בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף ק״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    זה הכללכלומר אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך המיאון מותרת לחזור לו:

    לאחר ומיאנה בוכלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:

    כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לואף על פי שיצתה משל אחרון במיאון לא בטליה לגיטא דידיה. ובגמרא פרכינן רישא לסיפא:

    גמ' תבראקשיין אהדדי:

    ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטאדקמא לאישתרויי לה לקמא:

    דאיידי דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיודקמא:

    אזיל ומשבש להעד דממאנת בבתרא ומהדר לה:

    הא שבשא ולא אשתבשאשהרי לאחר גירושין החזירה ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו ומיאנה בו הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא וכן כל היוצאת במיאון לא חיישינן לשיבושא דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה אבל כי נישאת לאחר מתוך הגט הולך ומפייסה ואמר מתחרט אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי על כרחה יצתה ממנו הילכך הדרה וממאנת בשני:

    הא מיאנה מותרת לחזורלראשון:

    אלמא אתי מיאון דחבריהומגלה על קטנות ומבטל גיטא מקמא:

    ששלשה בגיטיןשהוציאה שלש פעמים בגט דמיחזיא כגדולה תו לא הדרא לחד מינייהו דלא אתי מיאון דאחר לבטולי אבל קודם שתשלש אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא ואי בעיא לאהדורה מהדר לה:

    מאן תנאדאמרן לעיל מי ששנה זו לא שנה זו:

    בשעת הסכנהשנגזר שלא יעסקו בתורה:

    בכסף שתינועל ידי שכירות למדנו:

    את רבי ישמעאל בר' יוסי והתיר ל"גאלא אדרב פליג ואמר לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא ותנאי דקאמר היינו רב ורבי ישמעאל דרב נמי תנא הוא:

    לאיסור כרתאיסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט. אלמא אין מעשה שלה כלום:

    לאיסור לאודמחזיר גרושתו לא כ"ש דגלי דקטנה היא ולא הוה גיטה כלום:

    אשת אחי האםשנייה מדברי סופרים גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה:

    מהו שתמאןבנישואין הראשונים שלא תהא שנייה לו ותתייבם. אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו מאמו קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה:

    ומודה רבאע"ג דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה נהי דלדידיה לא הדרה אבל לגבי אחיו נתבטל דלא תיהוי גרושת אחיו. והא דקתני מתני' נתן לה גט אסורה בקרוביו היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון דלא איבטל גיטא דקמא:

    פשיטאדהא תנן במתני' אתי מיאון ומבטל גיטא ואפי' דידיה לא אסרנא אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה אבל אחיו ליכא למימר הכי:

    מהו דתימא ניגזור אחיו אטו הואדאי שריא ליה לאחיו אמרי הא חזינן דבטל גיטא ואתי איהו למינסב:

    מתני' מותרת ליבםולא אמרינן נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו והויא ליה גרושת אחיו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    יבמות 108 עמוד ב

    1זה הכלל: גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו.

    2הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו, לאחר וגירשה, זה הכלל: כל שיוצאה הימנו בגט אסורה לחזור לו, במיאון מותרת לחזור לו.

    גמ׳ · גמרא

    3אלמא אתי מיאון ומבטל גט. ורמינהי:

    4הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו, לאחר וגירשה, זה הכלל: כל שיצתה הימנו בגט אסורה לחזור לו, במיאון מותרת לחזור לו. אלמא לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה.

    5אמר רב יהודה אמר שמואל: תברא מי ששנה זו לא שנה זו.

    6אמר רבא: ומאי קושיא? ודלמא: מיאון דידיה מבטל גט דידיה, מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה. ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא דידיה איידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזל משבש ומייתי לה, מיאון דידיה נמי לא ליבטל גיטא דידיה דאיידי דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אזיל משבש ומייתי לה!

    7הא כבר שבשא ולא אישבשא׃

    8אלא אי קשיא, דחבריה אדחבריה קשיא: מיאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה אסורה לחזור לו. טעמא דנתארמלה או נתגרשה. הא מיאנה מותרת לחזור לו, אלמא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה.

    9ורמינהי: הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו, זה הכלל: כל שיצתה ממנו בגט אסורה לחזור לו, במיאון מותרת לחזור לו. אלמא לא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה!

    10אמר רבי אלעזר: תברא מי ששנה זו לא שנה זו. עולא אמר: כגון ששלשה בגיטין, דמיחזיא כגדולה.

    11מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: ״(איכה ה״, ד) ״מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו״? בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו: הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון, מהו שתחזור לראשון?

    12שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז, ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורין, ואסר. את רבי יהודה בן בתירה בנציבין, ואסר.

    13אמר רבי ישמעאל בר' יוסי לזו לא! הוצרכנו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כל שכן׃

    14ברם כך שאלו הרי היתה אשת אחי אמו שהיא שנייה לו ונשאה אחיו מאביו ומת מהו שתמאן השתא ותעקרינהו לנישואין קמאי ותתייבם צרתה יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא׃

    15שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז ובאו ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין ואסר את רבי יהודה בן בתירה בנציבין ואסר׃

    16אמר רב יצחק בר אשיאן ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסרה עליו׃

    17פשיטא הוא ניהו דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אבל אחיו לא מהו דתימא ליגזר האי אטו האי קמ"ל׃

    18ואיכא דאמרי אמר רב יצחק בר אשיאן כשם שאסורה לו כך אסורה לאחין והא אינה מכרת בקריצותיהם ורמיזותיהם גזירה אחיו אטו הוא:

    מתני׳ · משנה

    19המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם.

    תוספות

    אלמא אתי מיאון ומבטל גיטא ורמינהי הממאנת באיש כו'מגופה דסיפא הוה מצי לאקשויי דמאי טעמא אמרינן כל שיוצאה ממנו בגט אסורה ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע קידושי שני והוי כמו שזינתה אחר גירושין דמותרת לחזור לו כדתנן בפ"ב דסוטה (דף יח: ושם) אלא ניחא ליה לאקשויי רישא אסיפא:

    אזיל ומשבש ומייתי להאבל לא ניחא ליה למימר דאפי' ליכא גט לא יחזיר דלמא אזיל ומשבש לה (תחתיו) דהא כיון דליכא למיחש למידי לא גזרינן:

    אמר ר' אלעזר תברא כו'רבא הוא דמסיק הכי אע"ג דרב יהודה הוה בשינוייא קמא יודע היה רבא שכך היתה הקושיא ומשמיה דרבי אלעזר [נאמרה] וכה"ג בפרק כירה (שבת מד. ושם) דאמר רב הונא מטה שיחדה למעות כו' ומותיב רב נחמן בר יצחק כו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה כו' ולא קאמר משמיה דרב הונא כדמעיקרא לפי שהיה יודע האמת שרב יהודה אמרה:

    כגון ששלשה בגיטין דמיחזיא כגדולהוא"ת לר' אלעזר למה איצטריך למיתני מיאנה לאחר וגירשה תרי זימני וי"ל דקמ"ל אע"ג דגירשה תרי זימני לא חיישינן למיחזי כגדולה:

    לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"שפירש בקונט' איסור כרת דא"א שהמיאון מפקיע הקידושין והקשה ריב"ן דלא דמי איסור אשת איש למחזיר גרושתו דמיאון מפקיע הקידושין שאומרת אי אפשי בקידושין שקדשוני אמי ואחי אבל גט לא מפקיע ולאו קושיא היא דמהאי טעמא שמפקיע המיאון איסור דאשת איש א"כ הויא כזונה אצלו ומותרת לחזור לו לאחר שגירשה כדתנן פרק שני דסוטה (דף יח: ושם) וריב"ן פירש איסור כרת התרת שמותרת בקרוביו והוא בקרובותיה אפי' למי שיצאה ממנו בגט דהיינו אשת אחיו ואחות אשתו ואין נראה דא"כ תיקשה למ"ד בסמוך כשם שאסורה לו כך אסורה לאחיו אלמא לאיסור כרת לא התרת:

    יש מיאון אחר מיתה באחיו או לאדוקא הכא הוא דמיבעיא ליה באיסור שנייה דרבנן היא אבל באיסור ערוה דאורייתא תנן כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    אמר רב יצחק בר אשיאן ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסר עליו פשיטא. כלומר דהא טעמיה דרב על כרחין הא דאסירא לו או משום אסור מחזיר גרושתו וכדהוה סלקא דעתיה דר' ישמעאל, דאם איתא אף לו נמי שרי' מקל וחומר, השתא לאחיו של בעל שני דמאנה בו שריא ואף על גב דאשת אח בכרת לאיסור לאו לא כל שכן, וכדמקשה ואזיל ר' ישמעאל. אלא טעמיה דרב על כרחין משום דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו הוא, ואם כן פשיטא לאחיו מותרת.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ק״ח עמוד ב׳

    מסכת יבמות דף ק״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־401 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    זה הכלל כלומר אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך המיאון מותרת לחזור לו:

    לאחר ומיאנה בו כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:

    כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו אף על פי שיצתה משל אחרון במיאון לא בטליה לגיטא דידיה. ובגמרא פרכינן רישא לסיפא:

    גמ' תברא קשיין אהדדי:

    ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא דקמא לאישתרויי לה לקמא:

    דאיידי דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו דקמא:

    אזיל ומשבש לה עד דממאנת בבתרא ומהדר לה:

    הא שבשא ולא אשתבשא שהרי לאחר גירושין החזירה ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו ומיאנה בו הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא וכן כל היוצאת במיאון לא חיישינן לשיבושא דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה אבל כי נישאת לאחר מתוך הגט הולך ומפייסה ואמר מתחרט אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי על כרחה יצתה ממנו הילכך הדרה וממאנת בשני:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 108b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    אלמא אתי מיאון ומבטל גיטא ורמינהי הממאנת באיש כו' מגופה דסיפא הוה מצי לאקשויי דמאי טעמא אמרינן כל שיוצאה ממנו בגט אסורה ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע קידושי שני והוי כמו שזינתה אחר גירושין דמותרת לחזור לו כדתנן בפ"ב דסוטה (דף יח: ושם) אלא ניחא ליה לאקשויי רישא אסיפא:

    אזיל ומשבש ומייתי לה אבל לא ניחא ליה למימר דאפי' ליכא גט לא יחזיר דלמא אזיל ומשבש לה (תחתיו) דהא כיון דליכא למיחש למידי לא גזרינן:

    אמר ר' אלעזר תברא כו' רבא הוא דמסיק הכי אע"ג דרב יהודה הוה בשינוייא קמא יודע היה רבא שכך היתה הקושיא ומשמיה דרבי אלעזר [נאמרה] וכה"ג בפרק כירה (שבת מד. ושם) דאמר רב הונא מטה שיחדה למעות כו' ומותיב רב נחמן בר יצחק כו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה כו' ולא קאמר משמיה דרב הונא כדמעיקרא לפי שהיה יודע האמת שרב יהודה אמרה:

    כגון ששלשה בגיטין דמיחזיא כגדולה וא"ת לר' אלעזר למה איצטריך למיתני מיאנה לאחר וגירשה תרי זימני וי"ל דקמ"ל אע"ג דגירשה תרי זימני לא חיישינן למיחזי כגדולה:

    לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש פירש בקונט' איסור כרת דא"א שהמיאון מפקיע הקידושין והקשה ריב"ן דלא דמי איסור אשת איש למחזיר גרושתו דמיאון מפקיע הקידושין שאומרת אי אפשי בקידושין שקדשוני אמי ואחי אבל גט לא מפקיע ולאו קושיא היא דמהאי טעמא שמפקיע המיאון איסור דאשת איש א"כ הויא כזונה אצלו ומותרת לחזור לו לאחר שגירשה כדתנן פרק שני דסוטה (דף יח: ושם) וריב"ן פירש איסור כרת התרת שמותרת בקרוביו והוא בקרובותיה אפי' למי שיצאה ממנו בגט דהיינו אשת אחיו ואחות אשתו ואין נראה דא"כ תיקשה למ"ד בסמוך כשם שאסורה לו כך אסורה לאחיו אלמא לאיסור כרת לא התרת:

    יש מיאון אחר מיתה באחיו או לא דוקא הכא הוא דמיבעיא ליה באיסור שנייה דרבנן היא אבל באיסור ערוה דאורייתא תנן כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת:

    Tosafot on Yevamot 108b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    אמר רב יצחק בר אשיאן ומודה רב שמותרת לאחיו של זה שנאסר עליו פשיטא. כלומר דהא טעמיה דרב על כרחין הא דאסירא לו או משום אסור מחזיר גרושתו וכדהוה סלקא דעתיה דר' ישמעאל, דאם איתא אף לו נמי שרי' מקל וחומר, השתא לאחיו של בעל שני דמאנה בו שריא ואף על גב דאשת אח בכרת לאיסור לאו לא כל שכן, וכדמקשה ואזיל ר' ישמעאל. אלא טעמיה דרב על כרחין משום דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו הוא, ואם כן פשיטא לאחיו מותרת.

    Rashba on Yevamot 108b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    ומ"ש מיאון דסברי דלא מבטל גיטא דידיה דאיידי דמכרת בקריצותיו פי' תקנת חכמים היא שתאסר עליו במיאון דחבריה כמחזיר את אשתו משנשאת כדי שלא יפתה אותה בדברים אחר שתנש' לאחר כדי שתמאן בו ותחזור לו לפי' קיימו חכמים נשואי השני כאלו יצאת ממנו בגט:

    מיאון דידיה נמי לא לבטיל גט דידיה וא"ת ונקשי נמי דאפילו לא יצאה ממנו לעולם אלא במיאון ונשאת לאחר שתאסר עליו מהאי טעמא שלא יפתה אותה כשהוא ברשות השני למאן בו י"ל דהא לא אפשר למימר דכיון שלא קבלה ממנה גט מעולם היאך אפשר לדון אותה כלל בשום ענין כמחזיר גרושתו:

    הא שבשה ולא אשתבש שאפי' אין לנו לחוש לפיוס שלו אלא כשיצאה ממנה בגט בע"כ אבל כשיצאה במיאון שהיא ברצונה וע"כ ראייה היא שלא נשמע' לו בפתוייו ולא תהא נשמעת לו עוד:

    מאן תנא פי' דאמרי' לעיל מי ששנה זו לא שנה זו ואע"ג דבעלמא דפרקי הכי לא שיילי' מאן תנא הכא אינה שאלה אלא ביאור כיון דידעי להו לתנאי:

    אמר רב יהודה אמר רב וכו' דת"ק דתני שהלכה שנתקדשה הויא כמי שיצאת מראשון בגט ומן השני במיאון מהו שתחזור לראשון ובאו לפני חכמים ואסרו ס"ל דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה:

    ור' ישמעאל בר' יוסי דאמר לזו לא הוצרכנו וכו' ס"ל דאתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה אשתכח דהוו להו תנאי בהא מילתא ר' ישמעאל בר' יוסי ות"ק:

    ברם כך היתה שאלה הרי שהיתה אשת אחי אמו פי' שנשאת לו יתומה קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו בלא בנים מהו שתמאן ותעקרינהו לנשואין קמאי ותתיבם יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או לא:

    שכרו אדם בד' מאות זוזי ובא ושאל ר"מ ואסר את ר' יהודה בנצבי' ואסרו וא"ת א"כ דס"ל לר"ע ור' יהודה שאין מיאון לאחר מיתה תיקשי לעולא דאמר לעיל שממאנת בזיקתו דנשואי' קמא קא עקרא וי"ל דטעמא הכי כדפרקי' לעיל דבשעת מיתה נראית ככלתו א"נ נראית כאשת אחי אמו וכן תירץ ר"ה ז"ל והנכון דקושי' ליכא דשאני הכא שאין כאן שום זיקא מחמת הראשון וכבר נפטרה לשוק ממנו במה תמאן ולמה תמאן אחר שרצתה בו כל ימיו שהרי אין מיאון אלא בבעל בחייו או ביבם שנשארה בו זיקתו והא אגידה ביה קודם מיאון וזה דבר ברור:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ritva on Yevamot 108b · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    מאירי

    הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה ואחר כך נשאת לאחר ומיאנה בו ונשאת לאחר וגירשה וכן אחר כך נשאת לאחר ומיאנה בו וכן לאחר וגירשה ולאחר ומיאנה וכן כמה כל שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו ואע"פ שיש מיאון של אדם אחר אחר גירושיו ואין אומרין מיאון דבתרא מבטל ליה למיאון דקמא אע"פ שאף זה מכח מיאונו של זה נודע שגיטו של זה לא היה כלום דאי אמרת הכי איכא למיחש שמא ילך אחד מבעלי הגט ומפתה אותה להוציאה מתחת הבא אחריו במיאון והוא שאמרו אזיל ומשבש ומייתי לה ואפילו אחרון שלא היה אחריו אלא מיאון אסורה לחזור לו ושמא תאמר אם כן אף במיאון דידיה כגון נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר וגירשה שמותרת לחזור לו נימא הכי ואע"פ שאם נאמר כן אף ביוצאה במיאון ושלא היה שם גט כל עיקר יש לך לאסרה בנשואי שני מחששא זו הא לא איפשר דכל שאין שם אלא מיאון לבד אינו אלא כזנות בעלמא שאם תחוש לכך אף בעמדה תחתיו בזנות כן אלא בנתן לה גט והחזירה ומיאנה ונשאת לאחר וגירשה שמותרת לחזור לו נימא הכי בזו אין לחוש בה דהא שבשה אחר שגירשה ולא אישתבש שהרי מיאנה בו ואין לחוש לפיוס אלא למי שיצאה בגט ומכל מקום בגמרא הקשו בזו מדקתני סיפא דרישא מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה הימנו שאסורה לחזור לו הא מיאנה בשני מותרת לחזור לו דאלמא מיאונו של שני מבטל כח גיטו של ראשון ואוקמוה כתנאי ומי ששנה זו לא שנה זו ועולא פירש זו האחרונה בשלשה בגיטין שהוציאה שלשה גיטין וכדקא מני להו בגוה ומיתחזיא כגדולה דתלתא גיטין בקטנה לא שכיחי ואסורה אף לראשונים אבל קודם שתשלש אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה ומכל מקום הלכה פסוקה מיאון דידיה מבטל גיטא דידיה אבל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה כרב דקאמר הכי בגמרא בהדיא ר"ל שאם יצתה מראשון בגט אע"פ שיצאת משני אחריו במיאון אסורה לחזור לראשון ואע"פ שר' ישמעאל חלק עליו הלכה כרב:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    זו שביארנו שכל שיצאה מתחתיו בגט אע"פ שיצאה מתחת ידי השני במיאון שאסורה לחזור לראשון לא סוף דבר שהיא אסורה לו אלא אף לאחיו אסורה מדמיון גרושת אחיו ואע"פ שלא אסרנוה לו אלא מפני שמכרת ברמיזותיו ובא לפתותה להוציאה מתחת בעלה ובאחיו מיהא אין לומר כן מכל מקום גזירה אחיו אטו הוא:

    אשת אחי האב שהיא שניה לו כמו שביארנו כ"א א' אם נשאה אחיו מאביו שלא היתה שניה לו ונזדקקה לזה שהיא שניה לו אין אומרין שתמאן עכשו בנשואי אחי אמו למפרע כדי שיתבטלו אותן הנשואין ויהא זה מיבם מתורת אשת אח במקום מצוה שאין מיאון לאחר מיתה אלא באותו שבא מכח הבעל כגון יבם ומעתה אין צריך לומר בערוה גמורה כגון אשת אחיו מן האם שנשאה אחיו מאביו שהרי בשעת נפילה נראית כאשת אחיו מאמו:

    המשנה החמישית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם ר' אלעזר אוסר וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם ר' אלעזר אוסר קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והחזירה אסורה ליבם ומודין חכמים לר' אלעזר בזמן שגרשה קטנה והחזירה קטנה מפני שהיו גירושיה גירושין גמורין ולא היתה חזרתה גמורה אבל אם גירשה קטנה והחזירה גדולה או שגדלה תחתיו מותרת ליבם אמר הר"ם פי' אמרו החזירה ליבם רוצה בו כאשר החזירה כשהיא קטנה ומתו ועדין היא קטנה לפי שגירושיה גרושין גמורין והחזרתה אינה גמורה אולם כאשר החזירה והיא גדולה או היא קטנה וגדלה אצלו ואחר כך מותרת ליבם ואין הלכה כר' אליעזר:

    אמר המאירי המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם הואיל ובשעת מיתה הויא לה אשת אח במקום מצוה אע"פ שכבר היתה גרושת אחיו שאין אומרין נשואין הראשונים מפילים את היבמה ליבם והרי נאסרו עליו אותם הנשואין בשעה שגירשה אחיו מכח גרושת אחיו אלא שעת מיתה מפלת והרי בשעת מיתה הויא לה אשת אח במקום מצוה ור' אליעזר אוסר מדין גרושת אח והלכה כתנא קמא:

    Meiri on Yevamot 108b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תובד"ה אלמא אתי מיאון ומבטל כו' מגופא דסיפא ה"מ לאקשויי כו' ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע קדושי שני כו' עכ"ל אם נפרש כונתם דה"מ לאקשויי הכי ולמאי דמסיק תברא ניחא נמי מהך קושיא זה הוא דחוק לומר תברא אהך מתני' דסוטה דליכא מאן דפליג עליה שתהא אסורה לחזור אחר שזינתה בתר גירושין ועוד לעולא דלא קאמר תברא מאי איכא למימר דמשום דשילשה בגיטין ודאי לית לן למימר דמיאונה לא חשיב זנות וא"נ לא אתי מיאון ומבטל גט מ"מ מיאונה אח"כ זנות הוא ואמאי אסורה לחזור לו ואם נפרש למאי דקאמר משום דאיידי דמכרת ברמיזותיו אזל ומשבש לה ניחא נמי מהך קושיא דמשום דאזל ומשבש לה לא חשבינן מיאונה זנות והשתא ניחא נמי לעולא דאית ליה נמי מהאי טעמא משום דאזל ומשבש לה לא חשבינן מיאונה כזנות ומיהו המיאון הוא מבטל גט אי לאו ששילשה בגיטין אך קשה לפ"ז מאי קא קשיא להו דה"מ לאקשויי אגופה דסיפא כו' דהא איכא למימר דהמקשה הכא ידע הך סברא דאזל ומשבש לה דהכי משמע מתוך שמעתין דידע הך סברא דאזל ומשבש לה אלא דלא ידע לפלוגי בין מיאון דידיה ובין דחבריה כדקאמר מ"ש מיאון דחבריה דלא מבטל כו' והשתא אגופיה דסיפא לא קשה מהך מתני' דסוטה דאע"ג דמיאונה חשיב כזנות הכא משום דאזל ומשבש לה לא חשבינן ליה כזנות ויש ליישב קצת דה"פ אגופיה דסיפא ה"מ כו' דר"ל דלא ה"ל להקשות מכח סברא דברישא דאתי מיאון ומבטל גט אלא דה"ל לאקשויי אגופה דסיפא מכח מתני' דסוטה דמיאונה חשיב כזנות ואי משום דאזל ומשבש לה א"כ ברישא נמי אמאי שרינן לה לחזור דמ"ש מיאון דחבריה ממיאון דידיה והוא דחוק דמ"מ לאו אגופיה דסיפא הוא מקשה אלא מכח רישא:

    בד"ה כגון ששילשה בגיטין דמחזיא כגדולה כו' וי"ל דקמ"ל דאע"ג דגירשה תרי זימני לא חיישינן למחזי כגדולה עכ"ל לכאורה דפי' דרבותא קמ"ל לתנא דרישא דאית ליה מיאון מבטל גט אפי' בגירשה ב' זימני ולא חיישינן למחזי כגדולה והוא דחוק למיתני הך רבותא הכא בסיפא דפליג ארישא ואית ליה דאפילו בגט אחד אין המיאון מבטלו דברישא הו"ל למיתני הך רבותא דגירשה ב' זימני ויש מפרשים דרבותא קמ"ל בסיפא שלא נאסור אותה על בעל המיאון א"נ לאוסרה למאן אפי' בגירשה ב' זימני ולא חיישינן למחזי כגדולה לאוסרה אפילו על בעל המיאון א"נ לאוסרה למאן כלל וגם זה הוא דחוק דהך לישנא דמחזי כגדולה לא נאמר בשמעתין אלא לאוסרה על בעל הגט אבל לא לאוסרה גם על בעל המיאון או לאוסרה למאן כדמוקי עולא הסיפא דשילשה בגיטין ומחזי כגדולה ואפ"ה תנן דמותרת לבעל המיאון ומותרת למאן וצ"ע:

    גמ' ותתייבם צרתה יש מיאון לאחר מיתה כו' מהרש"ל מחק צרתה דכן משמע מפרש"י שלפנינו וכן ברי"ף וברא"ש ולפי דרכו זה מה שכתבו התוספות בד"ה יש מיאון אחר מיתה באחיו כו' מוחק מלת באחיו ואין נראה למחוק כל זה מכל נוסחאות הישנות גם במקצת פרש"י ובטור איתא בהדיא דאצרה קמבעי והנראה שאלו המחקים באו בזה לפי מה שהבינו שהמיאון הוא בנשואין הראשונים בנשואין של אחי אמו אבל אין הפירוש כן אלא שהמיאון הוא בנשואין האחרונים בנשואי של אחיו כמ"ש התוספות יש מיאון אחר מיתה באחיו כו' והשתא אצרה דוקא קמבעיא ליה כיון דמיאנה מנשואי אחיו אין זו צרת השניה אבל השניה עדיין באיסורא עומדת דהא לא מיאנה בנשואי אחי אמו והשתא הא דקאמר הכא ותעקרינהו לנשואי קמאי הוי ממש כהא דקאמר לעיל גבי צרת הבת ותמאן השתא ותעקרינהו לנשואי קמאי (א) וזה הפירוש מדוקדק ומוכרע מתוך שמעתין דלא נקט גבי אחי אמו שמת ואח"כ נשא אחיו כו' דהשתא אי נמי לא מת אחי אמו אלא שנתן גט יש מיאון לאחר מיתה בנשואי אחיו אבל אי הוה קאי המיאון בנשואי אחי אמו אם יש מיאון לאחר מיתתו ה"ל למנקט גביה שמת וזה הפירוש נראה ברור לקיים כל הנוסחאות ודברי הטור ומקצת פרש"י וברש"י שלפנינו (ב) גם ברי"ף וברא"ש בטעות נמחק בהן מלת צרה:

    Chidushei Halachot on Yevamot 108b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    תוד"ה אזיל ומשבש ובו' אבל לא ניחא ליה למימר וכו' דהא כיון דליכא למיחש למידי וכו'. ר"ל דלא גזרו זה אלא היכי דאיכא ג"כ צד איסור כשמחזירה כגון היכי דאיכא גט דכשמחזירה איכא צד איסור מחזיר גרושתו משנשאת אבל היכא דליכא גט דליכא למיחש לאיסור דמחזיר גרושתו לא גזרינן:

    Maharam on Yevamot 108b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' כגון ששלשה בגיטין אף דבמתני' תני רק נתגרשה ב' פעמים י"ל דמתני' נקט לה אליבא דרבי דתרי זימני הוי חזקה ועולא נקט אליבא דרשב"ג דג' זימני הוי חזקה כ"כ בתשובת ב"ח ח"ב סי' יג:

    Gilyon HaShas on Yevamot 108b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    חידושי רבי עקיבא איגר

    גמרא אלעא אתי מיאון ומבטל גיטא, (דקתני ברישא נתן לה גט והחזירה מיאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו, ורמינהו הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה כל שיצאה סימנו בגט אסורה לחזור לו, במיאון מותרת לחזור לו), אלמא לא אתי מיאון דחבריה ובטיל גיטא דידיה. אבל מסיפא לחוד לא הוי מצי להקשות דמה טעם אסורה להשני שגירשה יבא מיאונה דהשלישי ויפקע קידושיו והוי כמו זינתה אחר גירושין דמותרת לחזור לו, (ובתוס' הקשו כן) דהוי אמינא דמיאון מבטל רק למעשה הקידושין ומש"ה מותרת למי שיצאה ממנו במיאון דהא קידושיו כלא היה והיתה אצלו רק בזנות, אבל גט אין מבטל המיאון. ומה דאסורה לשני באמת לא מטעם קידושי השלישי דהא המיאון בו עקר לקדושיו והוי רק כזינתה אחר הגירושין, אלא דאסורה מטעם הרביעי דגרשה ולא נעקרו קדושיו והיה מדוקדק לישנא דמתני' דנקט שתי פעמים נתגרשה, ולזה פריך מרישא דמוכח דגם את הגט מבטל המיאון, וא"כ יבטל מיאון דהשלישי את גיטו דהשני ותהיה כזינתה עמו ולא נאסרה לו ע"י קידושין וגירושין דהרביעי, ומשני שמואל תברא, ותנא דסיפא סובר דמיאון לא מבטל כ"א קידושין לא גט, ונכון בסיפא בפשטיה דאסורה לשני משום הרביעי, ורבא משני דמיאון לא מבטל גיטא דחבריה משום דמשבשא לה וממילא אסורה להשני משום מיאון דהשלישי, ומה דנקט שוב ונשאת וגירשה לרבותא, דמ"מ מותרת לשלישי ולא חיישינן דמחזי כגדולה כיון דנתגרשה ב' פעמים וכמ"ש בתוס' ד"ה כגון ששלשה. ופריך מרישא דלא חיישינן למשבשא דהא מותרת לחזור לו אחר מיאון דהשני ועלה אמרינן תברא, והיינו דפליגי בסברא אי חיישינן למשבשא, והסוגיא מרווחת בלי שום גמגום. והתוס' ז"ל שדחקו הרבה בזה, דעתם רחבה מדעתי, ואנכי בל ידעתי:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 108b · Sefaria · מהדורה: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ק״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־401 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״זה הכלל: גט אחר מיאון אסורה לחזור…״

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה…״

    3. קטע 37 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אלמא אתי מיאון ומבטל גט. ורמינהי:…״

    4. קטע 431 מילים

      נפתחת ב״הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה…״

    5. קטע 512 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה אמר שמואל: תברא מי…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    6. קטע 647 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: ומאי קושיא? ודלמא: מיאון דידיה…״

      חכמים: רבא.

    7. קטע 75 מילים

      נפתחת ב״הא כבר שבשא ולא אישבשא…״

    8. קטע 836 מילים

      נפתחת ב״אלא אי קשיא, דחבריה אדחבריה קשיא: מיאנה…״

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״ורמינהי: הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה, לאחר…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי אלעזר: תברא מי ששנה זו…״

      חכמים: רבי אלעזר, עולא.

    11. קטע 1132 מילים

      נפתחת ב״מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב,…״

      חכמים: רב יהודה.

    12. קטע 1220 מילים

      נפתחת ב״שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז, ושאלו…״

      חכמים: רבי יהודה.

    13. קטע 1316 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי ישמעאל בר' יוסי לזו לא!…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    14. קטע 1431 מילים

      נפתחת ב״ברם כך שאלו הרי היתה אשת אחי…״

    15. קטע 1522 מילים

      נפתחת ב״שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז…״

      חכמים: רבי עקיבא, רבי יהודה.

    16. קטע 1613 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יצחק בר אשיאן ומודה רב…״

      חכמים: רב יצחק בר אשיאן, רב שמותרת.

    17. קטע 1716 מילים

      נפתחת ב״פשיטא הוא ניהו דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו אבל…״

    18. קטע 1822 מילים

      נפתחת ב״ואיכא דאמרי אמר רב יצחק בר אשיאן…״

      חכמים: רב יצחק בר אשיאן.

    19. קטע 197 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם.…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף ק״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026