בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף כ״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דאורייתא היאוהיכי חשיב לה רב בהדי שניות:

    אלא אימא כלת בתווטעמא פרישנא לעיל לפי שאין בצדה צד כלות דאורייתא:

    לא אסרו כלהסתם משמע:

    אמרו לי כלדאיהחוזים בכוכבים:

    מלפנא הויתחכם תהיה:

    ואמינאאי האי מלפנא דאמרו לי גברא רבא בתלמוד משמע אסברא להא דר' אמי דלא אסרו כלה מדעתי ולא אשאלנה בבית המדרש:

    ואי האי מלפנא מקרי דרדקי הוא ולאו תלמיד אשיילה מרבנן כלומר אהיה צריך לשאול דלא אבינה מדעתי:

    לא אסרו כלת בתודהא ליתא בבת צד כלה דאורייתא אלא משום כלת בנו דיש בבן צד כלה דאורייתא כגון אשת בנו:

    כגון כלתה דבר ציתאישהיתה לו כלת הבן וכלת הבת ואתו לאיחלופי וכן כולהו:

    דאיכא צד אבואיכא למיגזר משום אשת אחי האב מן האב דאורייתא:

    או דלמא לא שנאאשת אחי האם מן האם מאשת אחי האם מן האב:

    היא גופהאשת אחי האם מן האב:

    אטו כולהו כו'הא כולהו לאו דוקא:

    אם אמו שניהשסמוכה לערוה:

    וגזרו רבנן על אם אביושאין בה צד ערוה משום אם אמו:

    וטעמא מאי וכו'אשת אבי אביו שנייה שסמוכה לאשת אב:

    וגזרו רבנן על אשת אבי אמואע"ג דלא שייך צד אישות אב דאורייתא לא למעלה ולא למטה משום אשת אבי אביו:

    ה"ג כולהו דבי דודי קרו לה ול"ג רבתי:

    כל שבנקבה ערוהשאם היתה נקבה היתה ערוה לזה גזרו בזכר על אשתו וכולהו מפרש ואזיל להו:

    ה"ג ואמר רבא וכללא הואבתמיה:

    בת חמותו ערוהשהיא אחות אשתו:

    לאו לאיתויי אשת אחי האם מן האם דבנקבה ערוהדאחות האם מן האם ערוה דכתיב ערות אחות אמך ודרשינן בהבא על יבמתו בין מן האב בין מן האם הילכך בזכר גזרו על אשתו:

    מאי שנא האי ומאי שנא הנךדלעיל אשת חמיו ואשת בן חמיו ובן חמותו ואשת חורגו ובן חורגו ואע"ג דנקבה ערוה בזכר מותר באשתו:

    הא אשת אחי האם בחד קידושין מיקרבאלגבי דהאי בקדושין שקדשה אחי אמו אבל כל הנך דלעיל לא איקרבו לגביה עד דאיכא תרתי קידושין כגון אשת חמיו בקידושין שקדש את אשתו נתקרב חמיו אצלו ועדיין אשת חמיו רחוקה לזה כל זמן שלא קדשה חמיו וכן אשת בן חמיו בקדושין שלו באשתו נתקרב בן חמיו וקדושין בן חמיו באשתו וכן כולם:

    אשת אחי אבי האב מן האבדאמרן לעיל אשת אחי האב מן האם יש לה הפסק דהיינו היתירא לאשת אחי אבי האב מן האם דלמטה דידה לאו ערוה היא אלא שנייה וכי קמיבעיא ליה באשת אחי אבי האב מן האב דלמטה דידה ערוה אשת אחי האב מן האב וכן אחות אבי האב בין מן האב בין מן האם דלמטה דידה ערוה כגון אחות האב:

    איתפלגנתרחקה קורבה:

    מה הן שניותברייתא דלעיל:

    שניות דרבי חייאלקמן בשמעתין:

    יבמות 21 עמוד ב

    1דאורייתא היא, דכתיב: ״(ויקרא יח״, טו) ״ערות כלתך לא תגלה״! אימא כלת בנו. וכלת בנו יש לה הפסק? והא תניא: כלתו ערוה, כלת בנו שניה, וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות. אלא אימא: כלת בתו.

    2דאמר רב חסדא: הא מילתא מגברא רבה שמיע לי, ומנו רבי אמי: לא אסרו כלה אלא מפני כלה. ואמרו לי כלדאי: מלפנא הוית.

    3אמינא: אי גברא רבה הוינא אסברא מדעתי, אי מקרי דרדקי הוינא אשיילה מרבנן דאתו לבי כנישתא. השתא סברתה מדעתי: לא אסרו כלת בתו אלא משום כלת בנו.

    4אמר ליה אביי לרבא, אסברה לך: כגון כלתה דבי בר ציתאי. רב פפא אמר: כגון כלתה דבי רב פפא בר אבא. רב אשי אמר: כגון כלתה דבי מרי בר איסק.

    5איבעיא להו: אשת אחי האם מן האם, מהו? אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב, דאיכא צד אב הוא דגזרו רבנן, אבל היכא דליכא צד אב לא גזרו בהו רבנן, או דלמא ל"ש׃

    6אמר רב ספרא: היא גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה?! אמר רבא: אטו כולהו לאו גזירה לגזירה נינהו? אמו ערוה, אם אמו שניה, וגזרו על אם אביו משום אם אמו. וטעמא מאי כולהו ״דבי אימא רבתי״ קרו ליה.

    7אשת אביו ערוה, אשת אבי אביו שניה, וגזרו על אשת אבי אמו משום אשת אבי אביו. וטעמא מאי כולהו ״דבי אבא רבה״ קרו ליה.

    8אשת אחי האב מן האב ערוה, אשת אחי האב מן האם שניה, וגזרו על אשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם. וטעמא מאי משום דכולהו ״דבי דודי״ קרי להו.

    9מאי? תא שמע, דכי אתא רב יהודה בר שילא, אמר: אמרי במערבא: כל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו על אשתו משום שניה.

    10ואמר רבא: וכללא הוא? חמותו ערוה, אשת חמיו מותרת. בת חמותו ערוה, אשת בן חמותו מותרת. בת חמיו ערוה, אשת בן חמיו מותרת. חורגתו ערוה, אשת חורגו מותרת. בת חורגתו ערוה, אשת בן חורגו מותרת!

    11והא דרב יהודה בר שילא לאיתויי מאי? לאו לאיתויי אשת אחי האם מן האם, דכל שבנקבה ערוה, בזכר גזרו אשתו משום שניה?

    12מאי שנא הני, ומאי שנא הא? הא בחד קידושין מקרב לה, הני עד דאיכא תרי קידושין לא מקרב להו.

    13שלח ליה רב משרשיא מתוסנייא לרב פפי: ילמדנו רבינו, אשת אחי אבי האב, ואחות אבי האב, מהו? מדלמטה ערוה למעלה נמי גזרו ביה, או דלמא, הא איתפליג דרתא.

    14ת"ש ״מה הן שניות״, ולא קחשיב להו בהדייהו!

    15תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר שניות דבי רבי חייא.

    16אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו. א"ל רב הלל לרב אשי: לדידי חזיא לי שניות מר בריה דרבנא, וכתיב״ן שיתסרי לאיסורא״. מאי לאו: תמני דמתניתא, ושית דבי רבי חייא, והנך תרתי הא שיתסרי.

    17ולטעמיך: שיבסרי הויין, דהא איכא אשת אחי האם מן האם, דפשטינן לאיסורא! הא לא קשיא,׃

    תוספות

    לא אסרו כלת בתו אלא משום כלת בנוותימה דאמאי לא אסרינן לה משום כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום שנייה כדלקמן דטעם גמור הוא ולא סימנא בעלמא מדפריך עלה מ"ש הני ומ"ש הני הא בחד קדושי מקרב לה כו' ועוד מדפשיט מינה אשת אחי האם מן האם ולא מוקי לה בכלת בתו ואור"י דתנא דברייתא לית ליה ההוא טעמא אבל בדורות האחרונים גזרו ולהכי כי פריך מאי שייר דהאי שייר לא בעי למימר דשייר אשת אחי האם מן האם דפשטנא לאיסור' ואם תאמר מאי פריך וכללא הוא חמותו ערוה כו' דלמא בהני נמי גזרו בתר הכי מהאי טעמא וי"ל דקים ליה בהנהו דשרו והא דפריך לקמן וליטעמיך שבסרי הויין אע"ג דבתר הכי גזרו כדפי' יודע הוא דשניות דמר בריה דרבנא בדורות אחרונים הוה:

    רב אשי אמר כגון כלה דבי רב מרי בר איסקכל חד נקיט אותו שהיה בימיו וצ"ל דתרי מרי בר איסק הוו אחד בימי רב אשי כדמשמע הכא ובפרק אלו מציאות (ב"מ דף כב.) אמימר ורב אשי ומר זוטרא איקלעו לבוסתני' דבי מרי בר איסק ואחד היה בימי רב חסדא דאמר בהמפקיד (שם דף לט: ושם) מרי בר איסק ואיכא דאמרי חנה בר איסק אתא ליה אחוה מבי חוזאי אתא לקמיה דרב חסדא ורב חסדא נפטר בימי רבא כדאמר בפ' בתרא דיומא (ד' עה: ושם) וביום שמת רבא נולד רב אשי כדאיתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עב:):

    אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב מהוהוה מצי למיבעי אחות אם האם והיא בכלל אחות אבי האב דלמטה דידה ערוה ואית ספרים דגרסינן לה בהדיא:

    מאי שייר דהאי שייראף על גב דתרתי נינהו חדא חשיב להו כדקאמר בסמוך הנהו תרתי דדמיין להדדי חדא חשיב להו ופירש בקונטרס דהנך תרתי היינו אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב ולא כמו שפירש רבינו יצחק בן רבינו מאיר דקאי אאשת אחי האם מן האם ואשת אחי האם מן האב דכולהו אחי אמו קרו להו:

    אמימר אכשר כו'פסק רבינו חננאל דהלכה כאמימר וכן בשאלתות דרב אחאי וכן משמע דסבר רב אשי דקאמר השתא נמי דכתיבי לאיסורא לאו מר בריה דרבנא חתים עלייהו ולר"י נראה דאין הלכה כאמימר דסוגיא דגמרא בהחולץ (לקמן יבמות דף מ: ושם) דלא כוותיה וקאמר נמי אמימר מוקי לה משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה ואין התלמוד רוצה לפשוט בעיא שלו מדברי אמימר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הא דאיבעיא לן אשת אחי האם מן האם מהו ופשטיה לאיסוראקשיא ליה אמאי נקט בברייתא אשת אחי האב מן האב ושבק אשת אחי האם מן האם דעדיפא מינה ומשתמעא אידך מינה, והא דאמרינן נמי בסמוך מאי שייר לימא שייר אשת אחי האם מן האם. אלא שבזה יש לי לומר דטפי ניחא ליה למימר שייר דר' חייא משום דמפרשן בהדיא (להלן יבמות כב, א) אחר כך מצאתי בתוס' ז"ל (ד"ה לא אסרו) שהגזרה הזו דכל שבנקבה ערוה גזרת האחרונים היתה ולא נגזרה בימי הראשונים, ולפיך לא נשנית אשת אחי האם מן האם בברייתא של עריות, ולפיכך מצי למימר דשייר אשת אחי האם מן האם. והא דאקשו שבסרי הויין דהא איכא אשת אחי האם מן האם דפשיטנא לאיסורא, משום דקים להו דכבר נגזרה בימי מר בריה דרבינא. ואם תאמר אם כן מאי פרכינן לעיל וכללא הוא והא חמותו ערוה כו' דדלמא אף באלו נגזרו. ויש לומר דכל הנך מותרות היו בכל זמן.

    הכי איתא בכל הנוסחאות בת חמותו ערוה אשת בן אחיו מותרתולא ידעתי למה שנו כך ולא שנו בת חמותו ערוה אשת בן חמותו מותרת או בת חמיו ערוה אשת בן חמיו מותרת.

    הא דאיבעיא להו אחות אבי האב ואשת אחי אבי האבמשום דלמטה ערוה, הוא הדין לאחות אבי האם ואחות אם האם דלמטה נמי ערוה. אלא משום דקא בעי למבעי בהדה אשת אחי אבי האב, דאלו מאם לאו ערוה למטה דידה, קא בעי הכי והוא הדין להנך, וחדא מנייהו נקט והא דאמרינן בסמוך (להלן יבמות כב, א) דהני תרתי דדמי להדדי חדא היא, הוא הדין נמי דהנך נמי והני כלהו דמו אהדדי וחדא חשיב להו, ואיכא למידק תפשוט ליה אשת אחי אבי האב לאיסורא מדרב וזעירי דאמרי לעיל אשת אחי האב מן האם יש לה הפסק, כלומר שאשת אחי אבי האב מן האם מותרת אלמא דמן האב אסורה. ויש לומר דהכי קאמר רב לההיא מתניתא קאי, כלומר דבאותן השנויות בברייתא איכא ארבע מינייהו דיש להן הפסק, ואפשר דכיוצא בהן אפילו מן האב נמי שיש להן הפסק, כיון דאתפלג דרא. וכי האי גוונא אמרינן לקמן דהלכתא דיש להן הפסק דהא אמימר אכשר בהו. וכן פסק רבינו חננאל ז"ל, וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל שלא כתבן לאסור.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף כ״א עמוד ב׳

    מסכת יבמות דף כ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־446 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דאורייתא היא והיכי חשיב לה רב בהדי שניות:

    אלא אימא כלת בתו וטעמא פרישנא לעיל לפי שאין בצדה צד כלות דאורייתא:

    לא אסרו כלה סתם משמע:

    אמרו לי כלדאי החוזים בכוכבים:

    מלפנא הוית חכם תהיה:

    ואמינא אי האי מלפנא דאמרו לי גברא רבא בתלמוד משמע אסברא להא דר' אמי דלא אסרו כלה מדעתי ולא אשאלנה בבית המדרש:

    ואי האי מלפנא מקרי דרדקי הוא ולאו תלמיד אשיילה מרבנן כלומר אהיה צריך לשאול דלא אבינה מדעתי:

    לא אסרו כלת בתו דהא ליתא בבת צד כלה דאורייתא אלא משום כלת בנו דיש בבן צד כלה דאורייתא כגון אשת בנו:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 21b · Sefaria

    תוספות

    לא אסרו כלת בתו אלא משום כלת בנו ותימה דאמאי לא אסרינן לה משום כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום שנייה כדלקמן דטעם גמור הוא ולא סימנא בעלמא מדפריך עלה מ"ש הני ומ"ש הני הא בחד קדושי מקרב לה כו' ועוד מדפשיט מינה אשת אחי האם מן האם ולא מוקי לה בכלת בתו ואור"י דתנא דברייתא לית ליה ההוא טעמא אבל בדורות האחרונים גזרו ולהכי כי פריך מאי שייר דהאי שייר לא בעי למימר דשייר אשת אחי האם מן האם דפשטנא לאיסור' ואם תאמר מאי פריך וכללא הוא חמותו ערוה כו' דלמא בהני נמי גזרו בתר הכי מהאי טעמא וי"ל דקים ליה בהנהו דשרו והא דפריך לקמן וליטעמיך שבסרי הויין אע"ג דבתר הכי גזרו כדפי' יודע הוא דשניות דמר בריה דרבנא בדורות אחרונים הוה:

    רב אשי אמר כגון כלה דבי רב מרי בר איסק כל חד נקיט אותו שהיה בימיו וצ"ל דתרי מרי בר איסק הוו אחד בימי רב אשי כדמשמע הכא ובפרק אלו מציאות (ב"מ דף כב.) אמימר ורב אשי ומר זוטרא איקלעו לבוסתני' דבי מרי בר איסק ואחד היה בימי רב חסדא דאמר בהמפקיד (שם דף לט: ושם) מרי בר איסק ואיכא דאמרי חנה בר איסק אתא ליה אחוה מבי חוזאי אתא לקמיה דרב חסדא ורב חסדא נפטר בימי רבא כדאמר בפ' בתרא דיומא (ד' עה: ושם) וביום שמת רבא נולד רב אשי כדאיתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עב:):

    אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב מהו הוה מצי למיבעי אחות אם האם והיא בכלל אחות אבי האב דלמטה דידה ערוה ואית ספרים דגרסינן לה בהדיא:

    מאי שייר דהאי שייר אף על גב דתרתי נינהו חדא חשיב להו כדקאמר בסמוך הנהו תרתי דדמיין להדדי חדא חשיב להו ופירש בקונטרס דהנך תרתי היינו אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב ולא כמו שפירש רבינו יצחק בן רבינו מאיר דקאי אאשת אחי האם מן האם ואשת אחי האם מן האב דכולהו אחי אמו קרו להו:

    אמימר אכשר כו' פסק רבינו חננאל דהלכה כאמימר וכן בשאלתות דרב אחאי וכן משמע דסבר רב אשי דקאמר השתא נמי דכתיבי לאיסורא לאו מר בריה דרבנא חתים עלייהו ולר"י נראה דאין הלכה כאמימר דסוגיא דגמרא בהחולץ (לקמן יבמות דף מ: ושם) דלא כוותיה וקאמר נמי אמימר מוקי לה משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה ואין התלמוד רוצה לפשוט בעיא שלו מדברי אמימר:

    Tosafot on Yevamot 21b · Sefaria

    רשב"א

    הא דאיבעיא לן אשת אחי האם מן האם מהו ופשטיה לאיסורא קשיא ליה אמאי נקט בברייתא אשת אחי האב מן האב ושבק אשת אחי האם מן האם דעדיפא מינה ומשתמעא אידך מינה, והא דאמרינן נמי בסמוך מאי שייר לימא שייר אשת אחי האם מן האם. אלא שבזה יש לי לומר דטפי ניחא ליה למימר שייר דר' חייא משום דמפרשן בהדיא (להלן יבמות כב, א) אחר כך מצאתי בתוס' ז"ל (ד"ה לא אסרו) שהגזרה הזו דכל שבנקבה ערוה גזרת האחרונים היתה ולא נגזרה בימי הראשונים, ולפיך לא נשנית אשת אחי האם מן האם בברייתא של עריות, ולפיכך מצי למימר דשייר אשת אחי האם מן האם. והא דאקשו שבסרי הויין דהא איכא אשת אחי האם מן האם דפשיטנא לאיסורא, משום דקים להו דכבר נגזרה בימי מר בריה דרבינא. ואם תאמר אם כן מאי פרכינן לעיל וכללא הוא והא חמותו ערוה כו' דדלמא אף באלו נגזרו. ויש לומר דכל הנך מותרות היו בכל זמן.

    הכי איתא בכל הנוסחאות בת חמותו ערוה אשת בן אחיו מותרת ולא ידעתי למה שנו כך ולא שנו בת חמותו ערוה אשת בן חמותו מותרת או בת חמיו ערוה אשת בן חמיו מותרת.

    הא דאיבעיא להו אחות אבי האב ואשת אחי אבי האב משום דלמטה ערוה, הוא הדין לאחות אבי האם ואחות אם האם דלמטה נמי ערוה. אלא משום דקא בעי למבעי בהדה אשת אחי אבי האב, דאלו מאם לאו ערוה למטה דידה, קא בעי הכי והוא הדין להנך, וחדא מנייהו נקט והא דאמרינן בסמוך (להלן יבמות כב, א) דהני תרתי דדמי להדדי חדא היא, הוא הדין נמי דהנך נמי והני כלהו דמו אהדדי וחדא חשיב להו, ואיכא למידק תפשוט ליה אשת אחי אבי האב לאיסורא מדרב וזעירי דאמרי לעיל אשת אחי האב מן האם יש לה הפסק, כלומר שאשת אחי אבי האב מן האם מותרת אלמא דמן האב אסורה. ויש לומר דהכי קאמר רב לההיא מתניתא קאי, כלומר דבאותן השנויות בברייתא איכא ארבע מינייהו דיש להן הפסק, ואפשר דכיוצא בהן אפילו מן האב נמי שיש להן הפסק, כיון דאתפלג דרא. וכי האי גוונא אמרינן לקמן דהלכתא דיש להן הפסק דהא אמימר אכשר בהו. וכן פסק רבינו חננאל ז"ל, וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל שלא כתבן לאסור.

    Rashba on Yevamot 21b · Sefaria

    ריטב"א

    לא אסרו כלה אלא מפנ' כלה ופרישנא לא אסרו כלת בתו מפני כלת בנו ק"ל מאי קמ"ל דהא איכא אחריני נמי שגזרו זו משום דהוו חד שמא וכדמפרש לקמן ושוינהו כחדא גזירה וי"ל דהא קמ"ל שלא גזרו על כלת בתו אל במקום שיש בה ג"כ כלת בנו והיינו דמפרשי אמוראי כגון כלתה דכי פליגי שהיה בדורם כלומ' שהיו בבית כלת הבן וכלת הבת דאי לא מאי קמ"ל דאמרי' וכגון כלה וכו' וכי ליכא בעלמא כלת הבת אלא אלו אלא ודאי כדאמרי' מפי' הרב רבי' ז"ל ובלא ה"נ למה לא אסרו בלא טעמא דר' יהודה דלקמן דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו והכא בת בתו ערוה וראוי לגזור על כלת בתו. תירצו בתוס' דההיא דרב יהוד' ע"כ גזירה אחרינא היתה בימי התנאים ותדע לך דהא פשיטנא מינה לאיסורא אשת אחי האם מן האם ואלו בבריתא לא קתני אלא אשת אח האם מן האב וליכא למימר תנא ושייר שניות דבי ר' חייא דאי איתא אשת אחי האם מן האב ליתניה בדוכתא אשת אחי האם מן האם וכ"ש אידך אלא ודאי דלא אסירה ליה ולאחרים כן גזרו בה ונכון הוא:

    איבעיא להו אשת אחי האם מן האם מהו פי' מי גזרו בה בדורו' אחרונים או לא הכא מאי פי' מי גזרו בהו ומשום דמקרו כלהו נמי כי דורי. אולם פרשי' לא גריס בי דורי דבתי משום דלזקנותו שהאדם קורא אולם בשם אמו ממש שייך לומר להיכרא אמא רבתי אבל הכא דודיו ממש שהם דודי אביו ואמו הוא שנקראים דודי רבתי:

    וכללא הוא והרי חמותו וא"ת לפי שיטת התוס' מאי קא מקשה מכל הני דמני ואזיל שהם מותרת בברייתא דדילמא בדידהו גזרו בדורות אחרונים כמו שגזרו בהא דפשיטנא י"ל כי יודעים היו בהם שהם מותרות בזמנה היו עושים בהם מעשה ולא נסתפקו אלא באשת אחי האם מן האם לפי שהיתה רופפת בידם:

    בת חמותו ערוה פי' משום אחות אשת בן חמיו מותרת לא דק שפיר בלישנא דהוה ליה למנקט בחדא אנפא או דילמא בת חמותו ערוה אשת בן חמותו מותרת או דילמא בת חמותו מותרת וטעמא דלא דק בלישנא משום דאיהו בעי למנקטינהו תרוייהו ומשום דלא לודיק בלישנ' ארכב' אתרי רכשי. ומ"ש הני ומ"ש הני פי' למה גזרו בדורו' אחרונים בזו של אשת אחי האם יותר מאלו כיון דבכלהו איתיה לכללא דרביא והא לפום מאי דאסיקנא ההיא דרב יהודה לא אתמר דרך כלל בכל הנשים אלא בנשי אחי האם או האב לבד דכיון שאחות האב או אחות האם משום צד אסורות מן התורה לעולם גזרו על נשות הזכרים שבהם ג"כ לעולם והיינו לישנא דבכל שבנקבה:

    ילמדנו רבי' אשת אחי אביו מן האב ואחות אבי האב מהו וכו' איידי דנקט אשת אחי אבי האב דאלו מהם ליכא ערוה למטה דידיה נקט אחות אבי האב דהוא הדין דמבעי' ליה אחות אבי האם או אחות אם האם דלמטה דידה נמי איכא ערוה מן התורה אחות האם ונקט חדא והוא הדין אידך והא דאמרי' בסוף דהני תרתי דדמי להדדי חדא היא הוא הדין נמי להנך דלא בעיא בפירוש דכלהו דמו להדדי וחשיב להו חדא ולא חש תלמודא לפרושי הא משום דפשיטא ליה וק"ל לרבותינו ז"ל היכי לא פשטינן בעין מדר' לעיל דמנו שניות שיש להן הפסק ולא מני הכי כלל אדרב' משמע דכיון דאמ' דאשת אחי האם מן האם יש לה הפסק מכלל דאשת אחי האב מן האב אין לה הפסק וי"ל דהא אמרינן לה לא איירי אלא בשנייות דאיתניין במתני' דלעיל והא דלא איתניא התם:

    אמימר אכשר באשת אחי אבי האב וכו' והלכתא כוותי' וכן פסק ר"ח ז"ל וכן דעת ז"ל שלא כתבן לאיסור מ"מ לדידי חזיין לי וכתיבן לאיסורא פי' עכ"פ יש לך לומר דתרתי אלו בכלל שיתסרי לאיסורא או דילמא בהני תרתי חשיב חדא או דנימא דלא חשיב ההוא דר"י לפי שהיתה גזרת אחרונים דאי לא מנית הני תרתי מהיכן הוו שית סרי אפי' תימא דנימני ההיא דר' יהודה ליכא אלא ט"ו וא"ת והיכי פריך ליה דהא איכא דר"י כיון שלא היתה בגזירה ראשוני' ז"ל י"ל דקים להו שכבר נגזרה בדורו של מר בריה דרבנא ונוהגים בה איסור:

    Ritva on Yevamot 21b · Sefaria

    מאירי

    ומתוך שהוזכרה בשניות למעלה אשת אחי האם מן האב שאלוה באשת אחי האם מן האם והעלוה לאיסור כמו שכתבנו למעלה ומכל מקום בבריתא דלעיל לא איתברר להו ומשום הכי נקטוה במן האב ולענין המנין מיהא אין מונין את זו בפני עצמה אלא מונין אשת אחי האם בין מן האב בין מן האם:

    ואחר כך שאלו באשת אחי אביו מן האב שהיא ערוה אם תהא לה שניה אשת אחי אבי האב והעלוה להיתר הואיל ואיתפלג דרא ר"ל שנתרחקה הקורבא וכן שאלוה באחות האב שהיא ערוה אם תהא אחות אבי האב שניה והעלוה גם כן להיתר וכל שכן אחות אבי האם ואחות אם האם ונמצא שלא הוספנו מבעיא זו בשניות כלום ויש מפקפקין באיסורן מדרב וזעירי דקאמרי לעיל באשת אחי האב מן האם דאית לה הפסק ולהתיר אשת אחי אבי האב מן האם הא מן האב אסירא ואין זה כלום דרב אהנהו דבריתא קאי כלומר דבהנהו דבריתא איכא ארבע דאית להו הפסק ואיפשר שאף כיוצא בהן מן האב כן ומדאמימר עבד בה עובדא ודאי שריין:

    Meiri on Yevamot 21b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' דכולהו דבי דודי קרי להו מאי כו' ואע"ג דאשת אחי האם מן האם נמי דבי דודי קרי ליה מ"מ כיון דליכא ביה צד אב כלל מבעיא ליה אי גזרו ביה אי לא:

    תוס' בד"ה מאי שייר דהאי שייר אע"ג דתרתי נינהו חדא חשיב להו כו' ולא כמו שפירש ריב"ם כו' עכ"ל ולפ"ה ל"ק בהיפך דלישני דשייר אשת אחי האם מן האם דבלא"ה משני שפיר דשייר שניות דר"ח אבל לפי' ריב"ם יפול הקושיא על המקשה דקארי ליה מאי קארי ליה מאי שייר דהאי שייר כיון דהני מילי גופייהו תרתי מילי חשיב להו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 21b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף כ״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־446 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״דאורייתא היא, דכתיב: (ויקרא יח, טו) ״ערות…״

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״דאמר רב חסדא: הא מילתא מגברא רבה…״

      חכמים: רב חסדא, רבי אמי, רבה.

    3. קטע 327 מילים

      נפתחת ב״אמינא: אי גברא רבה הוינא אסברא מדעתי,…״

      חכמים: רבה.

    4. קטע 430 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה אביי לרבא, אסברה לך: כגון…״

      חכמים: רב פפא, רב פפא בר אבא, רב אשי, אביי, רבא, אבא.

    5. קטע 536 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: אשת אחי האם מן האם,…״

    6. קטע 639 מילים

      נפתחת ב״אמר רב ספרא: היא גופה גזירה, ואנן…״

      חכמים: רב ספרא, רבא.

    7. קטע 724 מילים

      נפתחת ב״אשת אביו ערוה, אשת אבי אביו שניה,…״

      חכמים: אבא, רבה.

    8. קטע 833 מילים

      נפתחת ב״אשת אחי האב מן האב ערוה, אשת…״

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״מאי? תא שמע, דכי אתא רב יהודה…״

      חכמים: רב יהודה בר שילא, רבא.

    10. קטע 1035 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: וכללא הוא? חמותו ערוה, אשת…״

      חכמים: רבא.

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״והא דרב יהודה בר שילא לאיתויי מאי?…״

      חכמים: רב יהודה בר שילא.

    12. קטע 1219 מילים

      נפתחת ב״מאי שנא הני, ומאי שנא הא? הא…״

      חכמים: רב לה, רב להו.

    13. קטע 1328 מילים

      נפתחת ב״שלח ליה רב משרשיא מתוסנייא לרב פפי:…״

      חכמים: רב משרשיא, רב פפי.

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ״מה הן שניות״, ולא קחשיב להו…״

    15. קטע 1511 מילים

      נפתחת ב״תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר…״

      חכמים: רבי חייא.

    16. קטע 1636 מילים

      נפתחת ב״אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות…״

      חכמים: רב הלל, רב אשי, רבי חייא.

    17. קטע 1715 מילים

      נפתחת ב״ולטעמיך: שיבסרי הויין, דהא איכא אשת אחי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף כ״א ע״ב

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026