אין חוששין למיעוטא — לשמא יהא זכר ויש לו חלק בהן דבתר רובא אזלינן ורובא יולדות או נקבות או מפילות כדפרישית לעיל:
דעבדינן ליה תקנתא — בוררין לעובר שאר נכסים לחלקו ונמצאו העבדים כולן לחלק הנולדים אבל היכא דכולן נקבות לא מצינו למיעבד תקנתא שמא יהא העובר זכר ויהא הכל שלו:
יתומים — קטנים שבאו לחלוק מעמידין אפוטרופוס לכל אחד ואחד ובורר כל אפוטרופוס חלק אחד יפה לחלקו:
הגדילו — היתומים יכולים למחות ומהניא חלוקה לפירות דעד מחאה:
לימא דרב נחמן תנאי היא — מדאמר ר' שמעון זכרים יאכלו משום תקנתא דרב נחמן מכלל דת"ק דאמר עבדי צאן ברזל לא יאכלו אפי' בתקנתא קאמר ולית ליה דרב נחמן ואינן רשאין לחלוק עד שיגדילו:
לא דכולי עלמא אית להו דרב נחמן — ואי דעבד להו תקנתא הכי נמי דאכלי אפילו לתנא קמא והכא בדלא עבוד תקנתא פליגי וקאמר רבי שמעון יאכלו ולא חייש למיעוטא ותנא קמא חייש למיעוטא:
הבת מאכיל — קס"ד ה"ק אם יש כאן בת ולא בן מאכיל עבדים אבל אם זכרים הם לא יאכלו העבדים:
בנכסים מועטים — דתקון רבנן הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים:
וכגון דאיכא בן בהדה — דהך בת דהוו כולהו בחזקת הבן מדאורייתא דהשתא ממה נפשך אי עובר זכר הוא לא עדיף מהאי דשקלינהו רבנן מיניה ואוקמינהו ברשות בת ואי עובר בת היא כיון דיש בן זכר לפנינו אין לעובר נקיבה חלק בהן אלא בתקנתא דרבנן וכמה דלא נפק כו'. ולהכי נקט בן בהדה דאי לא הוה בן אית ליה זכייה לעובר נקבה מדאורייתא בנכסים בתורת ירושה בהדי הך בת והכי מפרש מילתא דר' ישמעאל הבת עם הבן מאכלת אבל אם יש בן בלא בת אינו מאכיל:
מה שמכרו מכרו — וכיון דלענין מכירה ברשותייהו קיימי היכי אכלי:
אלא מאי הבת דקתני אם — והכי קאמר האם מאכלת עבדי מלוג שלה כדרך שהיתה אוכלת והבן אינו מאכיל את עבדי צאן ברזל מפני חלקו של עובר:
מתני' העובר פוסל — בת כהן שניסת לישראל ומת והניחה מעוברת:
ואינו מאכיל — בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת:
והיבם — בת כהן שומרת ליבם ישראל פסלה מתרומת אביה ובת ישראל שומרת ליבם כהן אינו מאכילה:
והאירוסין — בת כהן מאורסת לישראל פסלה ובת ישראל מאורסת לכהן אינו מאכילה:
ובן ט' שנים — בגמרא מפרש לה:
ספק שהוא בן ט' ספק שאינו — הוי נמי כבן ט' ופוסל ואמילתא דלעיל קאי:
ספק שהביא שתי שערות כו' — לעיל קאי לענין האירוסין דקתני פוסלין והכי קאמר קטן שקדש האשה ספק הביא שתי שערות וקדושיו קדושין ספק שלא הביא פוסל בת כהן המאורסת לו מן התרומה:
נפל הבית עליו ועל בת אחיו — שהיא אשתו ספק הוא מת תחלה ונפלו שתיהן לפני אחיו ופוטרת צרתה משום צרת הבת ספק בת אחיו מתה ראשונה ובשעת נפילה ליבם לא הואי צרתה צרת ערוה דתנן (לעיל יבמות דף ב:) וכולן אם מתו או מיאנו צרותיהן מותרות:
צרתה חולצת ולא מתייבמת — איידי דאיירי בספק לחומרא תני לה בהדייהו:
גמ' ושבה אל בית אביה כנעוריה — משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה:
ילוד מאכיל — ישראלית האוכלת בשביל בנה אינה אוכלת אלא אם כן ילוד. בן מאכיל את אמו נפקא לן בתורת כהנים [אמור פרק ד] מויליד ביתו הם יאכלו בלחמו (ויקרא כב) קרי ביה יאכילו ומהכא ילוד הוא דמשתמע:
ושבה פרט לשומרת יבם — שאינה ברשותה לשוב דהא אגידא ביה:
