מסכת יבמות דף ל״ט עמוד ב׳

1אית דאמרי: בביאה, כולי עלמא לא פליגי דביאת קטן עדיפא. כי פליגי בחליצת קטן.

2והכי איתמר: חליצת קטן וחליצת גדול, פליגי בה ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי. חד אמר: חליצת גדול עדיפא, וחד אמר: כי הדדי נינהו.

3מאן דאמר חליצת גדול עדיפא דהא מצוה בגדול. ואידך כי אמרינן מצוה בגדול לענין יבום, אבל לענין חליצה כהדדי נינהו.

4תנן: לא רצו חוזרין אצל גדול. מאי לאו: לא רצו לייבם, אלא לחלוץ. וקתני: חוזרין אצל גדול, וש"מ חליצת גדול עדיפא!

5לא, לא רצו לא לחלוץ ולא לייבם, דכוותיה גבי גדול: לא רצה לא לחלוץ ולא לייבם. אלא אמאי חוזרין אצל גדול? למכפייה לכפייהו לדידהו! כיון דמצוה עליה דידיה רמיא לדידיה כייפינן.

6ת"ש תלה בגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו. ואי ס"ד חליצת גדול עדיפא, אמאי אין שומעין לו? נינטר דלמא אתי וחליץ!

7ולטעמיך, בקטן עד שיגדיל, אין שומעין לו אמאי? נינטר דלמא גדיל ומייבם. (אי נמי אתי איהו ומייבמה) אלא: כל שהויי מצוה לא שהינן׃

8תנן התם: מצות יבום קודמת למצות חליצה. בראשונה, שהיו מתכוונין לשם מצוה. עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה, אמרו: מצות חליצה קודמת למצות יבום.

9אמר רב: אין כופין. כי אתו לקמיה דרב, אמר להו: אי בעית חלוץ, אי בעית ייבם. בדידך תלא רחמנא: (דברים כה, ז) ״ואם לא יחפוץ האיש״, הא אם חפץ, אי בעי חליץ, אי בעי ייבם.

10ואף רב יהודה סבר אין כופין. מדאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה: איך פלונית בת פלוני אקרבת ית פלוני יבמה קדמנא לבי דינא, ואשתמודעינהו דאחוה דמיתנא מאבא ניהו, ואמרי ליה: אי צבית ליבם יבם, ואי לא איטלע לה רגליך דימינא.

11ואיטלע לה רגלא דימינא, ושרת סיניה מעל רגלוהי, וירקת באנפוהי רוקא דמתחזיא לבי דינא על ארעא.

12ורבי חייא בר אויא מסיים בה משמיה דרב יהודה: ואקרינהו מה דכתיב ״בספר אורייתא דמשה״.

13אשתמודעינהו, פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: בעדים, וחד אמר: אפילו קרוב, אפילו אשה. והלכתא: גלויי מילתא בעלמא הוא, ואפילו קרוב ואפילו אשה.

14בראשונה, שהיו מתכוונין לשם מצוה מצות יבום קודמת למצות חליצה. ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה, אמרו: מצות חליצה קודמת למצות יבום.

15אמר רמי בר חמא א"ר יצחק: חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה. א"ל רב נחמן בר יצחק: אכשור דרי?

16מעיקרא סברי לה כאבא שאול, ולבסוף סברי לה כרבנן.

17דתניא, אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי, ולשום אישות, ולשום דבר אחר כאילו פוגע בערוה. וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר. וחכמים אומרים: (דברים כה, ה) ״יבמה יבא עליה״, מכל מקום.

18מאן תנא להא דתנו רבנן: ״יבמה יבא עליה״ מצוה! שבתחלה היתה עליו בכלל היתר. נאסרה, וחזרה והותרה, יכול תחזור להתירה הראשון ת"ל ״יבמה יבא עליה״, מצוה.

19מאן תנא? אמר רבי יצחק בר אבדימי: אבא שאול היא. וה"ק ״יבמה יבא עליה״, מצוה. שבתחלה היתה עליו בכלל היתר. רצה לשם נוי כונסה, רצה לשום אישות כונסה.

20נאסרה, חזרה והותרה. יכול תחזור להתירה הראשון ת"ל ״יבמה יבא עליה״, למצוה.

21רבא אמר: אפי' תימא רבנן, והכי קאמר: ״יבמה יבא עליה״, מצוה. שבתחלה היתה בכלל היתר. רצה כונסה, רצה אינו כונסה.

22נאסרה, חזרה והותרה. יכול תחזור להתירה הראשון, רצה כונסה, רצה אינו כונסה. רצה אינו כונסה?

23הא אגידה ביה, בכדי תיפוק? אלא אימא: רצה כונסה, רצה חולץ לה, ת"ל ״יבמה יבא עליה״, מצוה.

24אימא רישא: (ויקרא ו, ט) ״מצות תאכל במקום קדוש״ מצוה.