מסכת יבמות דף נ״ד עמוד א׳

ישן לא קנה דישן לאו בר דעת ולא הוה קנינו קנין:

בנתקע שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו:

חייב בד' דברים בנזק וצער ורפוי ושבת כדאמר בהחובל (ב"ק דף פה:) פצע תחת פצע לרבות השוגג כמזיד ואונס כרצון אבל בבושת לא כדמפרש לקמן:

וביבמתו לא קנה דלא אכוין לביאה:

שנתכוון לאשתו ונתקשה לה:

מצוה כלומר בביאה יותר מבחליצה:

הא חפץ מצוה ליבומי:

ולקחה שלא כדרכה לרבות שאם בא עליה שלא כדרכה קנה:

ישן לא קנה פי' בקונטרס משום דלא הוי בר דעת וקשיא דהא קטן אע"ג דלא הוי בר דעת הוה קונה אי לאו דמיעטיה קרא אלא טעמא משום דלא איכוין לביאה כלל והוי כמתכוין להטיח בכותל דבסמוך:

וכי איצטריך קרא בין בשוגג כו' וא"ת והא איצטריך לאשמועינן ביאה ביבמה דלא כתיב אלא הכא וי"ל דמלהקים לאחיו שם נפקא וא"ת והא אכתי איצטריך לג"ש דלקמן יבמה מנין אתיא ביאה ביאה וי"ל דביאה דחייבי לאוין מופנה וה"ל מופנה מצד אחד:

דמכוין לה לאו דוקא נקט דמכוין לה דהא בסמוך אמר דנתכוון להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה:

שכן בידו לרבות וא"ת דבקדושין פרק האומר (דף סז:) בעי למילף כל העריות דלא תפסי בהו קידושין מאחות אשתו וקאמר התם בשלמא כולהו אתיין והיכי אתיין הא איכא למיפרך מה לאחות אשה שכן בידו לרבות וי"ל דבלאו הכי פריך שפיר א"נ דדוקא באשת אח חשיב יש בידו לרבות לחומרא שכן יש בידו לרבות איסור על אחרים אבל מה שבידו לרבות על עצמו לא חשיב פירכא:

מה לאחות אב ואחות אם שכן איסור הבא מאליו הקשה ריב"ן דמאחות אב ואם נילף איסור הבא מאליו ומאשת אח נילף היכא דעל ידי קידושין וי"ל דאשת איש לא אתי כדפריך בסמוך מה להנך שכן שאר:

ישן לא קנה פירש רש"י ז"ל דישן לאו בר דעת הוא ולא קנה דאין קנינו קנין. ואינו מחוור בעיני דאם כן מזיד או שוגג לא יקנה דהא לא מכוין לקנות. אלא ישן לא קנה משום דאינו מכוין לביאה וכדאיתא בהדיא לקמן. (עיין תו"י ותוס' ד"ה יש וריטב"א).

הא דאקשינן יבמה יבא עליה בין באונס בין ברצון והא אפיקתיה לכדרכה לאו למימרא דאי מוקמינן יבמה יבא עליה לביאת שוגג כמזיד ביאה כדרכה לא שמענו, דעל כרחין ביאה שמענו מיבמה יבא עליה או כדרכה או שלא כדרכה, ואי שלא כדרכה כל שכן בכדרכה דעדיפא. אלא הכי קאמר והא אפיקתיה לכדרכה כי היכי דנרבה שלא כדרכה מולקחה לו לאשה, דאי לרבות ביאת שוגג ומזיד, ביאה שלא כדרכה מנא ליה, דאנא אמינא דולקחה לו לאשה לכדרכה ויבמה יבא עליה כוליה לביאת שוגג כמזיד הוא דאצטריך, ופריק לכדרכה מלהקים לאחיו שם נפקא, ושלא כדרכה מולקחה, ולעולם כי אצטריך יבמה יבא עליה לרבות ביאת שוגג ומזיד.

ולקחה לו שלא כדרכה ואם תאמר שלא כדרכה למה לי קרא מגזירה שוה דביאה ביאה נפקא מעריות דכתיב בהוא משכבי אשה (להלן יבמות נו, ב) ותירצו בתוספות (הביאם גם הרמב"ן) דאצטריך ביבמה שלא תאמר הואיל ועיקר ביאה לקיום זרע הוא, ושלא כדרכה ליכא קיום זרע כלל קא משמע לן.

הגר"ח וכן היא בספרי ספרד אלא תיתי מנדה ואחות אב ואחות הם מה להנך שכן איסור הבא מאליו. ותמיהא לי דאם כן אחות אב ואחות אם מאי איסור הבא מאליו איכא, מי לא אסקינן דלאחר שנולד הוא נשא אבי אביו אשה והוליד ממנה בת, ומה לי עמד בנו או אחיו וקדש את האשה, ומה לי עמד אבי אביו ונשא אשה והוליד בת. אלא מסתברא דלא קרינא איסור הבא מאליו אלא באיסור הבא מן הגוף מעת היותו ואינו נפרד ממנו לעולם כאחות אב ואחות אם ובתו ובת בתו ובת בנו. שלא היתה להן שעת הכושר ולא ניתוסף להן איסור מחמת מעשה שנתחדש בהן, כנשי הקרובים דראויות לו מתחלתם אלא שנאסרו מחמת מעשה שנתחדש בהן. ומעתה אף נדה אינו איסור הבא מאליו דתחלתה וסופה בהכשר, אלא שנתחדש בה דבר שאסרה ימים מספר כנ"ל. ואם תאמר אם כן למה לי היקשא דר' יונה תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם יש לומר משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שאין אוסרן מתירן כדפרכינן (להלן בעמוד ב) דמה הצד דאשת אח ונדה, וכיון דאידחי מה הצד דנדה ואשת אח מההיא פירכא תו לא מצי למימר תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם, דמההיא פירכא הוא דלא קמה ליה נמי. ואף רש"י ז"ל (בד"ה שכן) נראה דלא גריס ליה (עיין קרן אורה)..

ישן לא קנה ביבמתו פרש"י ז"ל משום דישן לאו בר דעת הוא ואין קנינו קנין ונר' מדבריו ז"ל שהוא ר"ל דאע"ג דביאת יבמה לא בעיא כוונה לקנות שאפילו בשוגג ובמזיד לשם זנות קנה מ"מ בעי' שיהא ראוי לקנות ולא נהירא חדא דהא קטן אי לאו דמעטיה קרא ה"ל בר יבום דהא חרש שאינו בר כונה ובר יבום והוא קונה ביבמה ועוד דהא לקמן בסוגיי' פרישנא דישן לא קנה משום דאמ' קרא יבמה יבא עליה עד דמתכוין לביאה כלומ' שיתכוון מיהת וישן מפני אונס שינה אפי' לביאה אינו מתכוון:

ותקפתו יבמתו ובעלה פי' שתקפתו והחזיק' בו עד שיבא מעצמו ונדבק עליה וכה"ג מצי לאוקומי ולא בעי' לאוקומא בעכו"מז:

ואין כסף ושטר גומרים בה פי' ואפילו לב"ש דאמר מדאמר קונה מן התור' וכדפרי' בפ' כיצד מן הירוש' ובודאי לב"ה דאמר מאמר מדרבנן הא דנקט שאין כסף ושטר גומרי' בה לאו דוקא והשת' מדאוריתא דרשי' ואפי' התחלה לא עבדי' אלא דנקטיה אגב דנקט ביאה גומרת בה א"נ משום ב"ש אפקתיה לדרבא וא"ת והא מוקמי' ליה בביאת שוגג ומזיד ממילא מ"ש ביאה כדרכה לכל הפחות דלא סגיא בלאו הכי וי"ל דאנן הכי פרכי' דמ"ל למדרש בה ביבמה יבא עליה תרתי ביאת שוגג וכדרכה ולייתר לן ולקחה לביאה שלא כדרכה דילמא כלו לביאה כדרכה ובהכי מייתר לן לביאה שלא כדרכה א"נ דכולי ביאת שוגג ומזיד ולקחו לביאה כדרכה דוקא דהיינו דרך קיחה על הרוב וביאה שלא כדרכה לא קני ביבמה וא"ת ולביאה שלא כדרכה למה לי קרא ליגמור ביאה ביאה מעריות דכתי' בהו משכבי אשה וכדאמרי' לחייבי לאוין וחייבי עשה י"ל דשאני הכא דעיקר יבום מפני הקמת זרע שא"א שלא כדרכה:

הב"ע במתנמנם ונראין דברי האומר והוא ישן מוקמינן בהכי אבל ישנה אפילו ישנה גמורה דלא בעיא דעתה דידה כלל ואפילו לביאה דבדידיה תלא רחמנא יבא עליה ואע"ג דתנא תנא להו כחדא הא כדאיתא והא כדאיתא ולא עוד אלא איידי דנקט ישנה בצרתה נקט ישנה בדידיה וכן דעת מורי המובהק הר"ם ז"ל:

חייב בה' דברי' כבר פי' בפ"ק דב"ק ובפ' כיצד הרגל בשם ר"ה הרמב"ן ז"ל דלגבי' אפי' נפל ברוח שאינה מצויה שהוא אנוס גמור חייב אבל בצער ורפוי ושבת לא מחייב אלא היכא דנפל ברוח מצויה דאיכא צד פשיעה:

קנס ובושת לא מחיי' אפי' נתכוין להזיק עד שיתכוין לבייש וכדדרשי התם כדכתי' והחזיקה במבושיו וכדאמרי' הכא:

שכן בידו לרבות אפילו אלפא פי' שיכול לרבות כמה נשים ולאסור על זה באשת אח וכיון דכן אחמיר רחמנא נמי שיתחייב בהעראה וגמרי' מינה כל ערוה שהיא ע"י קדושי' כגון אשת אב וכלתו וחמותו ודודתו. אבל ערוה שאינה ע"י קדושי' כגון אמו ובתו ואחותו מנא לן:

שכן איסור הבא מאליו יש שפי' שהוא בא מעצמו ואינו מחוסר מעש' וא"כ לא שמעי' מינה עריות שאינן באות אלא ע"י קדושי' ואחרי' פירשו איסור הבא מאליו כי מתחלה היות הערוה בא האיסור עמה שלא היית שעת הכושר מעולם כגון אחותו ובתו ואחות אביו וכיוצא בהם שאינם תלויין בקדושי' וזה יותר מחוור לרבותי' ז"ל דאלו לפרוק' קמא היא אחות אביו ואחו' אמו אינו איסור הבא מאליו דמי לא עסקי' דלאחר שנולד הוא נשא אבי אביו או אבי אמו והוליד ממנה בת ומה לי נשא אבי אביו אשה או שנשא אחיו או בנו אשה ולזה הפי' ל"ג בסמוך מאי דגרסי במקצת נסחי:

היה מתקשה והוא ישן והביאתו יבמתו עליה ובעל לא קנה שהרי אין כאן כונת ביאה כלל ובמתנמנם מיהא קנה וביבמתו מיהא אין בה חלוק אלא כל שבא עליה אפילו היא ישנה קנה:

כבר ידעת שהחובל בחברו חייב בחמשה דברים ומכל מקום חלוקים הם לשלשה דינין והוא שהנזק חייב בו אפילו באונס גמור כגון שנפל מן הגג ברוח שאינה מצויה שזהו אונס גמור ובזו אינו חייב על הצער ולא על השבת ולא על הרפוי שהרי כי יריבון וכי ינצו כתיב ומכל מקום אם לא היה אונס גמור אלא שהיתה שגגתו קרובה למזיד כגון נפל מן הגג ברוח מצויה חייב אף על אלו ומכל מקום בבושת אינו חייב עד שיתכון לגמרי כמו שביארנו במקומו ב"ק כ"ו ב' מעתה נפל מן הגג ברוח שאינה מצויה ונתקע באשה חייב בנזק ואם ברוח מצויה חייב בכלן חוץ מן הבושת וביבמתו מיהא לא קנה שאין כאן כונת ביאה כלל וכן אם נתכון להטיח בכותל והטיח ביבמתו לא קנה שאין כאן כונת ביאה כלל אבל אם נתכון להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה שהרי יש כאן כונת ביאה כל דהו:

מצות יבום קודמת למצות חליצה שכך דרשו חכמים יבמה יבא עליה למצוה וכן דרשו בה יבא עליה אפילו על כרחה ואע"פ שאין כופין אותה מכל מקום אם אנסה קנאה וכבר ידעת שביאה גומרת בה ולא כסף ושטר:

זה שביארנו שהעראה כגמר ביאה מנדה למדוה שנאמר בה את מקורה הערה והוקשו כל העריות זו לזו מדכתיב כל איש אשר יעשה מכל התועבות האלה וכבר ידעת שאין משיבין על ההיקש ואלמלא שאין משיבין היה לנו לומר מה לנדה שכן מטמאה את בועלה בטומאתה ר"ל לטומאת שבעה וכדכתיב ותהי נדתה עליו ואם באת ללמדה מאשת אח דכתיב בה איש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא ומה ענין לומר בה נדה היא וכי אשת אח נדה היא כל ימיה אלא לומר שהיא כנדה לענין העראה אף אני אומר מה לאשת אח שכן בידו לרבות נשים הרבה וכלן עליו באיסור אשת אח ותיפשוט מינה לכל עריות הנאסרות מחמת אישות כגון אשת אב וחמותו וכלתו ואחות אשתו אבל אמו ואחותו ובתו מהיכן ואם באת ללמדה מאחות אב ואחות אם דכתיב בהו את שארו הערה מה לאלו שכן איסור הבא מאיליו ותיפשוט מינה לכל שכיוצא בהן אבל קורבא שמחמת אישות מהיכן ואם באת ללמוד חדא מתרתי אם מאשת אח ואחות אב ואם אף אתה משיב בצד השוה שבהן שהן משום שאר ר"ל מחמת קורבא אם שבא מאיליו אם שבא מחמת אישות הא אשת איש מהיכן ואם מנדה ואשת אח מה לאלו שכן אין אוסרן מתירן כלומר אין דבר האוסרן מתירן אלא דבר אחר הוא שמתירן ימים בנדה ומיתת ערירי באשת אח תאמר באשת איש שאוסרה מתירה בגט הא לא למדוה אלא מנדה ובתורת היקש:

גמ' ויבם ביאה גומרת עיין לעיל דף ח ע"ב תד"ה ויבמה ובקדושין יד ע"א רש"י ד"ה א"כ:

גמרא, נפל מן הגג ונתקע חייב בארבעה דברים האי נפל ע"כ ברוח מצויה דהוי כמזיד, דאי לאו הכי אינו חייב כ"א בנזק, דמה דמרבינן מפצע תחת פצע לרבות שוגג כמזיד, אינו לענין ד' דברים כ"א לנזק בלחוד, כדאיתא ספ"ב דבב"ק. ורש"י ז"ל כתב הכא חייב בד' דברים וכו' כדאמר בהחובל פצע תחת פצע, ותמיהני.