מסכת יבמות דף קכ״ב עמוד ב׳

והא איה חבירנו קאמרי לה אלמא לאו לפי תומה הוה:

הוה בכיא והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לומר:

ונתלה בייחור של תאנה אחז בנוף של תאנה ופשחו לעשות ממנו מקל:

פשחו נתקו:

יישר כחך אריה גבור חיל ולב אריה יש לך:

יפה כוונת את שמי אריה שכך קורין אותי בעירי:

לא כך אמרת לי יוחנן בן יונתן דורש וחוקר היה אולי יהפוך את דבריו לא כך אמרת לי דמכפר שיחיא אריה שהכפר היו קורין אריה ולא אותו:

דרישה בדיקות כי האי גוונא לכוין את דבריו:

פונדקית עובדת כוכבים (אחת) היתה ומסיחה לפי תומה וא"ת מאי מייתו רבנן ראיה מן הפונדקית דהא מסיחה לפי תומה היתה ויש לומר דלא היתה ממש מסיחה לפי תומה דמה שהוציאה מקלו ותרמילו (מה) [זה] היתה יכולה לעשות כן לעדות ור' עקיבא אמר להם כי אין זה ראיה דודאי אין לך מסיח לפי תומה גדול מזה כיון דכי [חזיתינהו] בכיא כן משמע קצת בירושלמי דקאמר עשו אותה כמסיחה לפי תומה משמע שלא היתה ממש מסיחה לפי תומה אלא שמביאין ראיה דלא גרעה מעד אחד:

אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה פירש רבינו חננאל דקיימא לן כהאי תנא דלא בעי דרישה וחקירה:

פונדקית גויה היתה מסיחה לפי תומה היתה כו' והא איה חברנו קאמרו לה הני חזתינהו בכיא אמרו לה איה חברנו אמרה להם מת וקברתיו. ומהכא שמעינן תרתי חדא כל שהתחיל לומר כמסיח לפי תומו אף על פי ששאלוהו לבסוף והגיד על פי שאלתם נאמן. ועוד דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך אין זה מסיח לפי תומו. גרסינן בר"ה בפרק קמא (כב, א) ומייתינן לה נמי במכלתין בשלהי פרק כיצד (לעיל יבמות כה, א בסופו) אמר רב מנשה זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה אבל פסול מדברי תורה פסול לעדות אשה. וכתב ר' אלפסי ז"ל דמכל מקום אם מסיח לפי תומו משיאין אשה על פיו דלא גרע מגוי ע"כ. ועבד ושפחה אף על פי שהן פסולין לעדות דבר תורה, מכל מקום אינן נפסלין בעבירה וכשרים הם, דנאמנים הם בעלמא למלתייהו כנשים. אבל הפסול בעבירה נגרע מערכא (בכת"י: מעתה) שהיה נאמן ומחמת (בכת"י: וגרים) פסולו אין מאמינין אותו בעדותו אפילו כנשים. תניא אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה ר' טרפון ור' עקיבא אומרים בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וקא מיפלגי בדרבי חנינא דאמר ר' חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכו'. לן כתנא קמא דאמר אין בודקין. וכן פסקו הגאונים ז"ל. והקשה הרמב"ן נר"ו מאי קאמרינן כיון דאיכא כתובה כדיני ממונות דמי, וכי מאחר דאיכא דיני נפשות שאין הדין נותן שיהא נאמן אלא בדרישה וחקירה למה האמינוהו משום דיני ממונות שבו, ועוד ארוסה דליכא כתובה למשקל (עיין לעיל (יבמות קיח, ב) ד"ה הא דתנן) מאי איכא למימר. ותירץ הוא נר"ו דה"ק כיון דתקינו רבנן בכל דיני ממונות שאין בהן דרישה וחקירה, והדין נותן שתגבה כתובתה על פיהם, אי אפשר שלא להאמין אף על הנשואין שלה דבעינן לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי, הלכך איתא לתקנתא דרבנן בכל האי דינא. ואי אפשר להחמיר בארוסה יותר מנשואה דאם כן שויתינהו למילי דרבנן כחוכא. אי נמי הכי קאמר מן התורה כל הדינין בדרישה וחקירה, והשתא דתקון רבנן שלא לדרוש בדיני ממונות, נראה עדי נשים למי דומה, לדיני ממונות דמו שאין בהן עכשיו דיני נפשות כלל ויש ממון ברובן, ומר סבר כיון דרשינן אי אפשר לעלמא דבעלמא אתי לדיני נפשות כדיני נפשות דמו ואין מקילין משום ממון שבו. ואף על גב דבדיני קנסות בעי דרישה וחקירה, הנהו לאו בכלל דיני ממונות נינהו, ולא תיקון בהו רבנן מידי, אלא רחמנא קנסינהו ואדינא דרחמנא מוקמינן להו, ולא מוסיפין אקנסי. אבל בשאר כל דיני ממונות לא פלוג רבנן. ועוד דהא חששו משום חינא. והוא הדין לעדי גרושין ולכל דיני גטין וקדושין שאין צריכין דרישה וחקירה, וישנן בב"ד הדיוטות משום האי טעמא גופיה כדי שלא תנעול דלת כמפורש בדוכתיה בסנהדרין (לב, א) וכדאמרינן בפרק המגרש (גיטין פח, ב) אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה מעשה אגיטי ואמר ליה והא אנן הדיוטות. אמר ליה אנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות ע"כ. והרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"ג הכ"א) כתב אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל משום התרות עגונה. וזה תימא שלא הוזכר הטעם הזה בגמרא כלל. ונראה שהוא ז"ל מפרש מ"ש בגמרא כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי, לומר דאף על פי שלא הקלו שלא לדרוש ולחקור אלא בדיני ממונות בלבד, אבל דיני נפשות בדיני דאורייתא מוקמינן להו, והכא כיון דשריא אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמי ובעינן דרישה וחקירה מדינא משום צד דיני נפשות שבו. והיינו טעמא נמי דמאן דאסר. אבל מאן דשרי סבר דאפילו כן כיון דאית בהו נמי צד ממון הקלו בו משום עגונה. והכא ליכא משום נעילת דלת דמלתא דלא שכיחא היא, אלא משום עגונה בלבד הוא דשרינן לה. וסמכינן שלא לדרוש בעדים משום צד ממון שבו אבל לגבי גיטין וקדושין לכולי עלמא לא בעיא דרישה וחקירה משום נעילת דלת. כתב בהלכות הרב אלפסי גרסינן בירושלמי (ה"ז) מצאו כתב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג ר' ירמי' אמר משיאין את אשתו ר' בון בר כהנא אין משיאין את אשתו מתניתין מסייע לדין ומתניתין מסייע לדין כו'. ולא פסק בה הרב ז"ל הלכתא כמאן בהלכותיו בכאן. אלא שבמס' גיטין בתחלת פרק מי שאחזו (גיטין עא, א) כתב הא דתניא כשם שבודקין אותו לגטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדות, ואמר רב ששת בעדות אשה דאקילו ביה רבנן, אבל בעדות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם אלמא בעדות אשה אפילו מפי כתבם. וכן כתב הרמב"ם (הלכות גרושין שם) וכתב והוא שיכירו שהוא כתב ישראל (בכת"י: ואף הרמב"ם ז"ל כן כתב והוא שיכירו שהוא כתב ישראל) נראה שהוא ז"ל סובר דדוקא כשנתקיים אותו כתב דומיא דההיא דפרק מי שאחזו שהוא כותב ומשליח בפנינו. אבל אם אין עדים מצוים לקיימו אין משיאין. ויש מי שאומר אף על פי שאין עדים מצויים לקיימו, דכיון דקיום שטרות דרבנן כדאיתא בריש פרקא קמא דגיטין (ג, א) לא אחמור רבנן בעדות אשה דליבעי קיום. דאדרבה בכל עדות אשה אקילו כל שכן דלא מחמרי בה. ותדע לך דעיקרא דמלתא שלא מן הדין הוא. דהא מפי כתבם רחמנא פסליה, ואינהו שרו בעדות אשה ועבד ושפחה נמי דפסילי, ואפילו הכי הימנינהו בעדות אשה שלא מן התורה ואף על גב דלגבי גיטין דאיכא נמי משום עגונא ואפילו הכי בעינן בפני נכתב ובפני נחתם (גיטין ב, א) שאני הכא דאיתתא דייקא ומנסבא ומלתא דעבידא לאיגלויי הוא. ולזה הסכים הרמב"ן נר"ו. והלכך אפילו בעד אחד מפי כתבו אף על פי שאינו מקוים משיאין.

סליק פרק האשה שהלך בעלה וצרתה בסייעתא דשמיא‪.‬ סליקא לה מסכתא דיבמות בסייעתא דשמיא‪.‬ בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען. תהי ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי (תהלים קיט קע"ג) בנל"ך ואע"י בילא״ו (ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה ברוך ד' לעולם אמן ואמן)

והא איה חברנו קאמרי לה ומהדרי' דכיון דחזנהו בריה והאי שעתא אמרו לה חברנו ואמרה להם זה מקלו כתב רב אלפס ז"ל מהא שמעי' דהיכא דהתחיל עובדי כוכבים ומזלות להשיח ל"ת אע"ג דהדרי ושיילי מיניה ואמר לן צורתא דמילתא לא נפיק מדין מל"ת ויפה כיוון ז"ל ואף אנו נאמר דשמעי' מהכא דכל שאמרו לעכו"מז קודם שיאמר כלום איש פ' שהלך או שהנחנו בכאן איה הוא שוב אינו נדון במלתא וכן הלכת' ולמ"ד לעיל דמשיאין ע"פ העכו"מז דנתכוון להעיד אתיא הא מתני' כפשטא דאע"ג דלא בכת' מקמי דאמרי לה וזה חברנו משיאין על פיה ואע"ג דכיוצא בזה נתכוון ומיהו לית הלכתא כוותיה:

תנאי היא פי' ותנאי דלעייל נמי פליגי בה אליבא דרבי טרפון דהא תרוייהו מיתנייא בשמי דר' טרפון נינהו ועובדא חדא הוו כדמוכחי מתניתין בהדיא:

במאי קא מפלגי בדר' חנינאי וכו' מר סבר כיון דאיכא כתוב' למשקל כדיני ממונות דמיא ומר סבר כיון דאיכא אשה דשריא לעלמא כדיני נפשות דמיא תמויה מילתא כיון דעיקר עדות העד להתירה לשוק ועדות אשת איש היא והוי דיני נפשות ומאי טעמא דמאן דאמר דלא נבעי דרישה וחקירה משום ממונ' דאית בה דאף על גב דכשתנשא למחר תטול כתובה ממדרש כתובה כיון דלית לן למשרייה אלא בחקירה לא נשרייה ולא תשקול כתובה דהא שריותא לשוק קדים בתר הכי אתי דין שתטול כתובה ורבי' הר"ם ז"ל תי' דמאן דשרי' השת' בזמן הזה טפי דמי האי ענינ' דעדו' אשה לד"מ מלדיני נפשות דהא רוב' דנשי אית להו כתובה הילכך אפי' ארוסה דלית לה כתובה לא מפלגינן בה דאילו דיני נפשות ליתנהו בזמן הזה ומאן דאסר כיון דאיכא איסור אשת איש דאית בה ד"נ לדיני נפשות דמי' וכדידהו דיינינן ליה ולא חיישי' למאן דאית בה כתובה ודכולי עלמא דין הכתובה עצמה לא בעייא דרישה וחקירה מדרבנן ואף על גב דהכא ליכא נעילת דלת דיותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא הא חזינן בכמה דוכתאי דחששו רבנן בכתובה משום חנא לגבות מיתומים קטני' ולמכור שלא בב"ד וכמה מילי אחריני ונכון הוא ומ"ה פי' בשם אחיו הר' פנחס ז"ל דלכ"ע בענין שריותא דאשה ובענין גט וקדושי' לא בעיא דריש' וחקיר' מן התורה מדין עצמה דלא ילפי' דבר מממון אלא לענין דבעי ב' עדים כדבר שבערוה דגבי הא כתיב דבר על פי שני עדים יקום דבר אבל ממון בעי דרישא וחקירה מדאורייתא כדר' חנינא ואף ממון של כתובה בכלל הלכך הכא בהא פליגי מר סבר דבממון של כתובה שורת הדין שלא לתקן בה כלום מדר' חנינא דהא ליכא נעילת דלת אלא שלא חלקו חכמים דבריה' ומיהו לגבי הא מילתא כיון דאית בה דיני נפשות דבעי' לעולם דרישה וחקירה מוקמי' לה על דין תורה ולא נסבי' שאם תנשא תטול כתובה דכיון דאיכ' בה שום צד דבעי דרישה וחקירה אזלי' בתריה ומוקמי' אדין תורה ומר סבר דאדרבה כיון דעיקר גיטין וקדושי' דעלמה לא בעי דרישה וחקירה והכא איכא כתובה שהיתה בכלל תקנת חכמים שלא לעשות בה דרישה וחקירה לית לן למאי למיח' דאית בה אדיני נפשו' ומוקמי' עדות נשואין בדין תורה ועדות כתובה בתקנתא דרבנן דלית לה כתובה לא פלוג רבנן ודינה כנשוא' ודכ"ע בין עדות אשה וכל דיני גיטין וקדושי' ישנן בב"ד הדיוטו' וכי היכי דתקנינהו בכל דיני ממונות דשכיחי ואין בהו חסרון כיס מפני תקנת לווין ותקנ' השוק כדאית' בפ"ק דסנהדרי' דהכ' נמי מילת' דשכיח וחמירא מחסרון כיס ובדריש' וחקירה הוא שנחלקו משום שאפשר מש"כ במומחין דלא אפשר וכדאמרי' בפ' המגרש גבי רב יוסף דהוה מעשה אצלו וא"ל אביי והא הדיוטו' אנן א"ל שליחותייהו עבדי' מידי דהוה אהודאתו והלואותו וה"ה בכל דיני אישות דעבדי' שליחותייהו עד שיבא משיח ויקיים בנו מקרא שכתוב ואשיב' שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה אחרי כן יקרא לן עיר הצדק קריה נאמנ' אכי"ר: סליק פירקא ומכילתא שלב"ע שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול כיר"א:

דבר תורה אחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות צריכים דרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכים דרישה וחקירה שלא תנעל דלת בפני לווין:

עידי נשים הבאים להשיאה במיתת בעלה נחלקו בסוגיא זו לר' טרפון ור' עקיבא צריכין דרישה וחקירה שהרי יש בה היתר אשת איש לעלמא ואיפשר לבא לידי דיני נפשות ולרבנן אין צריכין דרישה וחקירה שהרי אתה בא להגבות כתובתה ועל כרחך כשאתה מגבה כתובתה אתה מתירה לינשא ואף בארוסה שאין לה כתובה מכל מקום לא נתנו דבריהם לשיעורין והלכה כרבנן ולא עוד אלא שאף ר' טרפון ור' עקיבא לא אמרוה אלא קודם שהוחזקו להשיא על פי אשה וקרוב הא לבתר הכי עבד ושפחה נאמנין גוי מסיח לפי תומו נאמן דרישה וחקירה מהיכא ולמדת שלדברי הכל אף לכשנזדמנה לדיני נפשות משום עיגונא אקילו בה רבנן והוא הדין לכל עניני גיטין וקדושין שאין צריכין דרישה וחקירה וישנן בבית דין הדיוטות וכמו שכתבנוה בפרק המגרש פ"ח ב' ואין הפרש בזו בין שבאו להתיר בין שבאו להחמיר כמו שכתבנו בראשון של סנהדרין ב' ב' ויש מי שסובר שלא אמרו שאין צריכין דרישה וחקירה אלא בעדים הבאים להשיאה שמעידים שמת בעלה והיורשים חייבין ליתן כתובה אבל עדים הבאים לאסרה כל שמעידים שנתקדשה אפילו לרבנן בעו דרישה וחקירה שהרי אין מחייבין אותו בכתובה ואין הטעם שלהם כלום שהרי מכל מקום באים לחייבו כתובה אם גרשה אפילו לא כתב לה לדעת קצת כמו שביארנו במסכת קדושין ס"ה א' בענין ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה ובכמה מקומות ועוד דאדרבה דוק מינה דאפילו לר' עקיבא ור' טרפון דמצרכי דרישה וחקירה דוקא בעדים הבאים להתיר אשת איש לעלמא אבל בבאים לאסור לאו דיני נפשות הוא ואף בתוספות כתבו דשום עדות שבקדושין וגיטין אין צריכין דרישה וחקירה עד ששאלו בה למאן דאמר שאין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה היאך אמרו שאין צריכין דרישה וחקירה הואיל ואף בדיני ממונות לא הפקיעוה אלא משום נעילת דלת ותירצו שמאחר שיש לעדותם פנים אין זו עקירה ואע"פ שהתירוץ ודאי דוחק הוא מכל מקום כתבנוה להודיע שהם כתבוה כן ואף קצת גאוני ספרד כתבוה כן בכתובות בשמועת המורדת ואפילו בדין מרומה שכיוצא בו אף בממון צריכים דרישה וחקירה בקדושין וגיטין לא וכל שכן אם נמצאו שאר דבריהם מכוונים חוץ מן הזמן שהרי לא תקנו זמן בקדושין ואלו היו מצריכין דרישה וחקירה היינו מצריכים בהם זמן מן התורה ואע"פ שבגיטין תקנו זמן לא מן התורה אלא משום בת אחותו וכן שאם כתוב בו חדש ושבוע ושבת דיו כדאמרינן אהני לשבוע דלקמיה ודבתריה וכן שלשה גיטין פסולין והולד כשר ואחד מהם שאין בו זמן:

כבר ביארנו בפרק קורדיקוס ע"א א' שמשיאין את האשה מפי הכתב ופי' הדברים שכתב אחד בפנינו איש פלוני מת שבעדות אשה הקלו לסמוך עליו מפי הכתב אבל אם לא כתב כן בפנינו אלא שמצאו כתוב בשטר איש פלוני מת איש פלוני נהרג נחלקו בה בתלמוד הירושלמי ר' ירמיה אמר משיאין ור' בון אמר אין משיאין ואמרו שם מתניתא מסייעא לדין ולדין מסייעא לר' ירמיה על פי שנים עדים מפיהם ולא מפי כתבם מפיהם ולא מפי תורגמן מפי שנים ולא מפי אחד ולאו משיאין עד מפי עד אוף הכא משיאין מפי כתבם מסייעא לר' בון יפה כח עדים מכח שטר שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני אין משיאין יפה כח שטר שהמלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים כו' וגדולי הפוסקים הביאוה ולא החליטו בה לפסוק כאחד מהם והרבה מפרשים סוברים בה כר' ירמיה ממה שאמרו בפרק קורדייקוס שאני אשה כו' אלמא דכל מפי כתבם כשר לעדות אשה ואף גדולי המחברים כתבוה כן ובלבד בשתתקיים הכתיבה עד שיתברר שהכותבה ישראל הוא וחכמי הדורות נסכמים להקל אף בלא קיום כלל וכן כתבוה גדולי הדור ומשום דקיום שטרות דרבנן ואם אנו מקילין בשל תורה ר"ל במפי כתבם היאך נחמיר בדרבנן אלא שקצתם הניחו הענין לעיני הדיין ומכל מקום אני אומר שאין זה כלום שהרי מתניתא דמסייעא לר' בון מפורשת ומבוררת והוא שבהדיא אמרו שאם כתוב איש פלוני מת אינו כלום וראוי לסמוך עליה ומתניתא דמסייעא לר' ירמיה מסותמת שאם מפני שאמרו בה אף הכא משיאין מפי כתבם שמא דוקא בשכתב כן בפנינו שהרי כשאמרו ולא מפי כתבם בדרך זה הוא אבל כל שמצאו כתוב אף במקויים אינו כלום ומכל מקום נראין הדברים שכל במקויים הרי הוא כנכתב בפנינו ויפה אמרו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות עינינו תראינה ירושלם נוה שאנן אמן אמן סלה:

ועתה נשלם הפרק ונשלמה המסכת תהלה לאל ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו במסכת יבמות תהלה לאל. יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת סוטה. בעזרת הצור ובישועתו אמן אמן סלה. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה

גמ' אין בודקין עדי נשים בדרישה ובחקירה ר"ט ור"ע אומרים בודקין כצ"ל וכן הוא בתוספתא ובנ"י וכן נראה להוכיח מתוך שמעתין ומדברי התוס' ודו"ק :

תוס' ד"ה פונדקית עובדת כוכבים וכו' וי"ל דלא היתה ממש מסיחה ל"ת דמה שהוציאה להם מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות כן לעדות כצ"ל. ר"ל דמה שהוציאה מקלו ותרמילו יכול להיות שעשתה כן שיהא עדות שמת וא"כ לא מקרי זה מסיח ל"ת אלא עדות מקרי ואפ"ה נאמנת ולזה הביאו רבנן ראיה שפיר מזה שכ"ש שתהא אשה חשובה נאמנת להעיד ור"ע אמר להם כי אין זה ראיה דודאי אין לך מל"ת גדול מזה וכו':

בא"ד וכן משמע קצת מהירושלמי וכו' כצ"ל ור"ל דמהירושלמי משמע נמי דהא דהוציאה להם מקלו ותרמילו לא הוי מסיח ל"ת ממש אלא הוי ראיה לאמת דבריה ונאמנת דלא גרע מעד אחד אלא שלשון התוס' שלפנינו שכתוב בהן וכן משמע לשון הירושלמי וכו' משמע שלא היתה ממש מסיחה לפי תומה אלא שמביאין ראיה דלא גרע מעד אחד א"א לי ליישב לשון זה דאי קאי אדברי רבנן שהביאו ראיה לר"ע לא שייך לומר דלא גרע מעד אחד שהרי אדרבה רצונם היה להביא ראיה שהאשה המיוחסת לא גרעה מפונדקית ואפשר שטעות הוא בספרים וכן צריך להיות ולא היתה ממש מסיחה ל"ת אלא דלא גרע מעד אחד שכך צ"ל והביאו ראיה אי הכי פירושו דלא היתה מסיחה ל"ת ממש ר"ל שאמרה ל"ת זה מקלו וזה תרמילו אלא שהביאה העובדת כוכבים מקלו ותרמילו לראיה שמת דזה לא גרע מעד אחד ועיין בספר שאלות ותשובות שלי בסימן ק"ל ותמצא שם זאת הסוגיא מבוארת: