במקום שאין טעון כיבוס — כגון בעל קרי בעלמא דכתיב ורחץ במים וטמא עד הערב (ויקרא ט״ו:ה׳) ולא כתיב יכבס בגדיו:
מקום שטעון כיבוס — כגון בקבול תורה דכתיב וכבסו שמלותם:
דלמא נקיות בעלמא — ההוא כיבוס לאו משום טומאה הוה דלטעון טבילה מק"ו אלא שיהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבל פני שכינה:
ויזרוק על העם — הזאה הוא:
מטבילים אותו — והוי כישראל מעליא ואין צריך לבדוק בעדים אם מילתו לשם מצות מילה:
ומה בכך — אם אין מילתו לשם מילה הואיל וטבל בטבילה סגי:
אין מטבילים — שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית דר' יוסי תרתי בעי:
לפיכך — הואיל ולר' יהודה בחדא סגיא מטבילין בשבת גר שמל אתמול לפנינו דבמילה סגי ליה וכי מטבלי ליה בשבתא לא מתקני גברא:
הכי גרסינן אמר מר לפיכך מטבילין גר בשבת דברי רבי יהודה פשיטא כיון דלרבי יהודה בחדא סגי היכא דמל לפנינו מטבילים:
טבילה עיקר — דהא אמילה שמעינן ליה דקאמר ומה בכך:
ר' יוסי אומר אין מטבילין — תרתי בעי ואע"ג דמל בפנינו טבילתו תקנתו:
עובדא הוה בי ר' חייא בר רבי ורב יוסף מתני בר' אושעיא ב"ר - כלומר ר' אושעיא נמי הוה בהדי ר' חייא:
ורב ספרא מתני — דאף רבי אושעיא בר' חייא הוה בהדייהו:
שהי האידנא — לילה היה:
ש"מ — מדרב ספרא דאמר תלתא הוו גר צריך שלשה:
דבעינן מומחין — כי הנך תלתא גברי רבנן רברבי:
דלמא דאיקלעו — הכי הוה מעשה דאיתרמו רבנן כי הני. אבל ג' ודאי שמעינן מדקפליג רב ספרא ומוסיף עד דהוו תלתא:
משפט כתיב ביה — משפט אחד יהיה לכם ולגר (במדבר ט״ו:ט״ז) ואין משפט פחות מג':
יכול מקבלין אותו — לא נצריכנו הטפת דם ברית וטבילה:
בא ועדיו עמו מנין — שנאמן:
תלמוד לומר וכי יגור — מכל מקום. ולקמן פריך כיון דעדיו עמו פשיטא ומי בעי קרא:
