילנות מוציאין יכול לחזור בו:

משבאו לעולם אין יכול לחזור בו דכי אתו חייל זביני. אלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

אין צריך להפר במעלה לה מזונות ומעה כסף איירי ולכך אין צריך להפר שהמותר הכל שלו והעדפה שע"י הדחק נמי סבר דהויא לבעל אבל אין לומר דאין צריך להפר משום דקסבר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם דא"כ אמאי נקט שאני עושה לפיך ליתני המקדיש מעשה ידיו של עצמו:

רבי עקיבא אומר יפר דקסבר העדפה שעל ידי הדחק לאשה כדאמר בריש מציאת האשה (כתובות סו. ושם) וא"ת והיאך יכול להפר והא אין זה דבר שבינו לבינה וי"ל דחשיב נמי בינו לבינה לפי שאין יכול ליזהר וליקח בצמצום את הראוי לו ליקח א"נ גם חלקה משועבד לו שילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות וא"ת וא"כ היאך יכולה להדירו כיון דמשועבדת לו וי"ל דוקא בעיקר מעשה ידיה אלמוה לשיעבודיה דבעל שהם לגמרי שלו אבל הכא דאין לו אלא פירות לא אלמוה:

יתקדשו ידי לעושיהן להקב"ה שעשאם אבל אין לפרש לעושיהן היינו למלאכתם דא"כ הוה ליה למימר למעשיהן כדאמר בסוף פ"ק דנדרים (דף יג:) ידי למעשיהם:

ורב נחמן אמר אף משבאו לעולם וכו' סברת רב הונא הפוכה מדרב נחמן לענין דבר שלא בא לעולם כדפי' בפ"ק דכתובות (דף ז: ד"ה המזכה) ובסוף פ"ק דגיטין (דף יג: ושם ד"ה לדבר):

קנויה לך מעכשיו קנה וקשה לר"י למה צריך מעכשיו דכיון דאית ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כאילו בא לעולם ובדבר שבא לעולם א"צ מעכשיו כדאמרינן בפרק האומר בקדושין (דף נט.) גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת אע"פ שנתאכלו וכו' ולעיל (יבמות דף צב:) נמי גבי לאחר שתתגיירי ליכא מעכשיו וכן גבי פירות ערוגה לקמן ואר"ת דהכא אצטריך מעכשיו משום דסתם קנין שדה הוא בחליפין או בשטר ובחזקה דכסף אין קונה במקום שכותבין שטר אם לא שפירש בהדיא אי בעינא בכספא איקני בפ"ק דקדושין (דף כו.) ובמקומו של רב היו כותבין את השטר ובכמה מקומות מצינו בהש"ס שלא היו קונין בכסף כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף נד:) עובד כוכבים מכי מטי זוזי לידיה איסתליק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה ובפ"ק דב"מ (דף טז.) מכדי האי גברא במאי קני ליה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא ולהכי צריך מעכשיו דאפילו בדבר שבא לעולם אי אמר קני בחזקה או בחליפין לאחר ל' ולא אמר מעכשיו לא קנה הואיל ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו לאחר ל' כבר פסקה החזקה או הוחזר הסודר כדאמרינן בהאשה שנפלו (כתובות דף פב. ושם) משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך עד אחר ל' לא קנה כי לא אמר מעכשיו לפי שבשעת הקנין כבר פסקה המשיכה וכן כשקנה בשטר צריך מעכשיו שאפילו יהיה נקרע השטר או נאבד קנה דאי לא אמר מעכשיו ונקרע בתוך כך או אבד לא קנה כיון דבשעת קנין אין כאן שטר כדאמר למ"ד דמקודשת ומגורשת לכשיבא דאם נקרע או אבד הגט אינה מגורשת אבל גבי אחר שתתגיירי א"צ מעכשיו דסתם קדושין בכסף הם דאפילו נתאכלו המעות חשוב כל שעה כאילו הם בעין שהמעות נשארו אצל המקנה ואם לא נעשה הקנין היה מוטל עליו להחזירם וחשוב כאילו הם בעין לשם קדושין דלאו למלוה דמי ולא לפקדון כדאמר בהאומר (קדושין דף נט.) ובפירות ערוגה נמי לא בעי מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי וחשוב כאילו מוסרם ליד הקונה לעמוד בידו ולקנות כשיגיע הזמן שקבע אע"ג דרב מספקא ליה (שם:) במעכשיו ולאחר שלשים יום אי תנאה הוי או חזרה הוי מ"מ מהני הכא בשדה מעכשיו דהכא פשיטא דלאו חזרה הוי דודאי בדבר שבידו להקנות עכשיו יש להסתפק כשאמר ולאחר שלשים שחוזר ממה שאמר בתחלה מעכשיו אבל בדבר שאין בידו להקנות עכשיו כי הכא כשאומר לכשאקחנה אין זה חזרה אלא דאי אפשר לו בע"א ועוד דהכא שאמר מעכשיו לבסוף אין שייך להסתפק כלל וא"ת כיון דמעכשיו ולאחר שלשים הוי או תנאה או חזרה הא דא"ר יוחנן בפ' האשה שנפלו (כתובות פב. ושם) משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך עד לאחר ל' יום קנה ומוקי לה דאמר מעכשיו אפי' עומדת באגם אי חזרה הוי אמאי קנה ואי תנאה הוי ונגמר הקנין מעכשיו למה לי עומדת באגם אפי' ברה"ר או ברשות מקנה נמי ובהכותב (שם פו.) משמע דדוקא נקט אגם שראוי למשיכה ואר"י דלא קשה מידי דר' יוחנן לטעמיה דאית ליה בהאומר (קדושין ס.) דמעכשיו ולאחר ל' לא הוי לא תנאה ולא חזרה אלא ה"ק דמעכשיו יתחיל הקנין ולאחר ל' יגמור ולהכי בעינן שתהא בסוף שלשים במקום הראוי לקנין ולמשיכה שאז נגמר הקנין ודין קנין אחר שלשים פר"י דהכי הוי דבכסף אפילו אינו בעין ובשטר כשהוא בעין ברשות קונה בסוף ל' קני בלא מעכשיו לכ"ע אבל משיכה וחזקה וחליפין ושטר שנקרע לא מהני לכ"ע ואף דאם אמר מעכשיו ולאחר ל' מהני לכ"ע שטר הנאבד' וחזקה וחליפין לא מהני לקנות לגמרי לרבי יוחנן כיון דבשעת גמר הקנין אין שטר וחזקה וחליפין אבל משיכה קונה במעכשיו ולאחר ל' כיון דבסוף ל' הפרה עומדת באגם שהוא מקום הראוי לקנין דע"י תחלת משיכה שהותחל קנין נעשה האגם רשותו והוי לה כמשיכה אריכתא ואפילו יצתה מן האגם תוך ל' או אפילו משכה המקנה לחצרו ושוב בתוך שלשים חזרה לאגם קני ולרב דמספקא ליה אי חזרה הוי לא מהני מידי מה שעומדת באגם ולשמואל דפשיטא ליה דתנאה הוי בכולהו קני כיון שלא חזר בו תוך הזמן וא"ת ואמאי לא קני לר' יוחנן פרה אפילו ברה"ר או ברשות המקנה כמו שקנה קרקע במהיום ולאחר מיתה דקני מהיום גוף ולאחר מיתה פירות ושמא במהיום ולאחר מיתה משמע טפי שרוצה להקנות גוף מהיום ומסתברא דכיון דאמר לאחר מיתה דלהבריח נכסים משאר יורשים קאתי ומקני ליה לגוף מהשתא. ר"י:

מייתי כנתא דפירי אר"י דמשל אריס הוו שהיה נותן לרבי ינאי דאי משל רבי ינאי לא חשוב דבר שלא בא לעולם ואפילו הוו מחוברים כיון שבידו לתלוש כדמוכח בהאומר בקדושין (דף סב. ושם) ולא מסתבר לומר דלא חשיב הכא בידו לפי שהיה רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק:

שקל עשר מפירי דביתיה עלייהו איכא למידק והא לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. ובשם ר"ת ז"ל תירצו (עיין תוס' ב"מ לח, א ד"ה שמא) דמשום ענג שבת שרו, וכדכתיב למען תלמד ליראה. וכמו שהתירו בעירובין (לב, א) גבי חבר שאמר לעם הארץ לך ולקוט לי תאנה מתאנתי תורם ומעשר עליו. והוינן בה והלא לא נחשדו חברים לתורם שלא מן המוקף, ופרקינן ניחא ליה לחבר למיעבד איסורא זוטא דלא לעביד עם הארץ איסורא רבה. אלמא משום חשש איסורא שרי, הכי נמי משום מצוה רבה דכבוד שבת שרי. והכי נמי אמרינן בפרק המפקיד (בבא מציעא לח, א) חיישינן שמא עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר, אלמא פעמים שחבר תורם ומעשר שלא מן המוקף לצורך מצוה (ועיין תוס' בעמוד ב ד"ה אלא).

קונם שאני עושה לפיך פירשתי בפ' אעפ"י ודרב הונ' ודרב נחמן בפ איזהו נשך:

דר' ינאי ה"ל אריס' דהו' מייתי ליה כנתא דפירי לאו מפירי דארעא דר' ינאי כדמשמע מפרש"י ז"ל דהנהו אע"ג דהוו רחוקי' דבר שבא לעולם ולרשותו הוא ואי משום דהוו מחוברי' כיון שהביאו שליש ועומדי' לתלש דבר שבא לעולם הם כדמוכח לקמן אלא מפירי פי' מפירי דאריס' שהי' מבי' לו בתורת דורון. והיינו דמייתי לה ראי' דסבר אדם מקנ' דבר שלא בא לעולם מפני שיעשר ר' ינאי על פירות שלא היו שלו לכשיבואו לרשותו וכדאמרי' עשר עלייהו מפירי דבית' וכדפר"י ז"ל והא דאמרי' אלא לאו כה"ג פרש"י ז"ל דאשמועי' קרא שמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת והקשה ר"ת ז"ל דכיון דר' ינאי ור' חייא ס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפי' בחול נמי ולמה לי קרא לשבת ויש לומר דאע"ג דאדם מקנה דבר שלא בא לעול' מצו' להפריש על שבא לעולם ולצורך כבוד שבת התיר הכתוב לגמרי עוד הקשה ר"ת זכרונו לברכה והיאך תרם עמהם שלא מן המוקף דאמרינן בעלמא שלא נחשדו חברים לתרום שלח מן המוקף לכפר"ת ז"ל דר' ינאי פשיטא ליה דשפיר עביד על דבר שלא בא לעולם ולא בא לפני ר' חייא אלא מדין שלא מן המוקף וא"ל דלדבר מצוה שרי. וה"נ משום עונג שבת שרי וכדאמר למען תלמד ליראה וכדאמרי' נמי במ' עירובי' גבי חבר שאמ' לעם הארץ לך ולקט תאנה מתאנתי תורם ומעשר עליו כדי שלא יאכל על ידו טבל והוינן בה וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ופרקינן ניחא לחבר למעב' איסורא זוטא ולא עביד עם הארץ איסורא רבה אלמא משום חשש איסורא שרי ה"נ משום עונג שבת שרי וה"נ בפ' המפקיד חיישי' שמא עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר אלמא פעמים שחבר תורם ומעשר שלא מן המוקף והיינו כשהוא לצורך מצוה או לאפרושי מאיסורה ואין הראיות הללו גמורות לנדון שלפנינו כדפי' בדוכת' בס"ד. והנכון בעיני דר' ינאי כשעשר עליהם לא עישר אלא כשיצאו לרשותו דלמ"ד אדם מקנה או מקדיש דבר שלא בא לרשותו צריך שיזכיר בפי' לכשיבואו ברשותו וכדכתיבנא בכולהי הלכתא דסוגיי' ובכל דוכתא וכדפי' בפ"ק דקדושין ודוכתי אחריני וכיון שכן לאימת חייל על הפירות אלו שם תרומה ומעשר לכשיבאו הפירות האחרי' שבא לתקן לרשותו וההיא שעתא הוו להו מוקפי' וזה נראה ברור ואמת:

כבר ביארנו במקומו שחכמים תקנו לבעל מעשה ידיה משום מזונות שהוא משועבד לה בהם וכבר התבאר שם עד היכן הבעל יכול לכוף את אשתו לעשות לו וכל שדחקה עצמה לעשות יתר מן השעור נקרא העדפה ומכל מקום אף היא של בעל ואם נדרה שלא יהנה בעלה ממעשה ידיה והוא שאמרה קנם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר אף לענין העדפה שהרי אף היא של בעל ואין נדריה מפקיעין זכותו ומכל מקום הרשות בידה לומר איני נזונת ואיני עושה ומעתה כל שאמרה בשעת הנדר איני נזונת ואיני עושה ומתוך כך קנם שאני עושה לפיך או איני נזונת ואיני עושה ויקדשו ידים לעושיהם צריך להפר ואם לא הפר חל נדרה ואע"פ שמעשה ידיה לא באו לעולם כל שבלשון קנס קדושת הגוף הוא והרי הוא כמקדיש את הידים או את הדבר שהפעולה עתידה לצאת ממנו הא כל שלא אמרה איני נזונת ואיני עושה אפילו אמרה יקדשו ידים לעושיהם אין צריך להפר אלא שמכל מקום עצה טובה להפר מצד אחר והוא שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו כמו שביארנו בחמישי של כתובות ושמא תאמר היאך הוא יכול להפר נדרים אלו איפשר שבכלל דברים שבינו לבינה הם וגדולי המפרשים כתבוה בכלל עינוי נפש מצד שהיא עצמה נתקדשה עם מעשי ידיה:

המוכר פירות דקל לחברו עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו אף משבאו לעולם שהרי לא חל הקנין בשעה שהקנם לו מפני שלא באו לעולם ומכל מקום אם אכלם לוקח משבאו לעולם קודם שיחזור המוכר אין מוציאין ממנו הואיל וברשות אכל והוא הדין משבאו לרשות לוקח אבל כל שחזר המוכר קודם שיבאו ברשות לוקח לא קנה שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן האומר לחברו שדה זו לכשאקחנה תהא קנויה לך מעכשו לא קנה:

הגבהת תרומות ומעשרות לא נאסרה בשבת אלא שבות מדברי סופרים שהרי תקון זה אינו אלא דרך טלטול בעלמא וכבר ידעת שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף אלא אם כן במקום מצוה וכמו שאמרו על זה בעירובין ניחא ליה לחבר למעבד איסורא זוטא דלא ליעביד עם הארץ איסורא רבא ואם כן אף לקיום מצות עונג שבת מותר לתרום שלא מן המוקף ומכל מקום אינו יכול לעשר אלא על מה שכבר בא ברשותו אלא שאינו יכול לעשרן עכשו לאי זו סבה ומעשר עליהן ממקום אחר לקיים בהם עונג שבת אבל כל שלא באו פירות אלו שרוצה לעשר עליהן ברשותו אינו מעשר עליהן כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אינו מעשר על פירות שלא באו לעולם שיהא זה מעשר עליו לכשיבא לעולם ואפילו היו מקרקע שלו כל שהן ביד אריס ואינו יודע אם יביאם לו בחלקו אם לאו כדבר שלא בא לעולם הוא:

תובד"ה אין צריך להפר כו' אבל אין לומר דאין צריך להפר משום דקסבר אין אדם מקדיש כו' עכ"ל הא ודאי לקמן דמוקי מתני' דמיירי באומרת יקדשו ידי לעושיהם ליכא לפרש דטעמא דת"ק הוא משום דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ועוד דבהדיא מפרש בר"פ מציאת האשה פלוגתייהו בהכי בהעדפה שע"י הדחק אלא שכוונתם לומר דהתלמוד דמפרש פלוגתייהו בהכי בהעדפה שע"י הדחק והויא לבעל לת"ק אית ליה דאין לומר משום דקסבר דאין אדם מקדיש כו' דא"כ ליתני המקדיש מעשה ידיו של עצמו:

בד"ה קנויה לך מעכשיו קנה וקשה לר"י כו' ואף אם אמר מעכשיו ולאחר שלשים לא מהני לכ"ע דשטר הנאבד וחזקה כו' עכ"ל כך היא הנוסחא בתוס' בקצת דפוסים ובספרים המדוייקים והיא הנכונה (כו') ושיעור דבריהם כך הוא דמשיכה וחזקה וחליפין ושטר הנקרע לא מהני לכ"ע בלא מעכשיו ואף אם אמר מעכשיו ולאחר ל' שכתבו לעיל בפשיטות דמהני לא לכ"ע הוא דמהני דשטר הנאבד כו' לא מהני לר' יוחנן אלא משיכה ולרב דמספקא ליה אי חזרה הוי אף משיכה לא מהני אלא לשמואל הוא דמהני בכולהו ועיין בתוס' בפרק האומר:

תוס' ד"ה קנויה לך מעכשיו וכו' עד ודין קנין אחר שלשים יום וכו' עד ואף אם אמר מעכשיו ולאחר ל' לא מהני לכ"ע. פי' לא כ"ע מודו בהא דמתני אלא דאית מ"ד דס"ל דמהני ואית מ"ד דלדידיה לא מהני כדמפרש ואזיל ובס' ח"ש הגיה דמהני לכ"ע לא ירדתי לסוף דעתו דהא כתבו התוס' בתר הכי דלר"י לא מהני בשטר ובחזקה ובחליפין לגמרי וגם במשיכה לא מהני לרב אפי' עומדת באגם:

גמ' כר"ע דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם עי' בר"ן סוכה דף רל"א:

שם אצטריך קרא למשרי טלטול דרבנן וכ"ה ביומא פג ע"ב וצ"ע לשון טלטול והו"ל למימר מתקן דרבנן:

רש"י ד"ה ורב הונא כרב כו' זה למעלה מדורו וכו' עי' תשובת חו"י סימן צד דף צג:

גמרא ר' ינאי (נמי סבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דהוי ליה אריסא דהוי מייתי ליה כנתא דפירי, נגה ליה ולא אתא) שחל עשר מפירי דביתיה עלה: תימא מה מבעי בנדרים פרק אין בין המודר (דף לז) בתורם משלו על של חבירו אם צריך דעת, הא נפשט מדר"נ בר' יצחק, מדחשיב לר' ינאי דס"ל אדם מקנה דבר שלא ב"ל, ואם איתא דא"צ גם עתה יכול לתרום אף שעדיין אינם שלו ולא מקרי דבר שלב"ל: וביותר דהרמב"ם פוסק דא"צ דעת ובריטב"א קידושין (והביאו ג"כ המ"ל) כתב דהוא אבעי' דאיפשטא דא"צ דעת. ובהר"ש (פ"ד משנה ד' דדמאי) הקשה אמאי לא היה ר' ינאי קורא שם על חלק שלו לחוד, ויפריש בשבת, ולמה לו לתרום שלא מן המוקף ותירץ דבודאי (שאינו דמאי) אינו מתנה על מה שביד חבירו כדאיתא בירושלמי. וגם זה תימא בעיני, דהא טעמא דירושלמי משום אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו, והרי ר' ינאי סובר אדם מקדיש דבר שלב"ל: