ברננה — מפני רינון ולעז בני אדם לא אמרינן ליה הוצא ולא דמי לנטען על אשת איש דהתם הואיל והוציאה בעלה מפני זה והלך זה ונשאה מכוער הדבר:
מתני' וכולם — החכם והמביא גט והמעיד באשה להשיאה דתנן בהן לא יכנוס:
שהיו להם נשים — בשעת מעשה ומתו לאחר זמן מותרות אלו לינשא להם דהשתא ליכא חשד שהרי בשעה שהעיד בה העד או שאסרה חכם היתה אשתו קיימת ולא לישא את זו נתכוין:
וכולן — הנשים הללו:
שנישאו — לאחרים כשאסרה חכם או כשהעיד עד במיתת בעלה ומתו הבעלים השניים:
מותרות לינשא — לחכם ולעד ולמביא גט:
וכולן — הנשים האלו מותרות לבניהם או לאחיהם של אלו המתירים אותן ואין אסורות אלא להן לבדן:
גמ' נתגרשו לא — דע"י שנתן את עיניו בזו שהתיר גירש את אשתו:
הא — דקתני אפי' נתגרשו כגון דהוי להו קטטה מקמי הכי דעדיין לא נתן דעתו על זאת:
ה"ג ואיבעית אימא אידי ואידי דלא הוו להו קטטה:
הא — דקתני נתגרשו לא בדארגיל הוא קטטה שהוא התחיל להקניט את אשתו:
והא — דקתני אפי' נתגרשו בדארגילה היא קטטה שהיא הקניטתו תחלה:
קס"ד מיתה אמיתה — הא דקתני וכולן שנישאו לאחרים ומתו קאי נמי ארישא דקתני מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו וקתני דאם נישאת לאחר על פיו ומת השני הזה מותרת לינשא לעד זה ואע"פ שמתו ב' בעליה תנשא לשלישי ולא אמרינן הוחזקה זו קטלנית שהנושאה מת וגירושין דקתני נתגרשה קאי אגירושין דלעיל המביא גט כו' ואשמעינן דאם נשאת לאחר באותו הגט וגירשה השני הזה מותרת לינשא למביא גיטה הראשון:
בתרי זימני הויא חזקה — לקמן בהבא על יבמתו (יבמות דף סד:) ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תינשא דברי רבי ומתני' דלא כרבי דאי רבי נהי דחשד ליכא מיהו לכל העולם אסורה שהוחזקה להתאלמן או להתגרש:
מיתה — דקתני הכא שנישאו לאחרים ומתו מותרות לאו אכולהו דלעיל קאי אלא אגירושין ואמביא גט או חכם שאסר את האשה:
וגירושין — דהכא אמת הרגתיו הרגנוהו ומש"ה כשנתגרשה משני זה מותרת לשלישי שעדיין לא הוחזקה בחדא ריעותא תרי זימני:
אסור באמה ובתה ואחותה — כדמפרש טעמא לקמן שמא לאחר שישא את אמה או את בתה תזנה זו עמו ובזנות קמא לא הוה מיתסר באמה ובקרובותיה דקי"ל (לקמן יבמות דף צז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה דלא נאסרו קרובות אשה על האיש אא"כ קדשה לראשונה דאישות כתיב בה וקיחה כי יקח איש את אשה ואת אמה (ויקרא כ׳:י״ד) אבל משנשא את אמה ואת בתה עומדת הנטענת הראשונה עליו בכרת דתנן (שם) האונס והמפתה על הנשואה חייב וה"נ אמאי מותרת לבניהם ליחוש שמא עצת זמה היה ביניהם לישא את בנו של זה ויהא זה רגיל אצלה:
נשי לא אסרו — שכיבת זנות הקרובה את אשתו גמורה עליו הילכך לא קפדא אשתו ושתקה וחיישינן אבל גברי דאסרי שכיבתן אהדדי דאשה המזנה אסורה לבעלה קפיד בעל ורחיק האי מיניה:
א"ה — דבגברי לא חיישינן לזנות שיזנה קרובו עם אשתו לאביו של מתיר נמי תשתרי ואמאי תני לבניהן ולאחיהן ולא תני נמי לאביהן:
לא מיבעיא לאביו — של מתיר דמותרות ולא חיישינן שמא יזנה מתיר זה עמה:
דבזיז מיניה — בוש הוא מאביו ואימתו עליו:
פרק שלישי — ארבעה אחין
מתני' ארבעה אחין — ולא מתייבמות - מפרש טעמא בגמ' משום זיקה דכיון דתרוייהו זקיקן להאי ולהאי קמא דמייבם פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:
איסור ערוה — כגון חמותו ואם חמותו:
ומותר באחותה — דלאו אחות זקוקה היא דערוה לאו קמיה רמיא לייבומי:
איסור מצוה — רמיא קמיה מדאורייתא הלכך אסור באחותה דאחות זקוקה היא:
אחותה כשהיא יבמתה — אחותה של ערוה (כשהיא יבמתה) אשת אחי בעלה כשנופלת עמה לייבום:
או חולצת או מתייבמת — דלאו אחות זקוקתו היא דערוה לא רמיא קמיה:
גמ' יש זיקה — כלומר חומרת זיקה לשוויי אחות זקוקתו כאחות אשתו. ובמס' נדרים (דף עד.) פליגי בה איכא למ"ד זקוקתו כאשתו להפרת נדריה ולאסור קרובות ואיכא למ"ד אין זיקה ובפרקין דלעיל (יבמות דף יז:) איפליגו בה רב הונא ורב יהודה:
מתרי בתי — משני אחין נפלו:
מיית אידך — ונפלה קמיה דהאי ונפקא משום אחות אשתו בלא חליצה וייבום הלכך אמרי' להו חלוצו דאי נמי מיית אידך אח לבתר חליצה דחד הדר האי חולץ וחלץ לה:
תלתא נמי — מאי שנא דנקט ד' אחין אי אמרת בשלמא יש זיקה אשמעי' רבותא דאע"ג דתרי אחי נינהו ולא אלימא זיקתו דקמא דמייבם דמצינו למימר ההיא רמיא קמיה ואחותה קמי' אחיו ואפ"ה אסור וכ"ש שלשה אחין ב' מהם נשואים שתי אחיות ומתו ונפלו שתיהן לפני זה שתיהן אסורות דתרוייהו עליה רמיא וזיקתו חמורה וכי נסיב הוי פגע באחות זקוקתו אלא אי משום ביטול מצות יבמין אפי' תלתא נמי ומתו השנים הנשואים שתי אחית שתיהן חולצות דאי מייבם חדא נפקא אידך בולא כלום:
