בין כשרות — משום עבד:
בין פסולות — כגון שפחה משום כהן:
הראויות לכהונה — ולא גרושה וחלוצה משום כהן:
אין סופגין כו' — דכל חד אמר אנא לאו כהן אנא (והתראת ספק היא):
אין משלמין — דכל חד אמר אנא כהן:
ואין חולקין על הגורן — אין נותנין להם תרומה על הגורן שהמשוחרר ישראל הוא:
ומוכרין את התרומה — תרומת תבואתן כשמפרישין אותה אין צריכין לתתה לכהן דכל חד אמר לכהן אייתי ראיה דלאו כהן אנא ושקול ומ"מ לאוכלה א"א אלא מוכרין אותה לכהנים והדמים שלהן:
ה"ג ואין חולקין בקדשי המקדש — כגון עורות קדשים:
ואין נותנין להם קדשים — להקריב:
ואין מוציאין שלהן מידם — אם היו חייבין חטאת או אשם או עולה אין כופין אותם לתתן לאנשי משמר ולהיות עבודתם ועורם לאנשי משמר דכל חד אמר אנא כהן ותניא (ב"ק דף קט:) מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו כל שעה שירצה ואפילו במשמר שאין שלו ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת ומנין שעבודתם ועורם שלו ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו ותערובות הללו הואיל והאחד מהן כהן אין ב"ד יכולין להוציא מידן בעל כרחם ולתתם לאנשי משמר אלא יקריבו קרבנותיהן ויחזרו להן הבשר והעור ויתנום לכל מי שירצו או הללו יעשו שליח כל כהן שירצו להקריב את קרבנם או ישהו את קרבנם עד שיתרצו הם לתתן לאנשי משמר:
לשון אחר ועיקר ואין נותנים להם קדשים — בבכור וחרמים קאמר. ואין מוציאין את שלהם מידם דאמר אנא כהן וגבי חרמים נמי תנן (ערכין דף כח.) הכהנים אין מחרימין שהחרמים שלהן. והדר אורי מאי קעביד בבכור שלו ירעה עד שיסתאב ולא יקריבנו תם דא"כ לא יאכל את בשרו שהמקריב יעכבנו. וללשון ראשון קשה לי דאמרינן בהגוזל (ב"ק דף קי.) דהיכא דלא מצי עביד עבודה שליח נמי לא מצי משוי:
ובכורו ירעה עד שיסתאב — אפי' בזמן הבית דהא לא מצי למכפינהו למיתן לכהנים לאקרובי ולאכול את בשרו ואינהו נמי לא מצו למיתביה לכהן ולהחזיר להן הבשר דבכור תם אינו נאכל אלא לכהנים דכתיב ביה ובשרם יהיה לך כחזה התנופה בבכורות פרק עד כמה (בכורות דף כח.) הילכך ירעה עד שיסתאב ומותר לשוחטו במדינה ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראייה:
חומרי ישראלים וחומרי כהנים — מפרש בגמרא:
גמ' (חלק א' ס"ד — חלק אחד משמע של כל אחד):
חלק כאחד — אם באו שניהם על הגורן נותנים להם אבל זה בלא זה אין חולקין להם דקסבר אין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו דלמא אתי לאסוקי ליוחסין דסברי כהן הוא:
אם כהן אני כו' — אספק כהן וספק עבד קאי כי מתניתין:
היו מעלין מתרומה ליוחסין — לאו מאכילתה אלא מחלוקה הלכך אין חולקין לו דלא ליתי לאסוקי ליוחסין:
בהמתן של צדיקים — חמורו של רבי פנחס בן יאיר:
עשרה אין חולקין — כולהו מפרש טעמא:
והאשה — אשת כהן:
והערל — כהן שמתו אחיו מחמת מילה:
שאינה הוגנת — פסולה לכהונה:
משגרין להן לבתיהן — ואוכלין וערל שאסור לאכול מאכיל לנשיו ועבדיו:
חוץ מטמא כו' — לקמיה מפרש:
דלאו בני דיעה נינהו — וזילותא דתרומה לחלק להן בגורן לעין כל:
