מסכת יבמות דף כ״ז עמוד א׳

חלץ לאחיות שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחים וכל אחת צרתה עמה וחלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן הואיל ואי בעי לייבומי לא מצי אלא יחלוץ לצרות ויפטרו אחיות. ואע"ג דצרות נמי אי הוה בעי לא הוה מייבם מיהו קל איסורם משל אחיות הלכך אף חליצתם משובחות משל אחיות והכי מפרש לקמן:

היכא דקיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה לחלוץ לשניה שהוא לא חלץ לראשונה:

חלץ לה ראובן חליצה פסולה בתמיה. ראובן שחלץ לראשונה והויא הך אחות חלוצתו ולא חליצה מעליא היא כדשמעון דזיקה גרידתא היא:

אאמצעית כלומר השלישית לאחר שחלץ שמעון לשניה שהיא על שניהן אחות חלוצה ושניהן שוין בה וקסבר חליצה פסולה אין צריכה לחזור על כל האחין:

כיון דרובה גביה שהחולץ לשלישית חלץ לב':

למיפטר צרה כדקאמרי' לא נפטרו צרות:

אבל מיפטרא נפשה פטרה בחליצה דכל דהו הלכך אחד חולץ לג' היכא דליכא צרות בהדייהו:

לבעלת הגט ב' יבמות מאח אחד ונתן יבם גט לאחת מהן שוב אין חליצתה הוגנת כל כך דקלישא זיקתה ואם חלץ לה לא נפטרה צרה:

מאי אחד חולץ לכולן דקאמר אאמצעית תימה דלקמן מסקינן דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר והתחיל באחיות לא יגמור בצרות ולא מיפטרא רחל בחליצת צרתה וכ"ש היכא דשניהן שוין דבעינן חליצה מתרוייהו דלהאי שינויא לא מפלגינן בין מיפטר נפשה למיפטר צרה ואר"י דההוא דמפרש לקמן דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר סבר כשינויא דבסמוך דמפלגינן בין מיפטר נפשה למיפטר צרה ושינויא דהכא דאחד חולץ לכולן אאמצעית סבר כרב אשי דאמר לקמן לא אלימא זיקה לשוויי צרה כערוה וחליצת צרות הויא חליצה כשרה ולהכי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות אבל הכא דשתיהן שוין אחד חולץ לכולן:

אלא צרה דלאה תיפטר דהא חליצה כשרה היא פי' בקונט' דאי בעי מייבם לה וא"א לומר כן דאסירא ליה משום ביטול מצות יבמין ומ"מ לא חשיב בהכי חליצה פסולה כדפרישית לעיל:

א"ה חלץ לצרות נפטרו אחיות ואצרת רחל מי מיפטרא פירוש כיון דאוקמה חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דוקא מרחל ומשום שחלץ ללאה בענין זה נמי שחלץ ללאה חלץ לצרות נמי לא נפטרו אחיות:

שמואל התחיל ולא התחיל קאמר השתא לפי המסקנא לית ליה להא דשמואל לדברי האומר אין זיקה קאמר דלפי האמת למ"ד אין זיקה חלץ לאחיות ולבעלת גט נפטרו צרות אחיות אלא שמואל אליבא דנפשיה דאית ליה זיקה קאמר והא דלא קאמר אלא לפי שלא הוזכר שם אמורא תחלה ומיירי כשחלץ ללאה קודם נפילת רחל וצרתה ולהכי התחיל בצרת לאה יגמור אף ברחל דכשנפלה רחל כבר נפטרה לאה בחליצת צרתה וחליצת רחל חליצה כשרה היא דלא הויא אלא קרובת צרת חלוצתו וקצת דוחק הוא דה"ל לפרש בהדיא דאיירי בנפול זה אחר זה כיון דעד השתא הוה איירי בנפול בבת אחת ועוד אמר ר"י דמצינו לפרש דאיירי אפי' נפול בבת אחת כדס"ד עד השתא ואפ"ה התחיל בצרת לאה יגמור ברחל ואע"ג דחליצת הצרה הויא חליצה פסולה דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה ולא מיפטרה לאה בחליצתה מ"מ חשיב חליצת רחל חליצה כשרה ואפי' אי חלץ ללאה ברישא קודם רחל כיון דלא נשתייר בלאה אלא זיקה מועטת שכבר חלץ לצרתה חליצה חשובה טפי ולהכי לא חשיב רחל אחות חלוצתו כעין שפירש ה"ר אברהם לעיל ואע"ג דקודם שחלץ לצרת לאה כבר נאסרה רחל ושמואל סבר בהחולץ (לקמן יבמות ד' מ:) כיון שנאסרה עליו שעה אחת נאסרה עולמית מכל מקום הוי חליצת רחל חליצה כשרה כיון דעכשיו אינה אחות זקוקתו ואינה אסורה אלא משום שנאסרה עליו כבר:

תניא כוותיה דרב אשי אברייתא לא שייך למימר דהתחיל ולא התחיל קאמר דא"כ הוה ליה לפרושי הכי בהדיא אבל שמואל דאיירי נמי בבעלת הגט ובעלת מאמר נקט לשון השוה בכולן:

א"ה יבומי נמי תתייבם וא"ת אין ה"נ ומ"מ נקט חליצה לאשמועינן דחליצה פסולה אינה פוטרת כמו שמואל ללישנא דהתחיל ולא התחיל ה"מ למינקט יבום וי"ל דשמואל לא נקט יבום משום דמתני' היא מותר אדם בקרובת כו' אבל ברייתא ה"ל למנקט יבום דעדיפא טפי אי נמי לשמעינן תרוייהו:

אחריו חזרו ותקנו דחוק לומר כן משום דלא מסתבר ליה למימר דלא אלימא זיקה לשוויי לצרה כערוה:

הא דאקשינן חלץ לצרות נמי לא ליפטרו אחיות ללישנא בתרא דשמואל דאמר למיפטר נפשה פטרה קאי, דאלו אלישנא קמא דאמר אאמצעית, אדרבה הוה ליה לאקשויי אפילו חלץ לאחיות ליפטרו דהא כולהו חליצות פסולות נינהו, וליכא חדא מינייהו מעולה.

אלא צרה דלא תפטר דהא חליצה כשרה היא אי כשרה לגמרי קאמר קאי אמאי דאמרינן לעיל (יבמות כו, ב) דנפול בזו אחר זו, דאי בבת אחת אפילו למאן דאמר אין זיקה מכל מקום הא לא מיבמה, משום דאסור לבטל מצות יבמין. ואיכא למימר דאפילו נפול בבת אחת קרי ליה כשרה, כיון דביאתה כשרה שאין לה פסול מחמת עצמה, אלא משום גזרה דלמה מיית ומיבטלא מצות יבמין כנ"ל.

לא אלימא זיקה לשווייה צרה כערוה פרש"י ז"ל (בד"ה לעולם) דלא גזרו אלא בה, אבל בצרתה לא. לכאורה משמע מדבריו ז"ל שאפילו ליבום שריא, ואינו מחוור בעיני מדאמרינן לקמן אי כבית שמאי יבומי נמי תתיבם, אלמא לדידן לא תתיבם. אלא לא אלימא כערוה, ומעולה היא טפי מינה קאמר כנ"ל. [הגהה: אמר מאיר כן הוא האמת גם לדעת ר"י, כי כן אמר בתחלת הסוגיא (בד"ה חלץ לאחיות) ואף על גב דצרות נמי אי הוה בעי לא הוה מייבם מיהו קל אסורן משל אחיות, הלכך אף חליצתן משובחת משל אחיות והכי מפרש לקמן ע"כ. הרי שגילה לנו האמת. וז"ל רש"י ז"ל ולא גזרו חכמים אלא באחות זקוקה ע"כ. והכי פירושו, לא גזרו חכמים להיות כערוה לאסור קרובות משום דיש זיקה אלא באחות זקוקה. והכי סבירא ליה לשמואל בפרק כיצד (יח, ב) דשומרת יבם שמתה אסור באמה דחמירא זיקא לשווייה כאשה למיסר תמות, ולזה לבד עשאוה לאחות זקוקה כאחות אשה לגמרי, אבל לא שתעשה צרתה כמותה שוה בשוה, מיהו איסורא איכא, זהו נראה ליישב דברי רש"י ז"ל ואל יודע אם לכך כיוון].

שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר התחיל באחיות לא יגמור אף בצרות דחליצה פסולה היא ולא פטרה חדא לחברתה, אלא חולץ הוא לרחל ולצרתה. ואם תאמר אם כן צרת בעל הגט אמאי פטרה בעלת הגט, ואי נמי צרת בעלת מאמר אמאי פטרה בעלת המאמר, דהא תרווייהו חליצות פסולות נינהו, יש לומר דשאני התם דגט ומאמר גזרות דרבנן נינהו, והלכך ההיא דעבד בה מעשה מקריא חליצה פסולה, אידך דלא עבד בה מעשה אף על גב דאסירא, מכל מקום אלימא זיקתה. ותדע דבעלת הגט ובעלת המאמר נאסרות בקרוביו והוא נאסר בקרובותיהן (להלן יבמות נא, א) ושאר היבמות [הצרות, מפי' רמב"ן] מותרות בקרוביו והוא מותר בקרובותיהן (משנה להלן יבמות מ, ב) והלכך צרות דאלימא זיקתן טפי פוטרות אותן, אבל הן דקלישא זיקתן אינן פוטרות צרותיהן. אבל אחיות וצרות תרוייהו כי הדדי נינהו ושוות הן בפסול, למאי דקא סלקא דעתך השתא, ולהך לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו. ואי קשיא לן דהא דאמרינן לעיל כי קאמר שמואל אחד חולץ לכולן אמצעית, כלומר משום דאי אפשר לה בחליצה מעולה פטר לה חליצה פסולה דחד מינייהו, דאלמא חליצה פסולה פוטרת כיוצא בה ממש. איכא למימר דהשתא כלישנא בתרא דלעיל דאמרינן למיפטר נפשה אפילו חליצה פסולה פטרה סבירא לן. ומיהו אכתי קשיא דהא תנן בפרק ר"ג (יבמות נ, ב) עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות הימנו שני גיטין וחליצה, אלמא מדקתני וחליצה ולא קתני ושתי חליצות כדקתני שני גיטין, שמעינן מינה דאינו צריך לחלוץ אלא לאחת מהן. וכן פירש רש"י התם. ותניא התם בברייתא (נא, א) כיצד ר"ג אומר אין גט אחר גט נתן גט לזו ונתן גט לזו ר"ג אומר חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה וחכמים אומרים אסור בקרובות שתיהן וחליצה לאחת מהן. אלמא מדסבירא ליה לרבנן דיש גט אחר גט וזיקת שתיהן קלישא חליצת אחד מהן פוטרת חברתה, אלמא חליצה פסולה פוטרת דכותה, ומאי שנא רחל וצרתה דשתיהן שוות, יש לומר דקא סלקא דעתך השתא להאי לישנא דלא אמר שמואל אלא בעריות וצרותיהן, אבל בבנות גט ומאמר כל היכא דכי הדדי נינהו פוטרות זו את זו. אבל רב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין, מוקי לה כמאן דאמר אין זיקה, אבל למאן דאמר יש זיקה צריכה שתי חליצות וכדאיתא התם. ואי נמי יש לומר דסוגיין דהכא פליגא אההיא, וסוגיין דהכא לא קמה וכסוגיא דהתם קיימא לן וכדכתיבנא לעיל. והשתא נמי ניחא דאף על גב דהכא משמע דלשמואל אפילו למאן דאמר אין זיקה סבירא ליה דבעינן חליצה מעולה, ובריש פרק ר"ג (יבמות נא, א) אמרינן איפכא דתניא התם נתן גט לזו וגט לזו ר"ג אומר חולץ לראשונה. כלומר אף על פי שהראשונה חליצה פסולה והשניה חליצה כשרה לדעת ר"ג דאמר אין גט אחר גט. ואמרינן עלה לימא תהוי תיובתיה דשמואל דאמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה, ופרקינן אמר לך שמואל כי קא אמינא אליבא דמאן דאמר יש זיקה ור"ג סבר אין זיקה. אלמא למאן דאמר אין זיקה אף על גב דקיימא חליצא דרחל חליצה כשרה חלץ לה לצרתה חליצה פסולה. וסוגיא דהתם אתיא כרב אשי דהכא דמוקי לה דלשמואל כמאן דאמר יש זיקה. ואי נמי איכא למימר דלישנא קמא דהכא נמי דאמרינן דשמואל למאן דאמר אין זיקה אמרה, לא קשיא מדר"ג, דאמר לך שמואל פליגי רבנן עליה דר"ג אף בזו וסבירא להו דכל היכא דאיכא חליצה כשרה וחליצה פסולה חלץ לה לכשרה פוטרת חברתה, אבל חלץ לפסולה לא נפטרת צרתה, וכבעלת הגט ומאמר דלא פליגי רבנן בההיא ברייתא לומר חולץ לשניה, משום דלידדהו כי הדדי נינהו, דיש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר סבירא להו, ולא אלימא זיקא דחדא מינייהו מזיקת חברתה ומשום הכי פוטרת צרתה.

הא דאמרינן שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר יש לפרש דהשתא מפרשינן לה לשמואל כמאן דאמר יש זיקה, ודוקא בשנפלו בזו אחר זו, דאי בנפלו בבת אחת אפילו התחיל בצרות לא יגמור באחיות ולא בצרות, דכל אחת צריכה חליצה, דחליצת כולן חליצה פסולה היא, אלא בנפלו בזו אחר זו היא, דכולה סוגיין בתר ההיא דרב דלעיל רהטא, וההיא אוקימנא בשנפלו בזו אחר זו. והא נמי דאקשה בסמוך אלא צרה דלאה תפטר דחליצה כשרה היא, בשנפלו בזו אחר זו, והיינו דקרי לה חליצה כשרה. והא דלא שני ליה הכא במאי עסקינן בשנפלו בבת אחת. משום דכולה סוגיין בנפלו בזו אחר זו היא, וניחא ליה לשנוייה אההיא סברא דרהטה בה כולה סוגיין. ועוד דאי בבת אחת חלץ לצרות אמאי נפטרו אחיות. ומיהו קשה קצת דאי הדרינן השתא לאוקמה להא דשמואל כמאן דאמר יש זיקה, הוה ליה למימר אלא שמואל התחיל ולא התחיל קאמר. אבל לכאורה משמע דאכתי כמאן דאמר אין זיקה מפרשינן לה, דרב אשי הוא דאוקמא כדקתני מעיקרא, כלומר כפשטה וכמאן דאמר יש זיקה, ועד אוקמתינן דרב אשי לא משמע לן כדמעיקרא. ועוד דאדרבה הא דשמואל בכולה סוגיין בדנפלו בבת אחת מוקמינן לה, כדמוכח בכולה סוגיין בהדיא אלא כמאן דאמר אין זיקה היא, ובנפלו בין בזו אחר זו בין בנפלו בבת אחת. וההיא דלעיל נמי דאקשינן אלא צרה דלאה תפטר דחליצה כשרה היא בין בנפלה בזו אחר זו בין בנפלו בבת אחת. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל. והא דקרי לה לחליצה דלאה חליצה כשרה, משום דכיון דאין זיקה אפילו למאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין, מכל מקום כיון דראויה להתיבם, היא, ומשום גרת שמא ימות בלחוד היא לא קרינן לה חליצה פסולה. אבל למאן דאמר יש זיקה אפילו תמצא לומר דזיקה דרבנן היא, מכל מקום כיון שעשאוה כאחות אשה דאורייתא, כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וחליצה פסולה היא. ורש"י ז"ל פירש צרת לאה תפטר דחליצת לאה כשרה היא, דאי הוה בעי מצי ליבומה ע"כ. ואפשר דאף רש"י ז"ל למה שאמרתי נתכוון. ואי נמי אפשר דהכי קאמר דאי בעי מתחלה אפשר ליה ליבומה ללאה דאי חליץ לצרת רחל הוה שריא לאה אף ליבום, משום דהויא לה קרוב צרת חליצתו כנ"ל.

רב אשי אמר לעולם כדקאמרת ומשום דלא אלימא זיקה לשווייה לצרה כערוה ואף על פי דמשום ליתא דערוה אסירא מכל מקום קילא מינה, והלכך אלימא זיקתה טפי מזיקת האחות, הלכך אין חליצת רחל דקלישא פוטרת צרתה דאלימא מינה, והא דאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות, לאו משום דשוות בפסול, אלא משום דגריעא טפי מחליצת הצרות, אבל אי כהדדי הוי כל חדא מינייהו הוות פטרה צרתה, ונפקא מינה לבעלת גט ובעלת מאמר דאסיקנא בסמוך (כז, ב) דכי הדדי נינהו, שחולץ לאחת ונפטרה צרתה. וכן פירש רש"י ור"ח ז"ל בסמוך. וכן הדין לשתי יבמות בעלות מאמרין או גיטין שחולץ לאחת ונפטרה צרתה. והכין איתא בפרק ר"ג וכדכתיבנא לעיל. וחליצה פסולה פוטרת כיוצא בה לעולם, בין בשתי יבמות ויבם אחד, בין ביבמה אחת ושני יבמין, בין בשתי יבמות ושני יבמין, ולעולם אחד מן האחין חולץ לאחת מהן ונפטרו כל הצרות מידי כל האחין, ושלש אחיות שנפלו לפני שני יבמין, אמצעית אינה צריכה חליצה אלא מאחד מהן, דחליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין, לא שנא פסולה באיסור זיקה, ולא שנא פסולה בשני מאמרין או בשני גיטין, וכדקתני סיפא דההיא ברייתא (להלן יבמות נא, ב) וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת. וקיימא לן כותיה מדתניא בפרק ר"ג (שם) נתן גט לזו ולזו אסור בקרובת שתיהן וחליצה לאחת מהן, ואותביניה לרב מהא, ואוקימנהו לרבנן כמאן דאמר אין זיקה, ואזיל לטעמיה דאיהו סבר אין זיקה. ומשום הכי אוקמינהו לרבנן באין זיקה. אבל אנן דסבירא לן יש זיקה ניחא טפי דלא למידחי דרבנן ולאוקמה דלא כהלכתא, אלא רבנן יש זיקה סבירא להו ואפילו הכי פטרה חדא לחברתה, וכל שכן דלמפטר נפשה פטרה. וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל שכתב שם בפרק ר"ג ורבינו אלפסי ז"ל כתבה לאותה ברייתא בהלכות (ז, ב) ופסק כרבנן. ואלו לרב ליתא לא לדר"ג ולא לרבנן. וחליצה פסולה נמי למפטר נפשה איכא למימר דפטרה אף על גב דקיימא חליצה מעולה מינה, ולא בעינן חליצה מעולה היכא דאיתא אלא למיפטר צרה, אבל נפשה אפילו פסולה פטרה, כדשמואל ללישנא בתרא, (לעיל יבמות כז, א) דכיון דחליצה פסולה פטרה אפילו חברתה היכא דליכא דחשיבא מינה, כל שכן דפטרה נפשה ואף על גב דאיכא דחשיבא מינה. וכן נראה מהלכות הרב אלפסי (שם), וכן כתב (הר"א אב ב"ד) [הראב"ד, מובא בספר הזכות] והרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ה הי"ב) פסק גם כן שחליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין, אף על פי שכתב קצת דברים שאינם מחוורים שכן כתב הוא ז"ל, וחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה להנשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחין לראשונה שנחלצה החליצה הפסולה שאין החליצה הפחותה מסלקת זיקת היבום מבית זה עד שתחזור על כל האחין או עד שתחלוץ כל אחת מהן ע"כ. ואין זה נכון דודאי מדפסק הוא ז"ל שאם נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה כשמואל סבירא ליה, דאלו לרב למיפטר נפשה צריכה היא לחזור על כל האחין, דהא אמצעית צריכה חליצה משניהן קאמר, ולשמואל ודאי כיון דכי הדדי נינהו חדא מינייהו פטרה צרתה, דשמואל כרבנן סבירא ליה כדמשמע התם בפרק ר"ג (שם) מדפריך ליה מדר"ג ולא פריך מדרבנן, כדפריך מינייהו לרבא בר רב הונא אמר רב. ועוד דאם אין החליצה הפחותה מסלקת זיקת היבום מבית זה, מה הועיל בשחזרו האחין וחלצו לזו שכבר נפטרה לינשא לשוק, וכי אחר שנשאת חוזרת ופוטרת צרותיה ואין לאחר החליצה כלום. ודבריו צריכין תלמוד. והיכא דאיכא חליצא מעולה וחליצה פסולה, אם חלץ לכשרה הותרה צרתה, ואם חלץ לפסולה היא הותרה צרתה לא הותרה. וכדאמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה, לצרה נפטרת בעלת הגט. אלא דקשיא לן הא דתנן לקמן בפרק החולץ (יבמות מד, א) היתה אחת מהן כשרה ואחת פסולה כשהוא מיבם מיבם לכשרה כשהוא חולץ חולץ לפסולה, ומהדרינן לאוקמה בפרקין קמא (יא, ב) בפסולה לדידיה כגון מחזיר גרושתו, וקתני שחולץ לפסולה ונפטרה כשרה, אלמא לא בעינן חליצה מעולה ואפילו למיפטר צרה. ואפשר היה לומר דכיון דההיא אוקמתא לא קיימא כדדחינן לה התם ואוקמיה לה כדרב וסף דאמר כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו, לא דייקינן ביה במאי דבעינן התם בפסולה פסולה ליה, ומאי דקא מהדר לא לעולם פסולה פסול לעלמא, מהאי טעמא הוא משום דאי בפסולה ליה בכי האי לא נפטרה כשרה, ומאי דלא אמר ליה הכי בהדיא, משום דבעי לתרוצי ליה מאי דקא קשיא ליה אי בפסולא לעלמא קאמר, כיון דכשרה ליה מאי נפקא ליה מינה. ואהדר ליה כרב יוסף. ולעולם עיקר טעמא דרב יוסף לדידן משום דחליצה פסולה אינה פוטרת דעדיפא מינה, כגון מחזיר גרושתו ואשה אחרת, ושניה ליבם ואשה אחרת וכל כיוצא בהן. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות יבום פ"ז ה"י). אבל הרב בעל הלכות (גדולות הלכות יבמות מט, ב) ז"ל כתב מי שהיה נשוי שתי נשים אחת שניה ליבם ואחת אשה אחרת ומת, כשהוא מיבם מיבם לאשה אחרת, כשהוא חולץ חולץ לשניה. ויש אומרים (תוס' כו, ב ד"ה וחליצה בשם ר"י) דכי אמרינן חליצה פסולה, הני מילי כגון שנאסרה עליו בזיקה, אי נמי שפסל הוא זיקתו בגט, אי נמי במאמר או שחלץ חליצה פסולה כגון חליצת מעוברת, אי נמי חליצת סוטה דרבנן, כגון האשה שאמרו לה מת בעלה ועמדה ונשאת ואחר כך בא בעלה דתנן התם (להלן יבמות פז, ב) תצא מזה ומזה ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין ואמר ר' שמעון חליצתה או ביאתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה. ואמרינן עלה בירושלמי (פ"י ה"א) הדא אמרה קסבר ר' שמעון חליצה פסולה פוטרת צרתה. אבל באיסור אחר חליצה כשרה הוא, וכדתניא לעיל בפרק כיצד (יבמות כ, ב) אסור מצוה ואסור קדושה בא עליה או שחלץ לה נפטרה צרה, וסתמא קתני כל צרה שהיא, ואף על פי שאינה כיוצא בה. ותניא בתוספתא (פ"ו ה"ה) היתה אחת מהן אסורה על האחין איסור ערוה וחלץ לה לא עשה כלום ולא פטר צרתה אלא או היא או צרתה מתיבמת לשאר אחין היתה איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה או בא עליה נפטרה צרתה (עיין לעיל (יבמות יא, ב) ד"ה תריץ ובשו"ת ח"ד סי' צ"ו).

ירושלמי (פ"ג ה"א) רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת לשניהם רב אמר חליצה קנין שמואל אמר חליצה פטור כו', שמעון בר בא קומי ר' יוחנן מה בין חולץ ומה בין מגרש, אמר ליה מה את סבר חליצה קנין אמר ליה אינו אלא פטור, אין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ אבל חייבין עליה משום אשתו של מת, מתניתין פליגא על רב החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתיבמת, הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור, ברם כמאן דאמר חליצה קנין, ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת, פתר לה לאחר מיתה אין לאחר מיתת ייבם, פתר לה כר' אליעזר דר' אליעזר [אמר] אף על פי שבטל הגורם האסור במקומו. מתניתא פליג על רב כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מיבם, הדא מסייעא למאן דאמר חליצה פטור ברם כמן דמר חליצה קנין, אומר לו יעבור על דברי תורה. התיב ר' חמא חברין דרבנן והא מתניתא פליגא על רב שלשה אחין שנים מהם נשואין לשתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, שניה היא איסור אשה ובתה בין בחייה בין לאחר מיתה, אילין תרתין אחרייתא פליגין על רב ולית קיום. פירש תרתין אחרייתא הא דכהן גדול שמת אחיו והא דאשה ובתה. ומיהו בגמרא דילן [בכת"י: לא] משמע דבהכי פליגי רב ושמואל [עיין שירי קרבן מה שתמה על הרשב"א אבל לנוסח הכת"י "לא משמע דבהכי פליגי" אתי שפיר. ובקרן אורה הגיה מסברא כעין זה].

תניא כותיה דרב אשי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות כו' פירוש, דבהא ברייתא ליכא למימר דהתחיל ולא התחיל קאמר כשמואל, דאם איתא הוה ליה למיתני הכין בהדיא, אבל שמואל משום דאיירי בבעלת גט ובבעלת מאמר דלא שייך בהו התחיל ולא התחיל, נקט לישנא דשוה בכלהו.

ופרכינן והא כלן קאמר ופרקינן כיון דרובא גבי' פי' שחולץ לשתים כלן קארי ליה פי' החולץ לכלן דקאמר היינו שחולץ לרובן ולרובן קארי כלן כדאמרינן בעלמא העכו"מז כלו וכלו כרובו:

ואי בעית אימא חולץ לכלן ממש משמע פי' ודקא ק"ל על השניה כיון דאפש' דחלץ לה שמעון חליצה מעולה היכי חליץ לה ראובן חליצ' פסול' ומדמיית' לה לההיא דחלץ לאחיות לא נפטרו צרת לא דמו דכי קאמ' שמואל חליצה מעולה בעי למפטר צרה פי' כי התם דלא עבדה יבמה שליחו' דחברת' בחליצה פסולה כל היכא דאפשר לה בחליצה מעולה אבל למפטר נפש' פטר' פי' דלמיפטר נפשה משני יבמין מיפטרה בחליצה הגרוע של א' מהם ועביד ייבם שליחות' לחבריה אע"ג דאפשר לחבריה למעבד נפשיה חליצה כשרה לגמרי מ"מ להני תרי לישני דשמואל תרוייהו מודו דלמפטר צרה חליצה מעולה בעי כל היכא דאפשר ולמיפטר נפשה מב' יבמין הוא דאפליגו כן לישני. וק"ל כשמואל וכהא לישנא בתרא דהוי לקולא דאיסורא דרבנן וחליצ' פסול' אינה צריכה לחזר על כל האחים כשמואל דאע"ג דבעלמ' הלכת' כרב באיסור' שאני הכא דלרב אליבא דנפשיה כשרה דהא סבירא לן אין זיקא ואיהו לא אסר אלא למ"ד יש זיקא וכיון דשמואל דאסר דסבר יש זיקא שרי אשתכח דבין לרב בין לשמואל שריא ולא אסרי אליב' דשמואל מאי דאסר רב אליבא דשמואל דהו' מארי דשמעתתא דיש זיקא:

גופא אמר שמואל וכו' מ"ש חלץ לאחיות שלא נפטרו צרות דהויא לה כל חדא מינייהו אחות אשה בזיקא פי' ואסורה להתייבם וחליצתן גרועה ולהכי לא פטרה צרה ואע"ג דחליצת צרה נמי מגרעת דאיהו נמי אסירה משום צרה אחות זקוקה דהויא לה מדרבנן בצרת אחות אשה מ"מ לתרוייהו לישני דשמואל דלעיל חליצה גרועה לא פטרא צרת חולץ לצרות נמי לא פטרא אחיות מהאי טעמא דהויא לה צרת אחות אשה בזיקא וחליצ' פסול' היא דהשתא סברי' דאיסור אחיות בזיקא וצרותיהן איסור שוה הוא כשם שאיסורן שוה באחות אשה דאורייתא דהיא וצרת' אסורה בכרת משום דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור והשתא נמי הוה ס"ד דלמיפטר צרה לא פטרה בחליצה גרועה ואע"ג דחליצת נרתה נמי חליצת גרועה דהא למאי דס"ד השתא אחיות וצרותיהן איסור שוה ולהכי הוה קשי' לן חלץ לצרות לאה נפטרו אחיות וניחא לן במאי דאמרי' דחלץ לאחיות לא נפטרו צרת ואע"ג ששתיהן גרועות והא פליגי למאי דאמרי' לקמן גבי בעלת הגט ובעל' המאמ' דכל היכא דכי הדדי נינהו שחליצת כל אחד מהן חליצה גרועה פטר' לחברת' אבל י"ל דהשתא הוא דטעי דהוה סבי' לן דחליצת אחיות וצרותיהן גרועו' בשוה ואפילו הכי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות ואקשי' ליה דכיון שכן ה"ה שאם חלץ לצרות לא נפטרו האחיות דמאי שנא הא מהא אבל למסקנ' דפריש רב אשי דחליצת צרות מעילה טפי ולהכי פטרה חליצתן לאחיות הדרי' מהאי סברא וסברי' דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות היינו משום דחליצ' צרו' חליצ' מעולה טפי ולמיפטר צרה לא פטרה בחליצת גרועה דידה כיון דאפש' לצרה בחליצה דעדיפא וכדאמרי' לעיל לתרוייהו לישני דשמואל וזה ברור:

לדברי הכל אין זיקה קאמר הקשו בתוס' דהא בפ' ר"ג פרכי להאי מימרא דשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה מדתני' כיצד אמר ר"ג אין גט אחר גט הי' לו שתי יבמות נכריות ונתן גט לזו וגט לזו חולץ לראשונה פי' ונפטר צרתה ומותר בקרובות שנייה שלא נאסרו אלא קרובו' חליצה עצמה ואי משום גט דיהיב לשנייה דהוייא כגרושתו אין גט אחר גט מ"מ קאמר דחלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה וקשה לשמואל:

ופרקי' אמר לך שמואל כי אמרי אנא לדברי האומר יש זיקא ור"ג אין זיקה ותי' דהשתא בהאי תירוצא לא סבירא לן דההי' סוגייא אמסקנא דשמעתין אתמר דפריש רב אשי טעמא דשמואל משום דיש זיקה והאי דלא פרכי' להאי פירוקא קמא מברייתא דהתם משום דדילמא סבי' לן דאמר לך שמואל דאין הכי נמי ור' גמליאל פליג עליה ואיהו דאמר כרבנן ואף על גב דאמרי רבנן התם וחליצה לאחד מהן ולא פליגי על ר' גמליאל אלא במאי דשרי קרובות שנייה דרבנן לטעמי' סבי' להו יש גט אחר גט וחליצה שנייה נמי חליצה גרוע' וכל כי האי גוונא חדא מינייהו פטר' לצרתה כיון דשוות בגריעות חליצותיהן:

אלא צרה דלאה תפטר בחליצה כשרה היא פי' בשלמא למאי דס"ד מעיקרא דיש זיקה ניחא דיחלץ לאחיות אמאי לא נפטרו צרות דמיירי דנפלו בבת אחת וחליצה דכל חדא חליצה פסולה ואע"ג דשוות כפסולה לא פטרה צרתה כנפשה וסיפא דחלץ לצרות נפטרו אחיות הוא דקשי' ליה אבל לדידך דאמרת אין זיקא אנחת לך סיפא דנפטרו אחיות ואי קשיא הא קשי' לן רישא אמאי לא נפטרה צרת לאה בחליצתה דהא חליצת לאה חליצה כשרה היא דאפי' תימא דמיירי כדנפלו בבת אחת דהכי משמע מסתמא כדסברי לעיל מעיקרא מסתמא במימרת רב מ"מ הא אין כאן איסור זיקה דהא סבירא לן השתא אין זיקה וא"ת נהי דאין זיקה הא איכא איסור משום חשש ביטול מצות יבמין והויא כל חדא מחליצותיהן גרוע' וחליצ' גרוע' לא פטרה צרה הא ליתא כיון דאיסורה אינו משום זיקה אלא משום בטול מצות יבמין אבל היא ראוייה היתה לייבום לא חשיב' חליצה פסולה שלא תפטור צרה כיון דצרתה גריעה כמותה:

מאי לא נפטרו צרות דקאמ' אצר' דרחל ופרכי' והא קאמר צרות ופרקי' צרות דעלמא ופרכי':

א"ה חלץ לצרות נפטרו אחיו' אצרה דרחל רחל מי פטרה והא תנן אסור אדם בצרת קרובת חליצתו פי' דכיון דחלץ ללאה מעיקרא הרי הוא אסור בצרת רחל מפני שהיא צרות קרובה חלוצתו ואשתכ' דכשם שרחל אסורה משום אחות חלוצה כך צרתה אסורה משום צרת קרובה חלוצתו והיא חליצת רחל וחליצ' צרתה תרווייהו גרועות ולא פטרי חדא לחברתה למאי דס"ד השתא וא"ת ולימא ליה דחלץ לצרות קתני והוא לא חלץ ללאה כלל אלא לצרת לאה וחליצת צרת רחל כשירה היא דמותר אדם בקרובות צרת חלוצתו וכ"ש בצרתה י"ל דכיון דאמרי' דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות לא מיירי בכלהו צרות אלא בצרת רחל זו ומאי צרות צרות דעלמא היא הנותנות דכי קתני חלץ לצרות לא מיירי בכלהו צרות אלא בצרת רחל בלחוד וצרת דעלמ' קאמ' ומעת' ע"כ חלץ ללאה דאי לא מאן פטר לה דהא לית כאן צרה דידה דליפטר' וזה ברור:

ופירש בה דודאי ראובן חליץ לקמייתא דהיא כשרה ושמעון לשניה דאיהי נמי כשרה ואאמצעית הוא דקאמר דאי זה מהם חולץ לה שהרי שוה היא לשניהם דהא לתרויהו פסולה דהא אחות חלוצה היא לתרויהו והאי דקאמר לכלן משום דרובא ככלה ומאן דחליץ להאי חליץ לתרתי מתלת דאינון רובא ואי נמי אחד חולץ לשלשתן וכי אמר שמואל חליצה מעליא בעינן דוקא למיפטר צרה אבל למיפטר נפשה היכא דליכא צרות בהדייהו בחליצה קלישתא סגי ואחד חולץ אף לשלשתן:

זהו דעתו של שמואל ומחליצת אחיות ודאי הלכה כשמואל דלא נפטרו צרות ואם כן זו שאמרו במשנתנו בארבעה אחים נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות שהן חולצות ולא מתיבמות דוקא כשאין שם צרות אבל יש שם צרות הואיל וחליצת הצרות משובחת יותר משל אחיות חולץ לצרות ולא לאחיות ואם חלץ לאחיות מכל מקום נפטרו האחיות ונפטרו הן עצמן אבל צרות לא נפטרו ומתוך כך אומרים לו תחלה לחלוץ לצרות שהיא חליצה משובחת יותר ומכל מקום יש אומרים שאם נפלו שתי אחיות יבמות לשני אחים אחד חולץ לראשונה ולצרתה ושני חולץ לשניה ונפטרה צרתה מאיליה שחליצת הראשון ודאי פסולה דהא אחות זקוקה היא אבל חליצת השני כשרה מן הדין שמכיון שחלץ הראשון מותרת האחרת לשני לכנוס אי לאו משום גזירה דדילמא מיבם תחלה ומשום האי חששא לא הויא חליצה פסולה:

ומכל מקום מענין חליצה פסולה אם צריכה לחזר על כל האחין כרב או אחד חולץ לכלן כשמואל לא נתברר ואף גדולי הפוסקים קיצרו בה את דבריהם שאע"פ שכתבו ופסקו רבוואתא כשמואל שמא על חליצת אחיות במקום צרות נאמרה לומר שלא נפטרו צרות ובזו לא חלק בה רב אבל אם חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין אם לאו לא נתברר מדבריהם ואם תאמר אם כן מה הוצרכו לפסוק כשמואל בחליצת אחיות והא לא פליג איניש בהדיה דילמא לאשמועינן דהלכתא כשמואל ואליבא דרב אשי דטעמא משום דלא אלימא זיקה לשויי צרה כערוה משום דסוגיא דשמעתא מוקים לה לדברי האומר אין זיקה ולהך סברא אליבא דהלכתא דקיימא לן יש זיקה הויין להו אף של צרות חליצה פסולה וארבעתן חוזרות על כל האחים כמו שיתבאר בסמוך ומכל מקום לענין חליצה פסולה הלכה כרב וצריכה לחזר על כל האחים משום דהלכתא כרב באיסורי ומתניתין דקאמר באחיות חולצות ולא מתיבמות כל אחת ואחת צריכה חליצה מכל אחד ואחד ומכל מקום רוב פוסקים פסקו כשמואל ואף הם סבורים שגדולי הפוסקים כך היא שיטתם ומה שפסקו כשמואל אכולה שמעתא איתמר וחליצה פסולה אין צריכה לחזר על כל האחין אלא בחליצה כל דהו פטרי נפשייהו ואע"ג דצרות מיהא לא איפטור נפשייהו מיהא פטרי ואחד חולץ לכלן וכתירוצא בתרא ומביאין ראיה לדבריהם ממה שאף גדולי הפוסקים בעצמם הביאו מה ששנינו בפרק רבן גמליאל נ' א' אמר רבן גמליאל אין גט אחר גט כו' עד וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת כמו שיתבאר שם והקשו ממנה לרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר כו' ומתרצי דרבן גמליאל ורבנן סבירא להו אין זיקה ואיפסיקא הלכתא דיש זיקה ומאחר שהביאוה ודאי סבירא להו דלית הלכתא כרב ואף הם כתבו עוד דלמאן דאמר צריכה לחזר על כל האחין הכי נמי על כל האחיות ולומר דאף בחליצת צרות לא נפטרו אחיות ובהא ודאי הלכתא כשמואל ומדבהא הלכתא כשמואל בהא נמי הלכתא כוותיה דהא בהא תליא ואין זה כלום דהא גרסינן בפרק רבן גמליאל נ"א א' נתן גט לזו וגט לזו רבן גמליאל אומר חולץ לראשונה כו' לימא תהוי תיובתא דשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה והדר פריך לרב דקאמר צריכה לחזר על כל האחין מסיפא דקאמר וכן בשני יבמין וכו' ואלו מרישא לא פריך ליה אלמא לא מיתליין אהדדי הא בהא אלא שמכל מקום נראין הדברים לפסוק כשמואל דאי משום דהלכתא כרב באיסורי הא לאו טעמא דנפשיה קאמר דהא איהו אין זיקה סבירא ליה ועוד דהא דר' יוחנן דלקמן בדשמואל שייכא דמקשינן ליה ממתניתין דליקום חד מינייהו וליחלוץ כו' עד שהוצרך לומר אחיות איני יודע מי שנאן ואם אתה אומר שחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין כי חליץ חד מינייהו לשניה מאי הוי הא מכל מקום חליצה פסולה היא דהא אחות זקוקה היא ולא מיפטרא עד דחלצה מתרויהו וכי חלצה מתרויהו לא משתריא ראשונה לחד מינייהו דהא הויא לה אחות חלוצתו אלא דודאי ר' יוחנן כשמואל סבירא ליה וכן הלכה וגדולי המפרשים פסקו גם כן כשמואל ומכל מקום דוקא כתירוצא קמא דאאמצעית דוקא אבל בתרתי קאמיתא כיון דאיכא שני יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דכל דאיפשר לאהדורי בתר חליצה גמורה מהדרינן אפילו למיפטר נפשה אלא שאם עבר וחלץ אחד לכלן מה שעשה עשוי ויצאו להיתר וכן כתבוה בכתב ידם בהגהה בספר שלהם והן הן הדברים:

כשם שביארנו בחלץ לאחיות שלא נפטרו צרות ומפני שחליצה פסולה לא מהניא למיפטר צרה ואחיות לאו בנות יבום הן דהא איכא איסור אחות אשה בזיקה אף בעלת הגט ובעלת מאמר אם חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה ואם חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר מחליצה אלא שצריכה גט למאמרו והענין בבעלת הגט הוא שאע"פ שאין היבמה יוצאה בגט ואין הגט בה כלום דבר תורה מכל מקום חכמים גזרו שכל שנתן היבם גט ליבמתו לא תתיבם גזירה שמא יאמרו כשם שמותר לכנוס אחר הגט כך אחר חליצה ונמצא שאינה בת יבום ומאחר שאינה בת יבום אף חליצתה חליצה פסולה ומשום הכי לא פטרא צרה והענין בבעלת מאמר שאע"פ שאין היבמה נקנית אלא בביאה תקנו חכמים בה קדושי מאמר כמו שיתבאר לקמן נ"ב א' וכל שנתן לה קדושין ורצה לפוטרה צריך שיתן גט למאמרו וחליצה לזיקתו שהרי לא נפקעה הזיקה בקדושין ומעתה חליצה דידה פסולה היא דהא לא מיפטרא בחליצה לחוד ומתוך כך אם חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה אבל חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר ואע"פ שכל שנתן גט או מאמר אף הצרות אסורות לו ליבם דביאה אחר גט וביאה אחר מאמר ביאה פסולה היא אף לצרות ביאה אחר גט מגזירת ביאה אחר חליצה וביאה אחר מאמר מגזירת ביאה אחר ביאה מכל מקום לא אלים גט לשוויי צרה כצרת חלוצה ולא אלים מאמר לשוויי צרה כצרת כנוסה והילכך איסור שלה קלוש יותר וחליצה שלה משובחת דכל דקליש איסורא דידה טפי חליצה דידה עדיפא דהא תלמוד חלץ לצרות דנפטרו אחיות ומשום דלא אלימא זיקה לשוויי לצרה כערוה לענין איסורא מיהא אף צרת אחות זקוקה אסורה וכדמקשינן לקמן אי הכי יבומי נמי תתיבם אלמא דלכולי עלמא לאו בנות יבום נינהו וחליצה דידהו פסולה ואפילו הכי חלץ לצרות נפטרו אחיות דכיון דאיסור צרה מכח אחות זקוקה קא אתי וטפל הוא אצלו לא אלמוה לאיסורא דידה כאחות זקוקה גופה ומדקליש איסורא חליצה דידה עדיפא וכל היכא דחליצה דהאיך עדיפא מדאידך אע"פ ששתיהן פסולות ההיא דעדיפא טפי אלימא למיפטר צרה אידך לא:

חליצת אחיות שביארנו שאינה פוטרת צרות ומפני שחליצה פסולה היא ואינה פוטרת אלא עצמה פירושו אפילו באח אחד שאף לשמואל שאמר אינה צריכה לחזר על כל האחין אלא בחליצת אחד מהם סגיא מכל מקום הואיל וחליצה פסולה היא לא אלימא לאפקועי אלא דנפשה אבל לא של צרתה אפילו באח אחד וכן כתבוה קצת גדולי הדור:

זה שביארנו בחלץ לצרות שלא נפטרו אחיות דטעמא הוא משום דלא אלימא זיקה לשוויי צרה כערוה כך היא מסקנת השמועה לדעת רב אשי ומכל מקום בסוגיא זו היו סבורים לפרשה מטעם אחר שמתוכו יתפשט הענין לדרך אחרת והוא ששאלו מאי שנא לאחיות דלא נפטרו צרות דהויא לה אחות אשה בזיקה והויא לה חליצה פסולה חלץ לצרות נמי לא יפטרו אחיות דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה וקאמר דשמואל סבר אין זיקה וסוגיא בעלמא הוא דהא בפרק רבן גמליאל לקמן נ"א א' אמרו דהא דחלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה אליבא דמאן דאמר יש זיקה קא אתיא או שמא אע"ג דההיא אתיא אטעמא דיש זיקה הא דחלץ לצרות אתיא אטעמא דאין זיקה ואע"ג דשמואל סבר יש זיקה מכל מקום אליבא דמאן דאמר אין זיקה אמרה והקשה אי הכי חלץ לאחיות אמאי לא נפטרו צרות והא מדאין כאן איסור אחות זקוקה דהא אין זיקה חליצה הוגנת היא בשלמא צרה דרחל שהיא השניה ר"ל שחלצה באחרונה לא תפטר דכיון דחלץ ללאה תחלה כי הדר חליץ לה לרחל הויא לה חליצה פסולה דהא רחל מיהא אית בה איסור אחות חלוצתו ואפילו מאן דלית ליה איסור זיקה איסור אחות חלוצה מיהא אית ליה ובדין הוא דלא ליפטר צרתה בחליצתה אלא צרת לאה תפטר דהא כי חליץ לה חליצה ראויה היא הואיל ואין כאן איסור אחות זקוקה ומשני דהכי נמי קאמר לא נפטרה צרת השניה והאי דקאמר צרות אצרות דעלמא קאי ר"ל כל זוג שיזדמן כך והקשה אי הכי הא דאמר בתר הכי חלץ לצרות נפטרו אחיות ודאי אצרת רחל קאי כגון שכבר חלץ ללאה והדר חליץ לצרת רחל וקאמרת דרחל גופה מיפטרא בחליצת צרתה ורחל גופה מי מיפטרא והא חליצת הצרה חליצה פסולה היא שהרי אינו יכול לכונסה שמאחר שאחות חלוצה אסורה לו אף צרתה אסורה לו וכדאמרינן אסור אדם בצרת אחות חלוצתו כמו שיתבאר בפרק החולץ לקמן מ' א' ומעתה דיינו שנאמר שחליצת הצרה תפטור עצמה ולא שתפטור ברחל וקאמר דשמואל נמי הכי קאמר וחלץ דקאמר פירושו התחיל ומאי דשני ליה דאצרת רחל קאי אידחי ליה אלא הכי קאמר התחיל באחיות ר"ל שכבר חלץ ללאה שנמצאת חליצה הוגנת שהרי אין כאן איסור אחות זקוקה דהא אין זיקה ונפטרה צרתה עמה לא יגמור בצרות כלומר אין הדבר נגמר בחליצת צרת רחל ורבותא אשמעינן דלא מיבעיא בחליצת רחל דצרתה לא מיפטרא דהא אחות חלוצה היא וחליצתה חליצה פסולה ואינה פוטרת אלא עצמה אלא אף חליצת הצרה אינה פוטרת רחל דהא צרה נמי אסירא דצרת אחות חלוצה היא ואע"ג דלא חמירא כולי האי מכל מקום אסורה היא ורחל נמי צריכה חליצה הא אם התחיל בצרות ר"ל שחלץ תחלה לצרת לאה ונפטרה לאה עמה יגמור אף באחיות ר"ל שחליצת רחל פוטרת צרתה שהרי מותר הוא לכונסה הואיל ולא חלץ את אחותה אלא צרת אחותה ומותר באחות צרתה של חלוצתו כמו שיתבאר בפרק החולץ:

ויש לשאול תינח חלץ לאחיות מצית לפרושינהו בהתחיל ולא התחיל אלא הא דגט ודמאמר מאי התחיל ולא התחיל איכא ואם כן חלץ לצרת בעלת גט ולצרת בעלת מאמר למה נפטרו בעלת גט ומאמר והא חליצה פסולה היא דהא צרת בעלת גט ומאמר אסורה כדכתיבנא ותירצו גדולי קדמונינו דצרות בעלת גט ומאמר אע"ג דליבום אסירן לית בהו סרך איסור תורה כלל וכל שהחליצות שוות נפטרה האחת בחברתה אלא שאם האחת מעולה יותר מחברתה חולץ בה ומשום הכי חולץ לצרות וכי חליץ בפחותה פטרא נפשה אבל אחיות דאיכא סרך זיקה אף בשוות הואיל ופסולה היא אין אחת נפטרת בחברתה:

ולמדת לטעם זה שלדברי האומר יש זיקה אף חלץ לצרות לא נפטרו אחיות ומכל מקום רב אשי תירצה אף לטעמא דיש זיקה ואף צרת ראשונה לא מיפטרא וכל מקום חליצת צרות פוטרות את האחות ואע"ג דצרה נמי לענין יבום אסירא קילא איסור דידה ולא אלימא זיקה לשווייה כאחות זקוקה לגמרי והילכך חליצתה מעולה משל אחיות ופוטרת בהן שאף באחיות אף במקום ששתיהן פסולות אין הגרועה פוטרת את שלמעלה הימנה אבל המעולה פוטרת את שלמטה הימנה אבל כששתיהן שוות לפסול אין חליצת האחת פוטרת צרתה ותניא כותיה דרב אשי חלץ לאחיות כו' ולא תני התחיל דאכתי שמואל אע"ג דלא תני התחיל משום דגט ומאמר לא שייך בהו התחיל הוא אבל הכא דלא תני גט ומאמר אי קא בעי למימר התחיל לא הוה ליה לסתומי ואע"ג דדחו לה דדילמא בית שמאי היא דשרו בצרת ערוה גמורה וכל שכן צרת ערוה דזיקה לא כלום היא דאי הכי יבומי נמי תתיבם ואלמה קתני חלץ לצרות כלומר דמכל מקום לאו בנות יבום הן ואע"ג מוקים לה כר' יוחנן בן נורי שנויי דחיקי נינהו וודאי הלכה כרב אשי על הדרך שכתבנו ופסקנו:

גמ' מאי אחד חולץ לכולן נמי דקאמר אאמצעית כו' עיין ברא"ש שכתב כדברי התוספות דהאי תירוצא סבר כרב אשי וסיים דדוקא אמצעית חולצת מאחד אבל שתים ראשונות אי נפול בבת אחת זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת עכ"ל וצ"ע דהא שמואל דקאמר אחד חולץ לכולן עליה דרב קאי ומלתא דרב מוקמינן לה בנפול בזה אחר זה ומי הכריח אותו לפרש מלתיה דשמואל דאחד חולץ לכולן בבת אחת ונ"ל להגיה בדבריו אפילו בנפול בבת אחת דאע"ג דבשתים הראשונות חליצות שניהם גרועות מ"מ הראשון שחלץ לראשונה חליצתו בשניה גרועה טפי מחליצת השני דלראשון הויא השניה אחית חלוצתו ולשני אינה נאסרה עליו אלא משום דנאסרה עליו שעה אחת ולהכי חליצתו חליצה כשירה מקריא לגבי חליצת הא' ולא דמיא לחליצת האמצעית שהוא שוה בגריעותא לשניהם דהויא להו אחות חלוצה וכ"כ התוס' לקמן בהדיא בד"ה שמואל התחיל ולא התחיל כו' דאע"ג דשמואל סבר בהחולץ כיון שנאסרה עליו שעה אחת נאסרה עולמית מ"מ הויא חליצת רחל חליצה כשירה כו' ע"ש בתוס':