בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף ע״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    והא אמר רב כהנא כו' אבל כולו חוצץאע"ג דלא מקפיד והכא כולו הוא מכוסה:

    דהיינו רביתיהולאו חציצה היא:

    באומותבשבע אומות לענין לא תחיה כל נשמה הלך אחר הזכרים וכדמפרש לקמן:

    נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהםלענין יוחסין וכדמפרש:

    לאחד מן האומותשאינו משבעה אומות ואינו בכלל לא תחיה כל נשמה:

    שאתה רשאי לקנותו בעבדואי אתה מצווה להמיתו דשדינן ליה בתר אבוה:

    ת"ל מבני התושביםשבאו מאומות אחרים ונעשו אבותם תושבים במקומכם:

    מן הנולדים בארצכםשאמו מארצכם וילדתו שם ולא מן הגרים בארצכם שנולד במקום אחר שאמו מן שאר אומות ואח"כ בא לגור אצל אביו בארצכם. דרך אשה להיות במקומה ודרך איש לגלות הלכך הנולדים בארץ ודאי אמו משבעה אומות אבל הנולדים במקום אחר ודאי אמו משאר אומות ומסתברא כי מעטינהו קרא היכא דאביו כנעני:

    אילימא במצרי שנשא עמוניתוקאמר דשדינן זרעם אחר האב דאפילו ילדה נקבה אסורה עד ג' דורות ולא שדינן לה בתר אמה למישרייה לאלתר דעמוני ולא עמונית:

    מאי פגום שבשניהם איכאדמשמע דשניהם פגומים אלא שזה פגום מזה הא עמונית לא פגומה מידי דעמוני כתיב ולא עמונית:

    אלא בעמוני שנשא מצריתדשניהם פגומים דמצרית ראשונה אסורה:

    אי זכר הואאם יולד להם זכר:

    שדייה בתר עמוניויאסר לעולם:

    ואם נקבה היא שדייה בתר מצריתותהיה מצרית שניה ואסורה לישראל ולא תשדייה בתר עמוני לאישתרויי לאלתר משום עמונית:

    מתני' נתיניםגבעונים שנתגיירו בערמה בימי יהושע ונתנם עבדים לחוטבי עצים ושואבי מים:

    גמ' גמר עשירי עשירי מעמוניבספרי מה עשירי האמור בעמוני עד עולם אף עשירי האמור בממזר עד עולם הלכך מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן כו':

    מעשירי ואילךדעד עשרה דורות דאיסורא (בגופיה) דממזר כתיב ליכא למגמר מעמוני דנקבות מותרות דהא ממזר מום זר משמע ואפילו נקבות אבל מעשירי ואילך דאיסורא בג"ש דעמוני ומואבי יליף דהא לאו בממזר כתיבא הלכך היתירא נמי לנקבות מיניה יליף דאמר דון מינה ומינה כדלקמן:

    הא כמאן דאמר דון מינה ומינהפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע בהעור והרוטב (חולין קכ:):

    דון מינה ומינהכי גמרינן מילתא ממילתא בג"ש גמרינן לה כולה מילתא מינה:

    דון מינה ואוקי באתראלמאי דצריכי גמרינן למאי דלא צריכינן מוקמינן באתרא. והכא מאי גזרה שוה איכא בממזר לא כתיב עד עולם ובעמוני ומואבי כתיב עד עולם וילפינן ממזר מעמוני בג"ש כדתני בספרי דבי רב נאמר כאן עשירי ונאמר למטה עשירי מה עשירי האמור למטה עד עולם אף עשירי האמור כאן עד עולם: ר"ל סבר כמאן דאמר דון מינה ומינה מה להלן עד עולם אף כאן עד עולם ומינה מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות מדור עשירי ואילך הוא דגמרינן דהא כל עשרה לא איצטריכו לן למילף בג"ש: ותנא דידן סבר לה כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא דון מינה מה להלן עד עולם אף ממזר עד עולם ואוקי באתרא כדמעיקרא י' דורות דקרא אחד זכרים ואחד נקבות דכתיב ממזר מום זר הכי נמי עד עולם דמייתינן בג"ש אחד זכרים ואחד נקבות כך שמעתי וכן עיקר ויש שמפרש לה בלשון אחר:

    מי יתן לי דור שלישיכלומר דבר שאי אפשר הוא:

    לא חיישלא יטמעו כשרים בדורותיו:

    ממזר דידיעלכל בברור חיי הוא ודורותיו דלא מיטמעי ביה:

    דלא ידיעכלל לא חיי אפילו הוא שלא ישא כשרה:

    דידיע ולא ידיע עד תלת דרידזהירי אינשי חיי טפי לא חיי דכיון דלאו דבר ברור הוא משתכחא מילתא:

    דוד גזר עליהן כדכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המהכלומר אינם ראויין לבא בקהל:

    איש מתהלל במתת שקרשפוסק ואין נותן גורם לעצירת גשמים: כהנים היו מספיקין להם מזון לגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח כדכתיב ביהושע ולא יכרת מכם חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי:

    קתבעהקדוש ברוך הוא בכבוד שאול שלא נספד כהלכה והדר קתבע בפורענותיה דשאול אשר המית כו':

    באשר משפטובמקום שדנים האדם שם מזכירין פועל צדקותיו:

    יבמות 78 עמוד ב

    1והא אמר רב כהנא: לא שנו אלא רובו, אבל כולו חוצץ! שאני עובר, דהיינו רביתיה.

    2כי אתא רבינא, א"ר יוחנן: באומות, הלך אחר הזכר. נתגיירו, הלך אחר פגום שבשניהם. באומות הלך אחר הזכר, כדתניא: מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד שנאמר: ״(ויקרא כה״, מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו׃

    3יכול אפי' אחד מן הכנענים שבא על אחת מן האומות והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל אשר הולידו בארצכם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם:

    4נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם: במאי אילימא במצרי שנשא עמונית מאי פגום שבשניהם אית בה עמוני ולא עמונית אלא בעמוני שנשא מצרית אי זכר הוי שדייה בתר עמוני אי נקבה הוי שדייה בתר מצרית:

    מתני׳ · משנה

    5ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות:

    גמ׳ · גמרא

    6אמר ריש לקיש ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי מה להלן נקבות מותרות אף כאן נקבות מותרות׃

    7אי מה להלן מיד אף כאן מיד כי אהני גזירה שוה מעשירי ואילך׃

    8והאנן תנן ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות לא קשיא הא כמאן דאמר דון מינה ומינה׃

    9הא כמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא׃

    10שאלו את רבי אליעזר ממזרת לאחר עשרה דרי מהו אמר להם מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו אלמא קסבר ממזרא לא חיי וכן אמר רב הונא ממזרא לא חיי׃

    11והא אנן תנן ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם אמר רבי זירא לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה דידיע חיי דלא ידיע לא חיי דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי טפי לא חיי׃

    12ההוא דהוי בשבבותיה דר' אמי אכריז עליה דממזרא הוה בכי ואזיל אמר ליה חיים נתתי לך׃

    13אמר רב חנא בר אדא נתינים דוד: גזר עליהם שנאמר ״(שמואל ב כא״, ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו'׃

    14מאי טעמא גזר עלייהו דכתיב ״(שמואל ב כא״, א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם דכתיב ״(דברים יא״, טז) ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' בדקו ולא מצאו׃

    15שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב ״(ירמיהו ג״, ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו' בדקו ולא מצאו׃

    16שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב ״(משלי כה״, יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו׃

    17אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש דוד את פני ה' מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים׃

    18מאי משמע א"ר אלעזר אתיא פני פני כתיב ״הכא ויבקש דוד את פני ה' וכתיב התם (במדבר כז״, כא) ושאל לו במשפט האורים לפני ה'׃

    19ויאמר ה' אל שאול, ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן׃

    20קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים אין דאמר ריש לקיש מאי דכתיב ״(צפניה ב״, ג) בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו׃

    21אמר דוד שאול נפקו להו׃

    תוספות

    מי יתן לי דור שלישי ואטהרנוסתמא בעו מיניה והשיב להם כן ואם היה בידוע היה משיב להם דמותרת דסבירא ליה לרבי אליעזר דון מינה ומינה בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ:) ולא רצה לברר להם תשובתו שכן היה דרכו לדחות עצמו מן השואלים כדאשכחן בפ' הישן (סוכה דף כח.):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    נתינים דוד גזר עליהםפירש רש"י ז"ל אסרן בחתון והגבעונים לא מבני ישראל המה כלומר אינם ראוים לבא בקהל. והא דאקשינן לקמן (יבמות עט, א) יהושע גזר עליהן עבדות דכתיב חוטבי עצים ושואבי מים לעדה וכיון שהן עבדים ממילא נפסלו לקהל. ובפרק אלו נערות (כתובות כט, א) גם כן פירש רש"י ז"ל הבא על הנתינה דאסירא כדאמר בפרק הערל דוד גזר עליהן. וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמו שכתבתי למעלה (עו, ב ד"ה אמר) ולהאי פירושא הני אמוראי דלא כסוגיא דלעיל (יבמות עו, א) דאמר רבא בגירותן הוא דאית להו חתנות, ור"ת ז"ל (בתוס' להלן (יבמות עט, א) ד"ה ונתינים ובספר הישר סי' מח) הקשה עליו מדתנן במסכת מכות (יג, א) ואלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל אלמא נתינה דאורייתא היא. ואם תאמר דבגררת ממזרת נקט לה כדקתני התם גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואף על גב דחלוצה דרבנן היא. לא היא, דחלוצה כיון דמגרושה מרבינן לה משום הכי קא מייתינן לה בהדה, אלא נתינה אטו מממזרת קא מרבינן לה ולמאי הלכתא קא מייתינן לה בהדה. ותו דאם כן הוה להו לגלויי התם דנתינה אינה אלא מדבריהם ולמתני ממזרת ונתינה אינו חייב אלא אחת כדקתני התם גרושה וחלוצה אינו חייב אלא על אחת מהן. ותריצנא בפרק עשרה יוחסין (קידושין עח, א) אינו חייב אלא אחת מהן דחלוצה דרבנן היא, דמשום דקתני ברישא גרושה וחלוצה גלי בסיפא דאינו חייב אלא אגרושה אבל חלוצה דרבנן היא. ובפרק משוח מלחמה (סוטה מד, א) תנן ר' יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל זהו הירא ורך הלבב. ואתמר עלה בגמרא (מד, ב) בעבירה דרבנן לר' יוסי לא הדר, ואם תאמר אם כן תקשי לן לסברא קמא דרבא דאמר דבגירותן מישרא שרו ורבנן הוא דגזרו בהו. יש לומר כיון דמקרא גופיה הדר ביה מאי נידוק עליה. ומשום הכי פירש רבינו תם ז"ל דמדאורייתא אסורין מלבא בקהל אלא שהיו כגרים משוחררין כמצרי ואדומי או כעמוני ומואבי, אלא שבא דוד וגזר עליהן שעבוד. ומיהו עדיפא משפחה דשפחה אין לה קנס לפי שהיא קנויה קנין גמור לאדון וזו אין גופה קנו לשום אדון. והא דאמרינן (להלן יבמות עט, ב) אין ראוי להדבק בהן לאו דבוק של חתון קאמר, אלא דבוק וקרוב להיות לעם אחד ולהיות בני חורין קאמר, כההיא דאמרינן בגיטין (נו, ב) מהו לאדבוקי בהו לומר להתגייר ולהתקרב בהן. וכשבקשו בימי רבי להתירן (להלן יבמות עט, ב) משעבודן קאמר. ולפי פירוש זה אתי שפיר לשון משה גזר עליהן (להלן יבמות עט, א), דאי משום לא תתחתן קאמר הוה ליה למימר משה אסרן. ועוד למה ליה לאתויי מקרא דמחוטב עציך לימא משה גזר עליהן דכתיב לא תתחתן בם. אלא שיש לדקדק עליו דהא כולה שמעתין אמתניתין דקתני ממזרים ונתינים אסורין איסור עולם קיימא, דמשמע דהא דאמרינן נתינים דוד גזר עליהן לחתנות קאמר. ויש מפרשים (עיין רמב"ן) שלא אסרתן תורה אלא לדור הראשון, אבל זרען שנולד בקדושה מותר מדלא מנה בהן הכתוב דורות, (וכן כתב הרשב"א בפשיטות בכתובות כט, א) ויהושע גזר עליהן שעבוד כל זמן שבית המקדש קיים, וממילא נפסלו לבא בקהל ובא דוד וגזר עליהן איסור עולם. ובכל מקום ששנינו נתינים יש במשמע גבעוני שנתגייר. והא דאמרינן משה גזר עליהן שעבוד קאמר, אלא שלא גזר אלא לההוא דרא שהיו אסורים מלבא בקהל, גזר עליהן הוא שעבוד כדי שלא יטמעו ישראל בהן. ואתו יהושע ודוד וגזרו עליהן לדרי עלמא, ור"ח ז"ל כתב סלקא שמעתא דנתינים איסורא דאורייתא מלא תתחתן בם ע"כ.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ע״ח עמוד ב׳

    מסכת יבמות דף ע״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־524 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    והא אמר רב כהנא כו' אבל כולו חוצץ אע"ג דלא מקפיד והכא כולו הוא מכוסה:

    דהיינו רביתיה ולאו חציצה היא:

    באומות בשבע אומות לענין לא תחיה כל נשמה הלך אחר הזכרים וכדמפרש לקמן:

    נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם לענין יוחסין וכדמפרש:

    לאחד מן האומות שאינו משבעה אומות ואינו בכלל לא תחיה כל נשמה:

    שאתה רשאי לקנותו בעבד ואי אתה מצווה להמיתו דשדינן ליה בתר אבוה:

    ת"ל מבני התושבים שבאו מאומות אחרים ונעשו אבותם תושבים במקומכם:

    מן הנולדים בארצכם שאמו מארצכם וילדתו שם ולא מן הגרים בארצכם שנולד במקום אחר שאמו מן שאר אומות ואח"כ בא לגור אצל אביו בארצכם. דרך אשה להיות במקומה ודרך איש לגלות הלכך הנולדים בארץ ודאי אמו משבעה אומות אבל הנולדים במקום אחר ודאי אמו משאר אומות ומסתברא כי מעטינהו קרא היכא דאביו כנעני:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 78b · Sefaria

    תוספות

    מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו סתמא בעו מיניה והשיב להם כן ואם היה בידוע היה משיב להם דמותרת דסבירא ליה לרבי אליעזר דון מינה ומינה בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ:) ולא רצה לברר להם תשובתו שכן היה דרכו לדחות עצמו מן השואלים כדאשכחן בפ' הישן (סוכה דף כח.):

    Tosafot on Yevamot 78b · Sefaria

    רשב"א

    נתינים דוד גזר עליהם פירש רש"י ז"ל אסרן בחתון והגבעונים לא מבני ישראל המה כלומר אינם ראוים לבא בקהל. והא דאקשינן לקמן (יבמות עט, א) יהושע גזר עליהן עבדות דכתיב חוטבי עצים ושואבי מים לעדה וכיון שהן עבדים ממילא נפסלו לקהל. ובפרק אלו נערות (כתובות כט, א) גם כן פירש רש"י ז"ל הבא על הנתינה דאסירא כדאמר בפרק הערל דוד גזר עליהן. וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמו שכתבתי למעלה (עו, ב ד"ה אמר) ולהאי פירושא הני אמוראי דלא כסוגיא דלעיל (יבמות עו, א) דאמר רבא בגירותן הוא דאית להו חתנות, ור"ת ז"ל (בתוס' להלן (יבמות עט, א) ד"ה ונתינים ובספר הישר סי' מח) הקשה עליו מדתנן במסכת מכות (יג, א) ואלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל אלמא נתינה דאורייתא היא. ואם תאמר דבגררת ממזרת נקט לה כדקתני התם גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואף על גב דחלוצה דרבנן היא. לא היא, דחלוצה כיון דמגרושה מרבינן לה משום הכי קא מייתינן לה בהדה, אלא נתינה אטו מממזרת קא מרבינן לה ולמאי הלכתא קא מייתינן לה בהדה. ותו דאם כן הוה להו לגלויי התם דנתינה אינה אלא מדבריהם ולמתני ממזרת ונתינה אינו חייב אלא אחת כדקתני התם גרושה וחלוצה אינו חייב אלא על אחת מהן. ותריצנא בפרק עשרה יוחסין (קידושין עח, א) אינו חייב אלא אחת מהן דחלוצה דרבנן היא, דמשום דקתני ברישא גרושה וחלוצה גלי בסיפא דאינו חייב אלא אגרושה אבל חלוצה דרבנן היא. ובפרק משוח מלחמה (סוטה מד, א) תנן ר' יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל זהו הירא ורך הלבב. ואתמר עלה בגמרא (מד, ב) בעבירה דרבנן לר' יוסי לא הדר, ואם תאמר אם כן תקשי לן לסברא קמא דרבא דאמר דבגירותן מישרא שרו ורבנן הוא דגזרו בהו. יש לומר כיון דמקרא גופיה הדר ביה מאי נידוק עליה. ומשום הכי פירש רבינו תם ז"ל דמדאורייתא אסורין מלבא בקהל אלא שהיו כגרים משוחררין כמצרי ואדומי או כעמוני ומואבי, אלא שבא דוד וגזר עליהן שעבוד. ומיהו עדיפא משפחה דשפחה אין לה קנס לפי שהיא קנויה קנין גמור לאדון וזו אין גופה קנו לשום אדון. והא דאמרינן (להלן יבמות עט, ב) אין ראוי להדבק בהן לאו דבוק של חתון קאמר, אלא דבוק וקרוב להיות לעם אחד ולהיות בני חורין קאמר, כההיא דאמרינן בגיטין (נו, ב) מהו לאדבוקי בהו לומר להתגייר ולהתקרב בהן. וכשבקשו בימי רבי להתירן (להלן יבמות עט, ב) משעבודן קאמר. ולפי פירוש זה אתי שפיר לשון משה גזר עליהן (להלן יבמות עט, א), דאי משום לא תתחתן קאמר הוה ליה למימר משה אסרן. ועוד למה ליה לאתויי מקרא דמחוטב עציך לימא משה גזר עליהן דכתיב לא תתחתן בם. אלא שיש לדקדק עליו דהא כולה שמעתין אמתניתין דקתני ממזרים ונתינים אסורין איסור עולם קיימא, דמשמע דהא דאמרינן נתינים דוד גזר עליהן לחתנות קאמר. ויש מפרשים (עיין רמב"ן) שלא אסרתן תורה אלא לדור הראשון, אבל זרען שנולד בקדושה מותר מדלא מנה בהן הכתוב דורות, (וכן כתב הרשב"א בפשיטות בכתובות כט, א) ויהושע גזר עליהן שעבוד כל זמן שבית המקדש קיים, וממילא נפסלו לבא בקהל ובא דוד וגזר עליהן איסור עולם. ובכל מקום ששנינו נתינים יש במשמע גבעוני שנתגייר. והא דאמרינן משה גזר עליהן שעבוד קאמר, אלא שלא גזר אלא לההוא דרא שהיו אסורים מלבא בקהל, גזר עליהן הוא שעבוד כדי שלא יטמעו ישראל בהן. ואתו יהושע ודוד וגזרו עליהן לדרי עלמא, ור"ח ז"ל כתב סלקא שמעתא דנתינים איסורא דאורייתא מלא תתחתן בם ע"כ.

    Rashba on Yevamot 78b · Sefaria

    ריטב"א

    שאני עובר דהיינו רבותי' פי' ואהני לה הא מיהת דאפילו בכולו לא הוי חציצה ואע"ג דלא אמרי' עובר ירך אמו הוא וכבר כתבנו בפרק החולץ שאין ללמוד מכאן על טבילה הקודמת למילה שהיא כשרה:

    מן הנולדים בארצכם לא מן הגרי' פי' דאשר בארצכם אתושבי' דשאר אומות קאי וא"נ משמעות הכתוב כן אשר הולידו בארצכ' תקנו ולא שתולידו אתם מהם שהם גרי' בארצכם ורש"י פי' בענין אחר שאינו מחוור כ"כ:

    יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי פי' דבעשירי גמרי' שהממזר אסור לעולם בעמוני שכתוב בהם עד עולם וכיון דכן דון מיניה ומיניה דמה התם נקבות מותרות אף ממזר גם כן מעשירי ואילך נקבות מותרות. ופרכינן דאם כן נימא שתהא ממזרת מותרת מיד בעמוני ומואבי' ומהדרינן דכי גמרינן גזירה שוה מעמוני ומאבי לאסור הזכרים היינו מעשירי ואילך וכיון שכן מעשירי ואילך הוא דגמרינן נמי שריותא דנקבות ומתניתין דקתני דממזרים אסורים לעולם בין זכרים בין נקבות פרישנא דסבור דון מינה ואוקי באתרא כלומ' דון מינה איסורא מעשירי ואילך ואוקי באתרא דמעשירי ולמעלה כמעשירי ולמטה דאסורים בין זכרים בין נקבות ופלוגת' דתנאי בפ' העור והרוטב ודוכתי אחריני אי אמרי' דין מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתר' וסתם מתני' הכא כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא וכיון דכן הכי הלכתא בכל דוכתא:

    דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי פירוש עד ג' דרי ולא עד בכלל והיינו דקאמר מי יתן לי דור ג' ואטהרנו דמסתמ' בעו מיניה בההוא דידיע ולא ידיע דהוי מילתא בינונית ושכיח טפי:

    נתינים דוד גזר עליהם פרש"י ז"ל שגזר עליהם חתנו כדכתי' והגבעונים לא מבני ישראל המה כלומר אינם ראויים לבא בקהל והכי מוכח קצת מדאמרי' לקמן כל שאין בו ג' סימני' הללו אינם ראויים לדבק בהם אלמא בדיבוק וחתנו' אסרם דוד ולפי דברים אלו נראה דנתיני' אינם אסורי' בחתנות מן התורה גם בפ' אלו נערות פי' רבי' ז"ל הבא על הנתיני' אסור' כדאמרי' בפ' הערל דוד גזר עליהם והק' ר"ת דהא כתיב לא תתחתן בם ואסיקנא לעיל דבגיורת אית להו חתנות וכ"ת דקרא מזהר להו דרא דמשה שהם אסורים כדאמרם משה גזר עליהם ופרש"י ז"ל כיון דקרנהו חוטבי עצים לאו בכלל גרים הם אלא עבדים ועבדים פסולים נינהו התם גזירה הוה כדאמרי' גזר עליהם האי משום קרא דלא תתחתן בם ה"ל למימר משה אסרם וה"ל למנקט קרא דלא תתחתן בם ואמאי נקט דמחוטבי עצים ועוד הא דתנן בפ' אלו הן הלוקין הבא על הממזרת ועל הנתינה אלמה בני מלקות דאוריתא דליכא למימר דנקיט ליה אגב ממזרת כדנקיט התם חלוצה דרבנן אטו גרושה דמאי שייכא נתינה בממזרת דלא נקט אגב דידה ועוד ה"ל למיתני ממזרת ונתינה אינו חייב אלא א' ועוד דבפרק משוח מלחמה תנן רבי יוסי אומ' אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה ממזרת ונתינה לישראל זהו הירא ורך הלבב ואמרי' עלה בגמ' לרבי יוסי עברה דרבנן לא הדר. לכפר"ת דנתיני' אסורים בחתנות מן התורה אלא שהיו כגרים משוחררי' מצרי ואדומי אלא שבאו משה ויהושע ודוד וגזרו עליהם שעבוד:

    ומיהו אינה כשפחה שאין לו קנס דאלו שפחה קנויה קנין גמור לאדון וזו אין גופו קנוי לאדון והא דאמרי' אין ראוי לידבק בהם אינו דיבוק של חיתון אלא קירוב ואסורים להיות לעם א' כדאמרי' בהגדת דנזיקי' מהו לידבק לו להתגייר ולהתקרב בהם וכשבקש בימי ר' להתיר שעבודן דאלו אסור חתנות דאוריתא הוא וזה יותר נכון:

    ומיהו עדיין קשה לשיטה זו דמשמע דמדאורית' נתיני אסורי דורותיהם עד עולם משום לא תתחתן בם והא לא משמע מדלא כתיב בהו דורו' ולא כתב בהו עד עולם וכדאמרי' לעיל ודילמא האי דלא מנה ביה דורות דאיהו הוא דאסור בריה ובר בריה שרי ועוד מאי קאמר חלק מזבח מי יתיר דהא לה"פ אעפ"י שנתיר חלקנו אין אנו באין אלא להפקיע שעבודם בלבד כי הם באיסור חתנותם היו עומדין מדאורי' משום לא תתחתן בהם וא"כ יתירו חלקם עכשיו וכשיבנה בית המקדש יעבדו למזבח:

    לכן נרא' התירוץ כמו שפי' ר"ת ז"ל דנתיני' ראשוני' אסורים מן התורה אבל דורותיה' כשרים ומשה וגזר עליהם שעבוד כדי להרחיק' ולעשות סייג לאיסור' ולכן לא גזר אלא לההו' דרא כלומ' לנתיני' הראשונים ויהשע גזר עליהם שעבוד על דורותיהם מפני קולקולם וממילא נאסרו בחתנות כעין עבדים וזהו בזמן שבית המקדש קיים ודוד הוסיף עליהם עד עולם שעבוד וממלא נאסרו כעין עבדים ולשיפק' שעבודם פקע איסורם נמי וכשבקשו להתיר נתיני' בימי ר' היינו להתירן אפי' מאיסורם כדמשמע לישנא דלהתיר וזה הפי' עיקר מפי' מורי הר"ם וא"ת למאי דס"ד דרבא דלעיל גבי פצוע דכא דנתיני' גרי' אינם אסורי' מן התורה היכי לא פרכי' ליה ממתני' דאמרי' לעיל בפ' אלו הן הלוקים ובפ' משוח מלחמה וי"ל דלא גמר לן כולי האי עד דהדר ביה מהכרחא דקרא כפי' ר"ת ז"ל:

    Ritva on Yevamot 78b · Sefaria

    מאירי

    כל שאדם רואה שצרות מתגברות עליו יפשפש במעשיו הן יחיד הן צבור והוא שאמרו בסוגיא זו דרך הערה ויהי רעב בימי דוד גו' אמר להם שמא עובדי עבודה זרה יש בכם כו' וכן צריך לידע שכל תלמיד חכם שלא נספד כהלכה ראויים הצבור שנתרשלו בכך ליענש עליו והוא שאמרו שם אל שאול ואל בית הדמים ודרשו בו אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים שהמית את הגבעונים ומכאן אתה למד שתלמיד חכם אע"פ שחטא בקצת דברים אין עלבונו נמחל בכך והוא ששאלו כאן תבעו על שלא נספד ותבעו על אשר המית הגבעונים כלומר מאחר שתבעו על סורחנו היאך תבעו על שלא נספד ותירץ שכך היא המדה אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו ומכל מקום כל שנשתהא שנים עשר חדש שלא נספד אין לו תשלומין שאין הספד לאחר שנים עשר חדש והוא שאמר דוד שאול הא נפקי ליה תריסר ירחי שתא ולית ארחא למספדיה:

    Meiri on Yevamot 78b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה ת"ל מבני התושבים כו' ומסתברא כי מעטינהו קרא היכא דאביו כנעני עכ"ל פי' לדבריו משום דמדיוקא אבל לא מן הגרים כו' לא משמע אלא דאמו ממקום אחר ובין דאביו כנעני ובין דאביו נמי משאר אומות משמע מש"ה הוצרך לפרש דמסתברא כי מעטינהו קרא דוקא היכא דאיכא כנעני ודו"ק:

    גמ' א"ל מי יתן לי דור ג' ואטהרנו כו' והא אנן תנן דממזרין אסורין כו' צ"ע השתא דלא ידע אכתי לפלוגי בין ידיע ללא ידיע מגופיה דקרא ה"ל לאקשויי דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי והיאך קבעי לטהר דור ג' ויש ליישב משום דבקרא אינו מפורש נקבה כדבעי לעיל דואג למימר ממזר ולא ממזרת מש"ה ניחא ליה לאתויי מתני' דמיירי נמי בנקבות בסיפא ואנקבות שאלו לר"א וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 78b · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    גמרא, הרי ממזר דאי [עשה אביו עבירה ובא על חייבי כריתות הוא ממזר] וכתבי' קרא [ואיך אמרת דאי לא כתיב קרא]. וא"ת הא מרא דשמעתא הוא ר' יוחנן [דאמר אי לאו דאמר ר"י נקיבות מצרית נמי אסורות, מצרי שני במה יטהר דהא מצרית ראשונה ושניה אסורות למצרי ראשון ושני, ואיך יבוא לדור שלישי, ואי דעבר ונסיב דאי לא כתיב קרא] ולדידי' דאית לי' לעיל פ' החולץ (דף מה ע"א) דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, משכחת ממזר שפיר בלא דאי דהיינו בנכרי שבא על בת ישראל דליכא איסורא דאורייתא כמ"ש התוס' בפ"ק דמסכתין (דף טז ע"ב ד"ה קסבר) וביאתו הוי היתר גמור מדאורייתא אלא דמ"מ כיון דלא תפסי בה קידושין הולד ממזר (ע"ש בתוס' הנ"ל) וי"ל דהכי פרכינן והרי ממזר היינו לר' שמעון בן יהודא, דס"ל לעיל (שם דף מה) דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ומוכרחים לומר דממזר דקרא היינו דאי, א"כ מהיכן פסיקא לר' יוחנן דאי לאו דאמר ר' יהודה נקיבות אסורות מצרי שני במה יטהר דלמא סבר ר' יהודה ג"כ דכתיב קרא דאי כמו דע"כ סבר ר' שמעון בממזר. אמנם תמוה לי בתוס' ד"ה מצרי שני [דהקשו הא מ"מ משכחת דיטהר מצרי שני שישא שתוקית דבקהל ספק לא נאסר והבן נמי מותר לבא, דממזר ספק יבא, ותירצו דמ"מ ממזרת דלא אפשר אלא באיסור חשיב דאי, הא ר' יהודה ס"ל ג"כ דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כדאי' בתוס' בפ"ק (דף טו ע"ב) ד"ה מה לאלמנה] ובפרק החולץ (דף מז ע"א ד"ה נאמן אתה) וא"כ משכחת שתוקית שלא ע"י דאי, דנולד ספק בן ט' לראשון מנכרי או בן שבעה משני מישראל וצ"ע טובא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 78b · Sefaria

    בן יהוידע

    'אֶל שָׁאוּל', שֶׁלֹּא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה "וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים" (שמואל ב' כא, א). קשא הוה ליה להקדים הך דגבעונים דהוה קודם זמן הספד שאול המלך ע"ה? ונראה לי בס"ד בכונה מכוונת נקיט הכתוב מניעת ההספד ברישא שלא כסדר לומר שדבר זה אין לו תקנה עכשיו דאי אפשר להספידו עכשיו כיון דעברו ימים הרבה ורק של גבעונים יש לו תקנה. ועוד נראה לי דענין גבעונים אינו אלא גרמא ומשום גרמא אין מענישין להביא רעב אך הרעב בא בתחלה בשביל מניעת ההספד וכיון דהוה רעב אז הוה עידן רתחא ואז הענישו להוסיף רעב בשביל ענין הגבעונים דוגמה לדבר מה שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות מא.) אין מענישין אעשה אלא בעידן רתחא כדאמר מלאכא לרב קטינא ולכן זכר ענין ההספד ברישא.

    שְׁלֹשָׁה סִמָּנִים יֵשׁ בְּאֻמָּה זוֹ; רַחֲמָנִין, וּבַיְשָׁנִין וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים מקשים הוה ליה למנקט להו כסדרן של כתובים דהוכחת גומלי חסדים מספר בראשית והוכחת ביישנים מספר שמות (שמות כ, טז) והוכחת רחמנים מספר דברים? ונראה לי בס"ד הוכחת רחמנים אלימתא טפי דבהדיא כתיב (דברים יג, יח) 'וְנָתַן לְךָ' ולא לאומה אחרת לכך נקיט ברישא והוכחת ביישנים אלימתא מהוכחת גומלי חסדים משום דגמילות חסדים מפיק לה מפסוק (בראשית יח, יט) 'לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו' ויש פה לומר גם בני ישמעאל ובני קטורה נחשבים בניו וביתו ואם כן איכא גמילות חסדים לבר מישראל, ולכך נקיט לגומלי חסדים לבסוף. ולפי דברי המפרשים שפירשו רחמנים מצד אברהם ביישנים מצד יצחק וגומלי חסדים מצד יעקב יתורץ שפיר דקדוק זה דנקיט להו כפי סדר האבות אשר מצדם זכו ישראל לשלשה אלה. ונראה לי בס"ד ראשי תיבות ג' אלה בחר שהוא ראשי תיבות ב יישנים ח סדנים ר חמנים רמז לדבר כִּי יַעֲקֹב 'בָּחַר' לוֹ יָ־הּ (תהלים קלה, ד) ועוד יש לומר ראשי תיבות גבר שהוא ג ומלי חסדים ב יישנים ר חמנים. גם אותיות שניות של ר ח מנים ב י ישנים ג ו מלי ח ס דים הוא אותיות יחוס לרמוז שלשה אלו הם סימן ליחוס שלהם שהיא טוב.

    Ben Yehoyada on Yevamot 78b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ע״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־524 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״והא אמר רב כהנא: לא שנו אלא…״

      חכמים: רב כהנא.

    2. קטע 243 מילים

      נפתחת ב״כי אתא רבינא, א"ר יוחנן: באומות, הלך…״

    3. קטע 327 מילים

      נפתחת ב״יכול אפי' אחד מן הכנענים שבא על…״

    4. קטע 434 מילים

      נפתחת ב״נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם: במאי אילימא…״

    5. קטע 511 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם…״

    6. קטע 622 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר ריש לקיש ממזרת לאחר עשרה…״

    7. קטע 713 מילים

      נפתחת ב״אי מה להלן מיד אף כאן מיד…״

    8. קטע 820 מילים

      נפתחת ב״והאנן תנן ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור…״

    9. קטע 97 מילים

      נפתחת ב״הא כמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא…״

    10. קטע 1029 מילים

      נפתחת ב״שאלו את רבי אליעזר ממזרת לאחר עשרה…״

      חכמים: רבי אליעזר, רב הונא.

    11. קטע 1133 מילים

      נפתחת ב״והא אנן תנן ממזרין אסורין ואיסורן איסור…״

      חכמים: רבי זירא, רב יהודה.

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״ההוא דהוי בשבבותיה דר' אמי אכריז עליה…״

    13. קטע 1325 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חנא בר אדא נתינים דוד:…״

      חכמים: רב חנא בר אדא, שמואל.

    14. קטע 1447 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמא גזר עלייהו דכתיב (שמואל ב…״

      חכמים: שמואל.

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש…״

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים…״

    17. קטע 1720 מילים

      נפתחת ב״אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד…״

    18. קטע 1825 מילים

      נפתחת ב״מאי משמע א"ר אלעזר אתיא פני פני…״

    19. קטע 1945 מילים

      נפתחת ב״ויאמר ה' אל שאול, ואל בית הדמים…״

    20. קטע 2035 מילים

      נפתחת ב״קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה…״

    21. קטע 215 מילים

      נפתחת ב״אמר דוד שאול נפקו להו…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף ע״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026