עיברה לא תאכל — כדילפינן לעיל (יבמות דף סז:) עובר פוסל דכתיב כנעוריה פרט למעוברת:
נחתך העובר במעיה תאכל — מיד וה"ה נמי אם ילדתו ומת:
עיברה לא תאכל — שהעובר אינו מאכיל את אמו ישראלית עד שיצא לאויר העולם כדכתיב (ויקרא כב) ויליד ביתו יאכלו ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל:
גדול משל אב — שהבועל לא יכול להאכילה מפני שלא בא עליה לשם קידושין ולאו קנינו הוא ובנו מאכילה:
העבד פוסל משום ביאה — אם בא על כהנת פסלה מן התרומה כדאמרינן בגמרא לעיל (יבמות דף סח:):
ואין פוסל משום זרע — אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר שהוא עבד ומת בעלה ישראל ונשאר זה לא אמרינן הרי זרע יש לה מישראל ולא תשוב לתרומת אביה דעבד ודאי לאו זרע הוא. ומפרש ואזיל היכי משכחת לה שיהא בן ישראל כשר עבד:
ונכבש על השפחה — נדחק ונדבק עליה לשון מכבש פריש"א בלע"ז ולשון גנאי הוא:
הרי זה עבד — שולד שפחה כמוה דכתיב האשה וילדיה (שמות כא):
היתה אם אביו — בת כהן לישראל תאכל בתרומה אם מת אביו והוא קיים אע"ג דולד ולד בעלמא פסיל כדאמרן (לקמן יבמות דף ע.) זרע זרעה מנין כו' האי לא פסיל דהא לאו בתר אבוה אזיל ולאו זרעו הוא. בת ישראל לכהן ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים והוא עבד לא תאכל בתרומה דלאו זרע הוא:
כ"ג פעמים שהוא פוסל — את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל:
מאכיל את אמו — לאחר מיתת אביו:
ופוסל את אם אמו — אפילו לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא הוה הדרה אם אמו לתרומה דבי נשא לאחר מיתת בתה כדאמר ביש מותרות (לקמן יבמות ד' פז.) מת בנה מישראל תאכל בתרומה:
וזאת — האשה אומרת לא כבני כ"ג כלומר לא ירבו כמותו:
גמ' נשותיהן פטורות — אלמא אין קנין לשוטה:
כיון — דאי פשיטא לן דעיברה אמרינן לה לא תאכל אמאי קתני מתניתין ישראל הבא על בת כהן באונס ופיתוי תאכל ליחוש שמא עיברה:
מי לא תנן — בפ' ד' אחין גבי נשים שהוחלפו בשעת כניסתן לחופה מפרישין אותן מבעליהן ג' חדשים שמא מעוברת הן והולדות ממזרין ובעינן הבחנה בין ולד כשר לולד פסול אלמא לחדא ביאה חיישינן:
ליוחסין חששו — מעלה עשו ליוחסין לחוש לביאה אחת ולספק:
הרי זה גיטיך — כהן לבת ישראל:
אסורה לאכול בתרומה מיד — דכל שעתא אמרינן השתא מיית אלמא אסרי לה מספק:
אלא אמר רבה — לא תימא לתרומה לא חששו דודאי חיישינן לספיקא אלא תריץ לפירכא דלעיל הכי:
בנישואין — כגון שנתחלפו בכניסתן לחופה חששו לשמא נתעברו דהא לא הפכו:
אבל בזנות לא חששו — כדקיימא לן אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר הלכך ליכא ספק:
ומת — בעלה בו ביום:
טובלת — משום ביאה דכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו' (ויקרא ט״ו:י״ח):
יצירת הולד ארבעים יום:
תהא מקולקלת למפרע — לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש דאשתכח דזרה הויא ואכלה תרומה בשוגג ואי כדקאמרת מאי מקולקלת הא ודאי כל מ' לאו זרה הויא:
עד מ' — אם אכלה לאחר מ' תהא מקולקלת למפרע עד יום ארבעים. ומדמתרץ רב חסדא אוכלת עד ארבעים שמע מינה מת בעלה דקתני בברייתא הוי דמת בו ביום שנשאה דאי שהה אצלה זמן מרובה לאלתר אסורה דלמא מעוברת היא דהרי כבר ארבעים יום:
הולד ממזר — אע"פ ששניהם מודים שבא עליה חיישינן הואיל ופרוצה היא אחר נמי בא עליה ואיעברה מיניה:
שתוקי — ספק ממזר דהא מספקא לן אי מארוס הוא וכשר אי מאיניש אחרינא הוא הלכך ממזר ספק הוא:
מסתברא מילתיה דרב — דמשוי ליה ממזר ודאי:
דדיימא מעלמא — שחשודה מאחרים דליכא לאכשורי כשאר בני דומה שהם כשרים דהתם כיון דנשואה היא רוב בעילות הלך אחר הבעל אבל הכא לאו אורחיה למיבעל כולי האי בלא חופה:
דקתני במתני' ילדה — אנוסה ומפותה בת ישראל מכהן תאכל בתרומה משום בנה דמחזקינן ליה בכהן:
היכי דמי אי דדיימא — נמי מעלמא אמאי תאכל אלא לאו דדיימא מיניה לחודיה וקשדינן ליה אבתריה ואע"ג דלדידיה אסירא ככולי עלמא דגזרו על יחוד של פנויה וכל שכן ארוסה דלגבי ארוס היתר ולעלמא באיסורא ודאי היכא דדיימא מיניה לחודיה אמרינן בתריה שדינן ליה לולד:
בבא עליה כולי עלמא לא פליגי — היכא דמודה שבא עליה:
הולד ממזר — ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן ליה ומאיניש אחרינא הוי:
