מתני' אין ממאנין — יתומה שהשיאוה אמה ואחיה אלא מן האירוסין:
בבעל — אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם אינה יוצאת במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:
אין בנות ישראל הפקר — ואפי' מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן אלא ממאנת בזה ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים ולא תצא עוד משני במיאון:
ותמאן — בראשון ותנשא. ובגמרא פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא:
גמ' מ"ט דב"ש — דאמרי נשואה לא ממאנה הא קטנה היא:
לפי שאין תנאי — מועיל בנישואין של גדולה ואפי' הוה ליה תנאה בשעת קדושין אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה וחיילא להו קדושין קמאי ואי אמרת נשואה קטנה תמאן לא ידעי אינשי דמשום קטנות הוא אלא אמרי תנאה ה"ל בנישואין ואתו למימר יש תנאי בנישואי גדולה:
נכנסה לחופה כו' מאי איכא למימר — לב"ש אמאי לא ממאנת דקאמרי אין ממאנין אלא ארוסות ומשמע לאפוקי נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי הבעל דנפקא לה מכלל ארוסה:
לפי שאין תנאי — מועיל בחופה ואי אמרת קטנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה תמאן אמרי תנאה הוה להו ואתי למימר יש תנאי בחופה:
מסר האב — מסרה האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר א"נ אתי למימר תנאי מועיל במסירה שפיר קאמרי שהרי אין כאן חיבה דנימא אחליה לתנאיה דקדושין. האי מסר האב לאו דוקא דאילו משקיבל אביה קידושיה לא נפקא במיאון דהאב זכאי בקידושי בתו ואין מיאון אלא ביתומה שקדשוה אמה ואחיה וה"ק מסר האב לשלוחי הבעל דקי"ל בכתובות (דף מח:) דנישואין נינהו ודכוותה הכא מסרוה אחין לשלוחין הוו נישואין ולב"ש לא ממאנת מאי איכא למימר:
לא פלוג רבנן — בין נישואין לנישואין:
לפי שאין אדם כו' — ורבנן תקינו נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאמר לקמן (יבמות דף קיב:) בחרש שנשא ואי אמרת ממאנה מימנעי ולא נסבי לה דאין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות ומיעקרא תקנתא דרבנן:
דאיסורא — דבעילת זנות:
מסר האב כו' — דקי"ל דנישואין נינהו ודכוותה בנישואין דרבנן הויא מסירת אחין נישואין ולב"ש לא ממאנה דהא מילתא פסיקא קאמרי דאין ממאנין אלא ארוסות מאי איכא למימר לאו בעילת זנות היא ולא מימנעי:
משום פירי — שלא יפסיד פירות נכסי מלוג אבל ארוס לית ליה פירי:
סבר דאי לא — דאם איני משביחן עייצי לה קרוביה כו':
בסעודה — סעודת נישואין. הילכך אי אמרת תמאן מימנעי ולא נסבי:
ניחא להו כו' — הילכך לא מימנעי:
אמר ר' אושעיא ממאנת למאמרו — לב"ה דאמרי ממאנת ביבם למאמרו ממאנת שאם עשה בה מאמר ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו אבל חליצה שהיא בשביל זיקה לא עקרא:
דבעל כרחה — מקידושי ראשון ומכח נישואין רמיא עליה ובראשון לא מיאנה:
והרי ביאת — יבם בעל כרחה היא כדאמר בהבא על יבמתו (לעיל יבמות נד.) יבמה יבא עליה בע"כ:
