מסכת יבמות דף צ״ה עמוד ב׳

ואמר ליה ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסירא אשת גיסו נמי לא אסירא. כלומר, והוי טעמא דר' יוסי באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה על בעלה, משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת. אבל באחות אשה אי אפשר לומר כן, דמשום גרש זה ונשא זה ליכא, דהא אחות אשתו היא, מאי אמרת ניחוש לתרתי שמא יאמרו תנאי היה בנשואי זה וגירש גיסו את אשתו ונשאה הוא, לא היא, לפי שאין תנאי בנשואין ולא חיישינן לה. הלכך תרוייהו שריין דמימר אמרי סהדי אטעייה ליה כנ"ל.

תנא קמא סבר לא שנא על פי בית דין - כלומר בעד אחד, ולא שנא שלא על פי בית דין אלא בעדים אשת גיסו אסורה דלא אמרינן מאי הוה ליה למיעבד אשתו שריא. ויש מי שפירש (עיין רמב״ן ד״ה לא שנא בא״ד ואיכא למימר) דאשת גיסו דאסורה עליו צריכה גט משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואי נמי משום שמא יבא גיסו קודם לאשתו ואמרו גרש זה ונשא זה, ואפילו הכי אין אוסרין אשתו עליו, שכל הרואה אשתו שהיא קיימת אין לחוש לכלום אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה של זו. וכן פירש הרמב״ם ז״ל בפירושי המשנה (מ״ה) שאשת גיסו צריכה גט. ולדידי קשיא לי דהא ודאי משמע דכל שאשת גיסו יוצאה ממנו בגט, ממילא הויא לה אשתו אחות גרושתו ואסירא, כדאיתא לעיל (יבמות צד, ב) דאמרינן לימא מתניתין וכו' דאמר ר״ע בעיא גט ממילא איתסרא ליה דהויא לה אחות גרושתו, ואם איתא מאי קושיא, לימא אפילו תימא ר' עקיבא ואפילו הכי אשתו שריא מהאי טעמא דאמרן ומאי דוחקייהו דרב גידל ורב חייא בר יוסף אמר רב דאוקמה לדר״ע בקדושין דוקא ולא בנשואין. אלא ודאי משמע דאשת גיסו דאסירא לא מצרכינן לה גיטא, כדי שלא תאסר אשתו עליו, דהא ודאי אשה שהלך בעלה למדינת הים עיקרא דמלתא לא מצרכינן לה גיטא אלא כדי לברר איסורו של ראשון, ולא משום דחיישינן בעיקר תקנתא לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה, דהא בנתקדשה בלבד לא חיישינן לה, אלא דבנשאת דעבדא איסורא אזלינן לחומרא וחיישינן. והיכא דאפשר מצרכינן לה גיטא, היכא דלא אפשר כי הכא דלא תהא אשתו אסורא עליו מיסר אסרינן לה גיטא לא מצרכינן לה. מאי אמרת אתי לאיחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים, לא אלים האי חששא למיסר עליה איתתא על בעלה. אי נמי דאשה שהלכה למדינת הים לא שכיחא ולא גזרינן בה. וכל שכן שנחוש לאשה שהלכה למדינת הים היא וגיסו ואתי גיסו קודם לאשתו דלא שכיחא כולי היא, לא חיישינן ולא גזרינן בה. וכענין שאמרו בירושלמי (ה״ו) דגרסינן התם כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה, ואומר אף הכא תחת אישך פרט לאונסין, אמר רב מתניא גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי דרך האיש לצאת למדינת הים ואין דרך של אשה לצאת למדינת הים. וכן נראה מדברי ר״ח ורב אלפסי ז״ל דאשת גיסו לא צריכה גט. ומיהו לר' יוסי אשת גיסו צריכה גט דכיון דאשתו נמי אסירא, אשת גיסו מצרכינן לה גיטה כדי לברר איסורו של ראשון. וטעמא דר' יוסי דפסיל אשתו עליה משום דכיון דאשת גיסו אסירא אגיסו, צריכה גט משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, וזמינן דקדים ואתי גיסו בלא אשתו, והויא לה כאשה שהלך בעלה דאזלינן לחומרא, וחיישינן לשמא יאמרו מתה אשתו של זה וגירש גיסו ונשא הוא ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט. וכיון שאתה מצריך את זו גט ממילא איתסרא אשתו עליה דהויא לה אחות גרושתו ועל פי עדים דלא מיפסלא אפילו אשת גיסו אגיסו לדעת ר' יוסי, היינו טעמא משום דסבר לה כר' שמעון דתנן במתניתין (לעיל יבמות פז, ב) נשאת שלא ברשות בית דין מותרות לחזור לו דמינס אניסא דמאי הוה לה למיעבד. ויש מי שפירש דבאשת איש דעלמא אפילו נשאת שלא ברשות בית דין אסורה לחזור לו בין לתנא קמא בין לר' יוסי כרבנן דמתניתין, דחיישינן שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ולא תלינן להקל. אבל הכא כיון דאיכא אשתו ליכא למימר הכי, אלא גזרה משום אשה שהלך בעלה למדינת הים. והלכך סבירא ליה לר' יוסי דבשני עדים אין מחמירין עליה לגזור בה בשביל אחרת כיון דמדינא שרייא. אבל בעד אחד דמדינא לא שרייא דאין עד אחד נאמן בכל מקום, צריכין אנו להחמיר עליה, דאי לאו חומר שהחמרת עליה בסופה לא היה עד אחד נאמן עליה בתחלתה. ואינו מחוור בעיני דהא ודאי משמע דלכולי עלמא עיקר איסורא דאשת איש שנשאת על פי עדים, אלו משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אלא משום קנסא בעלמא דקנסינן לה משום דלא דייקא שפיר. ותדע לך דהא בנתקדשה דלא עבד איסורא לא אשכחן מאן דפליג ומותרת לחזור לו, ולא חיישינן לשמא יאמרו כדאיתא בריש פרקין (יבמות פח, ב) ובכדי לא אמרינן דר' יוסי פליג עלה כיון דאיכא לפרושי לדר' יוסי שפיר דסבירא ליה כר' שמעון. ומיהו לאוקמתא דר' יצחק נפחא הוי טעמא דר' יוסי משום גזרה שמא יאמרו. ושמא פליג אפילו בנתקדשה ומצריכה גט. ואי נמי אזיל בה לקולא משום דלא עבדא איסורא. ומכל מקום לדר' אמי למה לן לדחוקי נפשין כולא היא. ומתשובתו של רב ששת נמי אתה למד דאמר לעיל כי ניים ושכיב מר אמרה להא שמעתא הלכתא מכלל דפליגי על פי עדים מאי הוה לה למיעבד מינס אניסא, ואם איתא דמשום גזירה דשמא יאמרו היא, מאי קאמר מינס אניסא, והא אנן משום גזרה אסרינן לה. ורב פפא נמי היכי הוה סלקא דעתך למשרייה משום מאי הוה לה למיעבד. אלא ודאי מאן דאסר לאו עיקרא משום גזרה היא אלא משום קנס, וכדי לברר איסורו של ראשון מצרכינן לה גיטא. וכיון שכן לא שנא אשת איש שהלך בעלה לבדו, לא שנא שהלכה אשתו וגיסו, כולהו לרבנן דמתניתין קנסינן לה דהאי נמי הוה ליה למידק. ומסתמא אף לר' יוסי כן כנ״ל.

הא דאמרינן לא שנא על פי בית דין - פירוש כגון שבא עד אחד והעיד על גיסו שמת, ובאו שנים והעידו על אשתו של זה שמתה שישא את אחותה, דאלו עד אחד באשה שמתה שתכנס אחותה לביתה אינו נאמן כדאמרינן לעיל.

אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הו"ל בנשואין דאינו פוסל ע"י אחרים - פירוש אפילו נשאת על פי ב"ד ובעד אחד, דסבירא ליה דכולה מלתא משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה הוא, והכא ליכא למיגזר, אלא כולי עלמא ידעי דסהדי אטעינהו ומינס אניסא, והלכך אינו פוסל על ידי אחרים. אבל ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין, ואיכא למיחש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה פוסל על ידי אחרים וצריכה גט וממילא איתסרא לה אשתו דהויא לה אחות גרושתו.

ואסורה ליבם - פירש רש"י ז"ל (ד"ה ואמר רב הונא) ואסורה לזה שהוא עכשיו יבמה דהיינו הראשון שקדשה. ואינו מחוור. ור"ח ז"ל פירש אסורה ליבמה זה שנשאה עכשיו. והכי קא פריך, אם איתא לדר' יצחק דאמר כל שהוא על ידי קדושין והלך למדינת הים דאיכא למימר תנאה הו"ל בקדושין ולא נתקיים התנאי ובטלי אותן קדושין, וזה השני שפיר נסיב ואינה יוצאה מתחתיו אלא בגט, וכל היוצאה מתחת השני בגט אסורה לחזור לראשון, וזו ארוסת ראובן ששמעו שמת ראובן ונשאה שמעון אחיו ואחר כך בא ראובן כיון שאינה יוצאה מתחת ידי שמעון אלא בגט אסורה לראובן לעולם. וכיון שנאסרה לראובן אף על פי שמת אחר כך ראובן אסורה לשמעון לעולם ליבום שהרי כבר נאסרה על אחיו ע"כ.

אמר ליה אביי וממיא דכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אדר' יצחק נפחא קאמר וכו'. ולא איתברר הא דרב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אמאי קאי אדר' אמי או אדר' יצחק נפחא קאמר כו'. ואי נמי אפוסל או אאינו פוסל. הלכך לענין אשתו נקטינן לחומרא, דהיכא דאזיל ארוסתו וגיסו תרוייהו אסירין, דחיישינן לשמא יאמרו תנאה הו"ל בקדושין ותלינן להחמיר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, והלכך שתיהן אסורות ויוצאת בגט. ואי נמי אשתו וגיסו בשנשאת על פי עד אחד אשתו נמי אסירא כר' יוסי אליבא דר' אמי, דדלמא רב יהודה אדר' אמי קאי ואפוסל קאי. אבל אשתו וגיסו בשנשאת על פי עדים לכולי עלמא אשתו שריא, בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא, דלרב בין ארוסתו בין אשתו שריין, ולר'יוסי באשתו מודה ובארוסתו בלחוד הוא דאסר אליבא דר' יצחק נפחא ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש המשנה (מ"ה) והלכה כר' יוסי שאוסר הארוסה להחזירה ליעקב לבד ע"כ. דהא ודאי אף הנשואה שנשאת ע"פ ב"ד ובעד אחד אית לן למיסר מספיקא וכמו שכתבתי. ולענין אשת גיסו כתב הרב אלפסי ז"ל דכיון דלא אתברר הא דשמואל אליבא דמאן מיניהו פסק, לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא. והראב"ד (מובא בספר הזכות להרמב"ן) הגיה עליו דבנשאת ע"פ עדים אית לן למישרי אשת גיסו אגיסו דבין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריא. והלכך בין דקאי שמואל אדר' אמי בין דקאי אדר' יצחק נפחא, על פי עדים מיהא שריא. ואף על גב דבאשה בעלמא לא אמרינן מאי הוה לה למיעבד כדאיתא לעיל, התם הוא משום דאיכא למיגזר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אבל הכא כיון דאחות אשתו היא ולא מיתסרא בלתא דנפשה אלא משום דאתי לאיחלופי באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים, מסתייה דגזרינן בה בנשאת בעד אחד דדמיא לפשיעה, אבל בנשאת בעדים לא גזרינן בה, דשני עדים דמשקרי מלת דלא שכיחא היא. והרמב"ן נר"ו (שם) כתב דאי מתניתין כר' אמי מתוקמא, איכא למימר דשמואל אפוסל קאי, כלומר דעל פי ב"ד דפוסל ע"י אחרים, פוסל ע"י עצמו. אבל בע"פ עדים אף על פי שר' אמי ור' יצחק נפחא שוין בדבר זה דאשת גיסו שריא אגיסו, אין הלכה כמוהו, דלא עבדינן עובדא דמאי הוה לה למיעבד. אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל על ידי שנים, דעיקר איסור אשת גיסו אגיסו משום שמא יבא גיסו לבדו ויוציאוה בגט, משום חומרא דגרש זה ונשא זה ומעתה אשתו אסורה עליו לכשתבא שהיא אחות גרושה שלו. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו נר"ו במה שכתב דאשתו נמי אסורה עליו לכשתבא, דהא לכולי עלמא בין לרבנן בין לר' יוסי בדאזיל אשתו וגיסו אשתו שריא, ואם הם לא אסרוה אנו מאיזה טעם נאסור. ואם תאמר שנחוש לדברי מי שמצריך לאשת גיסו [גט וממילא מיתסרא אשתו משום אחות גרושה. הא ליתא, דהא רבנן דאסרי אישת גיסו] אגיסו לאפוקה בגט ואפילו הכא קא שרו אחתיה עליה, משום דכל מאן דחזי דאחותה קיימת לא חייש לכלום, אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה וכדכתיבנא לעיל. ועוד דלא איתברר ההוא פירושא. וצ"ע (עיין עצי ארזים אה"ע סי' ט"ו סקי"ב ובקרן אורה כאן).