זו חדייב נהר גוזן וכו' מושכי חידקי ודומקיא:
לפסול — רובן ממזרים שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים ובניהן הרי הן כישראלים ונוהג בהן איסור ממזרות והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו והרי הן ממזרים:
כי אמריתה קמיה דשמואל — עד השתא מילתיה דרב יהודה (משמיה דרב אסי קאמר ואחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל) וקאמר כי הדר אמריתה להא דרב אסי קמיה דשמואל דחוששין לקדושין:
אמר בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה - דנפקא לן מכי יסיר את בנך מאחרי (דברים ז׳:ד׳) ולא כתיב כי תסיר את בנך אלמא לאו אבתו לא תקח לבנך מהדר דא"כ היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר ש"מ דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים לא בנך מיקרי ולא קרינן ביה כי תסיר את בנך הילכך עובדי כוכבים גמורים הם:
והאיכא בנות — שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו מהם:
ואמר רבינא — לקמן בפ"ב (יבמות דף כג.) בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך דכתיב בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בנך מאחרי מדלא כתב כי תסיר ש"מ דאבתך לא תתן לבנו קאי וה"ק שמא תלד לו בן ויסירנו האב מאחרי וקא קרי ליה בנך וליחוש לקידושין:
דההוא דרא — דעשרת השבטים:
איצטרויי איצטרו — נבקע רחמן מלקלוט זרע ונעשו עקרות:
איצטרו — לשון ביקוע כמו טיליא חריפי דמצרי זיקי (ע"ז ד' ל.) וכמו ציריא דחיטי (פסחים דף מ:):
יומא טבא — משום דממזרים הם ומטמעים בישראל ופוסלים אותן:
היינו תרמוד היינו תמוד — ודקאמר הא חרוב לא חריב כולה:
דאיכפולי איכפול — כשחרבה מכאן נכפלה וניבנית מכאן:
וקא הוי — מקשה:
אמר — עולא עליה דרב המנונא מה גברא ומה גברא כמה הוא גדול:
אי לאו דהרפניא מאתיה — שאינם מיוחסים:
שהכל פונים שם — כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם:
והיא עמוקה — ורעה לדבר זה יותר מגיהנם דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא דכתיב מיד שאול אפדם ממות אגאלם ואילו פסולי דידהו לית להו תקנתא:
משום פסולי דמישון — שקרובה לה ומתערבין בהן ואמר בפרק עשרה יוחסין (קידושין עא:) מישון מתה והתם מפרש פסולייהו:
קבא רבא וקבא זוטא — איפה גדולה ואיפה קטנה שניהם מעוותים כלומר כל הפסולין מתגלגלים ויורדים לשאול ומשאול לתרמוד כלומר ששאול גבוה מתרמוד ומתגלגל משאול לתרמוד וטעמא כדלעיל דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא ולפסול דידהו אין טהרה:
מגנדר — מתגלגל:
מתני' כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו — פוטרת צרתה:
ונולד להם אח — ומצאה זקוקה ליבם ועליו אסורה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו:
ואח"כ ייבם השני את אשת אחיו — ולו אשה אחרת ומת:
הראשונה — זו היא אשת ראובן שנפלה לפניו כבר פעם אחת:
יוצאה — ונפטרת מזה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו כו':
עשה בה — זה שמת מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמת:
שניה חולצת — ולא מיפטרא משום צרת ערוה דלאו צרתה ממש היא:
ולא מתייבמת — דמאמר קונה מקצת והויא צרת ערוה במקצת מדרבנן:
גמ' מאן דתני ראשונה — מאן דקרי לה ראשונה להך שנפלה לפני לוי שני פעמים לא משתבש ומאן דקרי לה שניה לא משתבש:
