ליחוש דלמא בגיטא אתאי - אי טעמא דר"א לאו משום דצרה מעידה לחברתה הוא אלא משום דלא מקלקלא נפשה ניחוש דלמא הא בגיטא אתאי והחביאה גיטה ואמרה מת בעלי וכדי שתנשא גם צרתה ואיהי לא מקלקלא דבשלמא במתני' היכא דנתייבמו ליכא למימר הכי דאי נמי בגיטא אתאי איקלקלא שנשאת לאחי בעלה אבל לשוק ליחוש:

דאינסיב לכהן - דאי אתי בעלה ומיבעי לה לאחוויי גיטא מיפסלא אכהן ונפקא:

מתני' אין מעידים - על האיש שמת אא"כ ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל לא ראוהו בפרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא את אשתו שמא אין הוא:

ואפי' ראוהו מגוייד - לשון גודו אילנא (דניאל ד׳:י״א) מנותח ומלא פצעים וחבורות חרב:

או צלוב - על הצליבה או חיה דורסתו ואוכלת בו:

אין מעידין - עד שיראו שתצא נפשו:

ואין מעידים אלא עד ג' ימים - אם ראוהו בתוך ג' ימים למיתתו מעידין עליו אבל אם לא ראוהו עד לאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנו מראית פניו ואין זה שהם סבורים:

רבי יהודה בן בבא אומר לא כל האדם כו' - יש לך אדם שממהר להנפח משאר אדם כגון אדם שמן ויש לך מקום שחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנות ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח. ובגמ' בעי לחומרא פליג או לקולא פליג:

גמ' פדחת - מצח:

הכרת פניהם ענתה בם - העידה בם. אלמא אין עדות בשאר הגוף אלא בהיכר פנים:

קירא - שעוה:

דבק בבלייתא - הדביקה במעט מטלית בלויה:

בלייתא - בגד בלוי:

באפותיה - במצחו:

מצאו קשור - המביא גט לאשה ואבד הימנו:

בין כליו - בין כלי ביתו ומכיר את הכיס ואת הטבעת שהן שלו כשר ולא חיישינן דלמא האי כיס והאי טבעת דאיניש אחרינא הוה והאי גט אחר הוא. אלמא סמכינן אסימנא דאית ליה בכיס ובארנקי ואפי' למישרי איסור אשת איש דאורייתא אלמא סימנין דאורייתא:

שומא - ורוא"ה:

סימנין דאורייתא - אף השמלה בכלל היתה כו' בפ' ואלו מציאות (ב"מ דף כז.):

בן גילו - שנולד בפרק אחד ובמזל אחד ור"א בן מהבאי סבר אין שומא מצויה בבן גילו:

להשתנות - ממראה:

סימנין דרבנן - ולא דריש אף השמלה לסימן אלא לתובעין דהתם פלוגתא היא:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

יבמות 120 עמוד א

1לאנסובי לצרה מקמי דידה: אי אמרת צרה מעידה לחברתה, אף על גב דלא אינסיב מנסבינן לה לצרה. אי אמרת משום דהיא לא מקלקלא נפשה, אינסיב מנסבינן לה לצרה, אי לא אינסיב לא מנסבינן לה.

2מאי? תא שמע, ר' אלעזר אומר: הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם. אי אמרת בשלמא דהיא לא מקלקלא נפשה היינו דכי אינסיב, מנסבינן לה,׃

3אלא אי אמרת משום דצרה מעידה לחברתה אף על גב דלא אינסיב נמי! אלא שמע מינה טעמא דרבי אלעזר משום דאינסיב הוא, ולא מקלקלא נפשה.

4רבי אלעזר לדבריהם קאמר להו: לדידי, צרה מעידה לחברתה, ואף על גב דלא אינסיב מנסבינן לה. אלא לדידכו, אודו לי מיהת דהיכא דאינסיב מנסבינן לה, משום דהיא לא מקלקלא נפשה. ורבנן, (שופטים טז, ל) ״תמות נפשי עם פלשתים״ הוא דקעבדה.

5ת"ש האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאה ואמרה: ״מת בעלי״ תנשא ותטול כתובתה, וצרתה אסורה. ר' אלעזר אומר: הואיל והותרה היא הותרה נמי צרתה. אימא: הואיל והותרה ונשאת.

6וליחוש דלמא בגיטא אתאי, והאי דקאמרה הכי לקלקלא לצרה היא מיכוונה!

7אי דאינסיב לישראל הכי נמי. הכא במאי עסקי' דאינסיב לכהן.

מתני׳ · משנה

8אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד שתצא נפשו. ואפי' ראוהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת בו אין מעידין אלא עד ג' ימים.

9ר' יהודה בן בבא אומר: לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין.

גמ׳ · גמרא

10תנו רבנן: פדחת ולא פרצוף פנים, פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין, עד שיהו שניהם עם החוטם. אמר אביי, ואיתימא רב כהנא: מאי קרא (ישעיהו ג, ט) ״הכרת פניהם ענתה בם״.

11אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי. אייתי קירא, דבק בבלייתא, דבק באפותיה. חלף קמייהו ולא בשקרוה.

12אע"פ שיש סימנין וכו'. למימרא דסימנין לאו דאורייתא.

13ורמינהי: מצאו קשור בכיס ובארנקי ובטבעת, או שנמצא בין כליו, אפילו לזמן מרובה כשר.

14אמר אביי, לא קשיא: הא רבי אליעזר בן מהבאי, הא רבנן. דתניא: אין מעידין על השומא. ר' אליעזר בן מהבאי אומר: מעידין. מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר סימנין דאורייתא, ומר סבר סימנין דרבנן?

15אמר רבא: דכולי עלמא סימנין דאורייתא. הכא, בשומא מצויה בבן גילו קמיפלגי. מר סבר: שומא מצויה בבן גילו, ומר סבר: אינה מצויה בבן גילו.

16ואיכא דאמרי: הכא בשומא העשויה להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי. מר סבר: עשויה להשתנות לאחר מיתה. ומר סבר: אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה.

17ואיכא דאמרי, אמר רבא: דכולי עלמא סימנין דרבנן. והכא, בשומא׃

תוספות

אין מעידין אלא על פרצוף פנים כו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים - פי' משום דמשם ואילך משתנה כו' ואר"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף ועוד דשמא דוקא בסימנין הוא דקאמר הכי אבל ע"י טביעות עין ניכר היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל גופו ואפי' לאחר כמה ימים והיכא שאינו נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו אפי' אחר כמה ימים כי אינו משתנה כל כך ודבר ידוע הוא שהוא ניכר אפי' אחר כמה ימים אפי' הוא אמת דהיכא שנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך ג' ימים כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות שהוא בתוך ג' ימים כגון היכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים דוקא ותשובת ר"ת כתובה בספר הישר:

הכרת פניהם ענתה בם - פירוש שצריך פדחת של פניהם להכי מייתי האי קרא דכתיב הכרת פניהם ענתה בם דמשמע שצריך הכרה לבד מן הפנים ועל פי' הקונט' קשיא דבפ' יש בכור (בכורות מו: ושם) מייתי לה אברייתא דהכא ולא על המשנה דהתם והכא נמי משמע דאברייתא לחודה קאי דמייתי עובדא ודבק קירא באפותיה היינו על מצחו ובירושלמי דהכא משמע דאחוטם קאי:

מצאו קשור בכיס ובארנקי כו' - וא"ת מאי קושיא דלמא הכא שאני דמכירו לגט או לכיס בטביעות עין דאפי' עם הארץ אית ליה טביעות עין כדאמר בגט פשוט (ב"ב קסח.) האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה ויש לו להיות נאמן במגו שיכול לומר לא איבדתיו מעולם וי"ל כגון דאיכא עדים שאיבדו דהשתא ליכא מגו א"נ במצאו אחר ומחזירו ע"י סימן זה שקשור בכיס ולהכי נקט כיס וארנקי:

שנמצא בין כליו - ואע"ג דרבים מצוים שם ואם נמצא בקרקע היה לחוש ליוסף בן שמעון אחר השתא שמצאו בין כליו אין לחוש שנתנו אחר שם אלא הוא:

אמר רבא דכולי עלמא סימנין דרבנן - ואם תאמר ברייתא דמצאו קשור בכיס כמאן תוקמא וי"ל דמעיקרא ס"ד דאדם אחר מצאו כדפרישית ולכך בעי למיפשט מינה דסימנין דאורייתא אבל השתא סבר דמיירי שמצאו בעצמו ומכיר הכיס בטביעות עין ונאמן במגו שיוכל לומר לא אבדתיו אי נמי שיש עדים שהארנקי וכיס וטבעת שלו וידוע שם א"נ דחשיבי כיס וטבעת סימן מובהק:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

ריטב"א

משנה אין מעידי' אלא על פרצוף פנים עם החוט' פרישנ' בגמ' דצורת פדחת ופרצוף פני' וחוטם וכתבו בתוס' בשם ר"ת ז"ל דדוקא בשאין שם אלא הפרצוף אבל אם היה כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא יפה ע"י סימני הגוף ועוד דשמא בסימני' הוא דאמרי' הכי אבל ע"י טביעות עינא ניכר הוא יפה כיון שכל גופו ואפילו לאחר כמה ימים ואין זה נכון בעיני רבותי' ז"ל דהא מתני' סתמא קתני אין מעידי' אלא על פרצוף פנים עם החוטם ומילתא פסיקת' קתני ואפי' כל הגוף שלם ולא עוד אלא דכיון דקתני ואפי' יש סימני' בגופו משמ' כי אעפ"י שגופו שלם ויש להם בו סימני' אין מעידין עליו אלא על פרצוף פנים עם החוטם ומיהו ודאי אם יש להם סימן מובהק בגופו מעידי' עליו בכ"מ שבגופו וכדאמ' לעיל בפ' האשה שלום גבי עובדא דשני ת"ח דאמרי' סימני' כלומ' בסימני' מובהקי' והכי מוכח בגמר' מהאי דאמרי' דאפליגו בשומא סימן מובהק:

עוד כתבו בתוס' בשם ר"ת ז"ל גבי הא דתנן שאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים היכא שאינו בפני' נר' דסברא פשוטא הוא שיכולי' להעיד עליו ואפי' לאחר כמה ימים כי אינו משתנה כ"כ וגם זה אינו מחוור בעיני רבותי' ז"ל דהא מילתא פסיקתא קתני שאין מעידי' עליו אלא עד ג' ימים ואפי' כשלא נחבל בפנים משמ' ועוד דאיבעי' לן בגמ' ר' יהודה בן בבא אי לקולא פליג אי לחומר' ואתינן למפשט מההוא דעבר בדגלת ואסבה רבה לדביתהו אפומא דשושבינא לאחר ח' ימים ואי אמרת לחומרא פליג ר' יהודה אינהו דעביד כמאן ואמאי לא אוקימנ' דדילמא דההו' עובדא הוה בחבל שאינו בפנים דמודה רבנן שמעידי' עליו לאחר כמה ימים אלא ודאי ש"מ דבין נחבל ובין שלם אין מעידים עליו לאחר ג' ימים כי אעפ"י שנדמה להו שזהו ראובן שמא נתפח ונשתנית צורתו ונדמה שהוא ראובן ואינו אלא שמעון והיכא דאשכוח ונדמ' להם ע"י פרצוף עם החוטם שהוא ראובן ומי' לא ידעינן אם ראוהו עתה תוך ג' ימים ומעידים עליו או אם הוא לאחר ג' שאין מעידים עליו כתבו בתוס' וז"ל ויכול לומר דהיכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלות אלא תוך ג' ימים ע"כ ונראין דבריהם דכיון דחששא דשנוי פרצוף לאחר ג' חשש' בעלמא מפני שיש מקצת מתים משתנים לאחר ג' עכשו שהדבר ספק אם הוא לאחר ג' אין לנו לחוש ולהכחיש הראיה הניכרת לנו ויש חוששים להחמיר אף בזו ואומר שלדברי התוס' היכא שיצא קול מת איש פלוני ולאחר ג' מצאו מת ובאו עדים והכירוהו שהוא אותו פלוני לפי פרצוף פניו או בסימניו בטביעות עינים כי יכולים להעיד עליו ונשאת אשתו על פיהם ממ"נ שאם הקול היה אמת אין אנו צריכים עדות אחרת ואם לא היה הקול אמת הרי אינו לאחר ג':

ואיבעית אימא דכ"ע סימני' דרבנן וא"ת א"כ מתני' דנמצאו קשורי בכיס כמאן י"ל דההיא בסי' מובהק א"נ דהכא אליבא דהני תנאי קא אמרי בלחוד:

מהדורה: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף ק״כ עמוד א׳

מסכת יבמות דף ק״כ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־389 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–122)עמוד

היעד שנמצא: יבמות דף ק״כ ע״א

פתיחה בקורא