בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף קי״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתני' לא פסל את הראשונהשהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היתה קנויה לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קמה הך עליה באיסור שני בתים:

    פסל את הקטנהמשום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא וכדאמר בגמרא ואע"ג דממה נפשך היא שריא ליה הואיל וראשונה היא אי קנויה היא הא קנויה היא אי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא:

    פסל את החרשתשמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משויירת:

    רבי אלעזרה"ג במתני'. ובקמייתא רבי אליעזר גרס והכי אמרן בפ"ק דנדה (דף ח.):

    מלמדין את הקטנה שתמאן בוותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה:

    גמ' וכן א"ר אלעזרבן פדת דאמורא הוא הלכה כר"א דמתניתין והוא ר"א בן שמוע:

    וצריכאלשמואל ור' אלעזר בן פדת למימר בקמייתא הלכה כר' אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן:

    דאי איתמר בקמייתאגבי אחיות (לעיל יבמות דף קט.) משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן ותתייבם יבמתו:

    אבל בהא דאיקיים מצות ייבוםבשתיהן אימא לא אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר אלא יוציא שתיהן בגט:

    ואי אשמעינן בהא משום דגדולה רמיא קמיהלייבומי משום הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה:

    אבל אידךבההיא דאחיות דגדולה אחות אשתו היא נימא לא רמיא קמיה ולא ילמדו קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה צריכא:

    מתני' יגדלו זה עם זהואם בא לגרשה אינו יכול עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:

    היבמה שאמרה בתוך שלשים יוםשכנסה היבם:

    לא נבעלתי לוליבם וגט יבמין יוצא מתחת ידה כדמפרש בגמ' והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול:

    לאחר ל' יוםהוא נאמן דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול ומיהו איהי לא משתריא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה ומבקשין הימנו אבל כופין לא דהא בעל:

    בחיי בעלהולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה אלא שהיה להם כעס זה עם זה:

    גמ' לא חולצין ולא מייבמיןקטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ואינם בני ייבום נמצאו פוגעין בערוה:

    ביאה דאיסוראקטן בגדולה דגדולה בת עונשין היא ושמא הקטן ימצא סריס והרי נבעלה לאסור לה שלא במקום מצוה וכן גדול בקטנה אם תמצא איילונית נמצא שפגע גדול בערוה אבל קטן וקטנה אפילו אינן בני ייבום כגון הוא סריס והיא אילונית אין כאן איסור דקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו וה"נ שניהן לאו בני עונשין:

    ולבתר שעתאכשיגדלו:

    ואימא הכי נמילעולם אסורה לו:

    אפי' בן יום אחדישבו יחדו קאמר קרא יבמה יבא עליה ואפי' לא הוי משמע כל דהו מסברא שריא ליה בקטנות כדאמר:

    טענת בתוליםלהפסיד כתובתה:

    כל שלשים יוםדיכול לטעון לא בעלתי עד עתה:

    נסתרה לאלתרהוא טוען ואם טוען לאחר זמן אינו נאמן דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק והשתא הוא דרתח עלה:

    יבמות 111 עמוד ב

    1לא פסל את הראשונה, וכן ב' חרשות.

    2קטנה וחרשת. בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת פסל את הקטנה.

    3בא יבם על החרשת, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה פסל את החרשת.

    4פקחת וחרשת. בא יבם על הפקחת, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הפקחת.

    5בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת, או שבא אחיו על הפקחת פסל את החרשת.

    6גדולה וקטנה. בא יבם על הגדולה, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה לא פסל את הגדולה. בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על הגדולה, או שבא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה. ר' אלעזר אומר: מלמדין הקטנה שתמאן בו.

    גמ׳ · גמרא

    7אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר. וכן אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי אלעזר.

    8וצריכא, דאי איתמר בהא קמייתא, בהך קאמר שמואל הלכה כרבי אליעזר משום דלא קיים מצות ייבום, אבל בהא, דאיקיים מצות ייבום אימא תרוייהו לפקו בגט,׃

    9ואי אשמעינן בהא, משום דגדולה רמיא קמיה. אבל אידך לא. צריכא.

    מתני׳ · משנה

    10יבם קטן, שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה. בא על יבמה גדולה תגדלנו.

    11היבמה שאמרה בתוך שלשים יום ״לא נבעלתי״ כופין אותו שיחלוץ לה. לאחר שלשים יום מבקשין הימנו שיחלוץ לה. ובזמן שהוא מודה אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה.

    12הנודרת הנאה מיבמה, בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה. לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה. ואם נתכוונה לכך אפי' בחיי בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה.

    גמ׳ · גמרא

    13לימא מתניתין דלא כרבי מאיר. דתניא: קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין, דברי רבי מאיר.

    14אפילו תימא רבי מאיר, כי אמר ר' מאיר, גדולה לקטן וקטנה לגדול, דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא. אבל קטן הבא על הקטנה, דתרוייהו כי הדדי נינהו, לא אמר.

    15והא קתני: בא על יבמה גדולה תגדלנו! אמר רבי חנינא חוזאה: בא שאני. והא תגדלנו קאמר, דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא! אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי מאיר.

    16קרי כאן (דברים כה, ז) ״להקים לאחיו שם״, והאי לאו בר הכי הוא! אמר אביי, אמר קרא: ״יבמה יבא עליה״ כל דהו.

    17רבא אמר: בלאו הכי נמי לא מצית אמרת, מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה ולבתר שעתא שריא? והא אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה ״יבמה יבא עליה״ הרי היא כאשת אח שיש לו בנים, ואסורה.

    18ואימא הכי נמי! אמר קרא: ״(דברים כה״, ה) ״כי ישבו אחים יחדו״, אפילו בן יום אחד.

    19יבמה שאמרה בתוך שלשים יום וכו'. מאן תנא דעד תלתין יומין מוקים איניש אנפשיה?

    20אמר רבי יוחנן: רבי מאיר היא. דתניא: טענת בתולים כל שלשים יום, דברי רבי מאיר.

    21רבי יוסי אומר: נסתרה לאלתר, לא נסתרה אף לאחר כמה שנים.

    22רבה אמר: אפי' תימא ר' יוסי. עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא בארוסתו דגיס בה. אבל אשת אחיו׃

    תוספות

    לאחר שלשים יום מבקשים ממנו שיחלוץ להואם תאמר מה הוא מפסיד אם חולץ לה ולמה אין כופין כדי להתירה ויש לומר שהוא מתבייש בבית דין לחלוץ לה שתרוק בפניו:

    לאחר מיתת בעלה מבקשים ממנו שיחלוץ להולא אמרינן כופין שנתן אצבע בין שיניה שלא היפר לה שהרי אין יכול להפר עד שיבעול ואי סבירא ליה דמצי מיפר דפלוגתא היא בנדרים בפ' נערה (נדרים דף עד.) ומייתי לה בפ' ארבעה אחין (לעיל יבמות ד' כט:) סבירא ליה כמ"ד בכתובות (דף נט:) היא נתנה אצבע בין שיניה ולהכי מבקשים ולא כופין:

    קרי כאן להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הואואע"פ שיבא לכלל הקמת שם לא מהניא כיון שלא היה לו שעת הכושר כי היכי דפסלינן בהערל (לעיל יבמות דף עט:) סריס חמה שלא היה לו שעת הכושר אע"פ (לעיל יבמות פ.) שבמינו מתרפאים באלכסנדריא של מצרים ומשני אמר קרא כו' ולא דמי לסריס חמה שאין רפואתו ברורה לבוא כמו קטן שיגיע לכלל גדלות:

    יבמה יבא עליה כל דהומדלא כתיב אחי המת יבא עליה:

    אמר קרא כי ישבו אחים יחדווממעטינן מיניה לעיל בפ"ב (יבמות דף יז: ושם) אשת אחיו שלא היה בעולמו מכלל שאם היה בעולמו אפילו יום אחד מייבם אבל ליכא למימר דמיחדו דריש דאם כן אפי' סריס נמי לייבם מהאי טעמא דהא יחדו איתנהו:

    טענת בתולים כל שלשים יוםאפי' ראינו שנסתרה כבר רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר לאלתר לאו דוקא דאי אפשר לטעון עד שימצא בית דין:

    לא נסתרה אפי' אחר כמה שניםכלומר שאין אנו יודעין שנסתרה אע"פ שנכנסה לחופה ור"מ סבירא ליה דלא מוקי איניש אנפשיה שלא יסתר ויבעול בעילת מצוה אי נמי לא נסתרה שאנו יודעין בודאי שלא נסתרה ובהא לא פליג רבי מאיר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הא דתנן ר' (אליעזר) [אלעזר]אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בולמאן דאמר בריש פרקין (יבמות קז, ב) דממאנת בין למאמרו בין לזיקתו, הא בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן אכולה מתניתין קאי, וכדקתני בכולן משום דכשממאנין את הקטנה אהני מיאונה לאכשורה לצרה ויתבא צרה תותיה לעולם. אבל למאן דאמר (לעיל יבמות קז, א) אינה ממאנת לזיקתו, לא קאי אקטנה וחרשת, דכי ממאנין את הקטנה מאי אהני לן, דהא מכל מקום הקטנה צריכה חליצה לזיקתה והיא אוסרת את החרשת, וכיון ששתיהן אוסרות זו את זו אף על פי שלא בא על אחת, מפני מה ממאנין את הקטנה ועוקרין את הביאה והזיקה עדיין במקומה עומדת. ואם תאמר כדי שאם תמות הקטנה תהא החרשת מותרת, כולי האי לא עבדינן שנמאן את הקטנה כדי להתיר את החרשת הזאת אחר מיתה. אלא ודאי לא קאי אכולה מתניתין אלא (ארישא) [צ״ל: אסיפא. ועיין רמב״ן] דמתניתין דשני אחין נשואין שתי אחיות גדולה וקטנה ונפלו לפניו שתי יבמות גדולה וקטנה ובא יבם על הגדולה, וכיון דתרתי נינהו שייך בהו בכולן, ולמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו בא יבם על החרשת וחזר ובא בין הוא בין אחר על הקטנה, מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותשאר החרשת עמו, שהרי עקרה הזיקה במיאונה לגמרי וכמי שלא היתה צרתה כלל. וקיימא לן כמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו, וקיימא לן נמי כר' (אליעזר) [אלעזר] דאמר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן כדאיפסיקא הלכתא בגמרא. וכן פסק הרב רבינו אלפסי ז״ל. אבל הרמב״ם ז״ל כתב (שם הלכה כח) בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה מלמדין את הקטנה למאן בו והחרשת יוצאה בגט. וזה תימא שהרי עקרה זיקתה לגמרי אחר שמיאנה בביאה ובזיקה, ועוד שהוא ז״ל כתב (שם הלכה ל) גבי גדולה וקטנה בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה שבעילה זו קונה קנין גמור עד כאן. ואם איתא דחרשת יוצאה בגט מפני שנפסלה תחילה בביאת קטנה ואין מיאונה דקטנה מתירה, מאי שנא גדולה, והלא אפילו הגדולה נפסלה בביאת הקטנה תחלה ואם מיאונה מתירה אף בחרשת כן וצ״ע (עיין לחם משנה שם).

    רבא אמר בלאו הכי נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסורא ליה ולבתר שעה שריא לה. מדברי ר"ח ז"ל (עיין בפיר"ח סוף אוצה"ג עמ' שלב) נראה דהא דאמרינן קרי כאן להקים לאחיו שם לסיועיה לר"מ קאמר. והא דמקשה רבא נמי מי איכא מידי דהשתא אסורא ולבתר שעה שריא, לר"מ הוא דמקשינן ולאוקומי דברי חכמים. וזה לשונו קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר"מ דחייש למיעוט, קטן שמא ימצא סריס ובעינן להקים שם וליכא. וליתא להא דר' מאיר דקיימא לן כרב דאמר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסירא, והא דנפלה לפני קטן כיון דאסירא ליה לכשתגדיל ע"כ. ואינו מחוור בעיני דהא טעמא דר' מאיר משום שמא ימצא סריס הוא, ואם יבא אליהו ויאמר דלאו סריס הוא שרי. וכיון שכן הרי אני קורא בה יבמה יבא עליה דאיגלי מלתא למפרע דלאו סריס הוא וראוי ליבום הוה והרי זה כשאר כל הנשים (לעיל יבמות מא, א) שאסורות להתיבם עד שיעברו שלשה חדשים שמא מעוברות הן, ואפילו הכי קרינא בא יבמה יבא עליה. וטעמא כדאמרן דאיגלאי מלתא למפרע דראויה להתיבם הות. ואף על גב דהתם אלו אתו אליהו ואמר דלא מיעברא אין משגיחין ביה כדאיתא התם בפרק החולץ (יבמות מא, ב) משום דהא דלא משגיחינן ביה היינו טעמא משום דגזרינן אפילו בקטנה. ומיהו כל שכן הכא דאלו אתא אליהו משגיחין ביה, דקרינן ביה יבמה יבא עליה. וגדולה מזו אמר ר"ל (לעיל יבמות לה, ב) דחולץ למעוברת לא שמא חליצה וביאת מעוברת לא הויא ביאה משום דכתיב ובין אין לו עיין עליו, ואפילו הכי בשהפילה או שנמצא ולד שאינו של קיימא חולצת או מתיבמת, ולא קרינא ביה כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה. וטעמא דמלתא משום דלא אמר רחמנא אלא שיעיין עליה אם תלד בן קיימא אם לאו ושתמתין עד שתלד. ואפילו הכי כשילדה ולד שאינו של קיימא מותרת. ולא משום דאיגלי מלתא למפרע, דאי מהאי טעמא לא היתה צריכה חליצה לאחר שהפילה, דהא איגלי מלתא למפרע דראויה לחליצה הות וחליצתה כשרה. אלא טעמא דר"ל משום דאמרה תורה עיין עליה, לומר שלא תתיבם עד שתדע אם תלד בן קיימא אם לאו, ואפילו אם יבא אליהו ויאמר לא משגחינן ביה, וכל שכן הכא דאלו אתא אליהו משגחינן ביה. אלא מסתברא דאדרבנן דר' מאיר הוא דקיימינן ולא לר"מ כלל. והכי קאמר, לרבנן דמכשרי בקטן וקטנה תיפוק ליה משום דבעינן להקים לאחיו שם בישראל וקטן לאו בר הקמה הוא. ופרקינן משום דכתיב יבמה יבא עליה כל שהוא בא לכלל הקמה. ורבא [אמר] בלאו הכי נמי לא מצית אמרת דבעינן בר הקמה השתא, כיון דאתי לכלל הקמה דאי לא תימא הכי מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה, ואפילו אם יבוא אליהו ויאמר דאתי לכלל הקמה. מכל מקום השתא מיהא לאו בר הקמה הוא ולבתר שעה שריא כנ"ל (ועיין לעיל (יבמות לו, א) ד"ה אמר רבא).

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף קי״א עמוד ב׳

    מסכת יבמות דף קי״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־452 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מתני' לא פסל את הראשונה שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו ואחרונה ביאת זנות ואי לאו קנויה היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היתה קנויה לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דלמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קמה הך עליה באיסור שני בתים:

    פסל את הקטנה משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא וכדאמר בגמרא ואע"ג דממה נפשך היא שריא ליה הואיל וראשונה היא אי קנויה היא הא קנויה היא אי לאו קנויה היא נכרית בעלמא היא:

    פסל את החרשת שמא קטנה קנויה כולה וקנין החרשת משויירת:

    רבי אלעזר ה"ג במתני'. ובקמייתא רבי אליעזר גרס והכי אמרן בפ"ק דנדה (דף ח.):

    מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה:

    גמ' וכן א"ר אלעזר בן פדת דאמורא הוא הלכה כר"א דמתניתין והוא ר"א בן שמוע:

    וצריכא לשמואל ור' אלעזר בן פדת למימר בקמייתא הלכה כר' אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן:

    דאי איתמר בקמייתא גבי אחיות (לעיל יבמות דף קט.) משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן ותתייבם יבמתו:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 111b · Sefaria

    תוספות

    לאחר שלשים יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה ואם תאמר מה הוא מפסיד אם חולץ לה ולמה אין כופין כדי להתירה ויש לומר שהוא מתבייש בבית דין לחלוץ לה שתרוק בפניו:

    לאחר מיתת בעלה מבקשים ממנו שיחלוץ לה ולא אמרינן כופין שנתן אצבע בין שיניה שלא היפר לה שהרי אין יכול להפר עד שיבעול ואי סבירא ליה דמצי מיפר דפלוגתא היא בנדרים בפ' נערה (נדרים דף עד.) ומייתי לה בפ' ארבעה אחין (לעיל יבמות ד' כט:) סבירא ליה כמ"ד בכתובות (דף נט:) היא נתנה אצבע בין שיניה ולהכי מבקשים ולא כופין:

    קרי כאן להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הוא ואע"פ שיבא לכלל הקמת שם לא מהניא כיון שלא היה לו שעת הכושר כי היכי דפסלינן בהערל (לעיל יבמות דף עט:) סריס חמה שלא היה לו שעת הכושר אע"פ (לעיל יבמות פ.) שבמינו מתרפאים באלכסנדריא של מצרים ומשני אמר קרא כו' ולא דמי לסריס חמה שאין רפואתו ברורה לבוא כמו קטן שיגיע לכלל גדלות:

    יבמה יבא עליה כל דהו מדלא כתיב אחי המת יבא עליה:

    אמר קרא כי ישבו אחים יחדו וממעטינן מיניה לעיל בפ"ב (יבמות דף יז: ושם) אשת אחיו שלא היה בעולמו מכלל שאם היה בעולמו אפילו יום אחד מייבם אבל ליכא למימר דמיחדו דריש דאם כן אפי' סריס נמי לייבם מהאי טעמא דהא יחדו איתנהו:

    טענת בתולים כל שלשים יום אפי' ראינו שנסתרה כבר רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר לאלתר לאו דוקא דאי אפשר לטעון עד שימצא בית דין:

    לא נסתרה אפי' אחר כמה שנים כלומר שאין אנו יודעין שנסתרה אע"פ שנכנסה לחופה ור"מ סבירא ליה דלא מוקי איניש אנפשיה שלא יסתר ויבעול בעילת מצוה אי נמי לא נסתרה שאנו יודעין בודאי שלא נסתרה ובהא לא פליג רבי מאיר:

    Tosafot on Yevamot 111b · Sefaria

    רשב"א

    הא דתנן ר' (אליעזר) [אלעזר]אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו למאן דאמר בריש פרקין (יבמות קז, ב) דממאנת בין למאמרו בין לזיקתו, הא בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן אכולה מתניתין קאי, וכדקתני בכולן משום דכשממאנין את הקטנה אהני מיאונה לאכשורה לצרה ויתבא צרה תותיה לעולם. אבל למאן דאמר (לעיל יבמות קז, א) אינה ממאנת לזיקתו, לא קאי אקטנה וחרשת, דכי ממאנין את הקטנה מאי אהני לן, דהא מכל מקום הקטנה צריכה חליצה לזיקתה והיא אוסרת את החרשת, וכיון ששתיהן אוסרות זו את זו אף על פי שלא בא על אחת, מפני מה ממאנין את הקטנה ועוקרין את הביאה והזיקה עדיין במקומה עומדת. ואם תאמר כדי שאם תמות הקטנה תהא החרשת מותרת, כולי האי לא עבדינן שנמאן את הקטנה כדי להתיר את החרשת הזאת אחר מיתה. אלא ודאי לא קאי אכולה מתניתין אלא (ארישא) [צ״ל: אסיפא. ועיין רמב״ן] דמתניתין דשני אחין נשואין שתי אחיות גדולה וקטנה ונפלו לפניו שתי יבמות גדולה וקטנה ובא יבם על הגדולה, וכיון דתרתי נינהו שייך בהו בכולן, ולמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו בא יבם על החרשת וחזר ובא בין הוא בין אחר על הקטנה, מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותשאר החרשת עמו, שהרי עקרה הזיקה במיאונה לגמרי וכמי שלא היתה צרתה כלל. וקיימא לן כמאן דאמר ממאנת אף לזיקתו, וקיימא לן נמי כר' (אליעזר) [אלעזר] דאמר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן כדאיפסיקא הלכתא בגמרא. וכן פסק הרב רבינו אלפסי ז״ל. אבל הרמב״ם ז״ל כתב (שם הלכה כח) בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה מלמדין את הקטנה למאן בו והחרשת יוצאה בגט. וזה תימא שהרי עקרה זיקתה לגמרי אחר שמיאנה בביאה ובזיקה, ועוד שהוא ז״ל כתב (שם הלכה ל) גבי גדולה וקטנה בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה שבעילה זו קונה קנין גמור עד כאן. ואם איתא דחרשת יוצאה בגט מפני שנפסלה תחילה בביאת קטנה ואין מיאונה דקטנה מתירה, מאי שנא גדולה, והלא אפילו הגדולה נפסלה בביאת הקטנה תחלה ואם מיאונה מתירה אף בחרשת כן וצ״ע (עיין לחם משנה שם).

    רבא אמר בלאו הכי נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסורא ליה ולבתר שעה שריא לה. מדברי ר"ח ז"ל (עיין בפיר"ח סוף אוצה"ג עמ' שלב) נראה דהא דאמרינן קרי כאן להקים לאחיו שם לסיועיה לר"מ קאמר. והא דמקשה רבא נמי מי איכא מידי דהשתא אסורא ולבתר שעה שריא, לר"מ הוא דמקשינן ולאוקומי דברי חכמים. וזה לשונו קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר"מ דחייש למיעוט, קטן שמא ימצא סריס ובעינן להקים שם וליכא. וליתא להא דר' מאיר דקיימא לן כרב דאמר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסירא, והא דנפלה לפני קטן כיון דאסירא ליה לכשתגדיל ע"כ. ואינו מחוור בעיני דהא טעמא דר' מאיר משום שמא ימצא סריס הוא, ואם יבא אליהו ויאמר דלאו סריס הוא שרי. וכיון שכן הרי אני קורא בה יבמה יבא עליה דאיגלי מלתא למפרע דלאו סריס הוא וראוי ליבום הוה והרי זה כשאר כל הנשים (לעיל יבמות מא, א) שאסורות להתיבם עד שיעברו שלשה חדשים שמא מעוברות הן, ואפילו הכי קרינא בא יבמה יבא עליה. וטעמא כדאמרן דאיגלאי מלתא למפרע דראויה להתיבם הות. ואף על גב דהתם אלו אתו אליהו ואמר דלא מיעברא אין משגיחין ביה כדאיתא התם בפרק החולץ (יבמות מא, ב) משום דהא דלא משגיחינן ביה היינו טעמא משום דגזרינן אפילו בקטנה. ומיהו כל שכן הכא דאלו אתא אליהו משגיחין ביה, דקרינן ביה יבמה יבא עליה. וגדולה מזו אמר ר"ל (לעיל יבמות לה, ב) דחולץ למעוברת לא שמא חליצה וביאת מעוברת לא הויא ביאה משום דכתיב ובין אין לו עיין עליו, ואפילו הכי בשהפילה או שנמצא ולד שאינו של קיימא חולצת או מתיבמת, ולא קרינא ביה כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה. וטעמא דמלתא משום דלא אמר רחמנא אלא שיעיין עליה אם תלד בן קיימא אם לאו ושתמתין עד שתלד. ואפילו הכי כשילדה ולד שאינו של קיימא מותרת. ולא משום דאיגלי מלתא למפרע, דאי מהאי טעמא לא היתה צריכה חליצה לאחר שהפילה, דהא איגלי מלתא למפרע דראויה לחליצה הות וחליצתה כשרה. אלא טעמא דר"ל משום דאמרה תורה עיין עליה, לומר שלא תתיבם עד שתדע אם תלד בן קיימא אם לאו, ואפילו אם יבא אליהו ויאמר לא משגחינן ביה, וכל שכן הכא דאלו אתא אליהו משגחינן ביה. אלא מסתברא דאדרבנן דר' מאיר הוא דקיימינן ולא לר"מ כלל. והכי קאמר, לרבנן דמכשרי בקטן וקטנה תיפוק ליה משום דבעינן להקים לאחיו שם בישראל וקטן לאו בר הקמה הוא. ופרקינן משום דכתיב יבמה יבא עליה כל שהוא בא לכלל הקמה. ורבא [אמר] בלאו הכי נמי לא מצית אמרת דבעינן בר הקמה השתא, כיון דאתי לכלל הקמה דאי לא תימא הכי מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה, ואפילו אם יבוא אליהו ויאמר דאתי לכלל הקמה. מכל מקום השתא מיהא לאו בר הקמה הוא ולבתר שעה שריא כנ"ל (ועיין לעיל (יבמות לו, א) ד"ה אמר רבא).

    Rashba on Yevamot 111b · Sefaria

    ריטב"א

    מתני' יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה פי' עד שיהיו ראויים לגרושי' שיהא הוא גדול ותהא היא יודעת לשמור את גיטה:

    גמרא קרי כאן להקים שם בישראל פי' קושיא לרבנן דאפילו תימא דלא חיישי' לקטן שמא יהא סריס האיך אפשר לו לבא עליה בעודו קטן שאינו בר הקמה הא הויא לה אחות אשה שלא במקום מצוה ופריק אביי אמר קרא יבמ' יבא עליה כל דהוא פי' כל שהוא בר הקמ' כלל אפי' כשיגדיל ולאפוקי סריס שאינו בר הקמה כלל:

    רבא אמר בלאו ה"נ עד אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו אפי' בן יום א' וא"ת ולאביי תרי קראי למה לי י"ל דסבר אביי דאי לא כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה להתירו ביבמה כשתגדיל דלא נימא כיון שנאסרה בשע' נפיל' שוב אין לה היתר הילכך אצטריך קרא אחרינא למישרי אפי' בעודו קטן אבל רב סבר דבחד קרא סגי דאיכ' שריותא אפי' בעודו קטן מוקמי' ליה ולא דרשי' ליה דכשיגדיל דלא מסתבר כלל דכל יבמה שנאסרה בשעת נפילה שוב אין לה התר:

    והא דתנן היבמה שאמרה בתוך ל' יום לכניסתה לא נבעלה כופי' אותו לחלוץ אוקימ' בגמ' כשגט יוצא מתחת ידה ואעפ"י שהוא אומר בעלתי כופין אותו לחלוץ דהא אסירה ליה ושמעי' מהכא ומסיפ' דנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופי' אותו לחלוץ דכל היכא דיבמ' לא חזית ליבם מחמת איסור כופי' אותם לחלוץ. ומיהו אם היא גרמא האיסור במתכוין אין כופין ותהא עגונה כל ימיה וכדקתני סיפא ואם נתכוונה לשם כך אפי' בחיי בעלה מבקשים ממנו לחלוץ כלומר מפייסי' אותו אבל אין כופין אותו וכן אתה אומר שאם נתן לה בעלה גט פסול שאוסרה על היבם כופין אותו לחלוץ לד"ה:

    ובזמן שהוא מודה אפי' לאחר י"ב חדש כופין אותו לחלוץ פי' כשמודה שלא נבעלה וגטה יוצאת מתחת ידה ומסתברא דה"ק דכל היכא שהודה לדבריה לאחר ל' יום שלא בעל ומרעה לחזקתיה דידיה אם חזרה וטענה גם לאחר י"ב חדש שלא נבעל' וגטה יוצא מתחת ידה והוא אומר בעלתי כופי' אותו לחלוץ דכיון שהוא הודה שעברו ל' יום ולא בעל רגלים לדבר להאמינה אחר כך שלא בעל:

    מאן תנא דעד ל' יום דתניא טענת בתולים כל ל' יום דברי ר"מ פי' רש"י ז"ל טענת בתולים להפסידה כתובתה וכ"ע דאלו לאוסרה עליו לעולם נאמן כל היכא דליכא אלא חדא ספיקא דשויא אנפשיה חתיכ' דאיסורה וכדאמרי' בפ"ק דכתובות ואי לאסרה עליו ביהודה אמאי לא וכדאי' בירו' וכל היכא שנאמן להפסידה כתובתה אפי' בתרי ספקי נאמן דגבי ממונא לא שני לן בין חדא ספיקא לתרי ספקי דלא לאפוקי ממונא מחזקתיה וכדכתיב בפ"ק דכתובות בס"ד:

    רבי יוסי אומר נסתרה לאלתר והלכתא כר' יוסי ועד שכופי' אותו לחלוץ נכפנו ליבם וליכא למימר דמתני' כאבא שאול דא"כ מ"ש דנקטו לכפייה בהאי אנפא:

    Ritva on Yevamot 111b · Sefaria

    מאירי

    המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק החמישי והוא שאמר יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו מבואר לר"ם:

    אמר המאירי יבם קטן שבא על יבמה קטנה ור"ל שביאתם ביאה כגון ביבם שהוא בן תשע וקטנה שהיא מבת שלש ולמעלה יגדלו זה עם זה כלומר אם נתחרט ואינו רוצה לקיימה אין להם תקנה שהרי ביאתו כמאמר ונמצאת צריכה גט וחליצה ואין גט וחליצה בקטנים לפיכך יגדלו זה עם זה וביאתם מותרת שקטן וקטנה מיבמין אע"פ שאין חולצין ודלא כר' מאיר שאמר לא חולצין ולא מיבמין ולכשיגדילו ואינו רוצה לקיימה יגרש ויחלוץ וגדול זה לענין גט עד שיהא האיש גדול לגמרי והאשה עד שתהא יודעת לשמור גיטה ולענין חליצה עד שיגדלו שניהם לשיטתנו שפסקנו אף בקטנה עד שתביא שתי שערות הא כל שרצה לקיימה אם הוא גדול קנאה לגמרי בביאה ואע"פ שאין בביאתם הקמת שם הואיל וסופה לבא לידי כך הותרה מעכשו ולא סוף דבר בקטן וקטנה שאינן בני עונשין וקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווים להפרישו ואף לכשתאמר כן מכל מקום במקום ספק אין חוששין להפרישו אלא אף קטן שבא על הגדולה תגדלנו אע"פ שהיא בת עונשין ומטעם שכתבנו:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק הששי והוא שאמר היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשין ממנו שיחלוץ לה בזמן שהוא מודה אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה אמר הר"ם זה שאמרו כופין אותו שיחלוץ כאשר היה גבר פטרה בגט אולם לא כתב לה גט הנה הטוב לו אם שיבעול וילך על מנהג האנשים והנשים ויכתוב גט ויחלוץ ואם אמרה היא נבעלתי והוא אומר לא בעלתי הנה לא נביט למאמרו ולא תצטרך חליצה:

    אמר המאירי היבמה שאמרה בתוך שלשים לא נבעלתי ר"ל בתוך שלשים מזמן שנתיחד עמה וטוענת לא נבעלתי ואני תובעתו שיחלוץ ופירשוה בגמרא שגיטה יוצא מתחת ידה וטוענת לא נבעלתי ונמצא שעדין אני בזיקתי ואי אפשר לו עוד שיבעול שכבר נתן לי גט לזיקתי ופסלני על עצמו ותובעתו שיחלוץ כדי להתירה והוא אומר בעלתי וגרשתיה והרי היא מותרת ואינה צריכה חליצה ואלו היתה היא שותקת מן הסתם דיה בגיטה שכל שנסתרה מן הסתם נבעלה אבל כשאומרת לא נבעלתי היא נאמנת וכופין אותו לחלוץ מפני שהיבם כבר הוא מודה שאינה אשתו שכבר גירשה לפי מה שהוא אומר ואין בדבריו הוכח יותר מבדבריה שהרי ביבמה כל שלשים יום אדם מעמיד עצמו לפעמים שלא לבעול ואע"פ שלענין טענת בתולים כל שנתיחדה עמו בעדים אין לו טענת בתולים אלא לאלתר כמו שנבאר התם ארוסתו הוא דגיס בה אבל יבמתו מיבזז בזיז מינה ר"ל נכלם הוא ממנה ומעמיד עצמו ואחר שאין בדבריו הוכח יותר מבדבריה נאמנת וכופין אותו לחלוץ ודבר זה פירושו שהגט יוצא עכשו מידו לידה או שיהא הזמן מוכיח שעכשו ניתן שאם לא כן אף הוא יכול לטעון גרשתיה זה כמה ומתוך האיסור העמדתי עצמי ואין כופין אותו שהרי דבריו ברורים יותר שמן הסתם כל שנסתרה נבעלה והוא שאמרו בתלמוד המערב והוא שהגט יוצא מידו לידה הוא אומר גט אשה והיא אומרת גט יבמה אבל אם הוא לאחר שלשים יום אין כופין אותו שהרי דבריו ברורים יותר דטפי מתלתין לא מוקים איניש נפשיה אף ביבמה אלא שמכל מקום מבקשין ממנו שיחלוץ שהרי אין לו שום הפסד בכך ובשניהם נוטלת כתובה ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה שכל שאמרו כופין תטול כתובה וכל שאמרו מבקשין לענין שתטול כתובה אם נתרצה מוטב ואם לאו כופין אותו לחלוץ ותצא בלא כתובה הא כל שלא נסתרה עמו אפילו לאחר כמה שנים הואיל וגטה יוצא מתחת ידה כופין אותו לחלוץ וכל שאין גיטה יוצא מתחת ידה כופין אותו ליבם או לחלוץ:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    לענין טענת בתולים כל שנסתרה עמו ולא טען ולאחר זמן טען אינו נאמן שאין זה אלא כמוציא שם רע ואין בזה הפרש בין שתשתוק לבין שתכחיש ומכל מקום דוקא לענין הפסד כתובה אבל לאסרה על עצמו הואיל ואין שם אלא ספק אחד נאמן דשוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא הא כל שלא נסתרה יכול לטעון אחר כמה וכתבו בה גאוני ספרד עד שיתברר שנסתרה ויש אומרין כל שבירר שלא נסתרה אבל סתמו דנין אותו כנסתרה וכן היא בתלמוד המערב בראשון של כתובות כמו שביארנו שם ט' א':

    Meiri on Yevamot 111b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' קרי כאן להקים לאחיו שם כו' אמר אביי א"ק יבמה יבא עליה כל דהו כו' אין לפרש דהוה יבומי ייבום קאמר הכי דמרבינן לקטן מקראי למר מיבמה כל דהו ולמר מיחדיו אפילו בן יום אחד דהא בהאשה רבה תנן דעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול דזה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' בפ"ק דקידושין ע"ש אלא משום דלא נימא דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא כיון דלאו בר מיקם שם הוא קאמר הכא דמרבינן ליה מקראי למר מיבמה כל דהו ולמר מיחדיו ודו"ק:

    תוס' בד"ה לא נסתרה אפילו כו' מהרש"ל הגיה אף על פי שנכנסה לחופה במקום שלא נכנסה כו' אבל בספרים מדויקים ראיתי שהגיהו כך ואף על פי שלא נכנסה לחופה רבי מאיר כו' ור"ל דאע"פ שלא נכנסה לחופה סבירא ליה לרבי מאיר דלא מוקים והיינו כההיא דהכא ביבמה שאין שם כניסת חופה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yevamot 111b · Sefaria

    מהר"ם

    תוד"ה לא נסתרה וכו' כלומר וכו' אע"פ שנכנסה לחופה ור"מ ס"ל וכו' כצ"ל והא דכתבו התוס' כלומר וכו' ולא פירשוהו כפשוטו שלא נסתרה בודאי משום דלפום ריהטא משמע דגם על זה פליג רבי מאיר וס"ל דדוקא כל שלשים אית ליה טענת בתולים ולא יותר ואי ידעינן ודאי שלא נסתרה מ"ט דר' מאיר ולכך כתב גם כן א"נ וכו' ובהא לא פליג ר"מ אלא אהא דס"ל לר' יוסי נסתרה לאלתר פליג וק"ל:

    Maharam on Yevamot 111b · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' תגדלנו עי' לעיל כ ע"א תוד"ה יבא עשה ודף לה ע"ב תוס' ד"ה תיגלי:

    Gilyon HaShas on Yevamot 111b · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    תד"ה לאחר שלשים יום וא"ת מה הוא מפסיד כו' ולמה אין כופין כדי להתירה. בנמוקי יוסף כתב לתרץ דיכול לטעון אע"פ שנתתי לה גט אינה אסורה עלי בחזרה, ואולי תתפייס לחזור לי, ואין רצוני לאוסרה עלי בחליצה. וקשה לי הא א"א לה להתפייס ולחזור לו דהא שוויה אנפשה חד"א דלדבריה דלא נבעלה הגט פסלה ואסורה לו, ואולי י"ל דס"ל להנ"י כשיטת הפוסקים דבאיסורא דרבנן ל"א שוויה אנפשה חד"א:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yevamot 111b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף קי״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־452 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 17 מילים

      נפתחת ב״לא פסל את הראשונה, וכן ב' חרשות.…״

    2. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״קטנה וחרשת. בא יבם על הקטנה, וחזר…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״בא יבם על החרשת, וחזר ובא על…״

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״פקחת וחרשת. בא יבם על הפקחת, וחזר…״

    5. קטע 516 מילים

      נפתחת ב״בא יבם על החרשת וחזר ובא על…״

    6. קטע 642 מילים

      נפתחת ב״גדולה וקטנה. בא יבם על הגדולה, וחזר…״

    7. קטע 716 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה…״

      חכמים: רב יהודה, רבי אלעזר, שמואל.

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״וצריכא, דאי איתמר בהא קמייתא, בהך קאמר…״

      חכמים: רבי אליעזר, שמואל.

    9. קטע 911 מילים

      נפתחת ב״ואי אשמעינן בהא, משום דגדולה רמיא קמיה.…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ יבם קטן, שבא על יבמה קטנה…״

    11. קטע 1130 מילים

      נפתחת ב״היבמה שאמרה בתוך שלשים יום ״לא נבעלתי״…״

    12. קטע 1226 מילים

      נפתחת ב״הנודרת הנאה מיבמה, בחיי בעלה כופין אותו…״

    13. קטע 1316 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ לימא מתניתין דלא כרבי מאיר. דתניא:…״

      חכמים: רבי מאיר.

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״אפילו תימא רבי מאיר, כי אמר ר'…״

      חכמים: רבי מאיר.

    15. קטע 1527 מילים

      נפתחת ב״והא קתני: בא על יבמה גדולה תגדלנו!…״

      חכמים: רבי חנינא, רבי מאיר.

    16. קטע 1622 מילים

      נפתחת ב״קרי כאן (דברים כה, ז) ״להקים לאחיו…״

      חכמים: אביי.

    17. קטע 1741 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: בלאו הכי נמי לא מצית…״

      חכמים: רב יהודה, רבא.

    18. קטע 1816 מילים

      נפתחת ב״ואימא הכי נמי! אמר קרא: (דברים כה,…״

    19. קטע 1914 מילים

      נפתחת ב״יבמה שאמרה בתוך שלשים יום וכו'. מאן…״

    20. קטע 2015 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי יוחנן: רבי מאיר היא. דתניא:…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי מאיר.

    21. קטע 2111 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי אומר: נסתרה לאלתר, לא נסתרה…״

      חכמים: רבי יוסי.

    22. קטע 2220 מילים

      נפתחת ב״רבה אמר: אפי' תימא ר' יוסי. עד…״

      חכמים: רבה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף קי״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026