וגזרו רבנן קטנה וכו' — וגבי גיורת קטנה לא גזור משום דלא שכיחא:
מכלל דהואי — בתמיה. וכי מעשה כזה אירע בימי חכמים והא שנים שקידשו קתני ולא תני מעשה:
אלא כהוראת שעה היתה — ולא היתה דלא גזרינן בה מ"ט חילוף לא שכיח:
חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה — מדקתני בהאי חוץ גדולה מכלל דצריכות להמתין דקאמר בגדולות קמיירי:
גיורת ומשוחררת גדולה דשכיחא בהו זנות לגזור — שימתינו כדי להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה לזרע שנזרע בקדושה:
הוא דאמר כרבי יוסי — דלא גזר כדמפרש טעמא דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר. ומיהו בישראלית גזר שמואל זנות אטו נשואין שמתעברת ולא סבר כר' יוסי דלא גזר בהו כדאמר לקמן באנוסה ומפותה אבל בגיורת לא גזור זנות שבנכרית משום נשואין דבנכרית דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין זרע קדושה לזרע שלא בקדושה כדלקמן:
מנטרא נפשה — וממטיא מוך בהדה ומזומן לה:
אלא יוצאה בשן ועין — דלא הות ידעת מעיקרא דעתידה להשתחרר לא מיטרחא ומזדהרא לאתויי מוך בהדה:
אנוסה ומפותה — ישראלית והרי אונס ממילא הוא ואין לה מוך:
מתהפכת — ואף יוצאה בשן ועין נמי ליכא השתא למפרך דכיון דהיפוך קל הוא לה ואין בו טורח מתהפכת היא דכל אשה מזנה אינה רוצה להתעבר:
כהנות — בנות כהנים:
ישראלית לא — בתמיה. הואיל ואשת כהן היא אפילו בת ישראל נמי אסורה לבעלה כהן:
נשי כהנים — אם בעליהן כהנים נפסלו להן דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה:
נשי ישראלים לא — בתמיה. וכי אם בעליהם של אלו ישראלים מי לא מיפסלו נמי לכהונה שאם ימותו אלו לא ינשאו לכהנים:
והאמר רב עמרם כו' ואנהרינהו לעיינין ממתניתין — כלומר הביא לנו ראיה ממשנתנו. ואותה משנה לקמן בהבא על יבמתו (יבמות דף נו.):
אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה — מוהיא לא נתפשה (במדבר ה) הא נתפשה מותרת אפ"ה פסולה לכהונה אם ימות בעלה:
אם היו כהנות — בנות כהנים ואפילו נשואות לישראל דלא מהני האי זנות לאסרן לבעליהן:
נפסלו מתרומה דבי נשייהו — שאם ימות בעלה וזרע אין לה אינה שבה אל בית אביה כנעוריה דפסיל לה האי זנות כדתניא לקמן באלמנה לכהן גדול (יבמות דף סח.) כהנת לויה וישראלית שבא עליה גר עמוני כו' ויליף טעמא מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ואע"ג דמותבינן ואימא נבעלה לפסול חייבי כריתות ומשנינן כי תהיה כתיב הנך דאית בהו הוייה אלמא זנות דחייבי כריתות לא פסיל מאכילת תרומה הא הדר מייתינא התם קרא אחרינא כי תהיה אלמנה וגרושה למעוטי כותי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה ומההוא קרא נמי נפקא לן חייבי כריתות דהא אין לו אלמנות וגירושין בה ומעיקרא פרכינן הכי ואימא חייבי כריתות ולא חייבי לאוין:
