מ"ט הויה ואישות כתיב בה - באותה הנאסרה לבעלה יש בה הויה דכתיב והיתה לאיש אחר אישות דכתיב או כי ימות האיש האחרון לא יוכל בעלה הראשון משניסת לאחר על ידי קידושין ואישות וכגון דגירשה הראשון הוא דקאי קמא בלא יוכל אבל מזנה תחתיו לא:

צרתה מהו - להתייבם צרתה כמותה וגמיר טומאה מעריות:

ואי משום דכתיב בה תועבה היא - דמשמע מיעוטא היא ולא צרתה איכא למידרש מיעוטא אבניה דאין בתה הימנו פסולה לכהונה:

היתה אחת כשרה - מי שנפלו לפניו שתי יבמות מאח אחד ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה אחת כשרה ואחת פסולה וכו':

כשרה לעלמא - מיוחסת וכשרה לכהונה:

פסולה לעלמא - כגון שהיתה גרושה או חלוצה מבעל אחר ופסולה לכהונה:

כיון דלדידיה חזיא - דהוא ישראל:

מאי נפקא ליה מינה - הי דליבעי לחלוץ ואי בעי לייבם הי דליבעי לייבם:

פסולה פסולה ליה - וכשרה לעלמא לכל העולם ומאי ניהו כגון שהחזיר אחיו גרושתו ולו אשה אחרת ומת דהוי הגרושה פסולה לזה שאינה ראויה לאחיו ואשמועינן דאע"ג דכתיב בה טומאה צרתה כשרה דכתיב היא תועבה דאי שאר חייבי לאוין כגון אלמנה לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט מאי אתא לאשמעינן:

פסולה לעלמא - לכהונה:

כאן שנה רבי - במשנה זו דקתני חולץ לפסולה למדנו רבי לא ישפוך אדם מי בורו אע"פ שאין צריך להם ואחרים צריכים להם כגון הכא מכיון דיכול לחלוץ לפסולה ותפטר הכשרה לא יחלוץ לכשרה ויפסלנה לכהונה. והא דרב יוסף בפ' החולץ (לקמן יבמות מד.) עלה דהא משנה:

היא וצרתה ס"ד - חליצה לתרוייהו למה לי:

צרתה מהו - לייבום:

במותר לה - בעלה זה שמת נאסרה תחלה כשנשאת לשני וחזר הראשון והחזירה באיסור ולמחר מת:

באסור לה - כגון יבמה לא כ"ש:

מי אלים ק"ו - האי ק"ו דאמרן במותר לה נאסרה:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

יבמות 11 עמוד ב

1ולא מתייבמת. [אמר לך רב] אמינא לך אנא סוטה ודאי, ואמרת לי את סוטה ספק! ומ"ש סוטה ודאי (מ"ט משום דכתיב ״בה טומאה״,׃

2סוטה ספק נמי טומאה כתיבא בה! דתניא: ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר: המחזיר גרושתו מן הנישואין אסורה, מן האירוסין מותרת, משום שנאמר: ״(דברים כד״, ד) אחרי אשר הוטמאה׃

3וחכ"א אחת זו ואחת זו אסורה, אלא מה אני מקיים אחרי הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה.

4ומאי ״נסתרה״ נבעלה. ואמאי קרי ליה נסתרה לישנא מעליא נקט. נבעלה, טומאה בהדיא כתיב בה, (במדבר ה, יג) ״ונסתרה והיא נטמאה״?

5למיקם עלה בלאו. ור' יוסי בן כיפר לאו בסוטה לית ליה, ואפי' זנאי נמי.

6מאי טעמא הויה ואישות כתיב בה.

7בעא מיניה רב יהודה מרב ששת: המחזיר גרושתו משניסת, ומת, צרתה מהו? אליבא דרבי יוסי בן כיפר לא תיבעי לך, כיון דאמר ר' יוסי בן כיפר טומאה במחזיר גרושתו הוא דכתיב״א צרתה כמותה״.

8ואי משום דכתיב ״בה (דברים כד״, ד) ״תועבה היא״, היא תועבה ואין בניה תועבין הא צרתה תועבה.

9כי תיבעי לך אליבא דרבנן: אע"ג דאמור רבנן טומאה בסוטה הוא דכתיב ״אין מקרא יוצא מידי פשוטו״,׃

10או דלמא כיון דאיעקר איעקר. איכא דאמרי: אליבא דרבנן לא תיבעי לך, כיון דאיתעקר איעקר.

11כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי בן כיפר, מאי? אע"ג דאמר ר' יוסי בן כיפר טומאה במחזיר גרושתו הוא דכתיב״א מיעט רחמנא היא תועבה ואין צרתה תועבה״, או דלמא: היא תועבה ואין בניה תועבין, הא צרתה תועבה?

12א"ל תניתוה: היתה אחת כשרה ואחת פסולה, אם היה חולץ חולץ לפסולה, ואם היה מייבם מייבם לכשרה.

13מאי ״כשרה״ ומאי ״פסולה״? אילימא ״כשרה״ כשרה לעלמא, ״פסולה״ פסולה לעלמא. כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה?

14אלא לאו: ״כשרה״ כשרה ליה, ״פסולה״ פסולה ליה, ומאי ניהו מחזיר גרושתו, וקתני: ואם היה מייבם מייבם לכשרה!

15לא, לעולם ״כשרה״ כשרה לעלמא, ״פסולה״ פסולה לעלמא. ודקאמרת: כיון דלדידיה חזיא, מאי נפקא ליה מינה משום דרב יוסף.

16דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי: לא ישפוך אדם מי בורו, ואחרים צריכים להם.

17ת"ש המחזיר גרושתו משנשאת היא וצרתה חולצת. היא וצרתה ס"ד [אלא] אימא: או היא, או צרתה.

18ולאו תרוצי קמתרצת לה?! תריץ הכי: היא חולצת, צרתה או חולצת או מתייבמת.

19אמר רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן בעי: המחזיר גרושתו משניסת, צרתה מהו? אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך היא גופה? היא גופה לא קמיבעיא לי,׃

20דאמרינן קל וחומר: במותר לה אסורה, באסור לה לא כל שכן?! כי קא מיבעיא לי: צרתה, מאי? מי אלים ק"ו למידחי צרה, או לא?

21רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר ר' חייא בר אבא, בעי ר' יוחנן: המחזיר גרושתו משניסת, מהו? א"ל ר' אמי: ותיבעי לך צרתה? צרתה לא קמיבעיא לי, דלא אלים קל וחומר למידחי צרה. אלא כי קמיבעיא לי, היא גופה מאי: מי אלים קל וחומר במקום מצוה, או לא?

תוספות

לרבות סוטה שנסתרה - וא"ת והיכי מפקי רבנן קרא מפשטיה דפשטיה דקרא במחזיר גרושתו כתיב וי"ל דלא מסתבר להו למיקרי טומאה לנישואי גרושה כיון דבעילתה היתר היא:

מאי נסתרה נבעלה - וא"ת וכיון דלא כתיב לאו בסוטה ספק אמאי אמר בסוטה (דף ז.) דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה וי"ל דלחומרא עשה הכתוב ספק כודאי כדפרישית לעיל:

הויה ואישו' כתיב בה - פי' בקונטרס דההוא ענינא במחזיר גרושתו כתיב ותימה דפשיטא דבמחזיר גרושתו איירי קרא ואפילו רבנן לא פליגי ונראה לרשב"א לפרש דהויה ואישות כתיב בה פירוש או הוטמאה דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה אלמא במחזיר גרושתו איירי דאחרי אשר הוטמאה אלהיות לו לאשה קאי דבסוטה לא שייך הויה ואישות שהרי לא גירשה מעולם:

צרתה מהו - היא גופה לא מיבעי ליה דלר' יוסי בן כיפר ודאי פטורה מן החליצה ומן הייבום דטומאה כתיב בה כעריות ולרבנן נמי היא גופה פשיטא דחולצת ולא מתייבמת דאפי' אם תמצא לומר כיון דאיתעקר איתעקר אינה מתייבמת מק"ו דהשתא במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש ואת"ל נמי דאין מקרא יוצא מידי פשוטו אין לפוטרה מן החליצה כיון דעיקר קרא דטומאה בסוטה כתיב ולא במחזיר גרושתו משום דלא מסתברא למיקרי טומאה נישואי גרושה כדפרישית לעיל וכן משמע לקמן דקאמר אלא או היא או צרתה חולצת ובעי למיפשט דלרבנן אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואפילו הכי אין פוטרתה מחליצה כדפרישית אבל צרתה בעי לר' יוסי בן כיפר אם פטורה מן החליצה או אפילו מתייבמת ולרבנן בעי אי מתייבמת דפשיטא ליה דלא אלים קל וחומר למידחי צרה או חולצת ולא מתייבמת משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו:

אמר ליה תניתוה - למיפשט בעיא קמייתא הוא דאתא דלאיכא דאמרי דפשיטא ליה לרבנן כיון דאיתעקר איתעקר איכא למימר דאתיא כרבנן:

או היא או צרתה - אע"ג דחליצה פסולה צריך לחזור [על כל האחין] היינו דוקא כגון חלץ לאחיות דלא נפטרו צרות וכן חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה דהורע הזיקה וקלשה לה אבל בשאר דוכתי דאע"ג דאסורה להתייבם כיון שהזיקה שלימה פוטרת:

לאו תרוצי קא מתרצת לה תריץ הכי - תימה במאי מתרץ לה דאע"ג דבעי למימר או היא או צרתה שייך למיתני שפיר היא וצרתה כמו. חלץ ועשה בה מאמר ובפ' נערה בנדרים (דף סו:) דקתני אביה ובעלה מפירין נדריה איצטריך למתני סיפא הפר האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא הפר האב אין מופר דלא תימא אביה ובעלה אביה או בעלה קאמר:

מי אלים ק"ו למידחי לצרה - לאוסרה לייבום קא מיבעיא ליה דלפוטרה מן החליצה לא מהני קל וחומר אפילו להיא גופה כדאמרינן פ"ק דסוטה (דף ו. ושם) דספק סוטה חולצת ולא מתייבמת משום ק"ו:

מי אמרינן ק"ו במקום מצוה כו' - וא"ת תפשוט מפ"ק דסוטה (דף ב.) דקתני חולצת ולא מתייבמת ומפרש בגמ' משום ק"ו וי"ל דאיכא התם טעמא אחרינא כדמפרש התם:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

לרבות סוטה הנסתרה - ולעולם טמאה לאו במחזיר גרושתו כתיבא, וכיון שכן מוחזרת גופה צרתה לאו אסירא משום דכתיב (דברים כד, ד) כי תועבה היא, וצרתה חולצת או מתיבמת דהא לא כתיבא בה טומאה. אי נמי דכתיב היא תועבה ואין בניה ולא צרתה תועבין, דהיא ממעט כל שהן חוץ מהיא.

למיקם עליה בלאו - ומיהו אפילו סוטה ספק קאי עלה בלאו, דהא אמרינן בסוטה דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה וטעמא דמלתא משום דדרשינן בסוטה בפרק כשם (כח, א) אם נטמאה למה שותה ואם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה כודאי. ומיהו לחמורין עשה אותה כודאי ללקות עליה ולאוסרה להתיבם, אבל להקל לא עשאה כודאי, ולפיכך חולצת. ומכל מקום צריך עיון דהא פריך בפרק קמא דסוטה (ה, ב) גבי מתניתין דנכנסה עמו לסתר אם מת חולצת ולא מתיבמת, דפריך עלה בגמרא ותתיבם יבומי, ומאי קושיא דהא אמרינן שהכתוב עשה את הספק כודאי לחומרין וזו חומרא היא שלא תתיבם. ואם תאמר השתא דאמרינן דטומאה לאו בסוטה ספק כתיבא והא תנן נכנסה עמו לסתר אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה, ודרשינן עלה בסוטה בפרק כשם (שם) משום דכתיב ונטמאה שלש פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה, אלמא טומאה בסוטה ספק כתיב. ויש לומר דלעולם לא קרא הכתוב טומאה לספק, אלא הזנות הוא שקרא טומאה, וכיון שהודאי שכתב בה טומאה ג' פעמים אסורה לבעל ולבועל ולתרומה, הספק נמי כך משום שעשה הכתוב את הספק כודאי להחמיר כמו שכתבנו.

הא דאמר ר' יוסי בן כיפר הויה ואישות כתיב בה - פירשו בתוס' (ד"ה הויה) דאחרי אשר הוטמאה גבי להיות לאשה קאי, וההוא במחזיר גרושתו כתיב על כרחין דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה, ואי בסוטה ודאי קאי מאי לשוב לקחתה, והלא לא גרשה מעולם אלא ודאי במחזיר גרושתו קא מיירי. ורש"י ז"ל (ד"ה מ"ט) לא פירש כן.

א"ל תניתוה היתה אחת מהן כשרה ואחת מהן פסולה וכו' וקתני אם היה מיבם מיבם לכשרה. יש לפרש דלא פשיט מינה השתא אלא אליבא דבעיא ראשונה, אבל לאיכא דאמרי לא פשיט מידי, דאיכא למידחי דהא ברייתא כרבנן, והוי כאלו אמר פשוט מינה חדא. ולי נראה דאפילו לאיכא דאמרי פשיט, דקא סברינן השתא דתנא דברייתא לא אצטריך לאשמועינן הכי אליבא דרבנן, דפשיטא היא לרבנן דכיון שהיא פסולה וצרתה כשרה גמורה, אם היה מיבם מיבם לכשרה ולא לפסולה. אבל לר' יוסי אצטריך לאשמועינן דאע"ג דכתיב בה טומאה כעריות צרתה אינה כמותה אלא או חולצת או מתיבמת. וכן הדין באותה ברייתא דבסמוך דוהיא וצרתה חולצת. ומיהו ודאי בעיא דר' חייא בר רבא דבסמוך לא בעי אלא אליבא דרבנן, אי אלים קל וחומר למידחיה בדידיה או בצרתה או לא. דאלו לר' יוסי בן כיפר פשיטא בדידה מיהא דאינה מתיבמת משום דכתיב בה טומאה. ואפילו הכי פשיט מיהא ברייתא ומברייתא דוהיא וצרתה חולצת דאלים קל וחומר למדחי בדידה ובצרתה, ולא דחי להו דאתי כר' יוסי בן כיפר, דאין הכי נמי דהוי מצי לשנויי ליה הכין, אלא משום דניחא ליה טפי לשנויי אפילו לכשתמצא לומר דאתיא כרבנן כנ"ל.

תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת - ואם תאמר צרתה איך חולצת והא אמר רב יוסף לא ישפוך אדם מי בורו. יש לומר דלא סבירא ליה השתא הא דרב יוסף. ואם תאמר היא איך חולצת והלא חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין כדשמואל דבריש פ"ד אחין (כז, א) יש לומר סבירא ליה להאי תנא אין זיקא. אי נמי לא אמר שמואל אלא בפסול דמחמת זיקה. אי נמי מחמת שנעשה באותו בית בבעלת הגט ובעלת מאמר, ואי נמי חליצת מעוברת. ובמקומה (להלן שם ד"ה שמואל וד"ה הא) נאריך יותר בס"ד. ובליקוטין (שו"ת ח"ד סי' צ"ו) יש לי פירוש אחר בהלכה זו.

מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף י״א עמוד ב׳

מסכת יבמות דף י״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 21 קטעים ממוספרים, כ־443 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–122)עמוד

היעד שנמצא: יבמות דף י״א ע״ב

פתיחה בקורא