מסכת יבמות דף מ״ד עמוד ב׳

שהולד פגום ואם ילדה בת פסולה לכהונה כחללה:

שכן היא עצמה מתחללת שאם מת כהן גדול אסורה אפילו לכהן הדיוט שפסלה זה בביאתו ועשאה חללה דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כ״א:ט״ו) ולא כתיב ולא יחל ומשמע ב' חילולים אחד לה ואחד לזרעו והכי מפרש בקדושין (דף עז.) או אם בת כהן היא פסלה מן התרומה כדאמר במכילתין לקמן (יבמות דף סח.) תאמר במחזיר גרושתו שאין היא עצמה מתחללת דאי למפסלה לכהן לא מפסלה בהאי חזרה דהא פסולה וקיימא משעת גירושין ואי לתרומה לא מתסרא בהכי כדאמר בפרק אלמנה לכהן גדול (לקמן יבמות דף סט.):

המחזיר גרושתו משנשאת:

אין לו בה קדושין דקסבר ר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין:

והיא פסולה לכהן דזונה היא:

וולדה פסול ממזר הוא:

למאן קתני ולדה כשר לאו לכהונה:

הא כדאיתא והא כדאיתא היא כשרה לכהונה ולדה כשר לבא בקהל אבל לכהונה פגום:

שכן היא עצמה מתחללת ליכא למימר דהיא נמי תתחלל מק"ו דהא אמר בקדושין (דף עז:) דאין חללה אלא מאיסורי כהונה ולעיל בפ"ק (יבמות דף טו: ד"ה מה) פירשתי:

היא כשרה לכהונה איירי כדמסיק היינו לתרומה דלכהן אסירא דגרושה היא וא"ת לרבי עקיבא אמאי מיפסלה לתרומה הא לאו זר אצלה מעיקרא הוא דלקמן בפרק אלמנה (יבמות דף סט. ושם) פריך ואימא נבעלה לפסול לה מחזיר גרושתו ומשני זר אצלה מעיקרא בעינן וי"ל דסוגיא דהתם אליבא דרבנן אבל ר"ע לא בעי זר אצלה מעיקרא כדאמר בפ' עשרה יוחסין (קדושין עה:) השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא וקצת תימה לר"י דמאי דריש ר"ע מהיא תועבה דלא דריש ואין בניה תועבין דהא ממזר הוי ולא מצי למדרש נמי ואין צרתה תועבה דלא שייך בה צרתה דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אליבא דר"ע:

הכא נמי כיון דבא עליה עשאה זונה משמע הכא דזונה פסולה לתרומה דמתחללת כמו אלמנה וכן בפ"ק דסוטה (דף ו.) אמתני' דואלו אסורות לאכול בתרומה דקאמר אילימא מקמי דתשתי זונה היא ופשיטא דאסורה בתרומה ותימה לר"י מנא לן דאסורה בתרומה דאשה זונה לא יקחו כתיב אבל לתרומה לא אשכחן ועוד לקמן בפ' אלמנה (יבמות דף סח:) דפריך ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות ולמה לי קרא דכי תהיה לאיש זר לחייבי כריתות כיון דבחייבי כריתות הויא זונה וזונה אסורה בתרומה והיה נראה לר"י דמכי תהיה לאיש זר הוא דנפקא לן דזונה אסורה בתרומה וכל חייבי כריתות אפילו אותה דע"י קדושין דלא הוי זר אצלה מעיקרא וכן חייבי לאוין לר"ע ואפי' מחזיר גרושתו דלא הוי זר אצלה מעיקרא כדמשמע לעיל דמיפסלה לר"ע מתרומה הוי בכלל לאיש זר כדאמרינן בעשרה יוחסין (קדושין עה. ושם) השתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא ואפילו לרבי יהושע דלא הוי ממזר כיון דחמירי דזרים אצלה חשיבי והא דבעינן בפרק אלמנה (לקמן יבמות דף סט. ושם) זר אצלה מעיקרא היינו דוקא בחייבי לאוין ולרבנן ולא ממעטו מכי תהיה דמשמע הנך דאית בהו הויה חייבי כריתות דחמירי אלא דוקא עובד כוכבים ועבד ולהכי איצטריך קרא דאלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגרושין לאתויי עובד כוכבים ועבד ולרבי עקיבא דמעובד כוכבים ועבד הוי ממזר ונפיק מלאיש זר דריש אלמנה וגרושה לקמן (יבמות דף סט.) לדרשה אחריתי ומכל הנהו דלא תפסו בהו קדושין הויא זונה כדאמר בפרק כל האסורין (תמורה דף כט: ושם) מה עריות דלא תפסי בהו קדושין והויא זונה כו' דלשון זונה משמע שא"א להיות בה אלא ביאת זנות לא לאו דמלקות ואין להקשות למה לי דכתב רחמנא זונה לא יקחו כיון דזונה אסורה בתרומה ק"ו דאסורה לכהונה מגרושה דשריא בתרומה ואסורה לכהן דמהאי ק"ו נפקא לן (לקמן יבמות דף סח:) דגר עמוני ומואבי פסלי לכהונה אע"ג דאין מזהירין מן הדין קאמר התם דגילוי מילתא בעלמא הוא דאיצטריך לאו דזונה דלקי תרתי ועוד איצטריך לזונה מעובד כוכבים ועבד לרבנן דר"ע דליכא בה לאו בתרומה מלאיש זר אלא מאלמנה וגרושה דמאלמנה וגרושה נפקא אי נמי משום גיורת ומשוחררת איצטריך לאו דזונה ואפילו לאביי דאמר בפ' כל האסורין (תמורה כט:) דכהן הבא על הזונה עובדת כוכבים אינו לוקה משום זונה אם נתגיירה מודה דלקי דהוי זרעו מיוחס אחריו ועוד דמטעם שנעשה זונה ואסרה רחמנא משום זונה הוא דהוי חייבי כריתות בכלל לאיש זר כדמשמע הכא ובכל דוכתי דשם זונה גורם לה ליפסל ומיהו מעובד כוכבים ועבד אע"ג דהויא זונה דהא לא תפסי בה קדושין מינייהו לא הוי בכלל לאיש זר אלא דוקא חייבי כריתות דחמירי וקצת קשה דבפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה: ושם) דפריך השתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא משמע היכא דהוי ממזר פשיטא דהוי בכלל לאיש זר אפילו לא הויא זונה ומיהו לרבי יהושע דלא הוי ממזר מחייבי כריתות ושם זונה גרם לה דהויא בכלל לאיש זר וזהו דוחק דבכל דוכתין דמשמע דשם זונה גורם לה ליפסל מתרומה אתי כר' יהושע ולעיל בסוף פ' ד' אחין (יבמות דף לה. ד"ה אע"פ) הביא ר"י דכל הנך דע"י קדושין כיון דלא הוי זר אצלה מעיקרא לא הוי בכלל לאיש זר וזונה דפסולה לתרומה משום דכללה קרא בהדי חללה להכי פסולה כחללה ולפי זה צריך לישב הא דפריך בפ' אלמנה (לקמן יבמות דף סח:) ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות:

עשאה זונה משמע דלר' יהושע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דבתפיסת קדושין תלוי שם זנות כדמשמע בפרק כל האסורין (שם) וכן בס״פ ר״ג (לקמן יבמות נג. ושם) איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות משמע דליכא מאן דפליג והא דמשמע בסמוך דממזרות תלוי בתפיסת קדושין וכן לקמן (יבמות דף מה:) דקאמר מה אשת אב דלא תפסי קדושין והולד ממזר משמע דכל היכא דלא תפסי קדושין הוי ולד ממזר היינו לשמעון התימני ולר״ע משום דגלי לן קרא שיש ממזר מחייבי כריתות כדילפינן בסוף פירקין (יבמות דף מט.) וגלי לן נמי דלא תפסי בהו קדושין כדאמרינן בס״פ האומר (קדושין סח. ושם) משום הכי אית לן למימר דהא בהא תליא אבל לר' יהושע אע״ג דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות לא הוי ממזר כדיליף ר' יהושע בסוף פירקין דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב״ד ולהכי בסמוך דקאמר הכל מודים שמעון התימני לא קאמר הכל מודים ר' יהושע אע״ג דאמר ר' יהושע אין ממזר מחייבי כריתות ה״מ כו' דלרבי יהושע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות אף על גב דאין הולד ממזר אבל קצת קשה דבפ״ק דתמורה (דף ה: ושם) פריך לרבא דאמר כל היכא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי אלמנה לכהן גדול דרחמנא אמר לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון אלמנה לכהן גדול כו' ומשני שאני התם דאמר רחמנא לא יחלל חילולים הוא עושה ואין עושה ממזרים פי' וכיון דלא הוי ממזר תפסי בה קדושין א״כ לרבי יהושע לא תפסי קדושין באלמנה אליבא דרבא דלרבי יהושע ליכא לאוכוחי מידי דתפסי בה קדושין מדלא הוי ממזרת ואם תאמר בקדושין בהאומר (דף סח: ושם) אמאי דוחק למצוא שאר עריות דלא תפסי בהו קדושין מנלן כיון דכבר אשכחן דלא תפסי באשת אב קדושין דמהשתא תיפוק לן כל עריות דהוי מינייהו ממזר וי״ל דממזרים גופייהו לא שמעינן בכל חייבי כריתות כל כמה דלא מייתי היקישא דרבי יונה דמלא יקח ולא יגלה דמייתי בסוף פירקין (לקמן יבמות דף מט.) דכתיבי באשת אב ובשומרת יבם של אביו לא שמעינן ממזרות בשאר עריות כגון אשת איש שיש לה היתר בחיי אוסרה ואחות אשה וכל דכוותייהו אבל בסוף דמייתי היקישא איכא למילף בעלמא כדפרשי':

מאן מודים שמעון התימני ודוקא שמעון התימני אבל לר' יהושע אפילו פגום לא הוי כדאמר בהדיא לעיל בשלהי פרק קמא (יבמות טו, ב) שאלו את ר' יהושע צרת הבת מה היא ואסיקנא דתרתי בעו מיניה, צרות מאי אם תמצא לומר כבית הלל בני צרות דבית הלל לבית שמאי מהו, למאי נפקא מינה למיפשט ולד מחזיר גרושתו לבית הלל, מי אמרינן קל וחומר מאלמנה לכהן גדול, ופשיט להו בני צרות מעידני לכם, ועוד דבהדיא אמר ליה לבני אלכסנדריא בת משולחת כשרה לכהונה היא תועבה ואין בניה תועבין. ואיתא בנדה בשלהי תינוקת (נדה ע, א) ולר' יהושע קל וחומר ודאי אית ליה כדאיתא בסמוך דאמרינן הכל מודים בבא על הנדה בבא על חייבי כריתות שהולד פגום מאן מודים ר' יהושע קל וחומר מאלמנה לכהן גדול, אלא דהכא מיעטיה רחמנא מדכתיב היא, ומשמע ליה לר' יהושע דהיא מיעוטא היא בין לצרות בין לבנים, והיינו דאמר להו התם לבני אלכסנדריא היא תועבה ואין בניה תועבין ולא אמר להו קל וחומר לית לי אף על גב דאינהו בהדיא אמרי ליה מי אמרינן קל וחומר מאלמנה, וטעמא כדאמרן דאי אמר להו קל וחומר לית ליה הא ודאי אית ליה אלא דהכא לית ליה משום מיעוטא היא והילכך קא פשיט להו ממקום שבא עיקרו של הכשר, כנ"ל אע"פ שראיתי למקצת מרבותי שכתבו בענין אחר.

מאן הכל מודים שמעון התימני ודוקא שמעון התימני אבל לר' יהושע לא, דלא עדיפי ליה עכו"ם ועבד מחייבי כריתות ובהדיא פליג ר' יהושע במתניתין בחייבי כריתות ואמר אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין, וכי תימא דכללא הוא לכל שאין קדושין תופסין בה הוי ממזר וחייבי כריתות דאינן ממזרין לר' יהושע דלמא תפסי בהו קדושין לר' יהושע, לא היא, דבהדיא אמרינן בשלהי פרק רבן גמליאל (להלן יבמות נג, א) הניחא לר' יוחנן דאמר כולה ביתא בלאו קאי אצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות, אלמא מלתא פשיטא הוא, וליכא מאן דאית ליה קדושין תופסין בחייבי כריתות. ואמרינן נמי בפרק ד' מיתות (סנהדרין נג, א) מי איכא למאן דאמר קדושין תופסין בחייבי כריתות, ומיהו אי משום הא אכתי הוה אפשר למימר דאפילו ר' יהושע מודה בה דשאני חייבי כריתות דתפסו בהו קדושין בעלמא, אבל עכו"ם ועבד דלא תפסו בהו קדושין כלל הכל מודים שהולד ממזר. אלא ליתא דלעולם לא עדיפי לר' יהושע מחייבי כריתות, ולפום כן אמר הכא מאן הכל מודים.

מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת בין להנשא לכהן הדיוט בין לתרומת בית אביה אם היא כהנת משא"כ בזו דכבר היא פסולה ועומדת לכהונה דגרושה היא ואי לתרומת בית אביה לא מיפסלא אלא כשנבעלה לפסול לה שהוא זר אצלה מעיקרא כדכתיב כי תהיה לאיש זר וכדאיתא לקמן במכילתין:

איכא למיפ' מה לאלמנה שכן עצמו מתחללת וא"ת כיון דהא איפרי' האי ק"ו דאלכסנדרי' לר' יהושע על בת משולחת אי אמרי ק"ו מאלמנה למה הוצרך ר' יהושע לבא עליהם משו' היא תועבה ואין בניה תועבה תיפוק לה משום דאפי' דרשת ואין צרתה תועבה מ"מ הוי ק"ו פריכא י"ל דלרווחא דמילתא בעי לשנויי ליה מקרא וס"ל נמי דתרוייהו ש"מ היא תועבה ואין בניה תובעה ואין צרתה תועבה:

מאן הכל מודים שמעון התמני וכו' עד אבל הני דלא תפסי בהו קדושי' כחייבי כריתות דמי פי' דמשום הכי לא מצי למימר מאן מודים ר' יהושע דהא איהו אפי' מחייבי כריתות לא עביד ממזר וא"ת ודילמא חייבי כריתות לר' יהושע משום דתפסי בהו קדושי' אבל הני כחייבי מיתות ב"ד דמי והולד ממז' ואמאי לא קאמר מאן מודים ר' יהושע נמי י"ל דליכא למ"ד קדושי' תופסים בחייבי כריתות דהא קרא כתיב ואשה אל אחותה לא תקח ובהדיא תנינן לה בקדושי' ולא פליג בה ר' יהושע ובהדיא אמרי' בפ"ד מיתות מי איכא למ"ד קדושי' תופסי' בחייבי כריתות ולק' (דף נ"ג) בפר"ג לר"ל איצטריך לאשמועי' דאין קדושי' תופסי' בחייבי כריתות והא דאמרי' בעכומ"ז ועבד לא תפסי בהו קדושי' כבר פירשתי במס' קדושי' בס"ד:

המחזיר גרושתו משנשאת אין הולד פגום ר"ל שאינו פסול לכהונה ואע"ג דאיכא למימר קל וחומר מאלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל כהן ובנה פסול לכהונה זו שאיסורה שוה בכל בעל לא כל שכן קל וחומר פריכא הוא דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ר"ל שנעשית חללה בביאתו תאמר במחזיר גרושתו שאינה מתחללת בביאה זו שהרי כשרה היא לתרומה ואם מפני שפסלה לכהונה באיסור ביאה הרי משנתגרשה פסולה ועומדת היא וכן בכל חייבי לאוין שלא מחמת פסול יוחסין כגון יבמה לשוק הולד כשר לכהונה וכן נושא חלוצה שנפסלה בביאה זו לכהונה שהרי נעשית זונה ולדה כשר אבל חייבי כריתות הואיל והולד ממזר אין צריך לומר שפסול לכהונה אלא שלענין ביאור אף לדברי האומר שאינו ממזר מודה הוא שהולד פסול לכהונה בקל וחומר מאלמנה שאם תאמר מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ר"ל שנעשית חללה תאמר בזו שאינה נעשית חללה שאין חללה אלא מאיסור כהונה מכל מקום נפסלת היא לכהונה משום זונה ויראה מכאן שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מגוי ועבד שהם כחייבי כריתות לענין תפיסת קדושין ר"ל שאין קדושין תופסין בהם כלל אבל חייבי לאוין אין ביאתן עושה זונה שאם כן אף בחייבי לאוין היה הולד פסול לכהונה וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם ומכל מקום גדולי החברים כתבו שכל שנבעלה לאחד מאיסורין השוין בכל ואינם מיוחדין לכהונה או אפילו חייבי עשה עשאוה זונה וכן נראה ממה שכתבנו בסמוך דאי לפסול לכהונה פסולה ועומדת היא אלמא הא לאו הכי פסלה אע"פ שאינו אלא מחייבי לאוין וכמו שכתבנוה בנושא חלוצה וכן נראה ממה שאמרו בסוגיא זו משום דזניא איפסילא לקהל אלמא דחייבי לאוין קרי זונה ולדעת זה צריך לפרש בכאן הכא נמי כיון דנבעלה עשאה זונה לפסלה מן התרומה מה שאין כן בחייבי לאוין שלא מחמת יוחסין דזר מעיקרו בעינן:

ממה שכתבנו למדת שהמחזיר גרושתו והנושא חלוצתו קדושין תופסין לו בה וצריכה גט והיא כשרה ר"ל לתרומה וולדה כשר ויש גורסין והיא פסולה ור"ל לכהונה וולדה כשר דקאמר פירושו בנקבה שאם בזכר אפילו היה פסול מותר בכהנת שלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין וצרת מחזיר גרושתו מותרת כמו שביארנו בפרק ראשון י"א ב':

גמרא איכא למפרך מה לאלמנה כו' ועוד היא תועבה ואין בניה כו' ויש להקשות לפי סברת המקשה ע"כ חדא מהני קושיות ליתא דאי הפירכא פירכא גמורה א"כ ל"ל קרא דהיא תועבה ואין בניה כו' (ב) וי"ל בדוחק דודאי הפירכא פירכא גמורה היא כדמסיק והיא תועבה ידע המקשה דאיכא למדרש ביה דרשא אחרינא אלא דפריך אי נמי לא הוה הפירכא פירכא גמורה מ"מ מנ"ל למילף האי ק"ו אליבא דשמעון התימני דהא איכא למימר דדריש היא תועבה ואין בניה תועבין והמתרץ השיב כיון דאיכא למדרש מיניה ואין צרתה תועבה מסברא לית לן למדרש היא תועבה ואין בניה תועבין:

תוס' ד"ה הכא נמי כיון דבא עליה וכו' עד ולא ממעטי מכי תהיה וכו' אלא עובד כוכבים ועבד ולהכי אצטריך קרא דאלמנה וגרושה וכו'. ר"ל דשם בפ' אלמנה פריך ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות פי' חייבי כריתות דוקא ומנ"ל לומר חייבי לאוין כגון גר עמוני ומואבי מצרי אדומי וכותי נתין וממזר ומשני כי תהיה אמר רחמנא הנך דאית בהו הויה ר"ל וחייבי כריתות לאו בני הויה נינהו מכלל דלא איירי קרא בחייבי כריתות אלא בחייבי לאוין הנך דזרים אצלה מעיקרא הנזכרים לעיל אי הכי עובד כוכבים ועבד לא ליפסל פי' משום דהם ג"כ לאו בני הויה נינהו ולא אתו מכי תהיה לאיש זר ומשני דאתו מכי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין וכו' והשתא מבואר שפיר דאי לאו לא תהיה דמשמע דהנך דאית בהו הויה לא הוי ילפינן מניה חייבי לאוין אלא הוה מוקמינן לקרא אחייבי כריתות והואיל וכן הוה ממעטינן מניה ג"כ עובד כוכבים ועבד לכך אצטריך אלמנה וגרושה למילף מניה עובד כוכבים ועבד דפסלי בתרומה:

בא"ד וקצת קשה דבפ' י' יוחסין וכו' ומיהא לר' יהושע וכו' נ"ל דכך צ"ל ומיהו לר' יהושע דלא הוי ממזר מחייבי כריתות שם זונה גורם וכו' ור"ל דלר' יהושע אתי שפיר ואח"כ כתבו וזהו דוחק דבכל דוכתין דמשמע דשם זונה גורם וכו' אתי כר' יהושע כנ"ל למחוק הוי"ו גבי ושם ולהוסיף ד' גבי משמע ודו"ק:

בא"ד ולעיל בסוף פ' ד' אחין הביא ר"י כו' אקושיא דבריש הדבור קא מהדר:

ד"ה עשאה זונה משמע דלר' יהושע אין קדושין תופסין וכו' ר"ל מדקאמר עשאה זונה ע"כ צ"ל אע"ג דלא הוי הולד ממזר לדידיה מ"מ ס"ל דאין קדושין תופסין מדקאמר עשאה זונה ובתפיסת קדושין דוקא תלוי שם זנות וכו' וכן בפרק ר"ג וכו'. ר"ל דבס"פ ר"ג נמי משמע דלכ"ע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות מדפריך שם בגמרא אצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות משמע דליכא מאן דפליג וכו':