מסכת יבמות דף ל״ג עמוד ב׳

ואיסור כולל אתניין כלומר היכי דאיתרמי על ידי כולל אתניין רבי פטורא ואליבא דר"ש והיכא דאיתרמו בבת אחת אתניין חיובא אבל מליקה לא אתניי' לפטור כלל דלא משכחת לה בכולל אלא בבת אחת והתם ר' שמעון מודי:

וחזיא בר קפרא לזר שאכל מליקה דדמיא להו דהוו נמי כקדשים חדא דמיחייב עליה תרתי וערבה בהדייהו לפטורא וכי ערבה לא אסיק אדעתיה דהא לא משתכחת בכולל:

ועיין בה לאחר זמן כשנתקיימה בידו והיה שונה שלשתן ביחד ואשכח דלא מיתוקמא אלא בבת אחת ושכח דהוא ערבה וסבר דר' אתנייה ואמר מדהא בבת אחת ופטורה הנך נמי דאתנייה רבי לפטורא אפי' היכא דמיתרמו בבת אחת אתניין:

למאן שיירא כלומר למאן מינייהו מודה בה דלא בעי לאיפלוגי:

אילימא ר' יוסי מודה בה השתא באיסור כולל דחד מינייהו קדים א"ר יוסי אחרון חל בבת אחת מיבעיא:

אלא לאו לר"ש ומדמודה במליקה ש"מ דהא דפליג בהנך היכא דאיתרמו בכולל הוא דפליג אבל באיסור בת אחת מיחייב תרתי ותיובתא דבר קפרא תיובתא:

שחיטה בזר כשרה ואין כאן זרות:

טלטול בעלמא הוא ואין כאן שבות:

ואיסור כולל אתניין ואליבא דר"ש אבל לר' יוסי מחייב תרתי באיסור כולל דלא מצי למימר דאליבא דרבי יוסי נמי אתנייה לפטורא דא"כ לא הוה טעי בר קפרא לערב מליקה בהדייהו דבבת אחת פשיטא ליה לבר קפרא דלר' יוסי מיחייב תרתי ולהכי פשיטא ליה בסמוך דלר' יוסי מיחייב תרתי באיסור כולל שעל כרחו צ"ל דאליבא דר"ש אתנייה ולא אליבא דר' יוסי ופליג רבי יוחנן ארבי חייא ובר קפרא:

אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאה תימה דאטו מי לא מני לאוי גרידי והרי זר שאכל מליקה דליכא אלא לאו דנבלה וי"ל דאע"ג דבאיסור מוסיף לר' יוסי חייל איסור קל על איסור חמור כדפריך רב אדא בפרק הנשרפין (סנהדרין דף פא. ושם) ולידון נמי באיסור אשת איש דהא מודה רבי יוסי כו' אע"ג דאיסור אשת איש קל מאיסור חמותו ובפרק אמרו לו (כריתות יד: ושם) גבי הא דאמר ר' יוסי אם זקן נשאה כו' משמע דמודה ר' יוסי דאיסור כרת חייל על חייבי מיתות ב"ד משום איסור מוסיף מ"מ באיסור כולל סבירא ליה לגמרא דלא חייל קל על חמור כדאמר בסוף גיד הנשה (חולין קא. ושם) מאן האי תנא דאיסור כולל באיסור חמור אית ליה כו' ולהכי פריך והאמר רבי יוסי הבערה ללאו יצאה ואם כן היכי חיילא אאיסור זרות הקשה ה"ר יעקב דאורליינ"ש דאמאי לא מוקי לה בהצתת האליתא דעבודה היא ובעיא כהונה ואין בה מיתה אלא לאו גרידא לפי שאין עבודה תמה כדאמר בפ"ב דיומא (דף כד:) דהשתא לא הוי קל על חמור דתרוייהו לאוי נינהו ואר"י דמ"מ איסור שבת קיל לפי שהותרה במקדש אבל אי הוה מיתה בהבערה הוה חשיב איסור חמור אע"ג דהותר במקדש ואיסור טומאה נמי אע"ג דהותר חל על איסור בעל מום משום טמא ששימש במיתה ובעל מום ששימש באזהרה לרבנן דרבי בסוף אלו הן הנשרפין (סנהדרין פג.) אע"ג דכולה שמעתין בר קפרא ורבי חייא אליבא דרבי פליגי מודה רבי דלר' יוסי בעל מום ששימש באזהרה כרבנן דידיה ואם תאמר דאמר בחולין (דף קג.) התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב והיינו קל על חמור באיסור כולל ואר"י דחלב קל דהותר מכללו אצל חיה כדאמר בס"פ גיד הנשה (שם) ואע"ג דנבלה נמי הותר במליקה שאני קדשים דכהנים משולחן גבוה קזכו כדאמר בהעור והרוטב (שם דף קכ.) ועוד דיש חומרא בנבלה שכן מטמאה ואע"ג דיש חומרא בחלב דליכא בנבלה אין לחוש בכך כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין דף קא.) מאי חזית דטומאת הגוף חמירא שכן כרת דלמא טומאת בשר חמירא דלית לה טהרה במקוה וא"ת דאמר לקמן מאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ומשמע דאיסור אחות אשה חייל באיסור כולל אאיסור אשת איש דחמיר מיניה וי"ל דאיסור אשת איש קיל דיש לה היתר בחיי אוסרה דחשבינן ליה קולא בהבא על יבמתו (לקמן יבמות דף נד.) ואע"ג דבפ' גיד הנשה (חולין דף קג. ושם) איכא מאן דאמר דאיסור טריפה חל על איסור אבר מן החי אע"ג דחמיר מיניה דחשיב משהו בשר גידים ועצמות אע"ג דלית ביה כזית ונוהג בבני נח וחייל עלייהו איסור טריפה דקיל אפי' בלא כולל ואור"י דיש חומרא בטריפה דכשנטרפה שוב אין לה היתר אפי' נשחטה אבל איסור אבר מן החי אתיא שחיטה ומפקע ליה:

מידי חטאות קתני או לאוי קתני איסורי בעלמא קחשיב וכן גרס ר"ח דאין כאן לא חטאת ולא לאו כיון דלא חייל איסור קל על חמור:

לקוברו בין רשעים כו' ומ"מ פריך שפיר לעיל לבר קפרא דמשייר מליקה מכלל דמודה בה ר"ש דאין לומר דשיירא לרבי יוסי משום דבההיא חייב תרתי ולא חשיב אלא הנהו דמעלה עליו כאילו עשה שתים ולקברו בין רשעים גמורים דהא חשיב בעל מום ששימש אע"ג דחייב לגמרי שתים כיון דקסבר רבי חייא דרבי יוסי אית ליה איסור כולל:

בהקטרה הא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת והקטרת אמורין הבערה היא ולא בשול. ואיכא למידק היכי סליק אדעתיה דמקשה דחייב שתים דקתני בברייתא חטאות קאמר, דהא זר ובעל מום לאו חייבי חטאות נינהו, דהא לית בהו כרת אלא מיתה בידי שמים, כדגרסינן בפ' אלו הנשרפין (סנהדרין פג, א) אלו הן שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש וזר ששמש ובעל מום ששמש. ואיכא למימר דהיינו דהדר ליה רב אשי מידי חייבי חטאות קתני, כלומר על כרחך לא קתני אלא או מלקיות או איסורין, וכן פירש הר"א אב ב"ד ז"ל. ואיכא למימר נמי דקא סלקא דעתא השתא דחייב שתים דקתני האי כדיניה והאי כדיניה, כלומר מלקות משום זרות, וחטאת משום שבת, ואמר ליה רב אשי דתרוייהו איסורי קתני לקברו בין רשעים גמורים. וכן פירש הרמב"ן נר"ו (בד"ה אי).

וסבר מדהא בבת אחת אידך נמי בבת אחת ומדהנך לפיטורא הא נמי לפיטור' פי' דבר קפרא שמע מר"ש איסור מליקה ואיסור זר ששמש ובעל מום ששמש ויודע הוא בודאי ששתים אלו לפיטורא נינתו אבל במליקה לא הו' דכיר אי לחיובא או לפיטור' ומפני זה כששכח וערב' כי רמא אנפשי' דנוקמ' למד ממליקה על אידך דמיירי בבת אחת ולמד על מליקה מאידך שהיא לפיטורא:

ואי ר' יוסי הבערה ללאו יצתה פי' וסממנים להבערה בלחוד קיימי ולא לשום בשול ובאיסור לאו גרידא ליכא בשגגתו חיוב חטאת. וא"ת דלמאי דס"ד דחטאת קתני היכי ניחא ליה לזר ששמש ובעל מום ששמש. והנכון דאיהו סבר דתנא נקיט להו לענין חיוב דשייך בכל חד וחד ולגבי שבת עיקר חיוב כרת וחיוב חטאת:

גרש"י ז"ל מידי חטאות קתני או לאוי קתני קשה לי ואמאי קשיא ליה לרב אשי דלא ליתני לאוי דהא אנן מהבערה דליכא אלא לאו הוא דק"ל ונראה לי דאיהו סבר דאי אמרינן הבערה דליכ' מלקות ליכא משום שבת דהוה ליה איסור זרות חמור שהוא במית' והבער' ליכא אלא איסור לאו ואין איסור חל על איסור חמור אלא בקדשי' כדאי' בכריתות פי' דם שחיטה (כריתות דף כ"ג) ובמס' קדושין פ' בתרא ואפשר דקא פריך תלמודא מעיקר' מהבערה אפי' מאיסור לאו נמי פריך מה"ט ורב אשי פריך דלא תני תנא אלא לאיסורי מידי חטאות קתני לאוי קתני ואיסורי קא חשיב ולהאי פי' אע"ג דבעלמ' אין איסור קל חל על איסור חמור שאני הכא דכיון דיש שם שבת בדבר זה איסור חמור חשיב וכן גורס מהר"ב ז"ל:

מתניתין שנים שקדשו וכו' בגמרא מפרש שיש במשנתי' איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת א' כי כשקדש ראובן לאחות האח נאסר על שמעון אחיו בבת א' משום אשת אח ומשום א"א וכשחזר שמעון וקדש לאחותה נאסרה לו אשת ראובן משום אחות אשה דאיסור כולל עם שאר קרובתיה מגו דאיתוסף בה איסור לראובן בעלה איתוסף בה איסור לגבי שמעון ויש כאן על כל א' ואח' מהן ד' שמות שהן י"ו חטאות כדקתני ר' חייא בברית' ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה ול"ג מן התרומה דתלמודא הוא דאוקמה בהכי בתר שקלא וטריא כדאיתא לקמן:

גמרא ואי במזיד מי שרי וא"ת ודילמא הן היו שגגות אבל הזכרים מזידין היו וי"ל דמסתמא כולה מיירי בחדא גוונא:

הא לאו מעוברת שריין פי' לאו דוקא דאפי' מעוברת נמי שריין לאחר ג' חדשי' וה"ק הא אלמל' משום הבחנת עיבור שריין:

זה שביארנו בזר ששימש בשבת אי איפשר לפרשה בשחיטה שהרי אין בה משום זרות שהשחיטה כשרה היא בזר ולא בקבלה והולכה שאין בהן אלא טלטול בעלמא ואין כאן חיוב שבת אלא בשאר עבודות והקטרה בכלל ואע"פ שאין בה אלא הבערה הרי ההבערה אב מלאכה היא כמו שביארנו בפרק ראשון ו' ב' ואע"פ שר' יוסי אומר ללאו יצאת אין הלכה כן ואף לדבריו אתה מפרשה למלקות ומתוך כך יש גורסין בה מידי חטאות קתני לאוי קתני והרי הבערה אף לר' יוסי לאו היא או איסורי קתני ולקברו בין רשעים חמורים ואף בהולכה וקבלה כן ומכל מקום יש גורסין מידי חטאות קתני או לאוי קתני איסורי קתני כלומר ואפילו בקבלה והולכה כן ולגירסא ראשונה יש שואלין והרי זרות במיתה והבערה לר' יוסי לאו גרידא ואפילו למאן דאמר איסור חל על איסור מכל מקום איסור קל על איסור חמור לא חייל אלא בקדשים כדאיתה במסכת כריתות פרק דם שחיטה ובאחרון של קדושין שמא הואיל ושם שבת אחד הוא דנין איסור קל שבו לענין לחול על שאר איסורין כחמור שבו והרי כלל של שבת בסקילה ומכל מקום לענין פסק כל שאיסור חל על איסור והוא באחד מן הדרכים שכתבנו אפילו קל על חמור כמו שביארנו במסכת קדושין ובמסכת חולין:

אע"פ שביארנו בשחיטה שאין בה משום זרות מכל מקום שחיטת פרו של כהן ביום הכפורים יש בו משום זרות מפני שהיא פסולה בזר ולא עוד אלא שאף שאר כהנים זרים אצלה ויש שואלין ומה ענין לומר כן בפרו לבד והלא בשחיטת כל קרבנות היום כן שהרי אין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בכהן גדול איפשר שלא נאמרה אלא בעבודה ושחיטה אינה בכלל עבודה ובשחיטת פרו הוא שאמרו כן משום דכתיב והקריב אהרן וסמיך ליה ושחט את פר החטאת אשר לו אלמא דאהרן אושחט קאי וכתיב חקה כל שנאמר בפרשה לעכב והדר כתיב ושחט את שעיר החטאת אשר לעם ולא כתיב ביה אהרן אלמא דוקא בפרו איתמר:

המשנה האחת עשרה והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה הרי אלו חייבין משם אשת איש אם היו אחין אף משם אשת אח אם היו אחיות אף משם אשה אל אחותה אם היו נדות אף משם נדה מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן ואם היו קטנות ולא היו ראויות לולד מחזירין אותן מיד אם היו כהנות נפסלו מן הכהונה אמר הר"ם כל אלו האסורין להיותן שוגגין ולזה יביאו קרבן על כל אחת מאלו העריות שאע"פ שהיה העקר אצלנו אין איסור חל על איסור הנה אנחנו סוברים שיתחייב באיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ובאלו השלשה עיקרים יתחייבו קרבנות הרבה ואני עתיד לבאר אלו העיקרים כלם בשלישי מכריתות והיותם נפסלו מן הכהונה ואפילו היתה ישראלית מפני שהעקר אצלנו אשת ישראל שנאנסה אע"פ שהיא מותרת לישראל פסולה לכהונה ואמרו הנה אם היו כהנות נפסלו מן התרומה שיעורו אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה ר"ל שזאת הכהנת לא תאכל תרומה לעולם ואפילו גירשה הישראל זה להיותה זונה:

אמר המאירי שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה פי' לא החליפו במזיד שאם כן היאך הוא אומר שחייב על כלן אם לקרבן הרי אין חטאת באה על המזיד ואם למלקות הרי באשת איש מיהא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא ועוד שהרי אמר עליהן מפרישין אותן שלשה חדשים ולאחר שלשה מיהא אם אינן מעוברות חוזרות לבעליהן ואם הן מעוברות לאחר לידה והנקה מיהא חוזרות ואם במזיד לעולם נאסרו אלא הוחלפו קאמר כלומר שהחליפו בלא כונה ונמצאו שוגגין ואין ביאת אונס אוסרת בישראל וביאת שגגה הרי היא כביאת אונס בכל מקום ואפילו היה הבא עליה מזיד הואיל ומכל מקום היא שוגגת דומיא דאנוסה הא כל שהיא מזידה נאסרה ומתוך שביאה זו בשוגג חיובה בחטאת שהרי כל העריות נכללו בכרת ומתוך כך הוא אומר שחייבין עליה באשת איש ואם היו אחים חייבין עליה משום אשת אח שאע"פ שאין איסור חל על איסור מכל מקום הרי איסורן בא כאחד שהרי כשקדש ראובן את האחת נאסרה על שמעון משום אשת איש ומשום אשת אח כאחד ואם היו אחיות אף מאיסור אשה אל אחותה שאיסור אחות אשה חוזר וחל עליהם בדין כולל שכשקדש שמעון את האחות כלל כל האחיות אצלו באיסור אחות אשה ונמצאת זו של ראובן שהיתה אסורה עליו באשת איש ובאשת אח ניתוספה אצלו עכשו בדין אחות אשה מחמת איסור כולל אם היו לה אחיות ויש אומרים אף אם אין לה הואיל והדין כך הוא ואם היו נדות חייבין עליהן משום נדה דאתי איסור נדה וחייל על שלשתן מפני שהוא איסור מוסיף שהרי אשת ראובן עדיין היא מותרת לבעלה פירסה נדה אסורה אף לבעלה וניתוסף איסור בגופה אף אצל שמעון בדין איסור מוסיף ונמצא שכל שלש דרכים שהזכרנו ר"ל בת אחת וכולל ומוסיף נסתמו במשנה זו ומתוך כך העמידו משנה זו בגמרא לדעת ר' מאיר שמצאנוהו מחייב בשלשתן בהדיא והיו יכולין להעמידה כר' יוסי שהרי מצאנוהו מחייב בכולל ובמוסיף ואית לן למימר דכל שכן דמחייב בבת אחת אלא משום דלרבי מאיר אשכחינן ליה בהדיא דמחייב בכולהו אוקמוה אליביה ומכל מקום יכולים היינו לפרש משנתנו כולה באיסור בת אחת בכולהו כגון שנתקדשו כאחת ובנדות כגון ששופעות מתוך שלש לאחר שלש ולחייב את הבועלים וקבל האב קדושין ולא חלו שמות הללו עליה עד שהגיעו לכלל שלש וכשהגיעו לזמן זה פירסו נדות ונמצא שכלם חלו עליה כאחד ואין צריך עוד להיות הקדושין בבת אחת או מתוך שתים עשרה ויום אחד לאחר שתים עשרה ויום אחד ולחייב אף הנבעלות וקבלו קדושין הן עצמן והוא הדין בשפעו מקודם כל שלא טבלו אלא שמאחר שפסקנו לחייב בכולל ובמוסיף אין לנו:

ומפרישין אותן שלשה חדשים ולא סוף דבר כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני לבד אלא אף בגדולה ממנה שהרי אם היא מעוברת הולד ממזר ודאי וצריך להפריש כדי לדון בולד הבא ראשון אם הוא של בועל והוא ממזר או אם הוא של בעל וכשר:

ואם היו קטנות או שאינן ראויות לילד אין צריך להפרישן שלשה חדשים אלא חוזרות מיד ואע"פ שאמרו מ"ב ב' אחת עקרה וקטנה וקטנה ושאינה ראויה לילד כלן צריכות להמתין שלשה חדשים התם מדין גזרה הוא וחלוף לא שכיח ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ומכאן דנתי הוראה למעשה באשה שיצא עליה קול של קדושין ונשתדכה לאחר וכשהגיע זמן נשואיה רננו קצת בני אדם עד שמצד זה הוזקקנו לחקור בדבר ולא מצאנו בו שורש אלא שמחמת חששא שמא יתגלה הענין ויבא הדבר לידי מכשול הזקקנוה לגט לרוחא דמילתא שלא נראה לשום צורך ודנתי בה מזו שאינה צריכה להמתין שלשה חדשים והרבה מגדולי הדור נסכמו בה עמי והעידו שכך ראו מעשה לרבותיהם אלא שקצתם חלקו עלי בה מחשש שמא יאמרו קמו רבנן במילתא וקדושי הוו דהא אצרכוה גיטא ואין הדברים נראין:

ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה ומן התרומה פירשו בגמרא אם היו כהנות הנשואות לישראל ונתאלמנו או נתגרשו ואין להם זרע שהיה בדין לשוב לאכילת תרומה בבית אביה נפסלו מן התרומה שאע"פ שאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה מכל מקום נפסלה לכהונה ומעתה אין צריך לומר אם היא אשת כהן שנפסלה שהרי נאסרה לבעלה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

בד"ה אמר ר' יוסי הבערה כו' וא"ת דאמר לקמן מאן האי תנא כו' ומשמע דאיסור אחות אשה חייל באיסור כולל אאיסור א"א דחמיר מיניה וי"ל דאיסור א"א קיל דיש לה היתר כו' עכ"ל ומיהו קשה בההיא דלקמן דאכתי היאך יחול איסור אחות אשה באיסור כולל אאיסור אשת אח דחמיר מיניה כמ"ש התוספות לעיל דבבת אחת אינו חייב אלא משום אשת אח לר"ש משום דחמיר דאין לו היתר לאחר מיתה אלא במקום ייבום ואחות אשה שרי לאחר מיתת אשתו וכה"ג כתבו התוס' לעיל לרבי יוסי נמי דאי הוה בעל מום ששימש במיתה לא הוה חל באיסור כולל איסור טומאה דהוא נמי במיתה עליה כיון דהותר איסור טומאה ויש לחלק קצת ודו"ק:

גמ' טלטול בעלמא הוא עיין סוכה דף מב ע"ב תד"ה טלטול:

שם והאמר ר"י הבערה ללאו יצאתה עיין ירושל' פ"ב דשבת סוף הל' ה דמשני כיון דהוא רוצה בעיכולם כמבשל הוא:

שם פיתוי קטנה אונס עי' כתובות ט ע"א תד"ה ואב"א:

גמרא ותו הא דתנא ר"ח הרי כאן שש עשרה חטאות קשה לי הא קיי"ל כר"י (בשבת דף סט) דשגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו חייב חטאת, וא"כ שפיר משכחת בהחליפו במזיד דהזידו בלאו ושגגו בכרת, ואף לר"ל דס"ל עד שישגוג בלאו מ"מ משכחת בידעו שיש איסור ושגגו בלאו ובכרת, וכמ"ש תוס' שם:

תוס' ד"ה לקוברו וכו' דהא חשיב בע"מ ששימש אע"ג דחייב כו' דר"י אית ליה איסור כולל. תמוה לי הא תוס' בדיבור הקודם כתבו הא דבע"מ ששימש בטומאה חייל בכולל, זהו רק לרבנן דבע"מ באזהרה אבל לר' דבע"מ במיתה הוי טומאה קל על חמור דהותר מכללו, ונדחקו דאף דקאי הכא לר' מ"מ גם ר' מודה, דר"י ס"ל כרבנן דידיה דבע"מ באזהרה, א"כ כאן יקשה בהיפוך דמנ"ל להש"ס הכא לדחוק, דלמא באמת גם בע"מ ששימש בטומאה מיירי רק לקוברו בין רשעים גמורים, ומשום דקאי לר' דבע"מ במיתה, ולא חייל טומאה בכולל רק לקוברו בר"ג, גם אף אם סבר כרבנן דבע"מ באזהרה דלמא מיירי בשימש בהצתת אליתא דמשום טומאה ג"כ ליכא מיתה דלא הוי עבודה תמה כדאיתא במתני' דזבחים (דף קיב) וממילא הוי טומאה קל לגבי בע"מ דהותר מכללה ולא חל רק לענין לקברו בר"ג, וד' יחנני דעה והשכל: