בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף ק׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בריה בפני עצמה נינהווהויא זילותא דקדשים:

    משום גרושהשמא יגרשנה בעלה והיא זרה ולא ידעי אינשי ופלגי לה:

    דמקרב למתאמשום גרושה ליכא דהא סמוך למתא הוא וידעי לה אי גרושה היא ומשום יחוד איכא הואיל דלא שכיחי ביה אינשי:

    אי נמי דמרחקמשום גרושה איכא משום יחוד ליכא:

    חוץ מטמאקנסא הוא דלא איזדהר:

    נפיש אונסיהשמתו אחיו:

    מאי קאמרקתני אין חולקין והדר קתני במקום שחולקין:

    ה"קהאי במקום שחולקין לאו אתרומה קאי והכי קאמר ודבר שחולקין נמי לנשים כגון מעשר עני שהוא מתחלק בתוך הבית בעיר ואין כאן משום יחוד דשכיחי אינשי נותנין לאשה תחלה משום דזילא בה מילתא למיקם:

    מעשר עניאין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית כדכתיב לגר ליתום ולאלמנה וגו' (דברים כו) ועוד משום דלא ליכספו עניים:

    גברא ואתתאזה תובע בעל דינו וזו תובעת בעל דינה ואין הדין בין שניהם:

    שרינא תיגרא דגברא ברישאהייתי נזקק לאיש תחלה לגמור את דינו ואח"כ הייתי נזקק לדון בין אשה ובין בעל דינה:

    לא שיחררו לאכלומר לא כפינן להו לשחרר זה את זה בתמיה והא לישא שפחה אינו יכול ותנן גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין משום האי טעמא:

    מנחת ישראל נקמצת ושיריה נאכלים כדכתיב (ויקרא ב׳:ג׳) וקמץ (הכהן) והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו (שם ו) ומנחת כהן אין נקמצת לפי שכולה כליל שנא' (שם) כל מנחת כהן כליל תהיה. ואחד מתערובות הללו שמתנדב מנחה צריכה קמיצה שמא ישראל הוא ומנחה שלא נקמצה פסולה כזבח שלא נשחט ושיריה אין נאכלין דלמא כהן הוא:

    איקרי כאן כו'היכי מצי מקטיר להו לשירים ודלמא מנחת ישראל היא ושירים גמורים הן והרי הן בבל תקטירו דכתיב (שם ב) לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שממנו לאישים שנקטר הימנו דבר הראוי להקטיר הרי השירים בבל תקטירו (דכתיב לא תקטירו ממנו אשה לה'):

    ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוחבתריה דהאי קרא דלא תקטירו כתיב. ומילתיה דר' אלעזר בזבחים בפ' התערובות (דף עז.) גבי אברי חטאת שנתערבו באברי עולה רבי אלעזר אומר ינתנו כולם למעלה ורואה אני את בשר החטאת שהן שירים ובבל תקטירו כאילו הן עצים דכיון דלא מכוין לאקטורי לאו הקטרה היא ומותר לעשות כן מפני תקנת עולה וחכמים אומרים תעובר צורתם ויצאו לבית השרפה:

    רבי אלעזר ברבי שמעון אומרגבי כהן המטמא הקדש בדלי דלות שמביא מנחת חוטא (מנחות דף עד.) וכתב בה במנחת חוטא והיתה לכהן כמנחה כלומר אם חוטא זה כהן הוא הרי היא כמנחת ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זה שיריה נאכלין ת"ל וכל מנחת כהן כליל תהיה הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשירים קרבות לעצמן דברי ר' שמעון ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין אבית הדשן למטה מקום שנותנים שם תרומת הדשן והנוצה והיינו אצל המזבח. ועד כאן לא פליגי רבנן עליה ואמרו דשירים קריבים אלא במנחת חוטא כהן דסבירא להו כולה בת הקרבה היא כמנחת נדבתו אבל הכא דלא מצי לאקרובה משום שמא זר הוא ושירים גמורים הם ובבל תקטירו אפילו רבנן מודו דמתפזרין:

    מתני' חולצין ולא מייבמיןלאשתו של ספק זה בני הראשון חולצין שמא בן אביהם היה ולא מייבמין שמא בן האחרון הוא והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב וזו עליהם בכרת וכן בני האחרון וכן הוא לנשותיהם:

    יבמות 100 עמוד א

    1בריה בפני עצמה נינהו. עבד נמי דלמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין. ערל וטמא משום דמאיסי. נושא אשה שאינה הוגנת לו משום קנסא. אלא אשה, מאי טעמא לא?

    2פליגי בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע. חד אמר: משום גרושה. וחד אמר: משום יחוד.

    3מאי בינייהו? איכא בינייהו בי דרי דמקרב למתא, ולא שכיחי בהו אינשי. אי נמי: דמרחק, ושכיחי בה אינשי.

    4וכולן משגרין להם לבתיהן, חוץ מטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו. אבל ערל משגרינן ליה, מאי טעמא?

    5משום דאניס. טמא נמי, הא אניס? האי נפיש אונסיה, והאי לא נפיש אונסיה.

    ברייתא

    6תנו רבנן: העבד והאשה, אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות. ובמקום שחולקין נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד. מאי קאמר?

    7הכי קאמר: במקום שחולקין מעשר עני נותנין לאשה תחלה. מ"ט משום זילותא.

    8אמר רבא: מרישא, כי הוו אתו גברא ואתתא לדינא קמאי, הוה שרינא תיגרא דגברא ברישא. אמינא: דמיחייב במצות. כיון דשמענא להא, שרינא תיגרא דאתתא ברישא. מ"ט משום זילותא.

    9הגדילו התערובות וכו'. שיחררו, אי בעי אין, אי לא בעי לא, ואמאי? לישא שפחה אינו יכול, בת חורין אינו יכול! אמר רבא, אימא: כופין אותן, ומשחררין זה את זה.

    10נותנין עליהם חומרי וכו'. למאי הלכתא? אמר רב פפא: למנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים. הא כיצד? הקומץ קרב בעצמו, והשירים קריבין בעצמן.

    11איקרי כאן: כל שממנו לאישים, הרי הוא בבל תקטירו.

    12א"ר יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: דמסיק להו לשום עצים, כר' אלעזר. דתניא, רבי אלעזר אומר: ״לריח ניחוח״ אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשום עצים.

    13הניחא לר' אלעזר. אלא לרבנן, מאי איכא למימר? דעביד לה כר' אלעזר ברבי שמעון. דתניא, ר' אלעזר בר' שמעון אומר: הקומץ קרב לעצמו, והשירים מתפזרין על בית הדשן. ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי אלעזר ברבי שמעון אלא במנחת חוטא של כהנים, דבת הקרבה היא, אבל הכא אפי' רבנן מודו.

    מתני׳ · משנה

    14מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים, ונשאת, וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני, חולצין ולא מייבמין. וכן הוא להם חולץ ולא מייבם.

    תוספות

    מעשר עניהמתחלק בתוך הבית ואר"ת דתרי גווני מעשר עני הוא כדאמר בפרק בתרא דנדרים (דף פד:) כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות ומעשר עני המתחלק בתוך הבית היינו ערב פסח כדתניא בסיפרי כתוב אחד אומר (דברים י״ד:כ״ח) מקצה שלש שנים תוציא וגו' והנחת בשעריך דמשמע שצריך להניחו בגורן ובאין עניים ונוטלין אותו וכתוב אחד אומר (שם כו) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת וגו' דמשמע שבעה"ב מחלקו מדכתיב ונתת הא כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם מניחו בחוץ נפסד מחלק בתוך ביתו וזהו מעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה ומפסח שהוא זמן ביעור היה מניחו בגורן והיה הפקר ולא היה בו דין חלוקה:

    והשירים מתפזריןפי' בקונט' מקום שמניחין שם תרומת הדשן ואין נראה לר"י דתניא פרק טבול יום (זבחים קד) ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר ב' בתים היו שם אחד במזרחו של מזבח ואחד במזרחו של כבש ואותו שהיה במזרחו של מזבח היו נותנין שם מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה וזהו אותה של תרומת הדשן כדמוכח התם וזהו שהיה במזרחו של כבש היו שורפין פסולי קדשי הקדשים ובמזרחו של כבש ששורפין קדשי קדשים היו מתפזרים שירים דהכא דהא מתפזרין היינו נשרפין דהא פסולו בבעלים ואמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פב: ושם) כל שפסולו בדם ובבעלים תעובר צורתו ויוצא לבית השרפה וכה"ג תנן בסוטה (דף כ.) עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על בית הדשן וע"כ היינו לשריפה דקחשיב לה בהדי אותן שמנחותיהן נשרפות:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    עבד נמי דלמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסיןקשיא לי אמאי לא יהיב טעמא לעבד משום גזרה דמשוחרר דומיא דאשה כדעתיה דרב פפא, וההוא טעמא עדיף טפי, משום דסליק בין לר' יהודה בין לר' יוסי. ויש לומר דהא מתניתין ודאי דלא כר' יוסי, דאי לר' יוסי הא קתני שחולקין לעבד בלא רבו. ועוד דמשום שחרור ליכא דכיון דאלו משחררו עובר בעשה, לא חיישינן דלמא עבר ומשחרר. ועוד דלרב הונא בר תחליפא אפילו באשה לא חיישינן לגרושה, וכל שכן בעבד דקאי בעשה דלא חיישינן.

    הא דאמרינן מעשר עני המתחלק בתוך הביתמפורש בספרי (פרשת ראה פי' קט) כתוב אחד אומר מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך, לומר שמניחו בגורן ועניים נוטלין אותן, וכתוב אחד אומר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך ונתת, הא כיצד, עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ. כלומר שעד הפסח זמן גשמים הוא והוא נפסד בגורן, לפיכך מתחלק בתוך הבית, וטובת הנאה לבעלים. ומחלקים אותו לאשה בבית, משום דבבית ליכא משום יחוד דשכיחי בה רבים. מכאן ואילך ימות הקיץ הם ומניחו בגורן, ואין טובת הנאה לבעלים אלא עניים נוטלין אותן מעצמן, משום הכי לא תני ביה נותנין לאשה תחלה. ועוד דאיכא משום יחוד.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ק׳ עמוד א׳

    מסכת יבמות דף ק׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־329 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    בריה בפני עצמה נינהו והויא זילותא דקדשים:

    משום גרושה שמא יגרשנה בעלה והיא זרה ולא ידעי אינשי ופלגי לה:

    דמקרב למתא משום גרושה ליכא דהא סמוך למתא הוא וידעי לה אי גרושה היא ומשום יחוד איכא הואיל דלא שכיחי ביה אינשי:

    אי נמי דמרחק משום גרושה איכא משום יחוד ליכא:

    חוץ מטמא קנסא הוא דלא איזדהר:

    נפיש אונסיה שמתו אחיו:

    מאי קאמר קתני אין חולקין והדר קתני במקום שחולקין:

    ה"ק האי במקום שחולקין לאו אתרומה קאי והכי קאמר ודבר שחולקין נמי לנשים כגון מעשר עני שהוא מתחלק בתוך הבית בעיר ואין כאן משום יחוד דשכיחי אינשי נותנין לאשה תחלה משום דזילא בה מילתא למיקם:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 100a · Sefaria

    תוספות

    מעשר עני המתחלק בתוך הבית ואר"ת דתרי גווני מעשר עני הוא כדאמר בפרק בתרא דנדרים (דף פד:) כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות ומעשר עני המתחלק בתוך הבית היינו ערב פסח כדתניא בסיפרי כתוב אחד אומר (דברים י״ד:כ״ח) מקצה שלש שנים תוציא וגו' והנחת בשעריך דמשמע שצריך להניחו בגורן ובאין עניים ונוטלין אותו וכתוב אחד אומר (שם כו) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת וגו' דמשמע שבעה"ב מחלקו מדכתיב ונתת הא כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם מניחו בחוץ נפסד מחלק בתוך ביתו וזהו מעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה ומפסח שהוא זמן ביעור היה מניחו בגורן והיה הפקר ולא היה בו דין חלוקה:

    והשירים מתפזרין פי' בקונט' מקום שמניחין שם תרומת הדשן ואין נראה לר"י דתניא פרק טבול יום (זבחים קד) ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר ב' בתים היו שם אחד במזרחו של מזבח ואחד במזרחו של כבש ואותו שהיה במזרחו של מזבח היו נותנין שם מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה וזהו אותה של תרומת הדשן כדמוכח התם וזהו שהיה במזרחו של כבש היו שורפין פסולי קדשי הקדשים ובמזרחו של כבש ששורפין קדשי קדשים היו מתפזרים שירים דהכא דהא מתפזרין היינו נשרפין דהא פסולו בבעלים ואמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פב: ושם) כל שפסולו בדם ובבעלים תעובר צורתו ויוצא לבית השרפה וכה"ג תנן בסוטה (דף כ.) עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על בית הדשן וע"כ היינו לשריפה דקחשיב לה בהדי אותן שמנחותיהן נשרפות:

    Tosafot on Yevamot 100a · Sefaria

    רשב"א

    עבד נמי דלמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין קשיא לי אמאי לא יהיב טעמא לעבד משום גזרה דמשוחרר דומיא דאשה כדעתיה דרב פפא, וההוא טעמא עדיף טפי, משום דסליק בין לר' יהודה בין לר' יוסי. ויש לומר דהא מתניתין ודאי דלא כר' יוסי, דאי לר' יוסי הא קתני שחולקין לעבד בלא רבו. ועוד דמשום שחרור ליכא דכיון דאלו משחררו עובר בעשה, לא חיישינן דלמא עבר ומשחרר. ועוד דלרב הונא בר תחליפא אפילו באשה לא חיישינן לגרושה, וכל שכן בעבד דקאי בעשה דלא חיישינן.

    הא דאמרינן מעשר עני המתחלק בתוך הבית מפורש בספרי (פרשת ראה פי' קט) כתוב אחד אומר מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך, לומר שמניחו בגורן ועניים נוטלין אותן, וכתוב אחד אומר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך ונתת, הא כיצד, עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ. כלומר שעד הפסח זמן גשמים הוא והוא נפסד בגורן, לפיכך מתחלק בתוך הבית, וטובת הנאה לבעלים. ומחלקים אותו לאשה בבית, משום דבבית ליכא משום יחוד דשכיחי בה רבים. מכאן ואילך ימות הקיץ הם ומניחו בגורן, ואין טובת הנאה לבעלים אלא עניים נוטלין אותן מעצמן, משום הכי לא תני ביה נותנין לאשה תחלה. ועוד דאיכא משום יחוד.

    Rashba on Yevamot 100a · Sefaria

    ריטב"א

    מאי קאמר ק"ל דילמא ה"ק ובמקום שחולקי' להם כגון בי דרי דמקרב' למתא א"נ דמרחק ממת' למר כדאית ליה ויש מתרצי' דלא שייך בה לישנא דתני ובמקום שחולקי' דמשמע דאיכא מקום שנהגו באותן גרנות עצמן דתני רישא ואין זה נכון דלישנא דבמקום בדוכת' אחרינא משמע אבל י"ל דהכי ק"ל דכיון דקתני רישא מילתא פסיקתא אין חולקי' להם תרומה משמע דבשום מקום אין ראוי לחלוק להם תרומה וא"כ היכי קתני אין חולקי' והדר תני ובמקום שחולקין מעשר עני המתחלקת בתוך הבית ה"ק נותני' לאשה תחלה. פרש"י ז"ל סיפא לאו אתרומה קאי וה"ק ודבר שחולקים נמי לנשים כגון מעשר עני שהוא מתחלק בתוך הבית ואין כאן משום יחוד נותני' לאשה תחלה דזילה בה מילתא למיקם דמעשר עני אין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית כדכתיב ואכלו בשעריך ועוד משום דלא נכספו עניים עכ"ל ונראה מדבריו ז"ל דכל מעשר עני מתחלק בתוך הבית לעולם וליתא מדתניא בספרי כתוב א' אומר מקצה ג' שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת כלומ' שמניח שם בגורן ועניים נוטלים אותו וכתו' א' אומר כי תכלה לעשר את כל ממשר תבואתך ונתת הא כיצד עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ ע"כ:

    והטעם מפני שעד הפסח זמן גשמים הוא והיה נפסד בגורן לפי' מתחלק בבית ויש בו טובת הנאה לבעלים והיינו דקאמר הכא דמעשר עני המתחלק בבית דהיינו בימות הגשמים ונותני' ממנו לאשה דהא ליכא משום יחוד נותני' לאשה תחלה ולאפוקי מה שהוא בגורן בימות החמה דלא שייך למימר ונותנו לאשה תחלה דהא לית ביה טובת הנאה לבעלים ואפי' בבי דרי דשכיחי בה אינשי דליכא משום יחוד כפר"י ז"ל. אמר רבא מריש כי הוו אתו גברא ואתת' לקמאי לדינא שרינא תגר' דגברא בריש' פרש"י ז"ל גברא ואתת' שיש לכל א' לעצמו דין עם בעל דינו פי' דאלו הי' להם דין זה על זה נזקקים לתובע תחלה כדאיתא בפ' שור שנגח וליכ' בהא משום זילות' דסוף סוף יש לה להתעכב שם עד שתשיב על תביעתו ג"כ. השת' דשמענא להא שרינא תגרא דאתת' ברישא משו' זילותא פי' מהר"ם ז"ל והוא דלא הוי גברא צורבא מרבנן דאי לא זילותא דילי' עדיף ואפי' בעם הארץ מיירי בדלא פתחו בי' בדינא אלא שבא ראשון לב"ד וכן הלכתא:

    גרש"י ז"ל במשנתינו ומוכרי' את תרומת' והדמים שלהם ויש מקשים כיון דספקא דאוריתא הוא היכי שרינן לעשות כן ולגזול את השבט ולבטל מצות נתינה ומתרצי' שלא חייב הכתוב מצות נתינה לישראל אלא בודאי ואין כאן משום גזל עד שיודע בודאי שהוא חייב בנתינת תרומה וי"ג אין מוכרים את התרומה ואם מכרו הדמי' שלהם ובנסחאות ישנות גרסי' כדגרש"י ז"ל והא דתניא ואין נותני' להם את הקדשים ואין מוציאים שלהם מידם הנכון כדפרש"י ז"ל בלישנא בתרא שאין נותני' להם בכור וחרמים ואין מוציאי' שלהם מידיהם על הספק אבל חטאתם ועולתם על כרחם נותנים אותם לאנשי המשמר והעור והבשר לאנשי המשמר דהא דקי"ל שהכהן מקריב קרבנותיו בכל עת שירצה או נותן לכל כהן שירצה ולא לאנשי משמר הכא ליכא למימר הכי דאיהו גופיה לא בר הקרבה ואמרי' בפ' הגוזל אי לא חזו להקרי' כגון טמא ובעל מום לא מצי עביד שליח אלא נותנו לאנשי משמר וכדפרש"י ז"ל והא דתני ובכור ירעה עד שיסתאב מותר לשחטו במדינה ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ וכן ביררתי במ' י"ט ודוכתי אחריני דבכור בעל מום מותר לזרים באכילה:

    כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו פי' כל שמקצת ראוי להקטיר באש השירים ישנן בבל יקטירו ונפקא לן במ' מנחות מדכתיב לא תקטירו ממנו אשה לה':

    דתניא ר' אליעזר אומר לריח ניחוח פי' בזבחים נחלקו ר' אלעזר ורבנן באברי חטאות הנאכלים שנתערבו באברי עולה דרבנן סברי תעובר צורתן ויצאו לבית השריפ' שא"א לאכלם משו' ספק אברי עולה וא"א להעלותם למערכה משום ספק אברי חטאות דאית בהו כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו ור' אליעזר סובר שמעלי' אותם למערכה ובתורת עצים בעלמא שלא אסר אותם הכתוב אלא לשם הקטר' והא דר' אלעזר בר"ש איתיה במנחות גבי מנחת כהן חוטא דכתיב בה והיתה לכהן כמנחה לימד הכתוב דמנחת כהן נקמצת כמנחת ישראל משא"כ במנחת נדבה שלו שאינה נקמצת אלא נקטרת כולה דרבנן סברי שהקומץ שלה קרב בפני עצמו לקיים המקרא הזה. והשיריי' קרבים בפני עצמן משום דכתי' וכל מנחת כהן כליל תהיה ור' אליעזר סבר שהשיריים מתפזרים על בית הדשן סמוך לכבש מקום שנותנים שם תרומת הדשן וע"כ ל"פ רבנן עליה אלא התם דאליב' דידהו השיריי' חזו להקרבה אבל הכא דשיריים לאו בני הקרבה דשמא זר הוא אפי' רבנן מודו שמתפזרים השיריים על בית הדשן:

    Ritva on Yevamot 100a · Sefaria

    מאירי

    התבאר בסיפרי שמעשר עני כל שבדבר שמן הפסח ואילך מניחו בגורן ואין טובת הנאה לבעלים ליתנו לכל מי שירצה אלא עניים נוטלין אותו מעצמן אבל כל שבימות החורף נפסד הוא בגורן מצד הגשמים ומתוך כך מביאו לביתו ומתחלק לשם וטובת הנאה לבעלים ליתנו לכל מי שירצה ומתוך כך מתחלק אף לאשה שהרי חשש גרושה אין לה מקום למעשר עני וחשש יחוד אין כאן שהבית הרבה בני אדם מצויים שם וכל שכן במקום שמחלקין בו מעשר עני מעתה כל שבאו עבד ואשה בבית לחלק להם מעשר עני נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מפני שעמידתה לשם זילות הוא אצלה וזה שאמרו בסוגיא זו ובמקום שחולקין נותנין לאשה תחלה פירושו בבית ובמעשר עני וכן הדין אם באו לפני הדיין איש ואשה זה להזמין בעל דינו וזו להזמין בעל דינה שנזקקין לאשה תחלה ואע"פ שהאיש חייב במצות והיה לנו להקדימו כדי שלא להשהותו לדבר מצוה אינו כן אלא נזקקין לאשה תחלה מחשש זילות שלה:

    זה שביארנו במשנתנו שכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו לא סוף דבר שאסור להקטירם ר"ל לשרפם במזבח בתורת הקרבה אלא אפילו לשרפם שם בתורת עצים כאדם שמוסיף במדורת המזבח שלא לכונת הקטרה אלא לתוספת האור הרי זה בלאו זה:

    כהן טמא שנכנס למקדש מביא מנחה בדלי דלות כישראל והיא הנקראת מנחת כהן חוטא ודינה כשאר מנחת כהן להיות כלה קריבה כליל שכלה בת הקרבה היא שמנחת חובתו כמנחת נדבתו ואע"פ שר' אלעזר ב"ר שמעון חלק בה לומר ששיריה מתפזרין בבית הדשן ומשום דבישראל הנכנס למקדש בטומאה כתוב והיתה לכהן כמנחה ופירשו בה במקומה שאם מנחת כהן בכיוצא בה היא תהא כמנחתו של ישראל שנקמצת ואי איפשר לדמותה מכל וכל ולומר שיהו שיריה נאכלין דהא כתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל ואפילו מנחת חובתו אלא לומר שיהו שיריה מתפזרין בבית הדשן אין הלכה כן אלא זה שאמר והיתה לכהן כמנחה פירושו כמנחתו של כהן דעלמא ר"ל מנחת נדבתו שכלה כליל:

    המשנה הששית ויצטרפו בביאורה ענין שני החלקים האחרונים ר"ל החלק השלישי והחלק הרביעי והוא שאמר וכן מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני חולצין ולא מיבמין וכן הוא להם חולץ ולא מיבם היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם הוא חולץ ומיבם והן אחד חולץ ואחד מיבם היה אחד כהן ואחד ישראל נושא אשה ראויה לכהן אינו מטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את הארבעים ואינו אוכל בתרומה ואם אכל אינו משלם קרן וחומש ואינו חולק על הגורן ומוכר את התרומה והדמין שלו ואינו חולק בקדשי המקדש ואין נותנין לו קדשים ואין מוציאין את שלו מידו ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורו יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליו חומרי ישראל וחומרי כהנים היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והן אוננין עליו הוא אינו מטמא להן והם אינן מטמאין לו הוא לא יורש אותן אבל הן יורשין אותו ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק אם היו שניהם במשמר אחד נוטלין חלק אחד אמר הר"ם זה כלו מבואר על השרש המפורסם שאשת אחיו מאמו אסורה לעולם ולזה חולץ ולא מיבם וכן הוא להם חולצין ולא מיבמין ואמ' הוא או חולץ או מיבם ירצה בו כאשר מת אחי הספק ולא היה עם המת אז ידוע זולת זה הספק או חולץ או מיבם ממה נפשך אולם כאשר מת הוא הנה אחד מהאחין אשר מאחד האבות חולץ ואחד מהאחין אשר עם האב השני מיבם ובתנאי שתקדם החליצה כמו שביארנו כמה פעמים ופי' אמרו אחד כהן ואחד ישראל ירצה לומר בעל ראשון ובעל שני ואונן יקרא האיש אשר ימות לו מי שיחוייב עליו באבילות כמו שביארנו בפסחים ובאור זה שאונן אסור באכילת קדשים ואין מותר שיעבד בקרבנות לפי מה שהתבאר בפרק האחרון מהוריות ואמ' אינו יורש אותה לשרשים אשר זכרנו המוציא מחבירו עליו הראיה ולכל אחד מהן יורשין ודאין ואמרו והן יורשין אותו כאשר לא הניח זרע לפי שירושתו לאביו והם יחד ספק אביו ולזה חולקין להיותו ממון המוטל בספק והוא פטור על מכתו של זה ושל זה כאשר הכה זה בזמן אחד וזה בזמן אחד ואולם אם הכה אותם מחוברים יחד או קלל אותם בדבור אחד חייב ואמ' נוטל חלק אחד בתנאי שיהיו גם כן שני האנשים אשר נפל להם הספק שהאחד הוא אביו שיהיו שניהם ממשמר אחד ומבית אב אחד:

    אמר המאירי וכן מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים וכו' כלומר כשם שחששנו לתערובות שהוזכרו במשנה שלפניה אותם חששות שהוזכרו כך מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון והיו לה בנים אחרים מן הראשון ומן השני אם הגדיל ספק זה ונשא אשה ומת כלם חולצין כלומר אחד מכל כת ולא מיבמין שמא לא מאביהם הוא והויא לה גביהו אשת אח מן האם וכן הוא להם חולץ ולא מיבם ואם היו לספק זה אחים מצד הראשון ואחים מצד השני ושלא מאותה האם הוא להם חולץ או מיבם שהרי על כרחך או אח מן האב הוא או נכרי הוא ואי אשת אח שפיר קא נסיב ואי לאו אשת אח היא הויא לה נכרית ובלבד שלא יהא למת אח אחר שאם כן הויא לה ספק יבמה לשוק עד שיחלוץ והן לאשתו אחד מכת זה חולץ ואחד מכת זה מיבם ממה נפשך ודוקא מיחלץ והדר יבומי שאם לא כן הויא לה יבמה לשוק:

    Meiri on Yevamot 100a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא הניחא לר"א אלא לרבנן מא"ל כו' הא ודאי דאיכא למימר לרבנן נמי דעביד הכא כדעביד התם גבי תערובת אברי עולה באברי חטאת דקאמרי רבנן תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אלא דקושטא דמלתא קאמר דהכא מודו רבנן דמתפזרין על בית הדשן דניחא טפי בהכי:

    Chidushei Halachot on Yevamot 100a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' כופין אותן ומשחררין כו' עי' בטורי אבן חגיגה דף ב בד"ה ולישא שפחה בסה"ד:

    Gilyon HaShas on Yevamot 100a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ק׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־329 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 127 מילים

      נפתחת ב״בריה בפני עצמה נינהו. עבד נמי דלמא…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״פליגי בה רב פפא ורב הונא בריה…״

      חכמים: רב פפא, רב הונא, רב יהושע.

    3. קטע 318 מילים

      נפתחת ב״מאי בינייהו? איכא בינייהו בי דרי דמקרב…״

      חכמים: רב למתא.

    4. קטע 417 מילים

      נפתחת ב״וכולן משגרין להם לבתיהן, חוץ מטמא ונושא…״

    5. קטע 513 מילים

      נפתחת ב״משום דאניס. טמא נמי, הא אניס? האי…״

    6. קטע 620 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: העבד והאשה, אין חולקין להם…״

    7. קטע 712 מילים

      נפתחת ב״הכי קאמר: במקום שחולקין מעשר עני נותנין…״

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מרישא, כי הוו אתו גברא…״

      חכמים: רבא.

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״הגדילו התערובות וכו'. שיחררו, אי בעי אין,…״

      חכמים: רבא.

    10. קטע 1025 מילים

      נפתחת ב״נותנין עליהם חומרי וכו'. למאי הלכתא? אמר…״

      חכמים: רב פפא, רב בעצמו.

    11. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״איקרי כאן: כל שממנו לאישים, הרי הוא…״

    12. קטע 1227 מילים

      נפתחת ב״א"ר יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי:…״

      חכמים: רבי שמעון, רבי אלעזר.

    13. קטע 1350 מילים

      נפתחת ב״הניחא לר' אלעזר. אלא לרבנן, מאי איכא…״

      חכמים: רבי שמעון, רב לעצמו, רבי אלעזר ברבי שמעון, רבה.

    14. קטע 1437 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף ק׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026