ממולאי — ממשפחה אומללה מבית עלי דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף יח.) אביי ורבא מדבית עלי קאתו:
מבשלה — מתבשל שכבת זרע ונגמר להוליד ולעשות פרי:
ניקב — נקב קטן שנסתם בכל שהוא ואין ניכר רואים אם גדול כ"כ שאם נקרי האיש הזה נקרע ומרחיב הנקב מחמת דוחק הזרע שמתאסף פסול:
היכא אילימא למטה מעטרה כו' — דהוא בראש הגיד. ולמעלה מעטרה ליכא לאוקומי דהתם ודאי לא מקרע שאין הזרע דוחה ומתאסף אלא אצל נקב יציאתו:
היכי עבדינן — כי אתי לקמן לאורויי היכי מייתינן ליה לידי קרי דלחזי אי מיקרע למיבדקיה ולאכשוריה:
אבי פוקרי — נקב בית הרעי ומחמת חמימותו הוא נקרי כך שמעתי:
ראשית אוני — היא היתה טפת קרי שיצאה ממנו ראשון שלא ראה קרי מימיו. כלומר דמצרכת ליה כולי האי:
מעבירין לפניו בגדי צבעונים — של אשה והוא מהרהר באשה ונקרי:
ברזילי הגלעדי — שטוף בזימה היה דכתיב ביה אם יטעם עבדך ואמרי' במסכת שבת בפ' שואל אדם (דף קנב.) שטוף בזימה היה לפיכך קפצה עליו זקנה דההיא אמתא דהויא בי רבי בת צ' ותרתין שנין וטעמה קידרא:
מפני שהוא שותת — שמחמימות התאוה יוצא דרך הנקב (וכשהזרע יוצא דרך הנקב יציאתו) אין יורה כחץ וקי"ל (חגיגה דף טו.) שכבת זרע שאין יורה כחץ אינו מזריע:
למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום — משום דהדר מיפחת והיינו הנך סירכי דריאה דמיטרפא בהו חיותא:
היכי עבדינן — רפואה לסתום גיד שניקב:
שערתא — שעורה:
ומסרטינן ליה — כל סביבות הנקב כדי שיגליע ויוציא דם ומתוך כך הוא מעלה ארוכה ובשר עולה:
שומשנא גמלא — נמלה גדולה:
ומנכתינן ליה — מניחין ראשה שם ונושך ונדבק ראשו בנקב:
ופסקינן ליה לרישיה — להיות סתומה וכל זמן שהוא הולך ובלה הבשר עולה ומתחבר:
מזרף זריף — עושה חבורה אשגרטינ"א בלע"ז לישנא אחרינא מזרף זריף מעלה נפח אופל"א בלע"ז:
איקפולי מיקפל — לאחר שעלה ארוכה חוזר ונקלף ונסתר:
המסוללות — דרך תשמיש זכר ונקבה משפשפות נקבתן זו לזו וכן המסוללת בבנה קטן דסנהדרין (דף סט:):
פסולות לכהונה — משום זנות:
מתני' מותרין בגיורת ומשוחררת — דלא איקרו קהל:
גמ' כהן — [אבל כהן] כשר אסור בגיורת ומשוחררת משום זונה שנבעלה מקודם:
פצוע דכא כהן — שאסור בישראלית מהו לישא גיורת:
פצוע דכא ישראל — ה"ג פצוע דכא מותר בנתינה ולא גרסינן כהן:
נתינה — מז' אומות מן הגבעונים:
ואי ס"ד פצוע דכא בקדושתיה קאי — היכי שרי ישראל בנתינה הא כתיב לא תתחתן בם:
אטו התם — דקאסר רחמנא להתחתן בעובדי כוכבים משום קדושה ולאו קדושה הוא דליסרינהו אפילו נתגיירו כגון נתינים שהם גרים התם טעמא דלמא מוליד בר ופלח לעבודת כוכבים הלכך קרא בהיותם עובדי כוכבים כתיב אבל נתגיירו שרו דהא דאמור רבנן ישראל כשר לא ישא נתינה גזירה הוא דגזור כדאמרינן בהאי פירקא (דף עח:) דוד גזר עליהן וכי גזור רבנן בהני דבני אולודי נינהו דומיא דאיסור דאורייתא דטעמא משום אולודי:
אלא מעתה ממזר דבר אולודי הוא — ומוזהר על כל איסורין שבתורה ומדאורייתא אסור בעובדת כוכבים ה"נ דאסור מדרבנן בנתינה:
בפסולין — כגון פצוע דכא וממזר לא גזור רבנן משום דמילתא דלא שכיחא היא. א"נ שלא היתה זו גזירה משום איסור אלא לפי שלא היו רחמנים אמר דוד אין ראוין להתערב ישראל בהן לכך לא אסר את הפסולים:
לאו מילתא היא דאמרי — דאוקימנא קרא בהיותם עובדי כוכבים דבהיותם עובדי כוכבים לית להו חתנות אלא ודאי קרא בגרים כתיב ומשום קדושה היא ומדשרינן פצוע דכא בנתינה שמע מינה לאו בקדושתיה קאי:
לא קבלו גרים כו' — קשיא הוא:
מידי הוא טעמא — האי דלא קבלו גרים אלא משום דלא הוו מגיירי אלא לשולחן מלכים הא בת פרעה לאו צריכא להכי שהרי בת מלך היתה:
