בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף ק״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתני' אין ממאניןיתומה שהשיאוה אמה ואחיה אלא מן האירוסין:

    בבעלאבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם אינה יוצאת במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:

    אין בנות ישראל הפקרואפי' מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן אלא ממאנת בזה ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים ולא תצא עוד משני במיאון:

    ותמאןבראשון ותנשא. ובגמרא פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא:

    גמ' מ"ט דב"שדאמרי נשואה לא ממאנה הא קטנה היא:

    לפי שאין תנאימועיל בנישואין של גדולה ואפי' הוה ליה תנאה בשעת קדושין אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה וחיילא להו קדושין קמאי ואי אמרת נשואה קטנה תמאן לא ידעי אינשי דמשום קטנות הוא אלא אמרי תנאה ה"ל בנישואין ואתו למימר יש תנאי בנישואי גדולה:

    נכנסה לחופה כו' מאי איכא למימרלב"ש אמאי לא ממאנת דקאמרי אין ממאנין אלא ארוסות ומשמע לאפוקי נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי הבעל דנפקא לה מכלל ארוסה:

    לפי שאין תנאימועיל בחופה ואי אמרת קטנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה תמאן אמרי תנאה הוה להו ואתי למימר יש תנאי בחופה:

    מסר האבמסרה האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר א"נ אתי למימר תנאי מועיל במסירה שפיר קאמרי שהרי אין כאן חיבה דנימא אחליה לתנאיה דקדושין. האי מסר האב לאו דוקא דאילו משקיבל אביה קידושיה לא נפקא במיאון דהאב זכאי בקידושי בתו ואין מיאון אלא ביתומה שקדשוה אמה ואחיה וה"ק מסר האב לשלוחי הבעל דקי"ל בכתובות (דף מח:) דנישואין נינהו ודכוותה הכא מסרוה אחין לשלוחין הוו נישואין ולב"ש לא ממאנת מאי איכא למימר:

    לא פלוג רבנןבין נישואין לנישואין:

    לפי שאין אדם כו'ורבנן תקינו נישואין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאמר לקמן (יבמות דף קיב:) בחרש שנשא ואי אמרת ממאנה מימנעי ולא נסבי לה דאין אדם רוצה לעשות בעילתו בעילת זנות ומיעקרא תקנתא דרבנן:

    דאיסוראדבעילת זנות:

    מסר האב כו'דקי"ל דנישואין נינהו ודכוותה בנישואין דרבנן הויא מסירת אחין נישואין ולב"ש לא ממאנה דהא מילתא פסיקא קאמרי דאין ממאנין אלא ארוסות מאי איכא למימר לאו בעילת זנות היא ולא מימנעי:

    משום פירישלא יפסיד פירות נכסי מלוג אבל ארוס לית ליה פירי:

    סבר דאי לאדאם איני משביחן עייצי לה קרוביה כו':

    בסעודהסעודת נישואין. הילכך אי אמרת תמאן מימנעי ולא נסבי:

    ניחא להו כו'הילכך לא מימנעי:

    אמר ר' אושעיא ממאנת למאמרולב"ה דאמרי ממאנת ביבם למאמרו ממאנת שאם עשה בה מאמר ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו אבל חליצה שהיא בשביל זיקה לא עקרא:

    דבעל כרחהמקידושי ראשון ומכח נישואין רמיא עליה ובראשון לא מיאנה:

    והרי ביאתיבם בעל כרחה היא כדאמר בהבא על יבמתו (לעיל יבמות נד.) יבמה יבא עליה בע"כ:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    יבמות 107 עמוד א

    מתני׳ · משנה

    1בית שמאי אומרים: אין ממאנין אלא ארוסות, ובית הלל אומרים: ארוסות ונשואות.

    2ב"ש אומרים: בבעל ולא ביבם, וב"ה אומרים: בבעל וביבם.

    3ב"ש אומרים: בפניו, ובית הלל אומרים: בפניו ושלא בפניו. ב"ש אומרים: בב"ד וב"ה אומרים: בב"ד ושלא בב"ד׃

    4אמרו להם ב"ה לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה, אפילו ד' וה' פעמים. אמרו להם ב"ש אין בנות ישראל הפקר, אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל, ותמאן, ותנשא.

    גמ׳ · גמרא

    5אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי טעמא דבית שמאי לפי שאין תנאי בנשואין. ואי נשואה תמאן, אתי למימר יש תנאי בנשואין.

    6נכנסה לחופה ולא נבעלה, מאי איכא למימר? לפי שאין תנאי בחופה.

    7מסר האב לשלוחי הבעל, מאי איכא למימר? לא פלוג רבנן.

    8ובית הלל: מידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: טעמא דבית שמאי, לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.

    9נכנסה לחופה ולא נבעלה, מאי איכא למימר? לא ניחא ליה דתיהוי חופה דאיסורא. מסר האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר? לא פלוג רבנן. ובית הלל, כיון דאיכא קדושין וכתובה לא אתו למימר דבעילתו בעילת זנות.

    10רב פפא אמר: טעמא דב"ש משום פירי, טעמא דב"ה משום פירי. טעמא דב"ש משום פירי דאי אמרת נשואה תמאן, שמיט ואכיל להו מינה, דסוף סוף למיפק קיימא. ובית הלל: אדרבה, כיון דאמרת תמאן אשבוחי משבח להו. סבר דאי לא, עייצי לה קרוביה, ומפקי לה מיניה.

    11רבא אמר: היינו טעמא דב"ש שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. וב"ה תרוייהו ניחא להו, כדי דליפוק עלייהו קלא דאישות.

    12ב"ש אומרים בבעל וכו'. אמר רבי אושעיא: ממאנת למאמרו, ואינה ממאנת לזיקתו. אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי אושעיא? מאמר, דמדעתה מציא עקרא. זיקה, דבעל כרחה לא מציא עקרא.

    13והרי ביאה, דבעל כרחה,׃

    תוספות

    בית שמאיאמר רב יהודה אמר שמואל מ"ט דב"ש לפי שאין תנאי בנישואין - תימה דבפ' המדיר (כתובות עג. ושם) גבי קדשה על תנאי וכנסה סתם קאמר שמואל דאין צריכה גט ומוקי אביי פלוגתייהו בבעל דמפרש טעמא דרב שאין אדם בועל בעילתו בעילת זנות אלמא אפילו בבעל לשמואל יש תנאי בנישואין וב"ה נמי לא פליגי אלא משום דסברי דליכא למיגזר דמידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו אבל הא מודו דאין תנאי בנישואין וריב"ן הגיה כאן אמר רב יהודה אמר רב ואר"י מ"מ תיקשה לרבא דאמר התם (דף עג:) בטעות אשה גרידתא מודה רב דיש תנאי בנישואין ועוד דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה קאמר הכא דאין תנאי בחופה ונראה לר"י דאביי לא היה מפרש טעמא דב"ה משום דמידע ידעי כו' אלא משום דיש תנאי בנישואין וסוגיא דהכא כעולא אמר ר' אלעזר דאמר התם המקדש על תנאי ובעל ד"ה צריכה הימנו גט דאין תנאי בנישואין וגרס הכא אמר רב יהודה אמר רב דלשמואל בנכנסה לחופה ולא נבעלה יש תנאי והא דאמר אביי לעיל בס"פ האשה רבה (יבמות דף צה:) גבי פלוגתא דרב ושמואל דיבמה הרי היא כאשת איש דאמר אביי לחד לישנא דשמואל אדר' יצחק נפחא קאי דמפרש מילתיה דרבי יוסי משום דאין תנאי בנישואין לאו משום דלא מהני תנאה קאמר אלא משום דאין רגילות שיהו נשואין מתבטלין מחמת תנאי שהיה בקדושין דרגילות הוא או שיודע וימנע מלישא או גמרי ומחלי אהדדי בשעת נישואין וכן צריך לפרש ע"כ הא דקאמר שמואל אינה כא"א דבקדושין איירי ובקדושין כ"ע מודו דיש תנאי והר' חיים היה מפרש הא דהכא נמי בענין זה וה"פ לפי שאין תנאי בנישואין פירוש אין רגילות שיתבטלו נישואין מחמת שום תנאי ואי אמרת נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי בנישואין בתמיה וכי יעלה על לב לומר שמחמת תנאי נתבטלו הא אין רגילות מחמת קדושי קטנה נמי לא ידעי אלא יאמרו דאשת איש יוצאה בלא גט:

    טעמא דב"ש לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנותוקשה לר"י דבפ' הזורק (גיטין דף פא. ושם) גבי המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דאמרי ב"ש אינה צריכה הימנו גט ומפרש בגמרא טעמא דסברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואין לנו לחוש שקדשה בביאה אלא בא עליה בלא קדושין ותירץ דשאני התם דכיון דגירשה ונתייחד עמה גלי אדעתיה שבעילתו בעילת זנות אבל הכא שהיה מתחלה דרך נישואין או בעלמא שאין הוכחה אין לנו לומר שיעשה בעילתו בעילת זנות:

    דאי אמרת תמאן שמיט ואכיל להווא"ת והאמר בפ' המפקיד (ב"מ לט.) המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה כמוציא על נכסי אחר דמי וישלמו לו מה שהוציא וא"כ לא יפסיד כלום במיאונה ואר"י דמ"מ שמיט ואכיל אפי' הזמורות וגוף הקרקע אם כילה דא"צ לשלם אע"פ שאכל שלא כדין כדמוכח בכתובות בס"פ אלמנה (דף קא. ושם) דאמר שמואל אמתניתין ולא בלאות לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל יש לה הוי בה רב פפא אהייא אילימא אממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי שקלה ואי דליתנהו אידי ואידי לית לה ואיירי בהנך שכילה שלא כדין שכילה גם את הקרן דאי בהני שכילה כדין א"כ היכי מסיק גבי איילונית אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה דישלם פירות נכסי מלוג ולמה ישלם הפירות כיון שאכלם כדין אלא ודאי מיירי בפירות שאכלם שלא כדין כיון דליתנהו בעין לא ישלם ולכך קאמר שפיר דשמיט ואכיל פרי כיון שלא ישלם כלום:

    תרוייהו ניחא להו כו'ה"ג בפר"ח תרוייהו ניחא להו דליפוק עלייהו קלא דאישות ולא גרסינן ניחא ליה דלדידה נמי ניחא לה כדאמרי' (גיטין דף מט:) יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ואמרי' נמי (קדושין מא.) טב למיתב טן דו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסותפירוש אין נזקקין למיאון לנשואות ואף על פי שמאנה בפנינו אין כותבין לה גט מיאון להתירה. אבל אם הוזקקו להן וכתבו להן אף על פי שאינן רשאין הוזקקו וכיון שהותרו לא תצא מהיתרה הראשון. והיינו דקתני אין ממאנין ולא קתני נשואות אין ממאנות. והיינו דאמרינן לקמן (בע"ב) בגמרא אמרו להן בית שמאי פישון הגמל במדה כפושה מדד לפיכך מדדו לו במדה כפושה. ואם איתא דאפילו כי מאנה שלא בפניו אין מיאונה מיאון, וכי מפני שמדד במדה כפושה והיה מאבד פירות נכסיה התירו אשת איש של דבריהם. אלא שמע מינה אם מיאנה מיאנה. והכי איתא בירושלמי (ה"א) דגרסינן התם לפיכך מדדו לו במדה כפושה, וקשיא כי כפושה אלו עושה דבר שלא כשורה שמא מתירין ערוה שלו, אמר רב יצחק הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנשואין על דבית שמאי מיאונה מיאונין, ואיכא למידק דאם כן לארוסות נזקקין להן למאן אפילו לכתחילה, והא תני בר קפרא לעולם יתרחק אדם מג' דברים מן המיאונין ומן הפקדונות ומן הערבות. ולקמן (יבמות קט, א) נמי בגמרא מקשינן מינה על מתניתין דמלמדין את הקטנה שתמאן בו. ואפשר לומר דהכא נמי במיאון דמצוה כדמשני על ההיא בגמרא. אי נמי דהתם לא מקשינן אלא משום דקתני מלמדין את הקטנה, וכיון שצריך להתרחק מן המיאונין היאך מותר לנו ללמדה למאן והיא יושבת לבטח עם בעלה. אבל הכא כשבאה לפנינו למאן אין נמנעין מלהזקק לה, דמה הנאה יש בשנתרחק ממנה, והלא אם אמרה בפני שנים בשוק אי אפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאור ואפילו אמרה כן בפני החנוני כדאיתא בגמרא (קח, א) הלכך אנו נזקקין לה. ומיהו בירושלמי (שם) מצאתי שמקשים אותה דגרסינן התם ובית דין יושבין במיאון לא כן תני ברח משלש והדבק בשלש וכו' תפתר דהוו עסיקין במילי חורי ואתא עובדא קומיהון.

    מדקתני אין ממאנין אלא ארוסותשמעינן דאפילו ארוסה צריכה מיאון. והכי נמי מוכח מדאיבעיא לן בגמרא (קח, א) עמדה ונתקדשה מאי, ואסיקנא דבין עמדה ונשאת בין עמדה ונתקדשה אין לך מיאון גדול מזה. והדר אמרינן ועדיין תיבעי לך אי דאינסיבא מעיקרא או דהוה מיקדשא מעיקרא, ואתינן למיפשט מכלתיה דאבדן דאמרוד כו' ואמר רבי אין לך מיאון גדול מזה. ואמרינן מאי לאו דאינסיבא מעיקרא ודחינן לא דהוו מיקדשן מעיקרא. אלמא מן הארוסין צריכה מיאון. ואמרינן נמי לקמן (שם) איזהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי אוחי. ובגטין פרק התקבל (גיטין סה, א) אמר רבא וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאונין. אבל הרב ר' יהודה בר ברזילי כתב בתשובה לרב אלפסי ז"ל (סי' רסז) זה שאמרה המשנה (להלן בעמוד ב) השיאתה אמה או אחיה לדעתה ולא אמר דקדשתה, דקדושי קטנה אינן כלום ואין קדושין מועילין אלא לאחר הנשואין, ואחר נשואין צריכה למאן ובקדושין לחודייהו אינה צריכה למאן, והרמב"ן נ"ר הראה פנים להעמיד דברי הרב ז"ל דכל הני דמוכחן דארוסה צריכה למאן דוקא בשקבלה היא קדושיה, אבל בשקדשוה אחיה ואמה ואפילו לדעתה אינה מקודשת כלל ואין צריך מיאון, לפי שלא מצינו שתקנו חכמים שליחות לקטן, אבל כשהכניסוה לחופה לדעתה אף על פי שקבלו הם הקדושין, הרי זו צריכה למאן. והיינו מתניתין דקתני שהשיאתה אמה ואחיה ולא קתני שקדשתה אמה ואחיה. והיינו נמי דאמר ר' חנינא בן אנטיגנוס (שם) כל שאינה יכולה לשמור קדושה אינה צריכה למאן, דמשמע שהיא מקבלת אותם וכשהיא מקבלת אותם ויודעת לשמור צריכה מיאון. והא דתניא בגמרא (קח, א) איזהו מיאון כל שאמרו אי אפשי בפלוני בעלי אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי, לאו למימר שהם קבלו אותם, אלא לפי שהיא ממאנת אומרת כן, כלומר הם פתוני לקבל ממנו הקדושין וצ"ת (עיין הגהות בן אריה על הרי"ף כאן לדף לו ע"ב).

    גמראוב"ה מידע ידעי דנשואי קטנה לאו כלום הוא. תמיהא לי מי הזקיקו לשמואל לאוקומי פלוגתייהו במאי דלא סבירא ליה, דהא איהו אית ליה דיש תנאי בנשואין, דהא איהו הוא דאמר (כתובות עב, א) קדשה על תנאי ובעל סתם אינה צריכה הימנו גט, ולא עוד אלא דלשמא יאמרו יש תנאי בנשואין לא חייש, כדמוכח בפרק האשה רבה (לעיל יבמות קז, ב) וכמו שכתבתי שם בשמעתא דמאי הוה ליה למיעבד והוה ליה למימר כאן ובית הלל אין הכי נמי דיש תנאי בנשואין כי היכי דלוקי בית הלל כותיה. ואי נמי למימר ובית הלל לשמא יאמרו לא חיישינן. ונראה לי דהכא לאו תנאי דעל מנת שאין עליך נדרים או מומין כמחלוקת רב ושמואל קאמר, אלא תנאי של רצון בעלמא קאמר וכאלו התנה אם יעכב עליהם המקח אם לא קאמר, דזו ודאי בעילת זנות ואסור לכולי עלמא כנ"ל.

    אמר ר' אושעיא ממאנת למאמרו ואין ממאנת ליזקתופירוש לבית הלל, ולבית שמאי אפילו למאמרו לא ממאנה, אף על גב דממאנה בקדושין דעלמא משום דכיון דלא סגיא דלא אגידה ביה מחמת זיקה מיהת, מאי טעמא תקינו לה רבנן מיאונין לזו, הלכך אפילו למאמרו לא מאנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו לכשתגדיל.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ק״ז עמוד א׳

    מסכת יבמות דף ק״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־263 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מתני' אין ממאנין יתומה שהשיאוה אמה ואחיה אלא מן האירוסין:

    בבעל אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם אינה יוצאת במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:

    אין בנות ישראל הפקר ואפי' מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן אלא ממאנת בזה ותמתין מלארוס לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין גמורים ולא תצא עוד משני במיאון:

    ותמאן בראשון ותנשא. ובגמרא פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא:

    גמ' מ"ט דב"ש דאמרי נשואה לא ממאנה הא קטנה היא:

    לפי שאין תנאי מועיל בנישואין של גדולה ואפי' הוה ליה תנאה בשעת קדושין אחולי אחליה בשעת ביאה וחופה וחיילא להו קדושין קמאי ואי אמרת נשואה קטנה תמאן לא ידעי אינשי דמשום קטנות הוא אלא אמרי תנאה ה"ל בנישואין ואתו למימר יש תנאי בנישואי גדולה:

    נכנסה לחופה כו' מאי איכא למימר לב"ש אמאי לא ממאנת דקאמרי אין ממאנין אלא ארוסות ומשמע לאפוקי נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי הבעל דנפקא לה מכלל ארוסה:

    לפי שאין תנאי מועיל בחופה ואי אמרת קטנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה תמאן אמרי תנאה הוה להו ואתי למימר יש תנאי בחופה:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 107a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    בית שמאי אמר רב יהודה אמר שמואל מ"ט דב"ש לפי שאין תנאי בנישואין - תימה דבפ' המדיר (כתובות עג. ושם) גבי קדשה על תנאי וכנסה סתם קאמר שמואל דאין צריכה גט ומוקי אביי פלוגתייהו בבעל דמפרש טעמא דרב שאין אדם בועל בעילתו בעילת זנות אלמא אפילו בבעל לשמואל יש תנאי בנישואין וב"ה נמי לא פליגי אלא משום דסברי דליכא למיגזר דמידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו אבל הא מודו דאין תנאי בנישואין וריב"ן הגיה כאן אמר רב יהודה אמר רב ואר"י מ"מ תיקשה לרבא דאמר התם (דף עג:) בטעות אשה גרידתא מודה רב דיש תנאי בנישואין ועוד דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה קאמר הכא דאין תנאי בחופה ונראה לר"י דאביי לא היה מפרש טעמא דב"ה משום דמידע ידעי כו' אלא משום דיש תנאי בנישואין וסוגיא דהכא כעולא אמר ר' אלעזר דאמר התם המקדש על תנאי ובעל ד"ה צריכה הימנו גט דאין תנאי בנישואין וגרס הכא אמר רב יהודה אמר רב דלשמואל בנכנסה לחופה ולא נבעלה יש תנאי והא דאמר אביי לעיל בס"פ האשה רבה (יבמות דף צה:) גבי פלוגתא דרב ושמואל דיבמה הרי היא כאשת איש דאמר אביי לחד לישנא דשמואל אדר' יצחק נפחא קאי דמפרש מילתיה דרבי יוסי משום דאין תנאי בנישואין לאו משום דלא מהני תנאה קאמר אלא משום דאין רגילות שיהו נשואין מתבטלין מחמת תנאי שהיה בקדושין דרגילות הוא או שיודע וימנע מלישא או גמרי ומחלי אהדדי בשעת נישואין וכן צריך לפרש ע"כ הא דקאמר שמואל אינה כא"א דבקדושין איירי ובקדושין כ"ע מודו דיש תנאי והר' חיים היה מפרש הא דהכא נמי בענין זה וה"פ לפי שאין תנאי בנישואין פירוש אין רגילות שיתבטלו נישואין מחמת שום תנאי ואי אמרת נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי בנישואין בתמיה וכי יעלה על לב לומר שמחמת תנאי נתבטלו הא אין רגילות מחמת קדושי קטנה נמי לא ידעי אלא יאמרו דאשת איש יוצאה בלא גט:

    טעמא דב"ש לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקשה לר"י דבפ' הזורק (גיטין דף פא. ושם) גבי המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דאמרי ב"ש אינה צריכה הימנו גט ומפרש בגמרא טעמא דסברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואין לנו לחוש שקדשה בביאה אלא בא עליה בלא קדושין ותירץ דשאני התם דכיון דגירשה ונתייחד עמה גלי אדעתיה שבעילתו בעילת זנות אבל הכא שהיה מתחלה דרך נישואין או בעלמא שאין הוכחה אין לנו לומר שיעשה בעילתו בעילת זנות:

    דאי אמרת תמאן שמיט ואכיל להו וא"ת והאמר בפ' המפקיד (ב"מ לט.) המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה כמוציא על נכסי אחר דמי וישלמו לו מה שהוציא וא"כ לא יפסיד כלום במיאונה ואר"י דמ"מ שמיט ואכיל אפי' הזמורות וגוף הקרקע אם כילה דא"צ לשלם אע"פ שאכל שלא כדין כדמוכח בכתובות בס"פ אלמנה (דף קא. ושם) דאמר שמואל אמתניתין ולא בלאות לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל יש לה הוי בה רב פפא אהייא אילימא אממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי שקלה ואי דליתנהו אידי ואידי לית לה ואיירי בהנך שכילה שלא כדין שכילה גם את הקרן דאי בהני שכילה כדין א"כ היכי מסיק גבי איילונית אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה דישלם פירות נכסי מלוג ולמה ישלם הפירות כיון שאכלם כדין אלא ודאי מיירי בפירות שאכלם שלא כדין כיון דליתנהו בעין לא ישלם ולכך קאמר שפיר דשמיט ואכיל פרי כיון שלא ישלם כלום:

    תרוייהו ניחא להו כו' ה"ג בפר"ח תרוייהו ניחא להו דליפוק עלייהו קלא דאישות ולא גרסינן ניחא ליה דלדידה נמי ניחא לה כדאמרי' (גיטין דף מט:) יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ואמרי' נמי (קדושין מא.) טב למיתב טן דו:

    Tosafot on Yevamot 107a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות פירוש אין נזקקין למיאון לנשואות ואף על פי שמאנה בפנינו אין כותבין לה גט מיאון להתירה. אבל אם הוזקקו להן וכתבו להן אף על פי שאינן רשאין הוזקקו וכיון שהותרו לא תצא מהיתרה הראשון. והיינו דקתני אין ממאנין ולא קתני נשואות אין ממאנות. והיינו דאמרינן לקמן (בע"ב) בגמרא אמרו להן בית שמאי פישון הגמל במדה כפושה מדד לפיכך מדדו לו במדה כפושה. ואם איתא דאפילו כי מאנה שלא בפניו אין מיאונה מיאון, וכי מפני שמדד במדה כפושה והיה מאבד פירות נכסיה התירו אשת איש של דבריהם. אלא שמע מינה אם מיאנה מיאנה. והכי איתא בירושלמי (ה"א) דגרסינן התם לפיכך מדדו לו במדה כפושה, וקשיא כי כפושה אלו עושה דבר שלא כשורה שמא מתירין ערוה שלו, אמר רב יצחק הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנשואין על דבית שמאי מיאונה מיאונין, ואיכא למידק דאם כן לארוסות נזקקין להן למאן אפילו לכתחילה, והא תני בר קפרא לעולם יתרחק אדם מג' דברים מן המיאונין ומן הפקדונות ומן הערבות. ולקמן (יבמות קט, א) נמי בגמרא מקשינן מינה על מתניתין דמלמדין את הקטנה שתמאן בו. ואפשר לומר דהכא נמי במיאון דמצוה כדמשני על ההיא בגמרא. אי נמי דהתם לא מקשינן אלא משום דקתני מלמדין את הקטנה, וכיון שצריך להתרחק מן המיאונין היאך מותר לנו ללמדה למאן והיא יושבת לבטח עם בעלה. אבל הכא כשבאה לפנינו למאן אין נמנעין מלהזקק לה, דמה הנאה יש בשנתרחק ממנה, והלא אם אמרה בפני שנים בשוק אי אפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאור ואפילו אמרה כן בפני החנוני כדאיתא בגמרא (קח, א) הלכך אנו נזקקין לה. ומיהו בירושלמי (שם) מצאתי שמקשים אותה דגרסינן התם ובית דין יושבין במיאון לא כן תני ברח משלש והדבק בשלש וכו' תפתר דהוו עסיקין במילי חורי ואתא עובדא קומיהון.

    מדקתני אין ממאנין אלא ארוסות שמעינן דאפילו ארוסה צריכה מיאון. והכי נמי מוכח מדאיבעיא לן בגמרא (קח, א) עמדה ונתקדשה מאי, ואסיקנא דבין עמדה ונשאת בין עמדה ונתקדשה אין לך מיאון גדול מזה. והדר אמרינן ועדיין תיבעי לך אי דאינסיבא מעיקרא או דהוה מיקדשא מעיקרא, ואתינן למיפשט מכלתיה דאבדן דאמרוד כו' ואמר רבי אין לך מיאון גדול מזה. ואמרינן מאי לאו דאינסיבא מעיקרא ודחינן לא דהוו מיקדשן מעיקרא. אלמא מן הארוסין צריכה מיאון. ואמרינן נמי לקמן (שם) איזהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי אוחי. ובגטין פרק התקבל (גיטין סה, א) אמר רבא וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאונין. אבל הרב ר' יהודה בר ברזילי כתב בתשובה לרב אלפסי ז"ל (סי' רסז) זה שאמרה המשנה (להלן בעמוד ב) השיאתה אמה או אחיה לדעתה ולא אמר דקדשתה, דקדושי קטנה אינן כלום ואין קדושין מועילין אלא לאחר הנשואין, ואחר נשואין צריכה למאן ובקדושין לחודייהו אינה צריכה למאן, והרמב"ן נ"ר הראה פנים להעמיד דברי הרב ז"ל דכל הני דמוכחן דארוסה צריכה למאן דוקא בשקבלה היא קדושיה, אבל בשקדשוה אחיה ואמה ואפילו לדעתה אינה מקודשת כלל ואין צריך מיאון, לפי שלא מצינו שתקנו חכמים שליחות לקטן, אבל כשהכניסוה לחופה לדעתה אף על פי שקבלו הם הקדושין, הרי זו צריכה למאן. והיינו מתניתין דקתני שהשיאתה אמה ואחיה ולא קתני שקדשתה אמה ואחיה. והיינו נמי דאמר ר' חנינא בן אנטיגנוס (שם) כל שאינה יכולה לשמור קדושה אינה צריכה למאן, דמשמע שהיא מקבלת אותם וכשהיא מקבלת אותם ויודעת לשמור צריכה מיאון. והא דתניא בגמרא (קח, א) איזהו מיאון כל שאמרו אי אפשי בפלוני בעלי אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי, לאו למימר שהם קבלו אותם, אלא לפי שהיא ממאנת אומרת כן, כלומר הם פתוני לקבל ממנו הקדושין וצ"ת (עיין הגהות בן אריה על הרי"ף כאן לדף לו ע"ב).

    גמרא וב"ה מידע ידעי דנשואי קטנה לאו כלום הוא. תמיהא לי מי הזקיקו לשמואל לאוקומי פלוגתייהו במאי דלא סבירא ליה, דהא איהו אית ליה דיש תנאי בנשואין, דהא איהו הוא דאמר (כתובות עב, א) קדשה על תנאי ובעל סתם אינה צריכה הימנו גט, ולא עוד אלא דלשמא יאמרו יש תנאי בנשואין לא חייש, כדמוכח בפרק האשה רבה (לעיל יבמות קז, ב) וכמו שכתבתי שם בשמעתא דמאי הוה ליה למיעבד והוה ליה למימר כאן ובית הלל אין הכי נמי דיש תנאי בנשואין כי היכי דלוקי בית הלל כותיה. ואי נמי למימר ובית הלל לשמא יאמרו לא חיישינן. ונראה לי דהכא לאו תנאי דעל מנת שאין עליך נדרים או מומין כמחלוקת רב ושמואל קאמר, אלא תנאי של רצון בעלמא קאמר וכאלו התנה אם יעכב עליהם המקח אם לא קאמר, דזו ודאי בעילת זנות ואסור לכולי עלמא כנ"ל.

    אמר ר' אושעיא ממאנת למאמרו ואין ממאנת ליזקתו פירוש לבית הלל, ולבית שמאי אפילו למאמרו לא ממאנה, אף על גב דממאנה בקדושין דעלמא משום דכיון דלא סגיא דלא אגידה ביה מחמת זיקה מיהת, מאי טעמא תקינו לה רבנן מיאונין לזו, הלכך אפילו למאמרו לא מאנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו לכשתגדיל.

    Rashba on Yevamot 107a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    בש"א בב"ד פירוש בבית דין סמוכים וקשה לי אמאי עדיף מיאון מגט גמור דעלמא דאיתיה אפילו בהדיוטות כדאיתא בעובדא דרב יוסף דהוה מעשה הגט וכדחזי' מעשים בכל יום וי"ל דשורת הדין אפי' בגיטי' בעי' מומחי' מדאוריתא כדכתיב אלא דמשום תקנתא דעלמא והוי מילתא דשכיח' עבדי שליחותיהו הילכך סברי ב"ש דהכא תהוי תקנתא טפי לנשואיהון של קטנות דלא נעביד שליחותיהו ויהא סבה למעט מיאוני' וב"ה סברי דלית לן לאחמורי טפי מגיטין של תורה:

    איזו היא קטנה שצריכ' למאן כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה איכא מדרבנן דדייקי ז"ל דקתני השיאוה דדוקא נשואין תקון רבנן ליתומה אבל לא קדושי' לחוד וק"ל טובא עלייהו דהא תנן אין ממאנים אלא ארוסות וב"ה אומרים ארוסות ונשואות אלמא ארוסות צריכו' מיאון לד"ה ואמרי' בפ' התקבל וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון ואמרי' לקמן איזהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בקדושי' שקדשוני אמי ואחי ואמרי' לקמן גבי קטנה שעמדה ונתקדשה לאחר דקידושיה הן מיאוניה דאי קדש מעיקרא או אינסיב' מעיקרא אלמא כיון דאי קדש מעיקרא בלחוד צריכה מיאון ויש מתרצין לפי שיטה זו דכל הני דאמרי' דצריכה מיאון מיירי כשקבלה היא קדושיה אבל ע"י אמה ואחיה לא תקנו לה אלא נשואין כדקתני הכא והא דאמרי' אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי הכי קאמרה אי אפשי בקדושין שגרמו לי לקבל אמי ואחי א"נ דהתם נשואין איכא אלא דנקט קדושי' שהיו בתחלה וכל זה דוחק והא דקתני לדעתה לאו למעוטי בעל כרחה דהא פשיטא אלא לומר שיודיעוה ענין הדבר ותתרצ' ובירושלמי איזהו לדעתה עבדי' לה ניגון ומלבשין לה קוזמריא מדברין לה גבה ע"כ:

    השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן יש שפי' אינה צריכה למאן אלא הולכת ונשאת למי שתרצה בלא שום מיאון ואינו נכון דאפי' וכשהשיאוה לדעת' ג"כ כל שעמד ונשאת הן מיאונה כדאי' לקמן אלא ה"פ אינה צריכה למאן שאינה כאשתו כלל ליורשה וליטמא לה ולשאר הדברים:

    גמרא מסר האב לשלוחי הבעל פרש"י ז"ל מסר האב לאו דוקא דהא משקבל אביה קדושין לא נפקא במיאון ואין מיאון אלא ביתומה שהשיאוה אמה ואחיה אלא הכא הכי קאמר מסר האב לשלוחי הבעל דקיימא לן בעלמא דנשואין הוו דכוותא הכא שמסרוה אחיה לשלוחין הוו נשואין לב"ש מא"ל ע"כ ונראה מדברי רבי' ז"ל דיתומה בחיי האב שאין לאביה רשות בה לא תקון לה רבנן נשואי' ע"י אביה וכן נר' עוד מדבריו ז"ל דקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והיא יתומה בחיי האב והחזירה שאין חזרתה חזרה גמורה דקדושי חזרה אינם כלום הואיל ופקעו זכות אב והיא אין לה יד והויא כגרושה ועומדת ע"כ וי"מ דיתומה בחיי האב תקון לה נמי רבנן נשואין דרבנן למיאון והיינו דתני לקמיה שאין חזרה אלא מדרבנן וגרושה גמורה היא מן התורה והיינו דאמרי' הכא מסר האב לשלוחי הבעל דנקטי' לה ביתומה בחיי האב:

    אמר רב הושעיא ממאנת למאמרו ואינה ממאנת לזיקתו פי' הא דקתני ב"ה שממאנת ביבם דוקא למאמרו שאינה צריכה גט למאמרו אבל אינה ממאנת לזיקתו להפטר מחליצה ומפ' טעמא דב"ה ואזיל וא"ת א"כ לב"ש אינה ממאנת אפי' למאמרו ואמאי עדיפא מארוסה דעלמא שממאנת בו וי"ל דסברי ב"ש דכיון דאכתי אגידא ביה מחמת זיקה לא תקון לה רבנן מיאון:

    מאמר דמדעתא מצי עקרה זיקה דבע"כ לא מצי עקרה וא"ת אדרבה איפכא מסתברא וי"ל דה"ק דמאמר דמדעת' הוה כיון דקטנה היא שאין דעתה שלם אתא דבור ומבטל דבור אבל זיקה דבע"כ אתיא לאו כל הימנה לעקרה:

    והרי ביאה דבע"כ ומצי עקרה פי' שאעפ"י שנשאת ליבם יוצאה במיאון ואעפ"י דבע"כ ביבמה גמורה דעלמא וא"ת כיון דבת מיאון היא לא שייך בע"כ. וי"ל דכיון דסבירא לן השתא שאין ממאנת לזיקתו לצאת בלא חליצה היא הנותנת ג"כ שתתייבם בע"כ כיבמה דעלמא דאורייתא וי"מ דה"ק דמשכחת לה בביאה בע"כ כגון שהיתה ישנה או שנתקע בה פתע פתאום א"נ שהיא רוצה ביבם אלא שאינה מתרצית באותה ביאה:

    Ritva on Yevamot 107a · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    מאירי

    בעזר הצור:

    בית שמאי אומרין וכו' זה הפרק העיקר בו לבאר עניני החלק השני ר"ל הלכות מיאון אלא שנתגלגל בקצת עניני החלק הראשון ר"ל הלכות יבום וחליצה ובקצת עניני החלק הרביעי באיסורי ביאה והוא שמצד שהמיאון הוא בנשואי הקטנה שאינם נשואין גמורין נתגלגל לבאר בקטנה שגירשה והחזירה אם מותרת ליבם ובשני אחים נשואים שתי קטנות ומת בעלה של אחד מהם שתצא האחרת משום אחות אשה וכיוצא באלו בעניני איסורי ביאה וכן במי שיש לו נשים רבות קטנות או חרשות או חרשת ופקחת וכן קטנה וגדולה היאך דינם בעניני יבום וחליצה וכיוצא בענינים אלו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון אי זו ראויה למאן או צריכה למאן ואיזו אינה יכולה למאן או אינה צריכה למאן וכיצד ממאנת ובמי ממאנת השני אם אחר שמיאנה נשאר ביניהם שום סרך נשואין ליאסר בקרובות אם לאו ואם מותרת לחזור לו וכן אם גירשה בגט מה דינה השלישי במה שנתגלגל בענין איסורי ביאה במגרש אשה והחזירה אם מותרת ליבם ובשני אחים נשואים שתי אחיות קטנות ומת אחד מהם אם תצא משום אחות אשה הרביעי במה שנתגלגל בו בעניני יבום וחליצה במי שהיה נשאוי שתי קטנות או שתי חרשות או פקחת וחרשת או גדולה וקטנה או קטנה וחרשת וכן כיוצא באלו כיצד דנין בהם ליפטר או ליפסל אחת בביאתה או חליצתה של חברתה החמשי ביבם קטן שבא על יבמה קטנה או גדולה כיצד דנין בה הששי כשיש מחלוקת ביניהם שהיא אומרת שאינה יכולה להתיבם לו כגון שאמרה פסלני בגט או שנדרה הנאה מיבמה כיצד דנין בה זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר בית שמאי אומרין אין ממאנין אלא ארוסות בית הלל אומרין ארוסות ונשואות ב"ש אומרין בבעל ב"ה אומרין בבעל וביבם ב"ש אומרין בפניו ושלא בפניו ב"ש אומרין בב"ד ב"ה אומרין ושלא בב"ד אמרו בית הלל לב"ש ממאנת והיא קטנה אפילו ארבעה חמשה פעמים אמרו להן ב"ש אין בנות ישראל אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותנשא אמר הר"ם בפני בית דין בפני ג' מומחין ומאמר בית הלל שלא בבית דין ירצו בזה ג' ואע"פ שלא יהיו מומחין ופסק אין מיאון בשנים ואמר עד שתגדיל ותמאן ותנשא לאלתר ובאה הוא"ו במקום זה אולם שתמאן ותתארס והיא קטנה הנה לא יתירו זה ב"ש שאי אפשר בהן המאון שנית לפי שאצלם אין ממאנין אלא ארוסות כמו שקדם מדבריהם:

    אמר המאירי אין ממאנין אלא ארוסות כלומר אין נזקקין בקטנה שהשיאוה אמה ואחיה למיאון אלא בשנתקדשה לבד הא משנשאת אין נזקקין למיאוניה ופירשו הטעם בגמרא שאין אדם רוצה שיטרח בסעודה ושאר הוצאות להפסד ואם תאמר שיכולה למאן מימנע ולא נסיב ומכל מקום לא אמרוה בית שמאי אלא לכתחלה ר"ל שאע"פ שמיאנה בפנינו אין נזקקין לכתוב לה גט מיאון להתירה הא אם הוזקקו והתירוה הותרה וכל שכן אם נשאת ולשון ממאנין מוכיח כן שהוא בנוי על שם זכרים והוא פועל יוצא לבית דין על דרך מה שאמרו ק"ו א' ממאנין אע"פ שאין מכירין ואלו היה חוזר להן היה אומר אין ממאנות אלא ארוסות בלשון נקבה ואף אתה למד דבר זה ממה שאמרו למטה בענין מיאון שלא בפניו שהקשו בית הלל לבית שמאי מפישון הגמל שמיאנה אשתו נשואה ושלא בפניו והשיבו בית שמאי פישון הגמל במדה כפושה מדד לפיכך מדדו לו במדה כפושה כלומר שהיה מתנהג עמה בפחיתות ומכלה נכסי מלוג שלה והתירוה למאן אע"פ שנשואה היתה ושלא בפניו ואלמלא שאם הוזקקו והתירו הותרה מה הועילו בתשובתם ומפני שמדד במדה כפושה נתיר אנו אשת איש של דבריהם אלא שאם מיאנה מיאנה ולפישון הגמל מתוך שהיה עושה שלא כהוגן מדדו לו כמדתו והתירוה לכתחלה ודבר זה נזכר הוא בהדיא בתלמוד המערב בענין פישון הגמל אלו העושה דבר שלא כשורה שמא מתירין ערוה שלו אלא הדא אמרה אף על דעת בית שמאי עברה ומיאנה מן הנשואין מיאוניה מיאונין:

    ובית הלל אומרין אפילו נשואות ואין חוששין לדילמא מימנעי דתרויהו ניחא להו דליפוק עליהו שמא דאישות ולא מימנעי והילכך נזקקין בין לנשואות בין לארוסות והלכה כבית הלל ולפי דרכך אתה למד שאף הארוסה צריכה למאן וכן נראה בגמרא במה שאמרו בה דהוו מיקדשן מעיקרא וכן שאמרו איזהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי וכן בשמועת שלש מדות בקטן שבמסכת גיטין ס"ה א' אמרו וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון ר"ל להצריכה מיאון ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבו בתשובת שאלה שקטנה שקדשוה אמה ואחיה אין צריכה מיאון וממה שאמרו במשנה שלמטה אי זו היא קטנה שצריכה למאן קטנה שהשיאוה אמה ואחיה ולא אמר שקדשוה וקצת גדולי הדורות סבורים להכריע כדי לישב שאר השמועות שכל שקבלה היא קדושיה צריכה מיאון אבל אם קבלום אמה ואחיה אף לדעתה אין צריכה מיאון שלא תקנו שליחות לקטן אבל כשהשיאוה ר"ל שהכניסוה לחפה לדעתה אע"פ שהם קבלו הקדושין צריכה למאן והיינו דקתני שהשיאוה והיינו נמי דאמר ר' חנינא בן אנטיגנוס כל שאינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה למאן דמשמע שהיא בעצמה קבלתם וכשהיא יודעת לשמור צריכה מיאון אלא שעדיין קשה לפרש זו שאמרו אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי שמשמען של דברים שהם קבלו הקדושין בשבילה ואעפ"כ צריכה מיאון אלא שהם מפרשין כאלו אומרת אי אפשי בקדושין שפתוני אמי ואחי לקבלם ומכל מקום תמה הוא היאך נדחוק עצמנו להתיר דבר שלא נאמר בתלמוד בפירוש וכן צריך לדקדק שמאחר שאף לבית שמאי בנשואות אם הוזקקו הוזקקו אלמא לבית הלל מיהא שהלכה כמותם נזקקין לכתחלה ואף במיאון של רשות שהרי סתמא קתני לה והרי הקשו למטה על משנת מלמדין אותה שתמאן ממה שאמרו לעולם יתרחק אדם מן המיאונין עד שהוצרך לתרצה במיאון של מצוה ואם תאמר שאף זו במיאון של מצוה הא סתמא קתני אלא איפשר שלא נאמר להתרחק מהם אלא שלא להשתדל בכך על הדרך שאמרו מלמדין את הקטנה שתמאן אבל כל שבאים לפנינו אין נמנעין מלהזקק להם שהרי אם אנו נמנעין אף היא אומרת בפני שנים שבשוק ודיה ומכל מקום בתלמוד המערב הקשוה בלשון זה ובית דין יושבין במיאונין והא תני ברח משלשה דברים מן המיאונין וכו' ותירצו בה תפתר דהוו עסקין במילא אחרי ואתא עובדא קומיהון ולענין פסק למדת עכשו שממאנין אף לנשואות אלא שאין משתדלין בכך אלא לדבר מצוה ולתלמוד המערב אין נזקקין לכתחלה אלא שאם נזדמן כן לפנינו נזקקין להם ושאף הארוסה צריכה מיאון ולדעת קצת דוקא בקבלה היא קדושיה:

    ואחר כך חזרו וחלקו בענין אחר שבמיאון והוא שלבית שמאי אין ממאנת אלא בבעל ולאו בעל דוקא שהרי לבית שמאי אין ממאנין אלא ארוסות אלא לארוס קאמר ומצינו כיוצא בו כתובות נ"ז א' נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה וכן בנדרים ס"ח א' לגבי ארוס אמרו בעל מיקלש קליש ולאו מיגז גייז כך פירשוה רוב מפרשים ולדעתי בעל דוקא ולשיטה שכתבנו שאף לבית שמאי אם מיאנה בבעל והוזקקו לה הותרה ואמר דוקא בבעל אבל אם מת ונזדקקה ליבם אי איפשר לה למאן ביבם דנשואין דבעל דמדעתה מציא עקרא זיקה דיבם לא מציא עקרא ובית הלל סוברים אף ביבם ופירשו בגמרא שלא סוף דבר שממאנת למאמרו אם קדשה ואינה צריכה גט אלא אף לזיקתו כלומר שאינה צריכה חליצה והלכה כבית הלל:

    וחזרו וחלקו בענין זה שבית שמאי אומרים דוקא בפניו כלומר שאין נזקקין למיאוניה אלא בפני הבעל שמא אלו היה הבעל כאן היתה בושה ממנו ולא תמאן ובית הלל אומרים אף שלא בפניו דגלויי מילתא בעלמא הוא ומה לי בפניו מה לי שלא בפניו והלכה כבית הלל ואף בזו לא אמרוה בית שמאי אלא לכתחלה כמו שיתבאר מזו שכתבנו בפישון הגמל:

    וחזרו וחלקו בה שבית שמאי אומרים דוקא בבית דין ובית הלל סוברים אף שלא בבית דין ופירשו בגמרא שאף בית הלל מצריכין לשלשה אלא שבית שמאי מצריכין לבית דין מומחין אבל הדיוטות אין בקיאין בדרישות וחקירות ויבאו לטעות להתיר אף בהשיאה אביה ובית הלל סוברים אפילו הדיוטות ואין חוששין לבית דין טועין ובזו אין הלכה כאחד מהם אלא אף לבית דין הדיוטות אין אנו צריכין אלא שתמאן בפני שנים אפילו הדיוטות ודיה ולענין ביאור מיהא יש שואלין לבית שמאי אם כן היכא דליכא מומחין אין מיאון ואם כן בזמן הזה מיהא מיאון בטל ופירשו שבזמן הזה או כל היכא דליכא מומחין עבדינן שליחותייהו וכדאיתמר גבי גיטין בפרק המגרש הא כל דאיכא מומחין צריך מומחין ולבית הלל אפילו במקום מומחין כשר בהדיוטות:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Yevamot 107a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוספות בד"ה אמר רב יהודה אמר שמואל כו' ונראה לר"י דאביי לא היה מפרש טעמא דב"ה כו' אלא משום דיש תנאי בנשואין כו' וגרס הכא אר"י אמר רב דלשמואל בנכנסה לחופה ולא נבעלה יש תנאי עכ"ל פי' לדבריהם דאביי דמוקי פלוגתייהו בבעל ולמאי דמוקי לה רבה פלוגתייהו בב' נשים אבל באשה אחת מודה רב דיש תנאי בנשואין כמ"ש התוס' לעיל דאע"ג דקאמר התם איתיביה אביי לרבה כו' אינו דומה דפליג אביי עליה דהא משני ליה רבה התם שפיר ואביי לא פליג התם אלא אדעולא דמוקי פלוגתייהו בנכנסה לחופה ולא בעל כדאיתא התם והשתא הכא כיון דבאשה אחת קמיירי אי נמי דגרסינן הכא אמר רב כמ"ש התוספות שפיר מפרש אביי טעמא דב"ה משום דיש תנאי בנשואין ומהרש"ל כתב בזה דרך רחוק ודחוק בלשון התוספות ואין להאריך:

    בא"ד וה"ר חיים היה מפרש הא דהכא נמי בענין זה כו' וכי יעלה על לב לומר שמחמת התנאי נתבטלו הא אין רגילות כו' עכ"ל ואע"ג דקידושין נמי אינן רגילין להתבטל מחמת תנאי כמו שהוכיחו התוספות מדקאמר שמואל אינה כא"א דבקידושין איירי מ"מ הם רגילים יותר להתבטל מהנשואין ומש"ה במיאון ארוסות הכא אף אם לא ידעי דמחמת קידושי קטנות יצאה במיאון מ"מ לא יאמרו דא"א יוצאה בלא גט אלא יתלו הדבר שנתבטלו הקידושין מחמת תנאי שהם רגילין קצת להתבטל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yevamot 107a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    תוד"ה אמר רב יהודה וכו' ועוד אפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה וכו' ר"ל ולאביי נכנסה לחופה ולא נבעלה לכ"ע יש תנאי אפילו לרב דהא אביי מפרש טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וזה לא שייך כ"א בנבעלה:

    בא"ד ונראה לר"י דאביי לא מפרש טעמא דב"ה וכו' אלא לפי שאין תנאי בנישואין וכו'. הא דנקטי התוס' דטעמא דב"ה לפי שאין תנאי בנשואין לאביי היינו לפום ריהטא אי גריס הכא אמר רב יהודה אמר שמואל כגירסת הספרים שלפנינו קודם שיקשה מנכנסה לחופה ולא נבעלה אבל לפי מסקנת התוס' דצריכין למימר דאפילו אי אתיא סוגיא דהכא כעולא דלא פליגי רב ושמואל אלא בלא נבעלה על כרחך אי גרסי' הכא אמר רב יהודה אמר שמואל יקשה עלינו מנכנסה לחופה ולא נבעלה דהא בלא נבעלה פליג שמואל וס"ל דיש תנאי וע"כ צריך לגרוס הכא כגירסת הריב"ן דגריס אמר רב יהודה אמר רב דרב ס"ל דאפילו בלא נבעלה אין תנאי לפי סברת עולא כמבואר שם פרק המדיר בתוס' לפי זה גם לאביי צריך לומר דטעמא דב"ה בנשואה משום דמידע ידעי ולא משום דיש תנאי דהא לרב ס"ל אין תנאי בנשואין דהיינו בנבעלה אלא בנכנסה לחופה ולא נבעלה הוי טעם דב"ה משום דיש תנאי בחופה לפי סברת אביי אליבא דרב ודו"ק:

    Maharam on Yevamot 107a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ק״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־263 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ בית שמאי אומרים: אין ממאנין אלא…״

    2. קטע 29 מילים

      נפתחת ב״ב"ש אומרים: בבעל ולא ביבם, וב"ה אומרים:…״

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״ב"ש אומרים: בפניו, ובית הלל אומרים: בפניו…״

    4. קטע 426 מילים

      נפתחת ב״אמרו להם ב"ה לבית שמאי: ממאנת והיא…״

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    6. קטע 611 מילים

      נפתחת ב״נכנסה לחופה ולא נבעלה, מאי איכא למימר?…״

    7. קטע 710 מילים

      נפתחת ב״מסר האב לשלוחי הבעל, מאי איכא למימר?…״

    8. קטע 823 מילים

      נפתחת ב״ובית הלל: מידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן…״

      חכמים: רב יוסף, רבה.

    9. קטע 935 מילים

      נפתחת ב״נכנסה לחופה ולא נבעלה, מאי איכא למימר?…״

    10. קטע 1045 מילים

      נפתחת ב״רב פפא אמר: טעמא דב"ש משום פירי,…״

      חכמים: רב פפא, רבה.

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: היינו טעמא דב"ש שאין אדם…״

      חכמים: רבא.

    12. קטע 1229 מילים

      נפתחת ב״ב"ש אומרים בבעל וכו'. אמר רבי אושעיא:…״

      חכמים: רבי אושעיא, רב חסדא.

    13. קטע 134 מילים

      נפתחת ב״והרי ביאה, דבעל כרחה,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף ק״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026