בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף ע״ח עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דאי עבר ונסיבאו בת ישראל או גיורת:

    דאי לא כתב קראמידי דעל ידי עבירה קאתי לא כתב קרא למימר בנים אשר יולדו כו' דהא לא שכיח למיתי לידי דור שלישי:

    והרי ממזרדאיהו לא הוי ממזר אלא ע"י עבירה שבא אביו על חייבי כריתות וכתביה קרא לא יבא ממזר ואע"ג דלא שכיח איצטריך קרא למיכתביה דלכי מיתרמי לא נטמע ביה:

    דאי להיתיראכגון שלישי יבא וגו':

    והרי מחזיר גרושתומשניסת לאחר דאי הוא וכתב קרא להיתירא דכתיב (דברים כד) כי תועבה היא ודרשינן (קידושין ד' עז.) היא תועבה ואין בניה תועבין:

    התם משום עיקר איסורא כתביהלאשמועינן דאיהי מיהא תועבה הויא:

    אם נאמר בנים כו'לכתוב בן שלישי יבא וגו' או דור שלישי יבא להם ולא לכתוב בנים:

    בן ראשון ושניגר מצרי שנולדו לו שלשה בנים לאחר שנתגייר הבן הראשון והשני יאסרו והשלישי מותר:

    לכך נאמר דורותלאשמועינן דכל בניו אסורים ובני בנים מותרים:

    ואם נאמר דור שלישי ולא נאמר בניםהייתי אומר לאותם ישראלים העומדים על הר סיני הוא אומר דור שלישי שלכם יבוא להם בקהל כלומר בכם ובבניכם אסורין מצרי ואדומי אבל בבני בנים מותרים ומשם והלאה מותרין מצריים אפילו גר ראשון:

    מהם מנההוא ראשון בנו שני ובן בנו מותר:

    להם הלך אחר פסולןתרי להם כתיבי ומשמע הלך אחריהם דאם נטמעו בכשרים כגון מצרי שנשא ישראלית וישראל שנשא מצרית הלך אחריהן והולד פסול עד דור שלישי:

    ואיצטריך למכתב להםדמשמע דמהם מנה ואיצטריך אשר יולדו דלא תימא אשר יולדו מבניהם מנה וקשו קראי אהדדי אלא למילתא אחריתי איצטריך:

    כתב רחמנא אשר יולדולמימר דכל לידה דמגרות ואילך חדא דרא היא:

    לו גבי ממזרלמימר הלך אחר פסולו שאם נשא כשרה בנו ממזר:

    מן טפה כשרהמישראל טהור:

    שאני התםגבי שפחה גזירת הכתוב היא דולד שפחה כשפחה:

    אפי' ראשונה נמיישיא לבנו:

    רצה בה מתכפרוהולד ירעה:

    רצה מתכפר בולדהוהיא תרעה:

    אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הואמשום הכי רצה בולדה מתכפר דהוי חשוב בשעת הפרשה כבהמה באנפי נפשה והוה ליה כמפריש ב' חטאות באחריות שאם תאבד האחת יתכפר בחברתה וכי אמרינן ולד חטאת למיתה היכא דאפריש בהמה ריקנית ונתעברה וילדה:

    והשניה תרעהוכי אמרינן (תמורה דף טז.) חטאת שכפרו בעליה למיתה אזלא כגון שהפריש חטאת ואבדה והקריב אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת ראשונה:

    בלידההלך אחר האם:

    קרקפנאאדם חשוב:

    בי עמודיהיכא דגרסי:

    כי אמר ר' יוחנןומפי השמועה אמרת ולא מדעתך:

    אין צריך טבילהלשום גירות דסלקא ליה טבילה דאימיה:

    משום דר' יצחק דאמר דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץוהכא לא קפיד בהאי חציצה האי ולדא דרביתיה הוא ואע"ג דאמר התם גזרו על רובו שאין מקפיד כו' הכא אוקימנא אדאורייתא:

    יבמות 78 עמוד א

    1מצרי שני במאי יטהר? דלמא דאי עבר ונסיב. ״דאי״ לא כתיב קרא.

    2הרי ממזר ״דאי״, וכתביה קרא! ״דאי״ לאיסורא כתב, ״דאי״ להיתרא לא כתב.

    3הרי מחזיר גרושתו, ״דאי״ להיתרא וכתביה? התם משום עיקר איסורא הוא דכתביה.

    ברייתא

    4ת"ר אם נאמר ״בנים״, למה נאמר ״דורות״? ואם נאמר ״דורות״, למה נאמר ״בנים״? אם נאמר ״בנים״ ולא נאמר ״דורות״, הייתי אומר: בן ראשון ושני אסור, שלישי מותר, לכך נאמר ״דורות״.

    5ואם נאמר ״דורות״ ולא נאמר ״בנים״, הייתי אומר לאותן העומדים על הר סיני, לכך נאמר ״בנים״.

    6״להם״ מהם מנה. ״להם״ הלך אחר פסולן.

    7ואיצטריך למיכתב ״להם״, ואיצטריך למיכתב ״אשר יולדו״. דאי כתב רחמנא ״אשר יולדו״, ה"א מבניהם מנה כתב רחמנא להם ואי כתב רחמנא להם ה"א מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד כתב רחמנא אשר יולדו׃

    8ואיצטריך למיכתב להם הכא ואיצטריך למיכתב לו גבי ממזר׃

    9דאי כתב רחמנא הכא משום דבא מטיפה פסולה אבל ממזר דבא מטיפה כשרה אימא לא׃

    10ואי כתב רחמנא גבי ממזר משום דאין ראוי לבא בקהל לעולם אבל הכא אימא לא צריכא׃

    11אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הואי אלמא קסבר בתר דידיה שדינן ליה׃

    12מתיב רב יוסף רבי טרפון אומר יכולין ממזרים ליטהר כיצד ממזר נשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא בן חורין אלמא בתר דידה שדינן ליה שאני התם דאמר קרא ״(שמות כא״, ד) האשה וילדיה תהיה לאדוניה׃

    13מתיב רבא אמר ר' יהודה מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל ואי ס"ד בתריה דידיה שדינן ליה אפילו ראשונה נמי הא אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני ראשונה׃

    14כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הואי אלמא בתר אימיה שדינן ליה׃

    15אמר ליה אביי אלא הא דאמר ר' יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה׃

    16אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא הוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות ואמר רב אושעיא הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן והשניה תרעה׃

    17אלא אי אמרת עובר ירך אמו הוא הוה ליה ולד חטאת וולד חטאת למיתה אזיל׃

    18אישתיק א"ל דלמא שאני התם דכתיב ״אשר יולדו הכתוב תלאו בלידה א״ל קרקפנא חזיתיה לרישך ביני עמודי כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא׃

    19טעמא דכתיב ״אשר יולדו הא בעלמא בתר אבוה שדינן ליה אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה״׃

    20וכי תימא משום דרבי יצחק: דאמר רבי יצחק דבר תורה, רובו ומקפיד עליו חוצץ, רובו שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ.

    תוספות

    מצרי שני במה יטהרוא"ת ישא שתוקית דהא ר' יהודה אית ליה בפ' עשרה יוחסין (קדושין עג.) בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא והבן נמי יהא מותר לבא בקהל דממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא ויש לומר דשתוקין לא שכיחי אי נמי דממזרת דלא אפשר אלא באיסור חשיב דאי ודאי לא כתיב וא"ת וישא נתינה והולד כשר לרבי יוחנן דאמר בסמוך מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי דבתר דידיה שדינן וי"ל דר' יוחנן דהכא סבר כאידך דרבי יוחנן דאמר רב דימי א"ר יוחנן בנה שני הוי דבתר דידה שדינן ליה וא"ת והא כתיב קרא דאי לרבי יוחנן דדרשי לעיל (יבמות דף עז:) מעמיו לבת גר עמוני הבא על בת ישראל וי"ל דיתורא דקרא אתי שפיר לדאי אבל פשטיה דקרא לא:

    הוה אמינא מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד הוא כתב רחמנא אשר יולדו - וא"ת אי סבר כרבי יהודה א"כ לימא דאיצטריך אשר יולדו לומר שהכתוב תלאן בלידה ואי כרבי שמעון היכי ס"ד דהיא ובנה חד הוא כיון דקסבר מצרי ולא מצרית וי"ל דקס"ד כיון שהורתו בנכרית חשיב דור ראשון:

    חזיתיה לרישך ביני עמודיפירוש רבך דמצינו רבה שהלך ללמוד לפני רבי יוחנן בשילהי כתובות (דף קיא.):

    בעלמא בתר אבוה שדינן ליהדעובר לאו ירך אמו הוא והא דמשמע בסוף פרק שני דגיטין (דף כג: ושם) דאית ליה לרבי יוחנן דעובר ירך אמו הוא גבי הא דקאמר נראין הדברים שעבד מקבל גט מיד רבו של חברו כו' התם אליבא דרבי איירי וגרסינן התם בסיפא מאי טעמא דרבי:

    אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת כו'וא"ת ומאי פריך מרבא הא בהדיא אית ליה דעובר ירך אמו הוא בפ' כל האסורין (תמורה ל:) ובפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק דף מז. ושם) דקאמר היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו ואמר ר"י שרוצה ליישב דברי רבא דהכא אפילו כרבי יוחנן:

    רובו ומקפיד עליו חוצץלא כמו שפירש בקונטרס בפ"ק דסוכה (דף ו: ושם) דהיינו דוקא בשערו אבל בגופו חוצץ אפילו מיעוטו שאין מקפיד דא"כ למה לי קרא לשערו דדרשינן (שם) את בשרו את הטפל לבשרו כיון דהלכה למשה מסיני נאמרה לו בפירוש שערו רובו ומקפיד עליו כו' ועוד מדקדק ר"ת דאי בשערו דוקא ה"ל למימר הכא אימור דאמר רבי יצחק שערו בשרו מי אמר ומיהו בלאו הכי פריך שפיר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי. והא דכתיב להן הלך אחר פסולן, ההיא במצרי שנשא ישראלית מוקמינן לה דיש עבירה בביאתן, אבל מצרי שני במצרית ראשונה שאין עבירה בביאתן הולכין אחר הזכר. וכדתנן בפרק האומר בקדושין (סו, ב) כל מקום שיש קדושין ואין עברה הולד הולך אחר הזכר. ומשום הכי מותבינן ליה מדר' טפרון דממזר בשפחה נמי אין עברה ואף על פי כן הולכין אחר הנקבה, שאלו היה נמי עבד שבא על הממזרת היה הולד ממזר כאמו.

    ורב דימי משמיה דר' יוחנן אמר בנה שני הויולאו משום דכתיב להן הלך אחר פסולן דאם כן היכי מקשינן ליה מהפריש חטאת מעוברת שאני הכא דכתיב להם.

    ואלא הא דאמר רבא עכו"ם מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה כו'אם תאמר אמאי לא פריך ליה מדר' יוחנן דאמר הפריש חטאת מעוברת רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר, דאלמא עובר לאו ירך אמו הוא. יש לומר משום דאמר לך רבא אנא כאידך דר' יוחנן סבירא לי דאמר מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה הוי אלמא בתר דידה שדינן ליה, ואם משום הפריש חטאת מעוברת דלמא הדר ביה ר' יוחנן מההיא. אבל השתא דתרצינן להו לתרווייהו דאיתא לההיא דהפריש חטאת מעוברת ואיתא לאידך דאמר ר' יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הוי משום דבלידה תלה רחמנא, מקשינן לרבא מפירוקא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ע״ח עמוד א׳

    מסכת יבמות דף ע״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־414 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דאי עבר ונסיב או בת ישראל או גיורת:

    דאי לא כתב קרא מידי דעל ידי עבירה קאתי לא כתב קרא למימר בנים אשר יולדו כו' דהא לא שכיח למיתי לידי דור שלישי:

    והרי ממזר דאיהו לא הוי ממזר אלא ע"י עבירה שבא אביו על חייבי כריתות וכתביה קרא לא יבא ממזר ואע"ג דלא שכיח איצטריך קרא למיכתביה דלכי מיתרמי לא נטמע ביה:

    דאי להיתירא כגון שלישי יבא וגו':

    והרי מחזיר גרושתו משניסת לאחר דאי הוא וכתב קרא להיתירא דכתיב (דברים כד) כי תועבה היא ודרשינן (קידושין ד' עז.) היא תועבה ואין בניה תועבין:

    התם משום עיקר איסורא כתביה לאשמועינן דאיהי מיהא תועבה הויא:

    אם נאמר בנים כו' לכתוב בן שלישי יבא וגו' או דור שלישי יבא להם ולא לכתוב בנים:

    בן ראשון ושני גר מצרי שנולדו לו שלשה בנים לאחר שנתגייר הבן הראשון והשני יאסרו והשלישי מותר:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 78a · Sefaria

    תוספות

    מצרי שני במה יטהר וא"ת ישא שתוקית דהא ר' יהודה אית ליה בפ' עשרה יוחסין (קדושין עג.) בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא והבן נמי יהא מותר לבא בקהל דממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא ויש לומר דשתוקין לא שכיחי אי נמי דממזרת דלא אפשר אלא באיסור חשיב דאי ודאי לא כתיב וא"ת וישא נתינה והולד כשר לרבי יוחנן דאמר בסמוך מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי דבתר דידיה שדינן וי"ל דר' יוחנן דהכא סבר כאידך דרבי יוחנן דאמר רב דימי א"ר יוחנן בנה שני הוי דבתר דידה שדינן ליה וא"ת והא כתיב קרא דאי לרבי יוחנן דדרשי לעיל (יבמות דף עז:) מעמיו לבת גר עמוני הבא על בת ישראל וי"ל דיתורא דקרא אתי שפיר לדאי אבל פשטיה דקרא לא:

    הוה אמינא מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד הוא כתב רחמנא אשר יולדו - וא"ת אי סבר כרבי יהודה א"כ לימא דאיצטריך אשר יולדו לומר שהכתוב תלאן בלידה ואי כרבי שמעון היכי ס"ד דהיא ובנה חד הוא כיון דקסבר מצרי ולא מצרית וי"ל דקס"ד כיון שהורתו בנכרית חשיב דור ראשון:

    חזיתיה לרישך ביני עמודי פירוש רבך דמצינו רבה שהלך ללמוד לפני רבי יוחנן בשילהי כתובות (דף קיא.):

    בעלמא בתר אבוה שדינן ליה דעובר לאו ירך אמו הוא והא דמשמע בסוף פרק שני דגיטין (דף כג: ושם) דאית ליה לרבי יוחנן דעובר ירך אמו הוא גבי הא דקאמר נראין הדברים שעבד מקבל גט מיד רבו של חברו כו' התם אליבא דרבי איירי וגרסינן התם בסיפא מאי טעמא דרבי:

    אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת כו' וא"ת ומאי פריך מרבא הא בהדיא אית ליה דעובר ירך אמו הוא בפ' כל האסורין (תמורה ל:) ובפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק דף מז. ושם) דקאמר היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו ואמר ר"י שרוצה ליישב דברי רבא דהכא אפילו כרבי יוחנן:

    רובו ומקפיד עליו חוצץ לא כמו שפירש בקונטרס בפ"ק דסוכה (דף ו: ושם) דהיינו דוקא בשערו אבל בגופו חוצץ אפילו מיעוטו שאין מקפיד דא"כ למה לי קרא לשערו דדרשינן (שם) את בשרו את הטפל לבשרו כיון דהלכה למשה מסיני נאמרה לו בפירוש שערו רובו ומקפיד עליו כו' ועוד מדקדק ר"ת דאי בשערו דוקא ה"ל למימר הכא אימור דאמר רבי יצחק שערו בשרו מי אמר ומיהו בלאו הכי פריך שפיר:

    Tosafot on Yevamot 78a · Sefaria

    רשב"א

    אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי. והא דכתיב להן הלך אחר פסולן, ההיא במצרי שנשא ישראלית מוקמינן לה דיש עבירה בביאתן, אבל מצרי שני במצרית ראשונה שאין עבירה בביאתן הולכין אחר הזכר. וכדתנן בפרק האומר בקדושין (סו, ב) כל מקום שיש קדושין ואין עברה הולד הולך אחר הזכר. ומשום הכי מותבינן ליה מדר' טפרון דממזר בשפחה נמי אין עברה ואף על פי כן הולכין אחר הנקבה, שאלו היה נמי עבד שבא על הממזרת היה הולד ממזר כאמו.

    ורב דימי משמיה דר' יוחנן אמר בנה שני הוי ולאו משום דכתיב להן הלך אחר פסולן דאם כן היכי מקשינן ליה מהפריש חטאת מעוברת שאני הכא דכתיב להם.

    ואלא הא דאמר רבא עכו"ם מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה כו' אם תאמר אמאי לא פריך ליה מדר' יוחנן דאמר הפריש חטאת מעוברת רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר, דאלמא עובר לאו ירך אמו הוא. יש לומר משום דאמר לך רבא אנא כאידך דר' יוחנן סבירא לי דאמר מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה הוי אלמא בתר דידה שדינן ליה, ואם משום הפריש חטאת מעוברת דלמא הדר ביה ר' יוחנן מההיא. אבל השתא דתרצינן להו לתרווייהו דאיתא לההיא דהפריש חטאת מעוברת ואיתא לאידך דאמר ר' יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הוי משום דבלידה תלה רחמנא, מקשינן לרבא מפירוקא.

    Rashba on Yevamot 78a · Sefaria

    ריטב"א

    בנה ג' הוי כשר וא"ת הא קתני בברית' להם הלך אחר פסולה י"ל דרבה בר חנה סבר דההיא במצרי שנשא בת ישראל שביאתם בעבירה אבל בשנשא מצרית שאין ביאתה בעבירה הולכים אחר הזכר וכדתני' בפ' האומר כל שיש קדושי' ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ומ"ה אותבי' ליה מר' טרפון דממזר בשפחה אין עבירה והולכי' אחר הנקבה ואלו היה נמי עבד שבא על הממזרת היה ולד ממזר באמו:

    הא אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני ראשונה וכו' וא"ת מאי כדי שיהיה בן בני ראוי לבא בקהל וי"ל דלמאי דמתרץ ר' יוחנן הא הכי קתני אשיאה לבני אפי' מצרית ראשונה ויהא בן בני ראוי לבא בקהל ולישנ' קלילא נקט ר' יוחנן ודכותא בפ"ק דגטין תני עדיו וכדכתיבנ' התם:

    בנה שני הוא בתר אימיה שדינן ליה וקס"ד דטעמא משום דעובר ירך אמו ואין חוששין לזרע האב והיינו דפרכינן מההיא דהפרי' חטאת מעוברת וכו ומהכא שמעי' נמי שלא אמרו להם הלך אחר פסולם אלא כשנשא בת ישראל שביאתה בעביר' דאי לאו מאי מותבי' ליה מחטאת שאני הכא דכתיב להם הלך אחר פסולם והא דפרקי' נמי שאני התם דכתיב יולדו נימא שאני התם דכתיב להם אלא ודאי כדאמרן:

    וא"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר פי' דכי אמרי' ולד חטאת למיתה אזלא כשהקדיש' ריקנית ונתעברה אבל כשהקדישה מעוברת חשבי' ליה דמפריש ב' בהמות לחטאתו כי א' מהן לחטאתו והב' לאחריות ומתכפר בא' מהן והב' תרעה עד שתסתאב ותצא לחולין:

    אא"ב בתר אבוה שדינן לה ה"ל כמפרי' ב' חטאו' פי דחשבינן העובר כאלו פריש מן האם ועומד בפני עצמו:

    בתר אימיה שדיא ליה ה"ל ולד חטאת פי' שאינו חשוב חלוק לעצמו ולהקריבו א"א שאין מקריבין ב' בהמות לחטאת א' אלא דיינינן ליה כולד חטאת דאזיל למיתה:

    טעמא דכתב רחמנא אשר יולדו הא בעלמא שדינן ליה בתר אבוה פי' ולא אמרי' עובר ירך אמו הוא. אלא הא דאמר רבא וכו' וא"ת מאי קושי' דהא פלוגתא דתנאי היא אי אמרינן עובר ירך אמו הוא אם לא וכדאיתא בפ' אלו טרפות ובדוכתי אחריני י"ל דפרכי' מהא משום דקים לן דהלכתא כר' יוחנן וא"ת ולמה לן למפרך לרבא מהאי דיוקא ניפרוך ליה מההי' דתנן דמוכח' בהדיא דעובר לאו ירך אמו הוא וי"ל דלא קים לן בהדיא דתהוי הלכתא ומדידיה אדידיה הוא דפרכי' לעיל מיניה ומיהו בתר דקי"ל דהלכתא כר' יוחנן בהא דהכא שמעי' דהלכתא כוותיה בההיא דחטאת ולא אותבינהו לר' יוחנן במ' תמור' אלא למימרא דלא הויא ד"ה אבל עיקר מימרא דלא איתותיב דלא תהוי הלכתא. עי"ל דאי מותבי' מההיא דחטאת דר' יוחנן דילמא ה"א דההיא בר בר חנה היא דאמר בתר אבוהי ורבא דאמר כרב דימי דאמ' בתר אימיה שדינן ליה והוה מצטרכינן למימר דאפי' לרב דימי שאני הכא דכתיב אשר וכיון דהוה מצריכינן להאי דיוקא ניחא לן למפרך מיניה והא דאמר דהלכתא כר' יוחנן דלא אמרי' עובר ירך אמו לא תיקשי לן הא דאמרינן ולד הנוגחת ונרבעת אסור וההיא דאמרינן פרה שהזקינה גוב' מבשרה. והא דאמרי' בערכי' האשה שיוצאה ליהרג אין ממתין לה עד שתלד כבר תירץ אותם ר"ת ז"ל יפה כדאיתא בתוספו' וכתבנוהו באלו טרפות בס"ד:

    התם משום דר' יצחק פי' דלאו משום דעובר ירך אמו אלא משום דטבילת אמו עולה לו ולא הויא חציצה דא"ר יצחק רובו שאין מקפיד עליו בהויתו אינו חוצץ והכא ודאי אין הולד מקפי' על מעי אמו אדרב' ניחא ליה בגויה כל זמן שלא הגיע זמנו לצאת לאויר העולם ואע"ג דרבנן גזרו ברובו שאינו מקפיד אטו רובו המקפיד הכא דמילתא דלא שכיח' אוקמו' אדינא דאוריתא ואגב אורחי' שמעי' מהכא דההיא דר' יצחק איתא אפילו ברוב כל הגוף ולא ברוב כל שערו בלבד כדפרש"י ז"ל בפ"ק דערובין ודיינו דלא אמרי' הכא שערו אלא דנקטי' המ' רובו אבל כולו חוצץ וכפר"י שם:

    Ritva on Yevamot 78a · Sefaria

    מאירי

    זה שכתבנו איסור במצרי ואדומי עד דור שלישי לא מן הבנים שהיתה הורתן בקדושה אתה מתחיל למנות אלא אותם שנתגיירו עצמם אתה מונה דור ראשון וכל שנולד להם פסול מתורת דור שני ודור שלישי הבא אחריו כשר והוא שאמרו להם מהם מנה ואפילו מצרית מעוברת שנתגיירה אין אומרין שהעובר גם כן ראשון אלא מצרי שני הוא דבלידה תלא רחמנא ומכל מקום דרשו בו גם כן להם הלך אחר פיסולן כלומר שאם גר עמוני נשא גיורת מצרית והוליד ממנה אם זכר הוא דינו כעמוני ליפסל זכריו לעולם ואם נקבה היא הרי היא מצרית ליפסל היא מדין מצרית שניה ואם מצרי ראשון נשא בת ישראל הולד מצרי שני ואע"פ שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר התם משום דלא תפסי בה קדושין ואין זרעו מבת ישראל מתיחס אחריו ומצרי שני שנשא מצרית ראשונה או מצרי ראשון שנשא מצרית שניה דנין אותו אחר החמור והוה ליה מצרי שני ויש פוסקים דבתר אימיה שדינן ליה ומשום דהכתוב תלאו בלידה ומצרי ראשון מיהא במצרית שניה הולד שלישי וכן כתבוה גאוני ספרד ואין הדברים נראין ואף בממזר הולכין אחר פיסולו ר"ל שלא סוף דבר בממזר שנשא בת ישראל שהולד ממזר אלא אף ישראל שנשא ממזרת כן ובשפחה ונכרית מיהא ולדה כמוה וממזר שבא על השפחה הולד עבד וכשנשתחרר טהר כמו שביארנו במסכת קדושין ס"ט א':

    המפריש שתי חטאות לאחריות שאם יאבד אחת מהן תהא האחרת מזומנת לו הרי זה מתכפר באי זו שירצה והשניה תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה ואין דנין אותה כחטאת שנתכפרו בעליה באחרת שהולכת למיתה ר"ל שמכניסין אותה לבית ונועלין בפניה עד שתמות שלא נאמר נתכפרו באחרת אלא כשהפריש חטאת אחת ואבדה והקריב אחרת תחתיה:

    חטאת יחיד אינה באה אלא נקבה ואם הפריש חטאת מעוברת הרי היא וולדה נידונין כשני חטאות שנפרשו לאחריות ומתכפר באי זה מהם שירצה אם בה אם בולדה והשנית תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה ואין דנין אותה בולד חטאת שהולכת למיתה שאין ולד חטאת אלא כשנתעברה אחר שהוקדשה:

    מעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה ולא מפני שנחשוב את העובר כנטבל בפני עצמו ולא תהא חציצת כריסה של אמו מונעתו ומפני שדבר תורה אין חציצה אף ברובו אלא במקפיד ואין כאן קפידא ואע"פ שחכמים גזרו ברוב שאינו מקפיד ובמיעוט המקפיד בזו העמידוה על דין תורה שהרי בזו חציצה בכלו הוא וחציצה בכלו ודאי מעכבת אע"פ שאין בה קפידא אלא טעם הדבר מפני שטבילת האם עלתה לו כשאר האיברים הנסתרים בה ואף כשתאמר משום חציצה לא תיקשי לך חציצת כלו דשאני עובר דהיינו רביתיה ואינה קרויה חציצה:

    ומה שאמרו כאן באומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר הפגום הלכה היא וכבר ביארנו ענינה בשלישי של קדושין בסוגית משנת י"ד:

    Meiri on Yevamot 78a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה מצרי שני במאי יטהר כו' וי"ל דר' יוחנן דהכא סבר כאידך דר"י כו' דבתר דידה שדינן כו' עכ"ל יש לתמוה על דבריהם דהא השתא קיימינן אי לאו דתלאן הכתוב בלידה וא"כ לא שדינן בתר דידה (א) דהא ר' יוחנן סבירא ליה עובר לאו ירך אמו הוא בההיא דהפריש חטאת מעוברת אלא משום דתלאן בלידה קאמרינן בתר דידה שדינן והשתא דלא תלאן הכתוב בלידה לא אמרינן נמי דבתר דידה שדינן ויש ליישב דה"ק ר' יוחנן דאי לאו דא"ר יהודה דהכתוב תלאן בלידה היינו דלא הוה דרשינן מיניה הך מלתא לאסור הנקבות ומיהו להך מלתא דבתר אימיה שדינן ליה הוה דרשינן ליה וכגון אם נשא נתינה וק"ל:

    בפרש"י בד"ה להם הלך אחר פסולן כו' כגון מצרי שנשא ישראלית כו' עכ"ל אבל במצרי שנשא מצרית אין אנו הולכין אחר הפסול לרבה בר בר חנה ולרב דימי לקמן וכן פרש"י בפרק האומר להם הלך אחר פסולן היינו לענין ישראל שנשא מצרית או מצרי שנשא ישראלית כו' אבל לענין מצרית לא מגמר האי להם מידי דהא בתרוייהו להם קרינא כו' עכ"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 78a · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה ואיידי דאמר רבי יהושע חולץ וא"ת וכו' א"כ מאי קאמר ואין לי לפרש וכו'. יש להקשות מה שייך קושיא זו לכאן ומה תלי במאי שפירש רש"י דלר' יהושע ס"ל דקהל גרים איקרי קהל וקושיא זו אינה שייכא כי אם על פשוטה של המשנה מאי קאמר ר' יהושע ואין לי לפרש הא איכא למשמע מדאתנייה חולץ וחולצין וכו' ולא מייבם ומייבמין ש"מ דבסריס אדם איירי וכו' ונ"ל דכוונת התוס' בזה שבאו עתה לסתור פי' רש"י ור"ל כיון שהקשה רש"י קושיא זו ותירץ שר' יהושע ס"ל דקהל גרים אקרי קהל ולכך נקט חולץ וכו' א"כ ס"ל לרש"י הא דאתניי' לרבי יהושע חולץ ידע רבי יהושע דאתני' הכי משום דיבום אסור א"כ יקשה על פשוטה של המשנה מפני מה אמר ואיני יודע לפרש הא איכא למשמע וכו' ולכך כתבו התוס' דאינו כן כפירוש רש"י ואין כאן מקום לקושייתו כלל דהא דנקט דבי יהושע חולץ וחולצין לא משום דיבום אסור אלא אגב דבעי למימר לא חולץ ולא חולצין נקט הכי ולפי זה לא אצטריך לפירושו של רש"י וק"ל:

    Maharam on Yevamot 78a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' מצרי שני במאי יטהר עי' קדושין סז ע"א תוד"ה בנה שלישי:

    שם דאמר קרא האשה וילדיה לעיל כב ע"ב:

    שם בנה אין צריך טבילה עי' לעיל מז ע"ב תד"ה מטבילין אותו:

    תד"ה מצרי וכו' וא"ת וישא נתינה וכו' עי' טורי אבן מגילה יד ע"ב ד"ה דאגיירה:

    Gilyon HaShas on Yevamot 78a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ע״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־414 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 112 מילים

      נפתחת ב״מצרי שני במאי יטהר? דלמא דאי עבר…״

    2. קטע 212 מילים

      נפתחת ב״הרי ממזר ״דאי״, וכתביה קרא! ״דאי״ לאיסורא…״

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״הרי מחזיר גרושתו, ״דאי״ להיתרא וכתביה? התם…״

    4. קטע 430 מילים

      נפתחת ב״ת"ר אם נאמר ״בנים״, למה נאמר ״דורות״?…״

    5. קטע 516 מילים

      נפתחת ב״ואם נאמר ״דורות״ ולא נאמר ״בנים״, הייתי…״

    6. קטע 67 מילים

      נפתחת ב״״להם״ מהם מנה. ״להם״ הלך אחר פסולן.…״

    7. קטע 733 מילים

      נפתחת ב״ואיצטריך למיכתב ״להם״, ואיצטריך למיכתב ״אשר יולדו״.…״

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״ואיצטריך למיכתב להם הכא ואיצטריך למיכתב לו…״

    9. קטע 915 מילים

      נפתחת ב״דאי כתב רחמנא הכא משום דבא מטיפה…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״ואי כתב רחמנא גבי ממזר משום דאין…״

    11. קטע 1121 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן…״

      חכמים: רבה.

    12. קטע 1235 מילים

      נפתחת ב״מתיב רב יוסף רבי טרפון אומר יכולין…״

      חכמים: רב יוסף, רבי טרפון.

    13. קטע 1349 מילים

      נפתחת ב״מתיב רבא אמר ר' יהודה מנימין גר…״

      חכמים: רבי עקיבא, רבי יוחנן, רבא.

    14. קטע 1420 מילים

      נפתחת ב״כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן…״

      חכמים: רב דימי, רבי יוחנן.

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה אביי אלא הא דאמר ר'…״

      חכמים: אביי.

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו…״

      חכמים: רב אושעיא.

    17. קטע 1715 מילים

      נפתחת ב״אלא אי אמרת עובר ירך אמו הוא…״

    18. קטע 1823 מילים

      נפתחת ב״אישתיק א"ל דלמא שאני התם דכתיב אשר…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    19. קטע 1925 מילים

      נפתחת ב״טעמא דכתיב אשר יולדו הא בעלמא בתר…״

      חכמים: רבא.

    20. קטע 2020 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא משום דרבי יצחק: דאמר רבי…״

      חכמים: רבי יצחק.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף ע״ח ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026