בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף ק׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    היו לו אחין מן הראשון ומן האחרון שלא מאותה האם הוא או חולץ או מייבם - לאשת בן הראשון אם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית היא אצלו וכגון שאין אח אלא הוא דליכא לספוקי ביבמה לשוק וכן לאשת בן האחרון:

    והןאחין אחד חולץ ואחד מייבם או בן הראשון או בן האחרון חולץ לה וחברו מייבם אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרית היא ומשום יבמה לשוק ליכא שהרי חלץ לה יבמה:

    אין סופגדלמא לאו כהן הוא:

    הוא אונן עליהםלחומרא שמא זה אביו וביום מיתתו אסור זה לאכול בקדשים שמא אנינות חלה עליו וכן הן אוננים עליו וביום מותו אסורים שניהם בקדשים. ופריך בגמרא ה"ד דשניהם חיין א"ת בגרושה אמאי הוא אין מטמא לראשון אם בנו הוא הרי טוב ואם אינו בנו הרי הוא חלל וכו' מפרש בגמרא:

    הוא אינו יורש אותןדיורשיו מדחין אותו אלו אצל אלו והן יורשין אותו דמי מעכב על ידן והוי ממון המוטל בספק וחולקין בין שניהם:

    ועולה במשמרו כו'לעבוד ואין בני משמר מעכבין עליו אבל אינו חולק דכל משמר דחי ליה לגבי חבריה:

    גמ' דוקא מיחלץ והדר יבומיהיו לו אחין מן הראשון ומן השני שלא מאותה האם דקתני מתני' והן אחד חולץ ואחד מייבם דוקא מיחלץ חד והדר יבומי חבריה אבל יבומי ברישא לא דלמא פגע ביבמה לשוק שמא יבמתו של חברו היא ולא שלו:

    הולד שתוקיוכשר הוא דהא פשיטא לן דבן כהן הבא על הפנויה הוא:

    מדין הכהונהמלעבוד עבודה. ואף על גב דלענין יוחסין לישא אשה כשר הוא פסול לעבודה:

    אחריושניכר זרעו שהוא שלו:

    מאי קא מזהר ליה רחמנאהואיל וההוא אחריו קא דרשת ליה לענין פסול כהונה הכא מאי פסול קא דרשת ביה הא ודאי גבי ישראל כשר הוא כגון עשרה כשרים עומדים ופירש אחד מהם ובעל:

    זרעך בתרהכדאמר בפ"ג דקידושין (דף סח:) שפחה הוולד כמוה דכתיב האשה וילדיה עובדת כוכבים דכתיב כי יסיר את בנך בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה:

    ראשון ראוי להיות כ"גהיכא שמייבם אשת אחיו בתוך ג' וילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן שבעה לאחרון בפרק החולץ:

    בשלמא הוא אונן עליהם משכחת להאפילו בנשואין ואע"ג דקמא מית ליה כגון שלקטו עצמותיו לסוף שנים מרובות אונן זה ספק עליהם ואסור בקדשים דתנן בפסחים (דף צא:) השומע על מתו והמלקט עצמות אוכל בקדשים לערב אבל כל היום אסור:

    בשלמא לשני לא ליטמאשמא בן הראשון הוא וכהן כשר הוא:

    אלא לאו בזנותששניהם באו עליה בזנות והלכך אין מיטמא להן דבין כך ובין כך כהן כשר הוא ומשכחת הוא אונן עליהם והן עליו דהא תרווייהו חזו ליה:

    בממאנתלעולם בזנות לא מיתוקמא דהא פסול לעבודה ולא מצי למיתני עולה במשמרו של זה ושל זה אלא היכי משכחת לה דרואה במיתת שניהם ואין מיטמא להן דכהן כשר הוא בממאנת יתומה שמיאנה בבעלה ולא שהתה שלשה חדשים וניסת:

    משמשות במוךמותרות (לשמש) ליתן מוך באותו מקום שלא יתעברו:

    שמא תעשה עוברה סנדלעובר שני דוחק את הראשון ופוחת את צורתו בהמפלת (נדה כה.):

    ואי זו היא קטנהשמתעברת ומתה:

    מבת י"א כו'ולענין מיאון נמי בת י"ב ויום אחד לא ממאנת ומקמי הכי קתני דאי מיעברא מתה פחות מכאן אינה מתעברת כלל יותר על זה אי מיעברא לא מתה:

    בקידושי טעותעל תנאי ולא נתקיים דנפקא מיניה בלא גיטא וניסת בתוך ג' ומשכחת לה דרואה מיתת שניהן וכהן כשר הוא לפיכך אין מיטמא להן ועולה במשמרו לעבוד דבזנות כהאי גוונא דהוי ע"י נשואין לא גזור רבנן:

    היאמיעוטא הוא והכי קאמר היא כלומר אשה גמורה דכי לא נאנסה וזינתה אסורה ויש לך אחרת שאף על פי שנבעלה תחת בעלה ברצון מותרת לבעלה ואי זו זו כו':

    והולכת להוכיון דלא בעיא מיניה גיטא לאו אשתו הויא ואי זינתה הרי היא כפנויה שזינתה ומותרת לו:

    יבמות 100 עמוד ב

    1היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני, שלא מאותה האם הוא חולץ ומייבם, והם אחד חולץ ואחד מייבם.

    2היה אחד ישראל ואחד כהן נושא אשה ראויה לכהן, ואין מטמא למתים. ואם נטמא אינו סופג את הארבעים. אינו אוכל בתרומה, ואם אכל אינו משלם קרן וחומש. ואינו חולק על הגורן. ומוכר התרומה, והדמים שלו.

    3ואינו חולק בקדשי הקדשים. ואין נותנין לו את הקדשים, ואין מוציאין את שלו מידו. ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה. ובכורו יהא רועה עד שיסתאב. ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים.

    4היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם, והם אוננים עליו. הוא אינו מטמא להם, והם אינן מטמאים לו. הוא אינו יורש אותן, אבל הם יורשין אותו.

    5ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה. עולה במשמרו של זה ושל זה, ואינו חולק. אם היו שניהם במשמר אחד נוטל חלק אחד.

    גמ׳ · גמרא

    6דוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי ברישא לא, דקא פגע ביבמה לשוק.

    7אמר שמואל: עשרה כהנים עומדים, ופירש אחד מהם, ובעל הולד שתוקי. מאי ״שתוקי״? אילימא שמשתקים אותו מנכסי אביו פשיטא! מי ידעינן אבוה מנו? אלא שמשתקין אותו מדין כהונה.

    8מאי טעמא? אמר קרא: ״(במדבר כה״, יג) ״והיתה לו ולזרעו אחריו״, בעינן זרעו מיוחס אחריו, וליכא.

    9מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה גבי אברהם, דכתיב: ״(בראשית יז״, ז) ״להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך״, התם מאי קא מזהר ליה רחמנא? הכי קאמר ליה: לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה, דלא ליזיל זרעך בתרה.

    10מיתיבי: ראשון ראוי להיות כהן גדול. והא בעינן זרעו מיוחס אחריו, וליכא! זרעו מיוחס אחריו דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. וכי גזור רבנן בזנות, בנשואין לא גזור רבנן.

    11ובזנות מי גזור רבנן? והתנן: מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה.

    12מאי ״אחר בעלה״? אילימא אחר מיתת בעלה, אימא סיפא: הוא אונן עליהם, והם אוננים עליו. בשלמא הוא אונן עליהם משכחת לה בנשואין דשני וליקוט עצמות דקמא. אלא: הם אוננים עליו, היכי משכחת לה? קמא הא מית ליה!

    13ואלא בגרושה, ומאי ״אחר בעלה״ אחר גט בעלה. אימא סיפא: הוא אין מטמא להם והם אינן מטמאין לו. בשלמא הן אין מטמאין לו לחומרא, דכל חד וחד דלמא לאו בריה הוא. אלא הוא אין מטמא להם, אמאי?

    14בשלמא לשני לא ליטמי ליה, אלא לראשון ליטמי ליה ממה נפשך? אי בריה הוא שפיר קא מטמא ליה, ואי בר בתרא הוא שפיר קא מטמא ליה, דחלל הוא.

    15אלא לאו, בזנות. ומאי ״אחר בעלה״ אחר בועלה. וקתני סיפא: עולה במשמר של זה ושל זה. ותיובתא דשמואל!

    16אמר רב שמעיא: בממאנת.

    17ממאנת מי קא ילדה? והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן: שלש נשים משמשות במוך: קטנה, מעוברת, ומניקה. קטנה שמא תתעבר ותמות, מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל, מניקה שמא תגמול את בנה וימות. ואיזו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד עד בת שתים עשרה שנה ויום אחד. פחות מיכן או יתר על כן משמשת כדרכה והולכת, דברי רבי מאיר.

    18וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו. שנאמר: ״(תהלים קטז״, ו) ״שומר פתאים ה'״!

    19משכחת לה בקידושי טעות, וכדרב יהודה אמר שמואל. דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: (במדבר ה, יג) ״והיא לא נתפשה״ אסורה, הא נתפשה מותרת.

    20ויש לך אחרת, שאף על פי שלא נתפשה, מותרת. ואי זו זו שקדושיה קידושי טעות, שאפילו בנה מורכב לה על כתפה ממאנת והולכת לה.

    תוספות

    היו לו אחין מן הראשון ומן השני כו'פי' ומתו כולן ולא נשאר כי אם הוא לבדו חולץ או מייבם אבל אם היה לו אח אחר לא דהויא לה יבמה לשוק:

    ואי זו זו שקידושיה קדושי טעותאסמכתא בעלמא היא דפשיטא דלאו קידושי נינהו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    וממאנת מי ילדה כו'איכא למידק והא אסיקנא בפרק קמא דמכלתין (יב, ב) שמא תתעבר ושמא תמות. ואפילו תמצא לומר דבנים הרי הן כסימנין משעת העבור, משכחת לה כגון שהיתה בת י"ב שנה ויום אחד ומאנה ויצאה ונשאת ונתעברה תוך שלשה וילדה, באנו בספק עליה שמא מן הראשון ואין מיאונה כלום, שמא מן האחרון ומיאוניה מיאונין עד שעת עיבורה. ואפשר דלההוא לישנא אחרינא אתמר דאמרינן שמא תתעבר ותמות ממש. מיהו לא דחינן מסקנא בדוכתא מסוגיא בעלמא הרמב"ן נר"ו.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף ק׳ עמוד ב׳

    מסכת יבמות דף ק׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־520 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    היו לו אחין מן הראשון ומן האחרון שלא מאותה האם הוא או חולץ או מייבם - לאשת בן הראשון אם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית היא אצלו וכגון שאין אח אלא הוא דליכא לספוקי ביבמה לשוק וכן לאשת בן האחרון:

    והן אחין אחד חולץ ואחד מייבם או בן הראשון או בן האחרון חולץ לה וחברו מייבם אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרית היא ומשום יבמה לשוק ליכא שהרי חלץ לה יבמה:

    אין סופג דלמא לאו כהן הוא:

    הוא אונן עליהם לחומרא שמא זה אביו וביום מיתתו אסור זה לאכול בקדשים שמא אנינות חלה עליו וכן הן אוננים עליו וביום מותו אסורים שניהם בקדשים. ופריך בגמרא ה"ד דשניהם חיין א"ת בגרושה אמאי הוא אין מטמא לראשון אם בנו הוא הרי טוב ואם אינו בנו הרי הוא חלל וכו' מפרש בגמרא:

    הוא אינו יורש אותן דיורשיו מדחין אותו אלו אצל אלו והן יורשין אותו דמי מעכב על ידן והוי ממון המוטל בספק וחולקין בין שניהם:

    ועולה במשמרו כו' לעבוד ואין בני משמר מעכבין עליו אבל אינו חולק דכל משמר דחי ליה לגבי חבריה:

    גמ' דוקא מיחלץ והדר יבומי היו לו אחין מן הראשון ומן השני שלא מאותה האם דקתני מתני' והן אחד חולץ ואחד מייבם דוקא מיחלץ חד והדר יבומי חבריה אבל יבומי ברישא לא דלמא פגע ביבמה לשוק שמא יבמתו של חברו היא ולא שלו:

    הולד שתוקי וכשר הוא דהא פשיטא לן דבן כהן הבא על הפנויה הוא:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 100b · Sefaria

    תוספות

    היו לו אחין מן הראשון ומן השני כו' פי' ומתו כולן ולא נשאר כי אם הוא לבדו חולץ או מייבם אבל אם היה לו אח אחר לא דהויא לה יבמה לשוק:

    ואי זו זו שקידושיה קדושי טעות אסמכתא בעלמא היא דפשיטא דלאו קידושי נינהו:

    Tosafot on Yevamot 100b · Sefaria

    רשב"א

    וממאנת מי ילדה כו' איכא למידק והא אסיקנא בפרק קמא דמכלתין (יב, ב) שמא תתעבר ושמא תמות. ואפילו תמצא לומר דבנים הרי הן כסימנין משעת העבור, משכחת לה כגון שהיתה בת י"ב שנה ויום אחד ומאנה ויצאה ונשאת ונתעברה תוך שלשה וילדה, באנו בספק עליה שמא מן הראשון ואין מיאונה כלום, שמא מן האחרון ומיאוניה מיאונין עד שעת עיבורה. ואפשר דלההוא לישנא אחרינא אתמר דאמרינן שמא תתעבר ותמות ממש. מיהו לא דחינן מסקנא בדוכתא מסוגיא בעלמא הרמב"ן נר"ו.

    Rashba on Yevamot 100b · Sefaria

    ריטב"א

    הא דאמר שמואל עשרה כהני' וכו' ופירש א' מהם ובעל פירשתיה בפ"ק דכתובות בס"ד:

    אלא מעתה גבי אברהם דכתיב ביה להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך מאי קא מזהר ליה רחמנא פי' דגבי דידיה ליכא למימר טעמא דלעיל דההוא לא שייך אלא גבי כהנים ולענין עבודה דאלו בישראל ואפי' בכהני' כשר הוא ליוחסי' ופרקי' א"ל רחמנא לא תנסוב בת עכומ"ז וק"ל אמאי לא פרקי' דלא לינסוב אתת' בתוך ג' חדשים לבעלה כדי להבחין הזרע וכדדרשי לה בפ' החולץ וי"ל דלא מוקים הכי משום דהתם הא אתמר בה טעמא אחרינא רבא דלא צריכי להאי דרשא:

    וכי גזור רבנן בזנות פי' מפני תקנת בנות ישראל צנועות משכחת בנישואין:

    ולקוט עצמות פי' משכחת לה אפי' בנשואי' וכגון שלקט עצמות אביו לקוברו במקום אחר אחר שמת אבל אונן עליו כל היום כדאית' במס' מנחות:

    אלא לאו בזנות פי' דבזנות לא הוי חלל דלית הלכתא כר' אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה:

    משכחת לה בממאנת פי' ואע"ג דעיקרתינהו לנשואי קמאי כיון דבדרך נשואי' הוה לא גזרו בה רבנן:

    וממאנת מי ילדה והא תני וכו' פי' בפ"ק ושמעי' מהכא דאפי' יתר על בת י"ב שנה ויום א' אם לא הביאה ב' שערות אינה יולדות דאי לא שפיר משכח' לה דילדה שהרי הי' ממאנת לאח"כ עד שתבי' ב' שערו' ותהא מולדו' בנתי' וקושיין הכא למ"ד שמא תתעבר ותמו' ושפיר משכח' לה למתני' דאע"ג דאמרי' דבנים כסימני' משעת עיבור מ"מ זו שמיאנה וילדה תוך ט' חדשים לבעלה הראשון אין אנו יודעים אם נתעברה מן הראשון ואין מיאונה מיאון דבנים כסמנים משעת עבור או אם נתעברה מן השני ומיאונה מיאון אלא ודאי כדאמ' ואורח' דתלמוד' הוא למפרך סתם אליב' דחד:

    ממאנת והולכת לה פירש ממאנת לאו דוקא ומשכחת לה ממאנת דוקא כגון שקדשה על תנאי על דעת אם לא תתרצה בדבר שתאמר אינה רוצה בו כיון שהטעני והנה היא צריכ' מיאון כלומר שתאמר אינו רוצה בקדושי':

    Ritva on Yevamot 100b · Sefaria

    מאירי

    היה אחד כהן ואחד ישראל ר"ל שהיה בעלה האחד כהן והאחד ישראל ונמצא ולד זה ספק כהן ספק ישראל נושא אשה הראויה לכהן כו' וכן כל הדרכים השנויים בו על הדרך שפירשנום במשנה שלפניה בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה ושחררו זה את זה שנמצא גם כן ספק ישראל ספק כהן על הדרך שביארנו:

    היו שני הבעלים כהנים ונמצא ספק זה שודאי כהן הוא ממה נפשך אלא שאין ידוע אם הוא בנו של זה או בנו של זה הוא אונן עליהם ר"ל שיש עליו דין אונן ליאסר בקדשים ביום מיתה של כל אחד מהם שהרי כל אחד ספק אביו וכן כל אחד מהם אונן עליו מספק בנו אבל הוא אינו מיטמא לאחד מהם ולא אחד מהם עליו שספק איסור לחומרא ושאלו בגמרא במה שאמרו הן לא אוננין עליו שמשמעו ששניהם קיימים והיכי משכחת לה והרי מת לו הראשון שאם תאמר בגירשה היאך אומר הוא אינו מיטמא להם בשלמא לשני לא שמא בנו של ראשון הוא וכשר אלא לראשון ליטמא ממה נפשך שאם בנו הוא מוטב ואם בנו של שני הוא חלל הוא וכן היאך אתה מפרש הוא אונן עליהם שמשמעו ששניהם קיימין והוא אונן עליהם דקאמר איפשר לפרושה בנשואין דבתרא ולקוט עצמות דקמא אבל הם אוננין עליו היכי משכחת לה ואם תפרשה בזנות היאך הוא אומר עולה במשמרו כו' והרי כל שבעבודה לכהן מיוחס אתה צריך ומדברי סופרים כמו שיתבאר ר"ל שיתייחס אחר אב ידוע ופירשוה בקדושי טעות כגון שנשאה ראשון ונמצאו קדושיו טעות כגון על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו בה נדרים והלכה לה ונשאה שני בתוך שלשה חדשים ולדעת ר' ישמעאל שאמר כל שקדושיה בטעות אפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת ואע"פ שאין הלכה כמותו כמו שביארנו בפרק המדיר מכל מקום אף אנו מפרשין דמתניתין לצדדין קתני וזו של אנינות בגרושה וזו של טומאה באלמנה וכיוצא בה אמרו בפרק כל הנשבעין אותה בגרושה ויורשים באלמנה:

    הוא לא יורש אותם אפילו לא היו להם בנים אחרים שמכל מקום יש להם קרובים שהם ודאי יורשים והוו להו ספק וודאי ואפילו תפס מוציאין ממנו שלא ירד לדין ירושה כלל אבל הם יורשים אותו שהרי על כל פנים אחד מהם יורש וחולקין:

    ופטור על הכאתו ועל קללתו של זה פי' אפילו הכה או קלל את שניהם הואיל ובזה אחר זה הוא וזו אינה אלא לדעת ר' יהודה שסובר התראת ספק לא שמה התראה אבל לענין פסק חייב כל שהכה או קלל את שניהם אפילו בזה אחר זה והתרוהו על כל אחת מהן וכל שכן אם הכם או קללם בבת אחת הא בהכאת אחד מהם אינו חייב:

    ועולה לעבוד עבודה במשמרו של זה ושל זה ר"ל באי זה שירצה דמצוה היא ולא דחו ליה ולא עוד אלא שפירשו בגמרא שכופין אותו בכך משום פגם משפחה שלא יאמרו להם יש בכם כהן שאינו ראוי לעבוד ואע"פ שאינו מתיחס אחר אב ידוע כל שיש בה שם נשואין לא גזרו אבל אינו נוטל חלק עמהם שבני המשמר אומרין לו אינך מבני ביתו של זה שבמשמר זה ומכל מקום אם היו שניהם במשמר אחד ופירשו בגמרא בבית אב אחד של יום אחד נוטל חלק אחד ממה נפשך אבל אם היו משני בתי אבות אע"פ שהם במשמר אחד לא שכל אחד יכול לדחותו על הדרך שביארנו בשתי משמרות:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל אע"פ שהולד ודאי כהן הוא הואיל ואין ידוע מי הולידו הולד שתוקי ואין צריך לומר שאינו יורש שכל אחד מהם ושאפילו תפש מוציאין ממנו אלא שמשתקין אותו מדין כהונה שלא לעבוד ודבר זה מדברי סופרים ואע"פ שהביאוה מן המקרא דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו שזרעו מתיחס אחריו אסמכתא בעלמא הוא ואינה אלא מדברי סופרים ולא גזרו אלא בזנות גמור אבל כל שבא עליה בחזקת נשואין אלא שלא נודע מי הולידו כגון ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני כשר כמו שביארנו במשנתנו והוא שאמרו בפרק החולץ ל"ז א' שהכונס את יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה לשבעה שאותו ולד ראשון כשר וראוי להיות כהן גדול כמו שביארנו שם:

    לפי דרכך למדת מסוגיא זו שלקוט עצמות עושתהו אונן ליאסר בקדשים ואם כן אבילות של לקוט עצמות דאוריתא הוא והדברים זרים שהרי אין כהן מיטמא בלקוט עצמות של אביו אלא שאיפשר לפרשה שלא נאמרה אלא לרוחא דמילתא כלומר אף כשתבא לומר כן תינח הוא אונן כו' הם אוננין מאי איכא למימר:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Yevamot 100b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה אלא לאו בזנות ששניהם באו עליה בזנות כו' עכ"ל לאו דוקא דא"נ השני נשאה אחר שבא עליה הראשון בזנות נמי ניחא דבין כך ובין כך כהן כשר הוא דקי"ל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה ושפיר נשאה כהן השני דאל"כ מה מועיל אם בא עליה השני בזנות:

    Chidushei Halachot on Yevamot 100b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף ק׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־520 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״היו לו אחים מן הראשון ואחים מן…״

    2. קטע 235 מילים

      נפתחת ב״היה אחד ישראל ואחד כהן נושא אשה…״

    3. קטע 330 מילים

      נפתחת ב״ואינו חולק בקדשי הקדשים. ואין נותנין לו…״

    4. קטע 425 מילים

      נפתחת ב״היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם, והם…״

    5. קטע 525 מילים

      נפתחת ב״ופטור על מכתו ועל קללתו של זה…״

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ דוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי…״

    7. קטע 728 מילים

      נפתחת ב״אמר שמואל: עשרה כהנים עומדים, ופירש אחד…״

      חכמים: שמואל.

    8. קטע 816 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמא? אמר קרא: (במדבר כה, יג)…״

    9. קטע 935 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה גבי…״

      חכמים: רב פפא.

    10. קטע 1027 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: ראשון ראוי להיות כהן גדול. והא…״

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״ובזנות מי גזור רבנן? והתנן: מי שלא…״

    12. קטע 1237 מילים

      נפתחת ב״מאי ״אחר בעלה״? אילימא אחר מיתת בעלה,…״

    13. קטע 1337 מילים

      נפתחת ב״ואלא בגרושה, ומאי ״אחר בעלה״ אחר גט…״

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״בשלמא לשני לא ליטמי ליה, אלא לראשון…״

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״אלא לאו, בזנות. ומאי ״אחר בעלה״ אחר…״

      חכמים: שמואל.

    16. קטע 164 מילים

      נפתחת ב״אמר רב שמעיא: בממאנת.…״

      חכמים: רב שמעיא.

    17. קטע 1760 מילים

      נפתחת ב״ממאנת מי קא ילדה? והתני רב ביבי…״

      חכמים: רב ביבי, רב נחמן, רבי מאיר.

    18. קטע 1819 מילים

      נפתחת ב״וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת…״

    19. קטע 1926 מילים

      נפתחת ב״משכחת לה בקידושי טעות, וכדרב יהודה אמר…״

      חכמים: רב יהודה, רבי ישמעאל, שמואל.

    20. קטע 2024 מילים

      נפתחת ב״ויש לך אחרת, שאף על פי שלא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף ק׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026