כל דבר שמעשה — ורקיקה מעשה היא:
מעשה באיש — חליצה שהאשה עושה מעשה בגופו של איש לאפוקי רקיקה דלאו מעשה באיש הוא:
החרש שחלץ חליצתו פסולה — לפוטרה במקום אח כשר:
וחרשת שחלצה חליצתה פסולה — היא עצמה אינה נפטרת בחליצתה כדאמרי' לקמן בפ' ב"ש (יבמות דף קי.) ואין לה תקנה אלא בייבום ואם רצה להוציא יוציא בגט:
חלצה בשנים — כשרים או בג' ונמצא אחד מהן קרוב דהדר הוו להו שנים חליצתו פסולה:
ורבי שמעון ור' יוחנן הסנדלר מכשירים — ול"ג בשנים דהא בשנים עסיק נמי ת"ק:
גמ' אלם ואלמת — שחלצו חליצתן כשרה:
והאמרי דבי רבי ינאי — ומפרש טעמא דמתני' דחרש וחרשת מפני שאינן בואמר ואמרה דתנן (תרומות פ"א מ"ב) חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר:
ועמד ואמר וענתה ואמרה:
חליצתה פסולה — ומתני' דקתני לא קראה חליצתה כשירה כר' זירא דא"ר זירא בפרק המנחות והנסכים (מנחות קג:) כל הראוי לבילה כו' דקתני האומר הרי עלי ס"א עשרונים מביא ס' בכלי אחד ואחד בכלי אחר ומפרש טעמא משום דקים להו לרבנן דששים נבללות בכלי אחד אבל ס"א אינן נבללות יפה ומותבינן וכי אין נבללין מאי הוי והתנן (שם יח.) אם לא בלל כשר ומשני רבי זירא הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו דאפילו לא בלל כשר ושאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו דראוי לבילה בעינן דאפשר להתקיים בה מצות מנחה והכא נמי אע"ג דקרייה לא מעכבא בראוי לקרייה אבל בשאין ראוי מעכבת:
יבמה שרקקה — לפני ב"ד:
תחלוץ — דנפסלת עליהן מייבום:
במקום מצוה — בשעת חליצה שהרקיקה מצוה:
אאימורים דכי איתנהו מעכבי — בשר מאכילה בפ' תמיד נשחט (פסחים נט:) וכי ליתנהו לא מעכבי כגון שנטמאו או שאבדו והכא נמי נימא אע"ג דלאו מעשה חשוב באיש הוא הואיל ואפשר לרוק ליעכב וקאמר רבי עקיבא לא מעכבא:
אלא לר' אלעזר — דאמר במתני' מעכבא אלמא מעשה הוא:
ה"ג והא שני דברים המתירין אין מעלין זה בלא זה:
אין מקדשין שתי הלחם — להיות קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ולינה אלא בשחיטה ואע"פ שהן טעונין תנופה חיין עם הלחם אין תנופתן מקדשן אלא שחיטתן דגמר מאיל נזיר דכתיב (במדבר ו׳:י״ז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות תלה הכתוב עשיית סל המצות בזביחת האיל בפ' התכלת:
כיצד ל"ג:
לחם קדוש ליפסל ביוצא ואין קדוש להיות ניתר באכילה:
