דתני רבי זכאי כו' — כלומר מהאי כללא שמעינן ליה לרבי יוחנן דמכשיר:
גיורת מכנה — ממכונה כלומר שאביה ואמה מעם אחד ונולדה בקדושה לאפוקי גר עמוני שנשא בת ישראל דלאו מכנה היא הואיל וביאתה בעבירה בתו פסולה:
עמיו מעמיו — מדמצי למכתב בתולת עמיו יקח וכתיב מעמיו אפי' ממקצת עמיו ועם אחר להביא בתולה הבאה משני עממין ומהכא שמעינן ליה לרבי יוחנן דמכשיר:
מאי שני עממין דקאמר אילימא כו':
איכא דאמרי — הכי קאמר ליה בהדיא להביא בתולה הבאה משני עממין מישראלית וגר ואותו גר הוי מעם שיש בו שני עממין דהיינו עמוני:
ולהאי לישנא — דקתני בהדיא דלא מרבי אלא בת עמוני דקתני מעם שיש בו שני עממין:
בת מצרי שני — שנשא ישראלית וביאתו בעבירה מנא ליה לר' יוחנן דכשרה:
מה לעמוני שכן נקבות — עמוניות מותרות מיד תאמר במצרי שני שהחמיר בהם הכתוב לעשות נקבות כזכרים עד שלשה דורות:
מצרי שני שנשא מצרית שניה יוכיח — שבתו כשרה שהרי שלישית היא ואע"פ שיש בהן צד חמור כדקאמר ואפילו הכי שריא אף אני אביא את זו הואיל והרי היא שלישית כשרה לכהונה:
וחזר הדין — הצד השוה שבהן שאינו ברוב קהל ובתו כשרה:
ולא ידענא מאי קאמר — מה הוה דריש בה אבל השתא ידענא דלאכשורי בת עמוני שנשא בת ישראל קאתי:
הכי תנא קמיה — רבי זכאי קמיה דר' יוחנן:
אשה עמונית כו' — מפרש לה לקמיה:
אמר ליה פוק תני לברא — דמאי דקאמר אשה עמונית כשרה לקהל שפיר קאמר דעמוני ולא עמונית ובנה מעמוני פסול לקהל דהא עמוני הוא:
בתה מעמוני כשרה למאן אילימא לקהל השתא אמה — שלא נולדה בקדושה אמרת כשרה בתה שנולדה בקדושה מיבעיא אלא לכהונה. והדר תני במה דברים אמורים בעמוני ועמונית שנתגיירו וילדה לו בת דאין יצירתה בעבירה והיא גיורת מכנה אבל בתה מעמוני פסולה ומאי היא אילימא בתה של עמונית מעמוני היינו גיורת מכנה והא אכשרת לה דהא תני רישא בתה מעמוני כשרה אלא ודאי סיפא דקא פסלת בעמוני שנשא בת ישראל משום דביאתו בעבירה:
פוק תני לברא — דהא נמי כשרה שהרי אני שונה עמיו מעמיו:
עריות יוכיחו — שלא אסר בהן אלא שלשה דורות בת בתו אסורה לו והוא בכלל (דהויא דור שלישי) ועשה בהן נקבות כזכרים בת בתו כבת בנו:
שכן כרת — תאמר במצרי ואדומי שאינו אלא עשה דור שלישי יבא להם ולא ראשון ושני ולאו הבא מכלל עשה עשה הלכך לא נעשה בו נקבות כזכרים:
ממזר יוכיח — שאין כרת בביאתו ועשה בו בתו כבנו דאחד ממזרת ואחד ממזר אסור:
עריות יוכיחו — שכשרים לכל ישראל חוץ מקרובים:
צד כרת — שהרי ממזר אע"פ שאין כרת בביאתו מ"מ יש כרת ביצירתו שנולד מאשה שהיא לאביו בכרת:
ורבנן — דאמרי יש תשובה פרכין ליה לרבי שמעון מחלל דחייבי עשה כגון כ"ג שנשא אנוסה או מפותה שהיא עליו בעשה בתולה יקח ולא בעולה ואין כאן לאו דזונה דליכא למ"ד ביאת פנויה זנות היא אלא רבי אלעזר ולית הלכתא כוותיה כדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא:) וקאמר ר' אליעזר בן יעקב התם הולד חלל. והכי פרכי ליה רבנן לרבי שמעון עריות יוכיחו מה לעריות שכן כרת חלל דחייבי עשה יוכיח שאין בו כרת ואסורה הבת כבן מה לחלל שכן יצירתו בעבירה לפיכך עשה נקבות כזכרים עריות יוכיחו שאין יצירתם בעבירה ואסר בת בתו כבת בנו:
מאי לא כי — דמשמע דאין תשובתכם תשובה:
לא סבירא לי דר' אליעזר בן יעקב — דאין חלל מחייבי עשה. ומחלל דחייבי לאוין לא מציתו למיפרך דאיכא למפרך מה להנך שכן לאו תאמר במצרי ואדומי שהן עשה ואין חמור:
לדידכו נמי דסבירא לכו — יש חלל הלכה אני אומר שהנקבות מותרות:
אשר יולדו — כל הנולדים להם אפילו נקבה במשמע:
לישנא אחרינא תלאן בלידה — תלה הבנים באם שיולדת אותם דאם היא ראשונה הבן שני ואי לאו דנקבות אסורות למאי הלכתא תלאן בלידה:
אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה — ונקבות נמי אסורות:
לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש — כלומר לא היה יכול לעמוד בדבריו:
כיון דאמר מר קהל גרים איקרי קהל — במס' קידושין (דף עג.) אי איתא דנקבות שריין לאלתר הוו להו קהל ואסורות מצרית ראשונה ושניה למצרי ראשון ושני במה יטהרו ויבואו לידי דור שלישי:
