מסכת יבמות דף י׳ עמוד א׳

וסמניך מת נולד ויבם כו' כדפי' אלמא מדתני רבי חייא בכולן אני קורא בהן ואפילו באשת אחיו שלא היה בעולם אלמא תנא דמתני' תני פלוגתא דהא רבי חייא אמתני' קאי:

לרבי לית ליה הני כללי דר' חייא הלכך לא מוקמי מתני' בפלוגתא אלא בנולד ולבסוף ייבם לדברי הכל:

אמו אנוסת אביו בחדא משכחת לה להכי לא נקט לה במתני' שאי אתה קורא בה האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה מתייבמת שיהו ב' אחיות נופלות להתייבם ותהא זו אסורה לזה משום אמו וכן זו על זה ומותרת לשני אלא חדא משכחת לה או האסורה לזה מותרת לזה או אחותה כשהיא יבמתה:

אי יעקב שתי אחיות אנס וילדה לו האחת לוי והאחת יהודה ונשא ראובן אנוסת אביו אמו של לוי ושמעון נשא אנוסת אביו אמו של יהודה:

אחותה כשהיא יבמתה נופלת לייבום לפני לוי ויהודה בניה משכחת לה:

האסורה לזה מותרת לזה לא משכחת לה לפי ששתיהן אסורות על שניהם אמו של לוי אסורה לו משום אמו ואחותה משום אחות האם וכן ליהודה ושתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום:

ואי שתי נכריות אנס וילדו לו ב' בנים ונשאום ב' בנים מאשה אחרת ונפלו לפני בניהם האסורה לזה מותרת לזה משכחת לה אבל לאו אחיות נינהו ועיקר מילתיה דרבי חייא משום ייבום שתי אחיות נקט:

ה"ג רב אשי אמר לעולם לית ליה לר' הני כללי ובפלוגתא קא מיירי - כלומר לא תימא דהא דלא תני אמו אנוסת אביו משום דלא משכחת [בה] הני כללי דלרבי ל"ל הני כללי ולא תימא להכי שבקיה דלא מיירי בפלוגתא דבפלוגתא ודאי קמיירי ומאי אין לו מוח דקאמר ליה ה"ק ליה כו':

לעולם לית ליה לרבי הני כללי ובפלוגתא קמיירי וא"ת ליתני אשת איש שפוטרת צרתה כגון דאמר לה ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני דפליגי בהמגרש (גיטין דף פב.) ר"א ורבנן דלר"א הוי גט ואסורה לפלוני ואם נשאת לאחיו ומת פוטרת צרתה ואע"ג דאסורה לכל אדם אפי' לרבי אליעזר מדרבנן עד שימות המגרש או הפלוני דחיישינן שמא תנשא לו לאחר שתתאלמן או תתגרש מזה ונמצאו בניה ממזרים כדחיישינן בהמגרש (שם דף פד.) ע"מ שלא תבעלי לפלוני שמא תבעל לו אחר שתתאלמן או אחר שתתגרש ובעודה תחתיו ליכא למיחש יותר מאבא ואביך מ"מ לוי דקתני נמי דאי כדאמרינן לקמן קשה דליתני נמי להך ולמאן דנפקא ליה מאחות אשה ניחא דלא דמי הך לאחות אשה דע"מ שלא תנשאי שריא ליה בזנות וע"מ שלא תבעלי יכולה היא להתקדש לו ולא דמיא לאחות אשה ובע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי אי חשיב שיור כמו בחוץ מפלוני א"כ שריא ליה כי נשאת לאחיו קודם ואפי' אי לא חשיב שיור מ"מ לא דמי לאחות אשה דהתם בשעת נפילה הוי אחות אשתו אבל הכא בשעת נפילה אינה אשת איש עד שתבעל לו ואפי' תחשבנה אשת איש כיון שמטעם אשת איש אסורה ליבעל לו מ"מ לא דמי כיון שאם תבעל ליבם שנאסרה עליו הויא אשת איש ולא היתה אשת אחיו מעולם הלכך לא פטרה צרתה ומיהו למאן דנפקא ליה מולקחה כל היכא דאיכא תרי ליקוחין קשה וי"ל אע"ג דלוי תני דאי ובפלוגתא קמיירי לא קמיירי אלא בפלוגתא דס"ל לתנא דמתני' כוותיה תדע דלא תני לוי חייבי לאוין אע"ג דלר"ע לאו בני חליצה וייבום נינהו ומאן דמוסיף לעיל אשת אחיו שלא היה בעולמו ומשכחת לה כר"ש אע"ג דשמא תנא דמתני לא סבר לה כר"ש היינו משום דבכולן אני קורא בהן משמע ליה דקאי אכולהו אבל אי מודו רבנן לר"א בקידושין דמספקא ליה לאביי מדקאמר בריש המגרש (גיטין דף פב: ושם) דאם איתא לר' אבא קשיא ליתני אשת איש דמשכחת לה אפילו לרבנן כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם ומת שמעון [ונפלה לפני לוי אחיו] וצרת צרה נמי משכחת לה כגון שקדשה ראובן חוץ משני אחין וי"ל דלא קרינא לגביה אשת המת דכבר נאסרה [עליו לפני קדושי אחים] משום אשת [אח] ולא חשיב ערוה במקום מצוה ומיהו אי אשת שני מתים דאורייתא כדמשמע בהמגרש (שם דף פב: ושם) ליתני הכא אשת ב' מתים כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ולוי אחיו ובא שמעון וקדשה סתם ומת כו' או בענין שאמר ר' יוחנן בפ' האומר (קדושין דף ס.) דאפילו הן ק' תופסין ומשכחת בהן נמי צרת צרה ומיהו בפ"ג (לקמן יבמות לא: ושם ד"ה מדרבנן) ובפ"ב (לקמן יבמות יח. ושם) משמע דאשת שני מתים גזירה דרבנן ושם אפרש ובירושלמי בריש המגרש פריך לה מתיב ר' חנינא בשם רבי פנחס ליתני ט"ז נשים כר"א ומשני תמן התורה אסרה עליו הכא הוא אסרה עליו ופי' רבינו יצחק תמן התורה אסרה עליו ומשנשאה המת אין לה היתר להתייבם כשימות מפני שאין איסור שבה תלוי בשום אדם אלא בתורה שאסרה עליו אבל אשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו שנשאה ולהכי לא תני להו דלא דמו להו לפי שביד המגרש להתירה:

דקתני שש עריות חמורות מאלו כו' ותימה דמאי ס"ד דהנהו דלעיל דלא דייקי מסיפא וממ"נ כיון דתני לה גבי שש עריות לא אפשר למיתנייה ברישא וי"ל דקשיא ליה ללוי דה"ל למיתני ברישא ט"ז ובסיפא לא הוה ליה למיתני אלא ה' ואע"ג דאתי כרבי יהודה ה"ל למיתני ששה עשר דאי עבר ונסיב ושני ליה רבי בפלוגתא לא קא מיירי ודאי לא קא מיירי:

לרבי יהודה נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב תימה דבלא דאי עבר ונסיב נמי משכחת לה שקידש ולא בעל דאפילו אביי דאמר בפרק בתרא דקידושין (דף עח.) גבי אלמנה לכ"ג קידש לוקה היינו משום דכתיב לא יקח אבל הכא לא יגלה כתיב וי"ל דשמא אסור לקדש מדרבנן שמא יבעול ואפילו יהא מותר לקדשה חשיב דאי מטעם שאסור לבוא עליה וא"ת אפילו ע"י דאי היכי משכחת לה הא ר' יהודה סבר כר"ע בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נג.) דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וי"ל דלא סבר לה הש"ס כברייתא דהתם אלא כמתני' דפליג עלה ועוד דעל כרחך מתני' דהכא לא סברה בהא כרבי יהודה דהא קתני בפ"ב (לקמן יבמות דף כ.) איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ואי אין קדושין תופסין בחייבי לאוין חליצה נמי לא תיבעי וא"ת בחייבי לאוין דשאר מנלן דלא סבר מתני' כרבי יהודה דאיסור מצוה ואיסור קדושה מפרש לקמן כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ואר"י דע"כ מתני' סבר דאפי' בחייבי לאוין דשאר קידושין תופסין מדקתני שש עריות ולא קתני ח' עריות גרושתו וחלוצתו דאם היו יכולות לינשא לאחיו היו פוטרות צרותיהן כחייבי כריתות כיון דאין קידושין תופסין אלא ודאי קידושין תופסין בהו ולהכי לא שייך למיתנינהו דאפי' היו יכולות לינשא לאחיו לא היו פוטרות צרותיהן ועוד יש לדקדק מדנקט אנוסת אביו שהיא אמו ולא נקט אנוסת אביו סתם וא"ת כיון דמתני' סבר כרבי יהודה דאסר באנוסת אביו א"כ ע"כ סבר נמי דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין דהא בהא תליא כדמוכח בסוף החולץ (לקמן יבמות דף מט. ושם) דמפרש טעמא דר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין משום דסבר לה כרבי יהודה דמוקי לא יגלה באנוסת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר וא"כ למתני' נמי הוי ממזר וכל היכא דהוי ממזר אין קידושין תופסין כדמוכח בכמה דוכתי וי"ל דאע"ג דמתני' מוקמה לקרא באנוסת אביו מ"מ לא הוי ממזר כמו לרבי יהושע דמוקי לא יגלה בשומרת יבם של אביו אפ"ה סבר דלא הוי ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ודרשינן מלא יקח דהוי חייבי מיתות ב"ד עד לא יגלה דהוי חייבי כריתות הוי ממזר ולא חייבי כריתות וה"נ לתנא דמתני' מלא יקח עד לא יגלה שהוא חייבי לאוין הוי ממזר ולא חייבי לאוין בכלל:

ובפלוגתא קא מיירי כו' ואם תאמר ואם כן ליתני קרובת חלוצתו לר"ע דאמר בפרק החולץ (יבמות מד, א) בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו. ויש לומר דלא קתני אלא פלוגתא דסבירא ליה כותיה ובלקוטין שלי הארכתי בה יותר בס"ד (בשו"ת ח"ו סי' כ"א).

מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא ואם תאמר לוי דבעא מינה מרבי ליתני שש עשרה (לעיל יבמות ט, א) היכי מפרשא ליה סיפא דמתניתין (להלן יבמות יג, א) דקתני שש בעריות. איכא למימר דסבירא ליה ללוי דהאי אמו דקתני בשש עריות, לאו היינו אנוסת אביו אלא אמו נשואת אביו, וארחי דתנא הוא בהכי דתנא אמו שהיא נשואת אביו ואשת אביו שאינה אמו, והיינו דקתני אמו ואשת אביו ולא תנא ברישא אשת אביו דתהוי אמו בכלל, לאוריי לן דדוקא קתני אמו אשת אביו ואשת אביו שאינה אמו משום הכי לא חשבינן ליה האי פירכא ללוי.

אמר ליה רבינא לרב אשי לר' יהודה נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב כו'. ואם תאמר אפילו בלא דאי, משכחת לה כגון שקדשה, דבקידושין ליכא איסורא, דהא לא כתיב לא יקח אלא לא יגלה. יש לומר מכל מקום כיון דקדושין על דעת נשואין הוא דמקדש אסור לעשות כן ודאי עבר קרינא ליה.

אמר ליה דאי לא קתני ואם תאמר ואפילו דאי היכי משכחת לה, והא איכא מאן דאמר בסנהדרין בפ"ד מיתות (נג, א) דר' יהודה אית ליה כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, איכא למימר דבמסקנת לא קאי, אלא ר' יהודה לית ליה דר"ע. ואפילו נמי סבירא ליה כר"ע, תנא מיהא לא סתים לן כותיה אלא באנוסת אביו שהיא אסורה, אבל בהא דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין לא סתים לן כותיה אלא כבר פלוגתיה, וכדתנן בפרק כיצד (להלן יבמות כ, א) אסור מצוה ואסור קדושה חולצות ולא מתיבמות, ואלו לר"ע פטורות אפילו מן החליצה. וכי אמרינן הכא לר' יהודה משכחת לה דכי עבר, לאו ר' יהודה ממש קאמר, אלא לסבריה דר' יהודה דאנוסת אביו קאמר. ואם תאמר והא על כרחין אי אית לן כר' יהודה באנוסת אביו ומשום דקרא דלא יגלה כנף אביו באנוסת אביו מיירי, אם כן סבירא ליה דיש ממזר מחייבי לאוין, משום דכתיב בתריה לא יבא ממזר, וכיון שכן אין קידושין תופסין בחייבי לאוין כיון דהוי הולד ממזר. ור"ע גופיה דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין משום דאית ליה כר' יהודה הוא כדאיתא בפרק החולץ (להלן יבמות מט, א) ויש לומר כי היכי דמאן דאית ליה אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד, דלא יקח איש את אשת אביו כתיב, אף על גב דלא יגלה איירי בחייבי כריתות דהיינו דודתו, דדרשינן מדלא יקח עד לא יגלה ממזר כדאיתא בפ' החולץ (שם), הכי נמי דרשינן לר' יהודה.

פתקה לוי במתניתה דתני לוי אמר פעמים פוטרת צרתה פירוש, אפילו לר' יהודה וכגון דעבר ונסיב. והיינו דאמרינן ואף על פי כן פתקה לוי במתניתיה, דלרבנן פשיטא ומאי אף על פי כן. והיינו דאמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן (להלן ע"ב) ללוי דאמר דאי נמי קתני ליתני החולץ ליבמתו, דלוי נמי בתר דשמעה מרבי דבאמו אנוסת אביו לא מיירי מתניתין סברה.

וסימניך מת נולד וייבם מת נולד וייבם פי' ושתי נשים המתייבמות היו אחיות ונפלו לפני אחים שנולדו בין מיתה לייבום הראשון הנולד אסור ביבמה ראשונה דהויא ליה כאשת המת שלא היה בעולמו ונולד קודם ייבום שלה ומותר ביבמה השנית דהויא לה אשת אחיו שהיה בעולמו והא אפי' לרבנן והנולד השני אסור בשנייה לפי שהיא אשת השני שלא הי' בעולמו ונולד קודם ייבום שלה ומותר בראשונ' אע"פ שלא חי הבעל דמת בעולמו מפני שנולד לאחר ייבום שלה והיינו כר' שמ' דשרי ייבום ואח"כ נולד האסור לזה מותר לזה לא משכחת לה פי' בשתיהם אסור על כל אחד מהם האחת משום אמו והשנייה משום אחות אמו שם רב אשי אמר לעולם לית לי' הני כללי ובפלוגתא מיירי פי' וכיון דכן שפיר הוה מצי למתני אמו אנוסת אביו דאי משום ר' יהודה דאסר הוא בפלוגת' מיירי ואי משום דלא משכחת לה בתרתי הא לית לי' כללי דר' חייא. שם מאן שמעת ליה דא"ל האי סברא ר"י משום הכי לא מתני וק"ל ללוי לא חזי הא דמתני' ר"י היא וי"ל דאיהו סבר אמו דקתני בשיש עריות היינו נשואת אביו וקתני נשואת אביו שהיא אמו ואשת אביו שאינו אמו ור' אהדר לי' דלית ליה לתנא למעבד הכי כיון דאפשר למכללינהו תרוייהו באשת אביו לר' יהדא נמי משכחת לה דאי עביר ונסיב וא"ת והא משכחת לה דלא עברה כגון שקדש' בלבד ובקידושי' ליכא עביר' והויא יבמה מן האירוסין י"ל דמדרבנן אסור לקדש אשה שאינה בת ביאה שמא יבא לידי ביאה וי"מ דסוגיי' דהכא במסקנא דלית לי' לר' יהודא דהיא דר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסים בחייבי לאווין אבל למאי דסברי התם דר' יהודה אית ליה דר' עקיבא אפי' בדיעבד לא משכחת לה שהרי לא יש בה קדושי לאחיו וכוונה דעלמא הית' אצלו ואין בה מצות יבום עי"ל דאפי' למאי דאמרי' התם דר' יהודה אית ליה דר' עקיבא מ"מ תנא דהכא לא סתם לן כוותי' כההוא אלא במאי דאוסר ארוסת אביו בלחוד וזה נכון:

אנס כלתו פי' אשת ראובן בנו דנקיט בסמוך ונקט אנס כדי שלא יהא שוטה. ועוד כיון דלא תפסו בה קידושין אין נשואי' שלה אלא זנות ואונס אע"פ כן פתקה לה במתני' פי' ואפי' לר' יהוד' ואע"ג דלא אתיא אלא בדיעבד ונסיב והיינו אעפ"יכ דהוי לשון רבות' ומשום הכי אמרי' בסמוך ללוי דאי תנא קמא (דאי לא קתני) וכן נרא' בסמוך מפירש"י ז"ל לפי שאינן בצרת צרה וא"ת ולר' שמ' האי ישנה בצרת צרה אם נולד לו אח לאחר שקדש וכדשרי ביבם ואח"כ נולד ואע"ג דלא שרי ר' שמ' אלא כשייבם בהתר שכן הדין לר' שמ' כי הנולד לאחר הייבום דינו כדין הייבום שהייבם שדח' מעליו איסור אשת אח דחה שלא יחול מכאן ואילך על הנולדים מכאן ואילך מ"מ אף כשחלץ א' מן האחי' וחזר הוא וקדשה ונולד לו אח לאח"כ כשם שהיא בלאו בלבד לגבי היבם שחלץ כך היא בלאו בלבד כלפי הנולד וכדאמרי' לקמן במכילתן החולץ ליבמת' וחזר וקדש' צריכ' חליצ' מן האחים מן אחים הנולדי' מעכשיו כמאן כר' שמ' כלומר דה"ל לגבי חייבי לאוין שהן בני חליצ' וייבום הילכ' אם חלץ זה ליבמתו וחזר וקדש' ויש לו אשה אחר' ומת והרי שתיה ערו' על האחי עמד אותו הנול' בדיעב' ויבם את צרה דהיינו אשתו של חולץ ויש לנולד הזה אשה אחרת ומת בלא בנים מגו דראשונה אסורה בכרת משום דהוה צרת ערוה דידהו צרתה פטורה והרי ישנה בצרת צרה וי"ל דלא קתני בדיעבד אלא פלוגתא דסביר לן כוותיה ובהא לא קיימא לן כוותיה דר' שמואל:

ותירץ לו דהא דלא תנא אמו אנוסת אביו משום דלא תנא אלא הנהו דמשכחינן בהו שתי אחיות שנאמר בהן האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת אבל אנוסת אביו לא משכחת לה בתרויהו ר"ל שיהו שתי אחיות מזדקקות ליבום ותהא זו אסורה לזה משום אמו ומותרת לשני וכן זו על זו אלא חדא הוא דמשכחת בהו או האסור לזה מותר לזה או אחותה שהיא יבמתה כו' ולאו דוקא אחותה שהיא יבמתה שתהא חולצת או מתיבמת אלא הכי קאמר או האסור לזה מותר לזה ושיהו הן נכריות ולא אחיות ויזדקקו לחליצה או ליבום או אחותה שהיא יבמתה ר"ל שיהו אחיות אבל לא שיהו חולצות או מתיבמות אלא שתיהן אסורות ונפקעות מן החליצה ומן היבום כיצד שאם יעקב אנס שתי אחיות וילדה לו האחת לוי והאחת יהודה ונישאו האנוסות לשני בנים אחרים של יעקב והם ראובן ושמעון כגון שנשא ראובן אמו של לוי אחיו שהיא אנוסת אביו ושמעון אמו של יהודה ומתו ראובן ושמעון אחותה שהיא יבמתה משכחת לה כלומר שתי אחיות המזדקקות ליבום לשני בניהם כל אחת לבן אחותה אבל מ"מ אי אתה מוצא שיהיו חולצות או מתיבמות שאין אומרים האסורה לבנה מותרת לבן אחותה לפי ששתיהן אסורות לכל אחד משניהם אחת משום אמו ואחת משום אחות אמו ונפקעו שתיהן מן החליצה ומן היבום ואם נכריות אנס וילדה לו כל אחת מהן בת ונישאו לשני בניו שמאשה אחרת האסור לזה מותר לזה משכחת לה שהאסור לזה משום אמו מותרת לזה שאינה אמו ולא אחות אמו ומשכחת לה דחולצות או מתיבמות אבל אחותה שהיא יבמתה לא משכחת לה שהרי אינן שתי אחיות ועיקר שמעתין משום יבום שתי אחיות היא:

והדר פריש דר' יהודה היא דאסר באנוסת אביו ולא משכחת אם מזדקקת לבנה שהרי אחיו מאביו אסור בה לר' יהודה ואקשי ליה דילמא דאי עבר אחיו של זה ונשאה דהא מכל מקום אנוסת אביו לר' יהודה בלאו היא וקדושין תופסין בה דהא ר' יהודה לא סבירא ליה כר' עקיבא כדכתיבנא במתניתין ואע"ג דאיכא למידק היכי תני לה בשש עריות כבר פירשנו במשנתנו דהא דתני לה בשש עריות לר' עקיבא היא וכשיטת ר' יהודה דמפרש לא יגלה כנף אביו אאנוסת אביו אבל לר' יהודה מיהא ליכיילא בחמש עשרה ותירץ באיסורא לא קא מיירי ויש שואלין ולוקמה בקדשה דליכא איסורא דהא לא יגלה כתיב לא יקח לא כתיב אין זה כלום שהקדושין על דעת הביאה ונמצאו גורמין את האיסור:

ומהדר תו לאקשויי דהא איכא אמו אנוסת אביו שנשואה לאחיו בהיתר גמור והוה ליה למיתנייה וכגון שיעקב אנס כלתו אשת ראובן והוליד ממנה בן וכשמת ראובן מזדקקת אצל בנה ונמצאת נשואה לאחיו בהיתר ופוטרת צרתה דאע"ג דשמעון הוי ממזר הרי אף ממזר זוקק אשת אחיו ליבום ואע"ג דלא מיבם מדרבנן היא ומאיסור קדושה הא חליצה מיהא הוה בעיא אי לאו משום אמו ותירץ לו דבאחוה דממזרות לא מיירי ושאר הדברים פשוטים הם:

וכבר פסקנו שאמו מאנוסתו בכלל חמש עשרה והוו להו שש עשרה ונמצא אמו מן הנשואין אינה פוטרת צרה שמאחר שאין קדושין תופסין בה לאחיו המת זנות בעלמא הוא ולא נקראת צרה בלשון זה אלא שמכל מקום היא צוררת לה אבל שתהא קרויה צרה לפטור את האחרת לא אבל אמו אנוסת אביו הואיל והיו בה לאחיו מאביו ליקוחין הרי זו פוטרת צרתה וכן הלכה כמו שביארנו ואם כן אמו דתני בשש עריות לר' עקיבא היא ולשיטת ר' יהודה או שמא פירושו מן הנשואין ואע"ג דתני אשת אביו אורחא דתנא למיתני אמו שאינה אשת אביו ואשת אביו שאינה אמו:

אלא שלענין ביאור פתקה לוי במתניתיה פירושו אף לר' יהודה וכגון דעבר ונסב והוא שהקשו ללוי דאמר דאי קתני כו' ליתני חולץ ליבמתו ונשאה לריש לקיש שהיא לחולץ בלאו ועל אחין בכרת ופוטרת צרה הואיל והיו לאחיו ליקוחין בה ותירץ לו משום דליתא בצרת צרה דלא מצי למימר הלכה צרתה ונשאת לאחד מן האחין דהא לכולהו אסירא ומכל מקום הלכה שאינה אלא בלאו אף לאחין ואינה פוטרת צרה כמו שיתבאר עכשו והוא שאמר לימא ליה חייבי לאוין נינהו וחייבי לאוין לא פטר צרה ואין גורסין חייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו דהא לאו בני יבום נינהו ומכל מקום יש גורסין כן ופירושו דמדאוריתא בני יבום נינהו דאתי עשה דיבום ודחי לאו דממזרות אלא דרבנן גזרו עלה:

תוס' בד"ה לעולם לית ליה לרבי כו' דפליגי בהמגרש ר"א ורבנן דלר' אליעזר הוי גט ואסורה כו' עכ"ל דברי התוס' הכא נמשכים כתנא דברייתא דהתם דפליגי בע"מ אבל בחוץ מודה ר"א דהוי שיור בגט ואינו גט אבל לתנא דמתני' דהתם דפליגי בחוץ אבל בע"מ מודו רבנן דהוי גט ואסורה לפלוני תפול קושית התוס' דליתני א"א שפוטרת צרתה אף לרבנן ואפילו למ"ד דבפלוגתא לא קמיירי וכך הם דברי התוס' שם בד"ה אפי' לא נתגרשה כו' אלא דהכא לא הקשו אלא למ"ד דבפלוגתא קמיירי והיינו משום דאיכא לאוקמי מתני' דהכא כתנא דברייתא דהתם דבע"מ פליגי וק"ל:

בא"ד אי חשיב שיור כמו בחוץ מפלוני א"כ שריא ליה כי נשאת לאחיו כו' עכ"ל כתב מהרש"ל פי' ור"א פסק דאף שיור בגט הוי גט מ"מ סבר היכא דנשאת לאחר בינתים שבטל האי שיור שהרי נתקה מאישות דראשון כו' עכ"ל ועוד האריך ע"ש אין אלו דברי פה קדוש ואולי איזה תלמיד טועה כתב כך לפרש דברי התוס' דהא השתא אנו קיימינן דבע"מ פליגי אבל בחוץ ר"א מודה דלא הוי גט כלל וכתנא דברייתא דהתם כמ"ש לעיל דאל"כ תפול קושייתם לכ"ע אפי' לרבנן ודברים אלו שכתב היכא שנשאת לאחר בינתיים שבטל האי שיור שהרי נתקה מאישות הראשון כו' לא נאמר זה אלא אי פליגי בחוץ וסבר ר"א דבחוץ נמי הוי גט דהכי איתא בהדיא התם אברייתא דנכנסו ד' זקנים כו' ובמאי אילימא בחוץ משרא שרי דתניא מודה ר"א במגרש כו' אלא בע"מ ועוד האי לישנא דאי חשיב שיור שכתבו התוס' לא נאמר התם ובשום מקום אלא באינו גט כלל ודברי התוס' גם כן מוכיחין כך אבל דברי התוס' מפורשים כך משום דבעי לאשכוחי צרת א"א שהיתה מותרת לאחיו המת ואסורה ליבם ואהא קאמרי דבע"מ שלא תנשאי ושלא תבעלי לא מצינן לאשכוחי דאי חשיב שיורא בגט כמו בחוץ ולא הוה גט כלל כדקיימינן השתא דמודה ר"א בחוץ א"כ כי נשאת לאחיו המת קודם ע"כ גם אליו שריא דבגט זה גם לאחיו המת היתה אסורה ואם נשאה בהיתר וכגון שמת המגרש או שגירשה בגט אחר א"כ גם אליו שריא וזה ברור:

בד"ה לר' יהודה נמי כו' ואר"י דע"כ מתני' סברה דאפי' בחייבי לאוין דשאר קדושין תופסין מדקתני ו' עריות ולא קתני ח' כו' עכ"ל פי' דאנן קיימינן השתא לרב אשי דבפלוגתא קמיירי וה"ל למיתני ח' לרבי עקיבא ולעיל דקאמר בפירקין קאמרינן ליכא לאקשויי דהא בפרקין נמי קתני דלא כר' עקיבא מדלא קתני ח' עריות דאיכא למימר מש"ה לא קתני משום דבפלוגתא לא קמיירי דהכי קיימינן לעיל וק"ל:

תוס' ד"ה לעולם ל"ל לרבי הני כללי וכו' עד ואם נשאת לאחיו וכו'. פירש לאחיו של אותו פלוני:

בא"ד ובע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי פירוש בשהתנה בה ע"מ שלא תנשאי וע"מ שלא תבעלי:

בא"ד מ"מ לא דמי כיון שאם תבעל ליבם וכו' הויא אשת איש פירש למפרע הויא אשת איש בשעה שנשאה המת דהא הגט בטל למפרע:

בא"ד דמשכחת לה כו' כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון פירש לא בראובן ושמעון אחים איירי אלא ר"ל ראובן ושמעון דעלמא ובא אותו שמעון וקדשה סתם פירש דהשתא מהני קדושי שמעון לאסור אראובן שקדשה בראשונה דאל"כ מאי אהני קדושי שמעון ולא הוו מקרי קדושין ומת שמעון ונפלה קמי אחיו ליבום ויש לו לשמעון ג"כ אשה אחרת וב' אסורים על היבם אחי שמעון משום דהא היא אסורה לו משום אשת איש מחמת קדושי ראובן שקדשה בראשונה וצרת צרה נמי משכחת כגון שקדשה ראובן דעלמא חוץ מב' אחים פירש וקדשה האח הא' סתם כדלעיל ומת ונפלה קמי האח הב' ליבום דהא לא נאסרה עליו משום אשת איש מחמת קידושי ראובן דהא ראובן חוץ מב' אחים קאמר והלך האח השני וייבם צרתה ומת גם הוא ולו אשה אחרת ונפלו קמי אח הג':

בא"ד וי"ל דלא קרינן לגביה אשת המת דכבר נאסרה עליו משום אשת אח. פירש כבר קודם שנשאה אחיו:

בא"ד כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון אחיו ובא שמעון וקדשה סתם ויש לו ג"כ אשה אחרת ומת ונפלו קמי אחיהם הג' דשתיהן אסורות לו משום דהאחת אסורה עליו משום אשת ב' מתים דהיינו קדושי ראובן וקדושי שמעון:

ומשכחת בהן נמי צרת צרה פירש אלעיל אכגון שבא ראובן וקדשה וכו' קאי ולא אהא דרבי יוחנן וכגון שקדשה ראובן חוץ משמעון ולוי אחיו וקדשה שמעון חוץ מלוי ומתו ראובן ושמעון ונפלה קמי לוי דהשתא לא נאסרה אלוי משום אשת שני מתים דהא לא אסרוה עליו וייבם לוי צרתה ומת לוי ויש לו ג"כ אשה אחרת ונפלו לפני יהודה דצרת אשת ב' מתים פוטרת צרתה: