הא נמי אכלה — דקנין כספו היא ואוכלת דבר תורה ועד דבעיל לה דשוייה חללה אכלה:
הכא אין לו להאכיל במקום אחר — שאין לך אשה שמותרת לו:
בבת גרים — דקסבר קהל גרים לא אקרי קהל ואינן בכלל לא יבא פצוע דכא ונושאה בהיתר ומאכילה תרומה:
והא בעי מיניה ר' יוחנן מרבי אושעיא — לקמן בשמעתין ולא פשיט ליה אי מאכילה בתרומה או לא:
איתמר — לשנויי קושיין אתא:
הואיל ומאכילה בלא ידעה — היה נשוי כהן אשה ואוכלת בתרומה ונעשה פצוע דכא ובא עליה לא תאכל בתרומה דשוייה חללה דנבעלה לפסול לה ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי זו אוכלת משנה היא בפ' הערל (לקמן יבמות ע.) אלמא מצינו פצוע דכא כהן מאכיל במקום אחר הלכך בקידושי עבירה נמי מאכיל כל זמן שלא עשאה חללה:
שכבר אכלה — כשהוא בריא:
דלית ליה פתרי — שאין יודע לפרשה:
למאן אי לר' יהודה כו' — הש"ס הוא דקא בעי לה ומפרש ואזיל עד סיפא ופשטה אבל ר' אושעיא לא פשט בה מידי כדאמרן לעיל הא בעא מיניה כו':
ואית דמפרשי דלית ליה פתרי — אינה צריכה לפרש דלמאן קבעי לה אי לר' יהודה כו'. ושבוש הוא מפני שני דברים חדא דאמרן לעיל ולא פשט ליה ואם כן דרבי אושעיא קאמר לה לכולה מילתא הא פשטה במסקנא ועוד דקנסיב ואזיל לפרושי דלא צריכה ליה למיבעיא לן וקא נסיב בסיפא תא שמע אלמא צריכה רבא:
בין בקדושתיה קאי כו' — לקמן בפרק הערל (יבמות דף עו.) מיבעיא לן כהן פצוע דכא מהו בגיורת בקדושתיה קאי ואסור כו' והכא בין בקדושתיה קאי כהן הנעשה פצוע דכא בין בקדושת כהן קאי ואסור בכל האסורות לכהונה בין לאו בקדושתיה קאי ואינו מוזהר מלישא אשה פגומה לא אכלה:
אי בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר מר בת גר זכר כבת חלל זכר - ובת חלל פסולה לכהונה בפרק עשרה יוחסין וכיון דבקדושתיה קאי לא אכלה דאמרינן הרי זו פסולה לו ועשאה חללה בביאתו:
ואי לאו בקדושתיה קאי — ואינה אסורה לו משום קדושת כהן אפי' הכי לא אכלה שאסורה לו משום פצוע דכא דהאמרת קהל גרים איקרי קהל. פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בפרק עשרה יוחסין:
אליבא דהאי תנא קמיבעיא ליה — לר' יוחנן וכגון דאמה מישראל:
כשרות איתוספא בה — וראויה לכהונה ולאו קדושה לאקרויי קהל ומותרת לפצוע דכא ואוכלת ממה נפשך דאי נמי בקדושתיה קאי הרי זו מותרת לו ומשום פצוע דכא לא מיתסר בה דהא לא איקרי קהל:
או דלמא קדושה נמי איתוספא בה — וקהל איקרי ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה:
לישנא אחרינא מפי המורה בת גר וגיורת קמיבעיא ליה — אליבא דראב"י מאי כשרות איתוספא בהך דאמה מישראל לאקרויי קהל אבל בת גר וגיורת לאו קהל היא ואכלה שמותרת לפצוע דכא והאי לאו בקדושה קאי דתיתסר עליה משום כהונה:
או דלמא קדושה איתוספא בה — לינשא לכהונה והך דאין אמה מישראל נהי דקדושה לית בה כשרות מיהא אית בה ובכלל קהל היא ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה ולשון ראשון נראה עיקר:
לרבי יוסי — לא איצטריך נפש יתירא כדאמר לעיל דממה נפשך אכלה:
