בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף קי״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    רישא חזקהמייתי לה לייבום ורובא מייתי לה להיתר שוק דרוב נשים מתעברות ויולדות והרי ילדה צרתה ונפטרה גם היא וחזקה לא עדיף כי רובא דניזיל אבתרה הלכך לא תתייבם ולשוק נמי לא כר' מאיר דחייש למיעוטא:

    סיפא חזקה לשוקשהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצתה ורובא לשוק דא"נ נתעברה חמותה שמא נקבה היתה או נפל דרוב עוברים נפלים ונקבות כדאמרינן לעיל דמחצה דוולדי קיימי נקבות הוו ומיעוט עוברים נפלים הוו זכרים דקיימא מיעוטא לגבי וולדות והכא נמי איכא חזקה לרוב דמרע נמי לחששא דמיעוטא דזכרים הוו להו מיעוטא דמיעוטא:

    ולעולםבתמיה'. תחלוץ ממה נפשך ותנשא לשוק:

    לעצמה שלשהבשביל עצמה תמתין שלשה חדשים דכל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים ואפי' בעלה מת במדינת הים דליכא למיחש שמא מעוברת היא דהא זקנה ואיילונית נמי צריכות להמתין שלשה חדשים כדאמרינן בהחולץ (לעיל יבמות מב:) הלכה כולן צריכות להמתין:

    לחברתה תשעהבשביל חברתה שמא מעוברת היא צרתה צריכה להמתין ט' חדשים שאפי' חלצה לא תנשא בתוך ט' שמא חברתה מעוברת היא והולד של קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא וולד פוטר והוולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:

    לחברתה לעולםבשביל חבירתה צריכה להמתין לעולם עד שתדע אם יש לה וולד אם לאו:

    ותחלוץלאחר ט' ממה נפשך ותנשא אם ילדה צרתה הרי נפטרה בולד ואם לאו הרי חליצתה פוטרתה:

    מצריכה כרוזלהכריז שלא היתה חלוצה ומותרת לכהונה:

    מת בני ואח"כ מת בעליוהריני זקוקה ליבם כבתחלה:

    נאמנתבמה שאמרה מת בני ראשון ואח"כ בעלי ולא חיישינן דלמא משום דרחמא ליבם קאמרה מאי טעמא הואיל ובחזקת ייבום היתה עומדת ופיה אסר עצמה על היבם כשאמרה ניתן לי בן והוא הפה יכול להתיר עצמה ליבם ולומר מת בני ראשון:

    אינה נאמנתלהנשא לשוק הואיל ובחזקת ייבום יצתה וחיישינן דלמא משום דסניא ליה קאמרה ניתן לי בן וחוששין לדבריה שמא אמת הן ואסורה לייבם וחולצת:

    כדקאמרתדלא היתה זקוקה לו ואין חליצתה כלום ומותרת לכהונה:

    בגרושהשהיתה גרושה כבר מאיש אחר שפסלה לכהונה עולמית:

    אניובני ובעלי נחבאנו במערה ואין איש עמנו לבא ולהעיד הלכך ליכא למיחש דלמא אתי סהדי:

    מתני' שתי יבמותנשי שני אחים:

    זו אסורהלשוק מפני בעלה של זו שהוא יבמה דשמא חי הוא וזקוקה לו ואע"פ שאשתו אומרת מת אינה נאמנת איבמתה שתנשא על פיה שאין יבמה מעידה על חברתה שהיא אחת מחמש נשים שאין נאמנות להעידה:

    לזו עדיםשמת בעלה:

    זו שיש לה עדים אסורהלינשא מפני יבמה דשמא חי הוא דעדים מאי אהנו לה הא היא נמי מהימנא לומר מת בעלי:

    וזו שאין לה עדים מותרתלשוק דהא אמרה שהוא מת ובשביל יבמה נמי לא חיישינן שהרי יש עדים שמת:

    לזו בנים ולזו אין בניםואין עדים לא לזו ולא לזו את שיש לה בנים מותרת כו':

    נתייבמושהיה להם כאן שני יבמין ונתייבמו שהאשה שאמרה מת בעלי תתייבם דלענין ייבום לא הוצרכה זאת לעדותה של זו. וארישא קאי שאין להם לא עדים ולא בנים:

    ומתו היבמין אסורות להנשאלשוק זו מפני בעלה הראשון של זו וזו מפני בעלה הראשון של זו שמא עדיין הם חיים ואע"פ שנשאו שתיהן ליבמין בחזקת שמתו בעליהם אצל עצמן נאמנות אבל עכשיו כשינשאו לשוק נמצא עדותה של זו מועיל לזו ואין יבמות מעידות זו על זו צד היתר:

    הואיל והותרו ליבמיןבחזקת שמתו בעליהם תו לא מיתסרן דניחוש לשמא חיין הם:

    גמ' שתיהן מותרותשאין כאן זיקת ייבום זו מפני בניה וזו בעדי חברתה:

    צרה מעידה לחברתהדהא שתי יבמות צרות נינהו ומפני צד צרות לא נפסלו מלהעיד זו לזו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    יבמות 119 עמוד ב

    1רישא, חזקה לייבום, ורובא לשוק. וחזקה לא עדיף כי רובא. ואייתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה, והוה ליה פלגא ופלגא לא תנשא ולא תתייבם.

    2סיפא, חזקה לשוק, ורובא לשוק. והוי ליה זכרים מיעוטא דמיעוטא, ומיעוטא דמיעוטא לא חייש רבי מאיר.

    3לא תנשא ולא תתייבם וכו'. ולעולם!

    4אמר זעירי: לעצמה שלשה חדשים, לחברתה תשעה, וחולצת ממה נפשך.

    5רבי חנינא אמר: לעצמה שלשה, לחברתה לעולם. ותחלוץ ממה נפשך!

    6אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין אמרי תרוייהו: גזירה שמא יהא ולד בן קיימא, ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה.

    7וליצרכה? דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה, ואמרי: קשרו חלוצה לכהן.

    8תנן: ״ניתן לי בן במדינת הים״, ואמרה: ״מת בני ואחר כך בעלי״ נאמנת. ״מת בעלי ואחר כך בני״ אינה נאמנת, וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת.

    9וליחוש דלמא אתו עדים ואמרי כדקאמרה, ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה! אמר רב פפא: בגרושה. רב חייא בריה דרב הונא אמר, באמרה: ״אני והוא נחבאנו במערה״.

    מתני׳ · משנה

    10שתי יבמות, זו אומרת: ״מת בעלי״, וזו אומרת: ״מת בעלי״. זו אסורה מפני בעלה של זו, וזו אסורה מפני בעלה של זו.

    11לזו עדים, ולזו אין עדים. את שיש לה עדים אסורה, ואת שאין לה עדים מותרת. לזו בנים, ולזו אין בנים. את שיש לה בנים מותרת, ואת שאין לה בנים אסורה.

    12נתייבמו, ומתו היבמין אסורות להנשא. ר' אלעזר אומר: הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם.

    גמ׳ · גמרא

    13תנא: לזו עדים ובנים, ולזו לא עדים ולא בנים שתיהן מותרות.

    14נתייבמו ומתו היבמין אסורין להנשא. רבי אלעזר אומר: הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם.

    15בעי רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר? משום דקסבר צרה מעידה לחברתה, או דלמא משום דהיא לא מקלקלא נפשה.

    16למאי נפקא מינה?

    תוספות

    וחזקה לא עדיף מרובאלא הוה צריך דלא עדיף דאפי' עדיף מרוב נשים מתעברות ויולדות מכל מקום יש לחוש דר"מ חייש למיעוט אלא האמת אומר דלא עדיף מרובא:

    סמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגאוא"ת דבפרק בתרא דקדושין (דף פ.) ובפרק כסוי הדם (חולין פו. ושם) גבי תינוק שנמצא בצד העיסה אמרינן סמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזקת טהרה ואיתרע ליה רובא ומטהרין לעיסה והכא קאמר דהוי פלגא ופלגא ומחמרינן ואומר רבינו חיים דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לישאל והוי ספיקו טהור ואפילו ברשות היחיד ולהכי איתרע ליה רובא:

    סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק הוו להו זכרים מיעוט' דמיעוט' ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן - הקשה ה"ר אלחנן א"כ היכי פריך מינה בפ"ג דבכורות (דף כ: ושם) על רבי יהושע דחייש למיעוטא והכא לא חייש למיעוטא והא הכא איכא מיעוטא דמיעוטא ולהכי לא חייש ותירץ דיצתה מלאה איתרע ליה חזקה כיון שיש לה עובר במעיה ואפ"ה לא חייש רבי יהושע וחשיב ליה כמו מיעוט כיון דת"ק אסר ביציאתה מלאה ועוד הקשה דת"ק דר' יהושע דאמר יצתה מלאה חוששת וחיישינן למיעוט אע"ג דליכא חזקה בהדיה וברישא גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים בעי חזקה בהדי מיעוט ותירץ דודאי לא בעי חזקה בהדי מיעוט והא דנקט דבעינן ברישא חזקה בהדי מיעוטא לא בעינן הכי אלא שלא תהא חזקה מסייעתא לרוב דאז הוי המיעוט מיעוט דמיעוט וצ"ע גבי גבינת בית אונייקי דאסר ליה ר"מ משום דרוב עגלים נשחטים לעבודת כוכבים של אותה העיר ופריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דר"מ חייש למיעוט ומאי קושיא כיון דרוב עגלים אין נשחטים וחזקה דחלב בחזקת היתר אם כן איתרע ליה רובא כדאמר הכא:

    את שיש לה עדים אסורה וכו'תימה לר"י מאי קמ"ל ושמא אשמעינן דלא אסרינן הא אטו הא:

    מאי טעמא דרבי אלעזר משום דקסבר צרה מעידה לחברתה כו'תימה לר"י אמאי לא פליג רבי אלעזר באידך פירקא (לעיל יבמות קיז.) גבי הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה כו' וקחשיב צרתה ויבמתה ואי ר' אלעזר איירי לבתר דאינסבא צרה מכל מקום ליפלגי גבי ההיא דמת בעלי ואח"כ מת חמי תנשא וחמותה אסורה ור' אלעזר לא אסר כיון שנשאת הכלה ונראה לר"י דלא דמי דלעיל ודאי שהצרה או היבמה באה להעיד על חברתה אין לה להיות נאמנת אפי' לר' אלעזר אבל הכא כל אחת אינה מתכוונה להעיד על חברתה אלא על עצמה וממילא נאמנת על צרתה כיון שאין מתכוונה להעיד על חברתה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    ר' חנינא אמר לעצמה שלשה לחברתה לעולם ותחלוץ ממה נפשך אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו גזרה שמא יהא ולד של קיימא ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה. וכן הלכתא וכן פסקו ר"ח ור' אלפסי והרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ג הט"ז) והכי נמי מוקמינן לה בריש פרק החולץ (יבמות לו, א) כטעמייהו דאביי בר אבין ור' חנינא בר אבין. ואף על גב דדחי אביי התם מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני לא תנשא ולא תתיבם קתני בלא חליצה אבל אי חליץ אימא לך הכי נמי דמשתריא, דחויא בעלמא היא ולא סמכינן עלה. ותדע לך דהאי טעמא דאתה מצריכה כרוז לכהונה טעמא תריצה הוא ואוקימתא דקושטא הוא, דהא ר' יוחנן נמי קא מפרש טעמא דהיבמה לא תחלוץ תוך שלשה חדשים מהאי טעמא כדאיתא התם בדוכתא (לעיל יבמות מא, ב) אלמא הכין הלכתא דחיישינן לכרוז, דאיכא מאן דשמע בחליצה ולא שמע בכרוזא ואמרי קא שרו חלוצה לכהונה.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף קי״ט עמוד ב׳

    מסכת יבמות דף קי״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־262 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    רישא חזקה מייתי לה לייבום ורובא מייתי לה להיתר שוק דרוב נשים מתעברות ויולדות והרי ילדה צרתה ונפטרה גם היא וחזקה לא עדיף כי רובא דניזיל אבתרה הלכך לא תתייבם ולשוק נמי לא כר' מאיר דחייש למיעוטא:

    סיפא חזקה לשוק שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצתה ורובא לשוק דא"נ נתעברה חמותה שמא נקבה היתה או נפל דרוב עוברים נפלים ונקבות כדאמרינן לעיל דמחצה דוולדי קיימי נקבות הוו ומיעוט עוברים נפלים הוו זכרים דקיימא מיעוטא לגבי וולדות והכא נמי איכא חזקה לרוב דמרע נמי לחששא דמיעוטא דזכרים הוו להו מיעוטא דמיעוטא:

    ולעולם בתמיה'. תחלוץ ממה נפשך ותנשא לשוק:

    לעצמה שלשה בשביל עצמה תמתין שלשה חדשים דכל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים ואפי' בעלה מת במדינת הים דליכא למיחש שמא מעוברת היא דהא זקנה ואיילונית נמי צריכות להמתין שלשה חדשים כדאמרינן בהחולץ (לעיל יבמות מב:) הלכה כולן צריכות להמתין:

    לחברתה תשעה בשביל חברתה שמא מעוברת היא צרתה צריכה להמתין ט' חדשים שאפי' חלצה לא תנשא בתוך ט' שמא חברתה מעוברת היא והולד של קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא וולד פוטר והוולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:

    לחברתה לעולם בשביל חבירתה צריכה להמתין לעולם עד שתדע אם יש לה וולד אם לאו:

    ותחלוץ לאחר ט' ממה נפשך ותנשא אם ילדה צרתה הרי נפטרה בולד ואם לאו הרי חליצתה פוטרתה:

    מצריכה כרוז להכריז שלא היתה חלוצה ומותרת לכהונה:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 119b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    וחזקה לא עדיף מרובא לא הוה צריך דלא עדיף דאפי' עדיף מרוב נשים מתעברות ויולדות מכל מקום יש לחוש דר"מ חייש למיעוט אלא האמת אומר דלא עדיף מרובא:

    סמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא וא"ת דבפרק בתרא דקדושין (דף פ.) ובפרק כסוי הדם (חולין פו. ושם) גבי תינוק שנמצא בצד העיסה אמרינן סמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזקת טהרה ואיתרע ליה רובא ומטהרין לעיסה והכא קאמר דהוי פלגא ופלגא ומחמרינן ואומר רבינו חיים דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לישאל והוי ספיקו טהור ואפילו ברשות היחיד ולהכי איתרע ליה רובא:

    סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק הוו להו זכרים מיעוט' דמיעוט' ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן - הקשה ה"ר אלחנן א"כ היכי פריך מינה בפ"ג דבכורות (דף כ: ושם) על רבי יהושע דחייש למיעוטא והכא לא חייש למיעוטא והא הכא איכא מיעוטא דמיעוטא ולהכי לא חייש ותירץ דיצתה מלאה איתרע ליה חזקה כיון שיש לה עובר במעיה ואפ"ה לא חייש רבי יהושע וחשיב ליה כמו מיעוט כיון דת"ק אסר ביציאתה מלאה ועוד הקשה דת"ק דר' יהושע דאמר יצתה מלאה חוששת וחיישינן למיעוט אע"ג דליכא חזקה בהדיה וברישא גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים בעי חזקה בהדי מיעוט ותירץ דודאי לא בעי חזקה בהדי מיעוט והא דנקט דבעינן ברישא חזקה בהדי מיעוטא לא בעינן הכי אלא שלא תהא חזקה מסייעתא לרוב דאז הוי המיעוט מיעוט דמיעוט וצ"ע גבי גבינת בית אונייקי דאסר ליה ר"מ משום דרוב עגלים נשחטים לעבודת כוכבים של אותה העיר ופריך מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דר"מ חייש למיעוט ומאי קושיא כיון דרוב עגלים אין נשחטים וחזקה דחלב בחזקת היתר אם כן איתרע ליה רובא כדאמר הכא:

    את שיש לה עדים אסורה וכו' תימה לר"י מאי קמ"ל ושמא אשמעינן דלא אסרינן הא אטו הא:

    מאי טעמא דרבי אלעזר משום דקסבר צרה מעידה לחברתה כו' תימה לר"י אמאי לא פליג רבי אלעזר באידך פירקא (לעיל יבמות קיז.) גבי הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה כו' וקחשיב צרתה ויבמתה ואי ר' אלעזר איירי לבתר דאינסבא צרה מכל מקום ליפלגי גבי ההיא דמת בעלי ואח"כ מת חמי תנשא וחמותה אסורה ור' אלעזר לא אסר כיון שנשאת הכלה ונראה לר"י דלא דמי דלעיל ודאי שהצרה או היבמה באה להעיד על חברתה אין לה להיות נאמנת אפי' לר' אלעזר אבל הכא כל אחת אינה מתכוונה להעיד על חברתה אלא על עצמה וממילא נאמנת על צרתה כיון שאין מתכוונה להעיד על חברתה:

    Tosafot on Yevamot 119b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    ר' חנינא אמר לעצמה שלשה לחברתה לעולם ותחלוץ ממה נפשך אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו גזרה שמא יהא ולד של קיימא ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה. וכן הלכתא וכן פסקו ר"ח ור' אלפסי והרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ג הט"ז) והכי נמי מוקמינן לה בריש פרק החולץ (יבמות לו, א) כטעמייהו דאביי בר אבין ור' חנינא בר אבין. ואף על גב דדחי אביי התם מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני לא תנשא ולא תתיבם קתני בלא חליצה אבל אי חליץ אימא לך הכי נמי דמשתריא, דחויא בעלמא היא ולא סמכינן עלה. ותדע לך דהאי טעמא דאתה מצריכה כרוז לכהונה טעמא תריצה הוא ואוקימתא דקושטא הוא, דהא ר' יוחנן נמי קא מפרש טעמא דהיבמה לא תחלוץ תוך שלשה חדשים מהאי טעמא כדאיתא התם בדוכתא (לעיל יבמות מא, ב) אלמא הכין הלכתא דחיישינן לכרוז, דאיכא מאן דשמע בחליצה ולא שמע בכרוזא ואמרי קא שרו חלוצה לכהונה.

    Rashba on Yevamot 119b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    לעצמה ג' חדשי' פי' שאפי' נודע בבירור שאין כאן ולד עובר מצרתה שצריכה להמתין ג' חדשים כשם שגזרו באילונית ועקרה ורדופה לבית אביה:

    גזירה שמא יהא ולד של קיימא וכן הלכת' דהכ' אוקימנא בפרק החולץ ואע"ג דדחי אביי התם מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני דיחוייא בעלמא הוא ולא סמכי' עליו ור' יוחנן פריש טעמא דהיבמה לא תחלוץ בתוך ג' חדשים מה"ט דכרוז כדאית' בדוכת' אלמ' הפי' עיקר הוא כן פסקו ר"ה ור"ה הר"ם ז"ל:

    Ritva on Yevamot 119b · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    מאירי

    יש שואלים בסוגיא זו שהרי באחרון של קדושין פ' א' אמרו תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין ושאלו בה מאי טעמא דר' מאיר קסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא אחזקה ואיתרע ליה רובא אלמא לר' מאיר כל דאיכא מיעוטא למיסמך אחזקה איתרע ליה רובא לגמרי ואם כן אף בזו רישא תתיבם ודרבנן אדרבנן קשיא דהתם אמרי רבנן מיעוטא כמאן דליתיה דמי ורובא וחזקה אזלינן בתר רובא והכא אמרינן דאליביהו דרבנן נמי דמיעוטא נמי מצרפינן ליה אחזקה והויא לה פלגא ופלגא ולרבנן מיהא איכא לתרוצי דהתם הכי קאמר כמאן דליתיה דמי שלא ליחשב להצטרף בחזקה לטהר אלא שחוששין בה לתלות והוא שאמרו שם שאין שורפין עליה וכדאיתה בהדיא בשני של נדה י"ח ב' אלא לר' מאיר קשיא ומכל מקום יש מתרצים דשאני טהרות שאף כשאתה בא לדונם בפלגא ופלגא אפושי טומאה לא מפשינן אבל מה שאמרו שם בעיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מיטפלין שם ונמצאו חתיכות מבשרם בעיסה שאם רוב שרצים טמאה ושורפין עליה בזו הואיל ונגעו בודאי הורעה חזקתה של עיסה והרי היא כמי שאינה:

    זה שביארנו במשנתנו בהלך בעלה וצרתה למדינת הים שלא תנשא ולא תתיבם שאלו בה בסוגיא זו ולעולם ותירץ זעירי לעצמה שלשה כלומר אם אין לה צרה כל ששמעה שמת בעלה צריכה להמתין שלשה חדשים לחברתה ר"ל במקום צרה תשעה חדשים ממיתת בעלה ולסוף תשעה מיהא חולצת ותנשא וכן פסקו הרבה מפרשים וכמו שאמרו בפרק החולץ מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני לא תנשא ולא תתיבם קתני בלא חליצה הא כל שחולצת מותרת לכתחלה וכן הדין שאין לומר לעגנה כל ימיה מחשש כרוז של כהונה והרי כמה דברים התירו משום עיגונא ולא אמרו כל שעולה ליבום כו' אלא בדידה אבל לא בצרתה ומכל מקום גאוני הראשונים וגדולי הפוסקים והמחברים פסקו כמה שתירצו בה אבין ורב מתנה שמא יהא ולד של קיימא ולא תהא חליצתה כלום ואינה נזהרת מלינשא לכהונה ויבאו לטעות בה להתיר חלוצה לכהן ואף לכשתצריכנה כרוז להודיע שלא היתה חליצתה כלום איכא דחזי בחליצה ולא שמע בהכרזה ואם כן אף לאחר חליצה אינה מותרת וכמו שאמרו טעם זה בפרק החולץ ואע"פ שנדחה שם כמה שכתבנו מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני דחייה בעלמא היא ולא סמכינן עלה וטעמא ודאי טעמא מעליא הוא שהרי ר' יוחנן פירש טעם זה בעצמו למה שאמרו שהיבמה לא תחלוץ תוך שלשה חדשים והילכך אף לאחר חליצה נאסרה ואם כן זו שאמרו בפרק האשה שלום ניתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת ואם איתה ליחוש דילמא אתו סהדי ואמרי כדקאמרה ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה פירשוה כאן בגרושה שכבר היא אסורה מאיליה לכהן כמו שכתבנו שם במשנה השישית אי נמי דאמרה אני והוא ר"ל אני ובעלי ובני נחבינו במערה כלומר ואין חשש שיבאו עדים שהרי לא היה אדם עמהם הא לאו הכי לא תחלוץ ותעמוד עגונה כל ימיה ומכל מקום אם פקחת היא תקדש את עצמה ותהא צריכה גט וכדקיימא לן בעניותנו צריכה גט ואחר כך תחלוץ שהרי אין כאן חשש כרוז שכבר היא אסורה מאיליה:

    המשנה השניה והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו לזו עדים ולזו אין עדים את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מותרת לזו בנים ולזו אין בנים את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה נתיבמו מתו היבמים אסורות להנשא ר' אלעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם אמר הר"ם כבר קדם בפרק אשר לפני זה שהכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ויבמתה ולזה כאשר אמרה יבמה מת בעלי לא תהא נאמנת בעבור שהיא יבמתה שאנחנו נאמר אולי לא מת ואמנם תרצה (שתשים) [שתנשא] יבמתה תנשא והיא תהיה זקוקה ליבם מפני שתאסר על בעלה ואע"פ שהיא גם כן תאסר על בעלה מפני שהיא תנשא נאמר שדעתה תמות נפשי עם פלשתים ורצתה לעשות היזק לעצמה כדי להזיק יבמתה ולזה זו אסורה מפני בעלה של זו ר"ל מפני יבמתה אשר לא יצא עזר מאתו זולת יבמתה והיא אינה נאמנת וזו אסורה מפני בעלה של זו שהיא יבמתה ואם היה אצל אחד מהם עדים שמת בעלה יבמתה מותרת לפי שאצלנו עדים העידו במות היבם והיא עצמה נאמנת לומר מת בעלי כמו שקדם לנו וזה אשר העידו העדים במות אישה אסורה מפני שיבמתה לבד היא אשר העידה לה במות יבמה ואינה נאמנת ואמרו נתיבמו הוא שתאמר זאת מת בעלי ותאמר זאת מת בעלי ואצלן יבמים אחרים הנה הן יתיבמו בלא ספק לפי שאין שם מקום חשש ואם מתו היבמין אסורות להנשא לשאר אדם ואין הלכה כר' אליעזר:

    אמר המאירי שתי יבמות כו' כבר ביארנו שאין האשה נשאת בעדות יבמתה ואחר שכן אם יש כאן שתי יבמות ר"ל שהן נכריות נשואות לשני אחים ובאו ואמרו כל אחת מהן מת בעלי שתיהן אסורות לינשא לשוק זו מפני בעלה של זו וזו מפני בעלה של זו שהרי יבמה אע"פ שנאמנת לומר מת בעלי אינה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לזה ואם כן כשאתה מאמינה במת בעלי עדין היא זקוקה ליבם ואי אתה בא להפקיע זיקתה אלא מצד שיבמתה אומרת גם כן מת בעלי וכבר ידעת שאין משיאין את זו על פי עדות יבמתה ונמצאו שתיהן אסורות לינשא לשוק שמא יבמתה מכוונת לומר שמת בעלה כדי שתנשא האחרת לשוק שלא כדין ונמצאת צריכה גט מן הבעל ונאסרת ליבם ואפילו השיאה יבמתה את עצמה שמא תמות נפשי עם פלשתים הוא דקא עבדא:

    לזו עדים ר"ל במה שאומרת שמת בעלה ולזו אין עדים אלא שהיא אומרת מת בעלי זו שאין לה עדים מותרת שהרי נאמנת היא במת בעלי ומשום יבמה אין אוסרין אותה שהרי יש עדים שמת יבמה ויראה מלשון גדולי המחברים שאף עד אחד מועיל בה וזו שיש לה עדים אסורה ר"ל לשוק ומשום יבמה שהרי עדים שלה לא מעלין ולא מורידין שלעצמה אף היא נאמנת אלא שהיא זקוקה ואין מפקיעין אותה מזיקתה בעדות יבמתה:

    לזו בנים ר"ל מבעל זה ולזו אין בנים וכל אחת אומרת מת בעלי ואין עדים לאחת מהן זו שיש לה בנים מותרת שהרי אין בה זיקה שתצטרך בשבילה לעדות יבמתה וזו שאין לה אסורה ובגמרא אמרו שאם לזו עדים ובנים ולזו אין עדים ולא בנים שתיהן מותרות זו שיש לה עדים ובנים מותרת שאין כאן זיקה וזו שאין לה לא עדים ולא בנים מותרת במת בעלי שהרי יש עדים שמת יבמה:

    נתיבמו ומתו היבמים ר"ל שתי אלו שכל אחת אומרת מת בעלי ואין להם עדים ולא בנים ויש להם יבמים אחרים שהן מתיבמות להן שהרי האשה שאמרה מת בעלי נאמנת אף להתיבם ומתו היבמים ועדין נשארות זקוקות ליבם אחר אם יש שם יבם אחר אסורות לינשא לשוק זו שמא בעלה הראשון של חברתה חי וזקוקה לו שהרי אי אתה יכול להפקיעה אלא מכח עדות יבמתה וכן זו מפני בעלה ראשון של זו ואע"פ שנישאו שתיהן ליבמים בחזקת שמתו בעליהן מכל מקום אצל עצמן האמננו בהן אבל עכשו כשנישאו לשוק אי אפשר להתירה לשוק אלא אם כן כל אחת בסעד מה שאמרה יבמתה מת בעלי והרי אין יבמות מעידות זו לזו שאע"פ שנשאת היא עצמה שמא תמות נפשי עם פלשתים קא עבדא:

    ור' אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמים הותרו לכל אדם אי משום דסבירא ליה דאיהי לא מקלקלא נפשה וכי אינסיבה איהי מיהא מכשרינן לאידך אי משום דסבירא ליה דיבמתה מעידה לה ואף בלאו אינסיבה איהי מסבינן לאידך אפומה ואין הלכה כר' אליעזר אלא כתנא קמא דאי להאי דקאמרת יבמתה מעידה הרי אמרו מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה ואי משום דאיהי לא מקלקלא נפשה דילמא תמות נפשי כו' היא דקאמרה ולר' אליעזר מיהא נפקא לן מהני תרי טעמי במאי דקאמר עלה דההיא הואיל והותרה היא הותרה צרתה שאם מטעם שיבמתה מעידה פירושו הואיל והותרה לינשא אע"פ שלא נשאת ואם מטעם דלא מקלקלא נפשה דוקא בהותרה ונשאת ואף גם זאת בשנשאת לכהן שאם נשאת לישראל יש לחוש שמא בגיטה היא באה ואומרת שמת בעלה לקלקל את חברתה והרי אין כאן קלקול בעצמה שהרי גיטה בידה ומכל מקום אין הלכה כר' אליעזר אלא כרבנן:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Yevamot 119b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תובד"ה סיפא חזקה לשוק ורובא כו' והא דנקט דבעינן ברישא חזקה בהדי מיעוט כו' עכ"ל אבל ליכא למימר דנקט ברישא חזקה בהדי מיעוט משום רבנן דמודו לר"מ דחיישינן למיעוט היכא דאיכא חזקה בהדי מיעוט דבפרק עשרה יוחסין מוכח בהדיא דרבנן לא חיישי למיעוט אפילו היכא דאיכא חזקה בהדיה וע"ש בתוס' ורבי יהושע נמי דפליג בסיפא ה"ה דפליג ארישא דלא חייש למיעוט אפילו באיכא חזקה בהדיה והיינו כרבנן דר"מ אבל לפי מה שכתבו התוספות בבכורות בפרק הלוקח דרבי יהושע מודה ברישא ולא פליג עליה ודאי איכא למימר דנקט ברישא חזקה בהדי מיעוט משום דרבי יהושע מודה בה וק"ל:

    בא"ד וחזקה דחלב בחזקת היתר א"כ איתרע ליה רובא כו' עכ"ל האי לישנא דא"כ איתרע ליה רובא אינו מכוון לפי דבריהם שלפנינו והכי הל"ל דא"כ נשחטין מיעוטא דמיעוטא וכן הוא לשון התוספות בפרק כיסוי דם ונראה שחסר כאן מדברי התוספות וכצ"ל ויש ליישב דשאני התם דלאחר שחיטה איתרע ליה רובא כדאמר הכא ודבריהם מבוארים בתוספות פרק אין מעמידין אקושיא אחרת וז"ל שם דהנך קיבות העומדות לפנינו לאחר שחיטה בספק ע"ז קיימי והתם נמי זימנין דחיישינן כגון ביצתה מליאה משום דאיכא ריעותא כו' עכ"ל ע"ש:

    בד"ה מ"ט דר"א משום דקסבר צרה מעידה כו' מ"מ ליפלגי גבי ההיא דמת בעלי ואח"כ מת חמי כו' ונראה לר"י כו' עכ"ל ויש לדקדק אמאי לא תקשי להו דליפלגו ברישא דהך מתני' דקתני באידך פרקין באה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה דהך לא מיתרצה בתירוץ ר"י דהא הך אינה מתכוונת להעיד על חברתה אלא על עצמה וי"ל דאהך רישא לא פליג ר"א דאיכא לאוקמא באינסבא לישראל ואיכא למיחש דלמא בגיטא אתאי אבל בההיא דמת בעלי ואח"כ מת חמי ע"כ לאו משום דלמא בגיטא אתאי הוא דא"כ לא תחזור להיות כלתה ולא תיתי תיצטערן ואמאי לא נתיר לחמותה דאע"ג דהכא בצרה חיישינן דמקלקלא אפי' היכא דלא תחזור להיות צרתה כגון בדאתא בגיטא ולרבנן אמרינן דאפילו מקלקלא עצמה משום קלקול חברתה דתמות נפשה עם פלשתים קעבדה היינו משום דהיה לה עמה צער דגופה אבל בחמותה דלית לה צער אלא מילי דעלמא לא מקלקלא אא"כ כשתחזור להיות כלתה דהכי מוכח מתוך הסוגיא דלעיל בפרק האשה שלום דבעי למפשט חמותה הבאה לאחר מכן מהך מתניתין דמת בעלי ואח"כ מת חמי ואי הוה חיישינן בחמותה דמקלקלה משום צער שהיה עמה כבר לא ה"מ למפשט מידי וכן מוכח שם בתוס' ע"ש:

    Chidushei Halachot on Yevamot 119b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    תוד"ה מאי טעמא דר"א וכו' עד ליפלגי גבי ההוא דמת בעלי וכו' ר"ל דהתם נמי הוי טעמא כדאמר לעיל בגמרא משום דקאמרינן לאו בעלה מיית ולאו חמוה מיית וכו' ולכך אינה נאמנת על חמותה וא"כ ליפלוג ר"א עלה:

    Maharam on Yevamot 119b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף קי״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־262 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״רישא, חזקה לייבום, ורובא לשוק. וחזקה לא…״

    2. קטע 216 מילים

      נפתחת ב״סיפא, חזקה לשוק, ורובא לשוק. והוי ליה…״

      חכמים: רבי מאיר.

    3. קטע 36 מילים

      נפתחת ב״לא תנשא ולא תתייבם וכו'. ולעולם!…״

    4. קטע 410 מילים

      נפתחת ב״אמר זעירי: לעצמה שלשה חדשים, לחברתה תשעה,…״

    5. קטע 510 מילים

      נפתחת ב״רבי חנינא אמר: לעצמה שלשה, לחברתה לעולם.…״

      חכמים: רבי חנינא.

    6. קטע 620 מילים

      נפתחת ב״אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין…״

      חכמים: רבי חנינא בר אבין, אביי.

    7. קטע 712 מילים

      נפתחת ב״וליצרכה? דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי…״

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״תנן: ״ניתן לי בן במדינת הים״, ואמרה:…״

    9. קטע 926 מילים

      נפתחת ב״וליחוש דלמא אתו עדים ואמרי כדקאמרה, ונמצא…״

      חכמים: רב פפא, רב חייא, רב הונא.

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ שתי יבמות, זו אומרת: ״מת בעלי״,…״

    11. קטע 1130 מילים

      נפתחת ב״לזו עדים, ולזו אין עדים. את שיש…״

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״נתייבמו, ומתו היבמין אסורות להנשא. ר' אלעזר…״

    13. קטע 1312 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנא: לזו עדים ובנים, ולזו לא…״

    14. קטע 1414 מילים

      נפתחת ב״נתייבמו ומתו היבמין אסורין להנשא. רבי אלעזר…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״בעי רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר? משום…״

      חכמים: רבי אלעזר, רבא.

    16. קטע 163 מילים

      נפתחת ב״למאי נפקא מינה?…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף קי״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026