שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה — שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי:
דובבות — נעות לשון דבר שמרתיח ומבצבץ:
כומר — כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת כמו מכמר בישרא דתמיד נשחט (פסחים נח.):
דובב — היין רוחש ונע ויוצא למעלה. דובב פריט"ה:
לא חולץ ולא מייבם — דלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא. אלמא כגדול חשיב ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו:
והוא שנולדו כו' — הא דקתני דחשבינן ליה כגדול כגון שנולדו לו סימני סריס דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי משום דסריס הוא אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישינן דלמא אתו:
עד כמה — נידון כקטן:
כי אתו לקמיה דרבא — בן כ' שלא הביא למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות:
אבריוהו — האכילוהו והשקוהו עד שיהא בריא ושמן:
מתני' נושאין על האנוסה — לאחר שאנס ופתה את האשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה:
ר' יהודה אוסר כו' — בגמרא מפרש טעמא:
גמ' הנטען — הנחשד ויצא עליו קול:
מדרבנן — משום גזירה שמא לאחר שישא את בתה יזנה עם הראשונה והוה אונס ומפתה על הנשואה:
תני נושאין לכתחלה — בתמיה:
לאחר מיתה — שמתה האנוסה והמפותה דתו ליכא למגזר מידי:
בכולן נאמר שכיבה — בכל עריות בפרשה קדושים תהיו בכלתו ודודתו בזכור ובבהמה:
וכאן — באשה ואמה ובקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו:
נאמרה קיחה — איש כי יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ׳:י״ד) ואשה אל אחותה לא תקח (שם יח):
דרך ליקוחין — שהיתה ראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר ליקוחין דהא לא תפסי בה קידושין:
הראוי לשכיבה — היכא דליכא למימר ליקוחין ממש:
ואיפוך אנא — בת בנך דממעט לבת בנה בנשואתו משתעי ואידך קרא דאסר לבת בנה ואע"ג דלאו מיניה באנוסה מוקמינן ליה:
לאחר מיתה — שמת אביו דליכא לאו דיבמה לשוק ואוקמא קרא עליה בלאו דכנף הראוי לאביו ובלאו דדודתו:
