בוני התלמוד

    מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזהשיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי:

    דובבותנעות לשון דבר שמרתיח ומבצבץ:

    כומרכלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת כמו מכמר בישרא דתמיד נשחט (פסחים נח.):

    דובבהיין רוחש ונע ויוצא למעלה. דובב פריט"ה:

    לא חולץ ולא מייבםדלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא. אלמא כגדול חשיב ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו:

    והוא שנולדו כו'הא דקתני דחשבינן ליה כגדול כגון שנולדו לו סימני סריס דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי משום דסריס הוא אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישינן דלמא אתו:

    עד כמהנידון כקטן:

    כי אתו לקמיה דרבאבן כ' שלא הביא למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות:

    אבריוהוהאכילוהו והשקוהו עד שיהא בריא ושמן:

    מתני' נושאין על האנוסהלאחר שאנס ופתה את האשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה:

    ר' יהודה אוסר כו'בגמרא מפרש טעמא:

    גמ' הנטעןהנחשד ויצא עליו קול:

    מדרבנןמשום גזירה שמא לאחר שישא את בתה יזנה עם הראשונה והוה אונס ומפתה על הנשואה:

    תני נושאין לכתחלהבתמיה:

    לאחר מיתהשמתה האנוסה והמפותה דתו ליכא למגזר מידי:

    בכולן נאמר שכיבהבכל עריות בפרשה קדושים תהיו בכלתו ודודתו בזכור ובבהמה:

    וכאןבאשה ואמה ובקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו:

    נאמרה קיחהאיש כי יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ׳:י״ד) ואשה אל אחותה לא תקח (שם יח):

    דרך ליקוחיןשהיתה ראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר ליקוחין דהא לא תפסי בה קידושין:

    הראוי לשכיבההיכא דליכא למימר ליקוחין ממש:

    ואיפוך אנאבת בנך דממעט לבת בנה בנשואתו משתעי ואידך קרא דאסר לבת בנה ואע"ג דלאו מיניה באנוסה מוקמינן ליה:

    לאחר מיתהשמת אביו דליכא לאו דיבמה לשוק ואוקמא קרא עליה בלאו דכנף הראוי לאביו ובלאו דדודתו:

    יבמות 97 עמוד א

    1שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר. אמר ר' יצחק בן זעירא, ואיתימא שמעון נזירא: מאי קראה (שיר השירים ז, י) ״וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים״.

    2ככומר של ענבים: מה כומר של ענבים, כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב; אף תלמידי חכמים, כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר.

    3אחד בן ט' שנים וכו'. ורמינהו: בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם.

    4בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האילונית לא חולצת ולא מתייבמת.

    5הא אתמר עלה, א"ר שמואל בר יצחק אמר רב: והוא שנולדו לו סימני סריס. אמר רבא: דיקא נמי, דקתני: והוא הסריס. שמע מינה.

    6וכי לא נולדו לו סימני סריס, עד כמה? תני דבי רבי חייא: עד רוב שנותיו.

    7כי אתו לקמיה דרבא, אי כחוש אמר להו: זילו אבריוהו ואי בריא אמר להו: זילו אכחשוהו דהני סימנין, זמנין דנתרי מחמת כחישותא, וזמנין דנתרי מחמת בריותא.

    8הדרן עלך האישה רבה׃

    מתני׳ · משנה

    9נושאין על האנוסה ועל המפותה, האונס והמפתה על הנשואה חייב. נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו. רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו.

    גמ׳ · גמרא

    10תנינא להא דת"ר אנס אשה מותר לישא בתה, נשא אשה אסור לישא בתה. ורמינהו: הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה! מדרבנן.

    11וכל היכא דאיכא איסורא מדרבנן תני נושאין לכתחלה?! כי תנן מתניתין לאחר מיתה.

    12מנא הני מילי? דת"ר בכולן נאמר שכיבה, וכאן נאמר קיחה, לומר לך: דרך ליקוחין אסרה תורה.

    13א"ל רב פפא לאביי: אלא מעתה, גבי אחותו דכתיב: ״(ויקרא כ״, יז) ״איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו״, הכי נמי דרך קיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי?!

    14א"ל ליקוחין כתיב״י בתורה סתם״. הראוי לקיחה קיחה, הראוי לשכיבה שכיבה.

    15רבא אמר: אנס אשה מותר לישא בתה מהכא, כתיב: ״(ויקרא יח״, י) ״ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה״, הא בת בנה דידה, ובת בתה דידה גלי,׃

    16וכתיב: ״ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח״, הא כיצד? כאן באונסין, כאן בנשואין.

    17איפוך אנא? עריות ״שאר״ כתיב בהו. בנשואין איכא שאר, באונסין ליכא שאר.

    18רבי יהודה אוסר באנוסת אביו וכו'. אמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה, דכתיב: ״(דברים כג״, א) ״לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו״, כנף שראה אביו לא יגלה.

    19וממאי דבאנוסה כתיב ״דכתיב מעילויה דקרא״: (דברים כב, כט) ״ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף״.

    20ורבנן: אי הוה סמיך ליה כדקאמרת. השתא דלא סמיך ליה, מיבעי ליה לכדרב ענן. דאמר רב ענן אמר שמואל: בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר. ומאי ״כנף אביו״ כנף הראוי לאביו לא יגלה.

    21ותיפוק ליה משום דודתו! לעבור עליה בשני לאוין.

    22ותיפוק ליה משום יבמה לשוק! לעבור עליה בשלשה לאוין. ואיבעית אימא: לאחר מיתה.

    תוספות

    מתני' נושאין על האנוסהאיידי דתנא בהאשה רבה (לעיל יבמות צה.) דאין שכיבת אחותה אוסרתה תנא נמי בהאי פירקא דאם אנס אשה מותר לישא קרובותיה:

    וכל היכא דאיכא איסורא דרבנן תני נושאין לכתחלהה"ה דה"מ למיפרך מברייתא דקתני דמותר אלא דניחא ליה למיפרך ממתניתין:

    הראוי לקיחה קיחהמדלא כתיב בלשון שכיבה משמע דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא לכך בא למעט אונסין אבל כי יקח את אחותו התם ליכא למיטעי שר"ל קיחה אלא שכיבה דכ"ע ידעי דאין קדושין תופסין באחותו:

    ואיפוך אנאדאונסין יש לאסור יותר כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה (ויקרא י״ט:כ״ט) אבל בנישואין דלא עבד איסורא אין לאסור בקרובותיה:

    עריות שאר כתיב בהווא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברא היא כיון דכתב שאר בקרא ועל ידי הנישואין באה השארות:

    איבעית אימא לאחר מיתהוכנף אביו הוא היינו כנף שראוי לאביו בחייו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    ריטב"א

    דרך לקוחין אסרה תורה פי' וליכא למימר דלקוחין על בתריתא בלחוד קאי ושיהא אסור לישא על המפותה דאי אמרת לישא דוקא אסור ולאנוס מותר הא לא מסתברא ואי אמרת דאפי' לישא אסור וה"ה לאנוס כיון דאסירא ליה לא שייכא ביה לקוחין דאין קדושי' תופסין בה אלא ע"כ הני לקוחין על קמייתא קאי שאם עשה לקוחין בראשונה קרובותיה אסורות עליו ואפי' באונסי' והא דתנן שהנטען מן האשה פנוייה וכו' מדרבנן וטעמא דמילתא שאם הוא נושא קרובותי' הדרא הפנויה ונאסרה עליו בנשואי קרובות ודילמא רגילה גביה ועבי' איסורא דאוריתא והיינו דלא אסרי' עליה קרובותיה אלא בנשואין או קדושי' אבל כל דליכא קדושין שריא ואפי' בפלגש כמאן דשרי פלגש דעלמא ונראי' דברים דדוקא נקט אמה ובתה ואחות דהני רגילי גבה מש"כ בשאר קרובותיה ועכ"ז ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא א' מן הקרובות האוסרות אותה בנשאיהן מ"ט דר' יהודה פרשנוה בפ"ק בס"ד:

    תיפוק ליה משום יבמה לשוק פירוש דאיכא לאו נמי דאי ליכא אלא עשה הוה לן למימר לעבור עליו בשני לאוין ועשה וכיון דסוגיין על מימרא דרב שמעי' לכאורה כדברי ר"ת ז"ל דאפי' לרב איכא לאו ביבמ' כדפי' לעיל ואי לאחר מיתה פי' שמת אביו ליכא לאו ביבמ' ואיכא עליה לאו דדודתו ולאו דכנף הראוי לאביו:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳

    מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־470 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי:

    דובבות נעות לשון דבר שמרתיח ומבצבץ:

    כומר כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת כמו מכמר בישרא דתמיד נשחט (פסחים נח.):

    דובב היין רוחש ונע ויוצא למעלה. דובב פריט"ה:

    לא חולץ ולא מייבם דלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא. אלמא כגדול חשיב ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו:

    והוא שנולדו כו' הא דקתני דחשבינן ליה כגדול כגון שנולדו לו סימני סריס דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי משום דסריס הוא אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישינן דלמא אתו:

    עד כמה נידון כקטן:

    כי אתו לקמיה דרבא בן כ' שלא הביא למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Yevamot 97a · Sefaria

    תוספות

    מתני' נושאין על האנוסה איידי דתנא בהאשה רבה (לעיל יבמות צה.) דאין שכיבת אחותה אוסרתה תנא נמי בהאי פירקא דאם אנס אשה מותר לישא קרובותיה:

    וכל היכא דאיכא איסורא דרבנן תני נושאין לכתחלה ה"ה דה"מ למיפרך מברייתא דקתני דמותר אלא דניחא ליה למיפרך ממתניתין:

    הראוי לקיחה קיחה מדלא כתיב בלשון שכיבה משמע דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא לכך בא למעט אונסין אבל כי יקח את אחותו התם ליכא למיטעי שר"ל קיחה אלא שכיבה דכ"ע ידעי דאין קדושין תופסין באחותו:

    ואיפוך אנא דאונסין יש לאסור יותר כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה (ויקרא י״ט:כ״ט) אבל בנישואין דלא עבד איסורא אין לאסור בקרובותיה:

    עריות שאר כתיב בהו וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברא היא כיון דכתב שאר בקרא ועל ידי הנישואין באה השארות:

    איבעית אימא לאחר מיתה וכנף אביו הוא היינו כנף שראוי לאביו בחייו:

    Tosafot on Yevamot 97a · Sefaria

    ריטב"א

    דרך לקוחין אסרה תורה פי' וליכא למימר דלקוחין על בתריתא בלחוד קאי ושיהא אסור לישא על המפותה דאי אמרת לישא דוקא אסור ולאנוס מותר הא לא מסתברא ואי אמרת דאפי' לישא אסור וה"ה לאנוס כיון דאסירא ליה לא שייכא ביה לקוחין דאין קדושי' תופסין בה אלא ע"כ הני לקוחין על קמייתא קאי שאם עשה לקוחין בראשונה קרובותיה אסורות עליו ואפי' באונסי' והא דתנן שהנטען מן האשה פנוייה וכו' מדרבנן וטעמא דמילתא שאם הוא נושא קרובותי' הדרא הפנויה ונאסרה עליו בנשואי קרובות ודילמא רגילה גביה ועבי' איסורא דאוריתא והיינו דלא אסרי' עליה קרובותיה אלא בנשואין או קדושי' אבל כל דליכא קדושין שריא ואפי' בפלגש כמאן דשרי פלגש דעלמא ונראי' דברים דדוקא נקט אמה ובתה ואחות דהני רגילי גבה מש"כ בשאר קרובותיה ועכ"ז ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא א' מן הקרובות האוסרות אותה בנשאיהן מ"ט דר' יהודה פרשנוה בפ"ק בס"ד:

    תיפוק ליה משום יבמה לשוק פירוש דאיכא לאו נמי דאי ליכא אלא עשה הוה לן למימר לעבור עליו בשני לאוין ועשה וכיון דסוגיין על מימרא דרב שמעי' לכאורה כדברי ר"ת ז"ל דאפי' לרב איכא לאו ביבמ' כדפי' לעיל ואי לאחר מיתה פי' שמת אביו ליכא לאו ביבמ' ואיכא עליה לאו דדודתו ולאו דכנף הראוי לאביו:

    Ritva on Yevamot 97a · Sefaria

    מאירי

    בעזרת הצור:

    נושאין על האנוסה וכו' זה הפרק יכלול קצת החלק הרביעי בענין איסורי ביאה וקצת החלק הראשון בעניני הלכות חליצה ויבום ובפרט בקצת בני אדם שאין ראויין לחליצה ויבום ובספיקי ולדות על אי זה צד חולצין ונתגלגל מזה לבאר בספיקי ולדות של כהונה היאך דנין בהם לעניני דינין שבכהונה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בענין איסורי ביאה והשני בענין קצת בני אדם שאין ראויין לחליצה ויבום והשלישי בענין דין ספיקי ולדות לענין חליצה ויבום והרביעי בענין דין ספיקי ולדות שבכהונה לענין דינין שבכהונה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שכבר קדם:

    והמשנה הראשונה תבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר נושאין על האנוסה ועל המפותה האונס והמפתה על הנשואה חייב נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו ר' יודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו אמר הר"ם הדין בזאת ההלכה הוא לפי מה שאספר וזה כי האדם כאשר נחשד על האשה על הפנים אשר קדם לנו באמרו הנטען מן השפחה ותתאמת החשד עמה הנה אין מותר ליקח קרובת זאת האשה ור"ל באמרו קרובות הקרובות אשר נאסרו לה בעבורה אם היתה אשתו וכן כאשר אנס אדם אשה או פתה אין מותר לו לישא הקרובות שלה וזאת המניעה מדרבנן וסבתה הרחקת עבירה לפי שאם נשא קרובתה אפשר שתבא אל ביתו לבקר את אשתו והיא קרובתה ויהיה לבו גס בה ויבאו לידי עבירה ולכן כאשר מנה זאת האנוסה או המפותה אשר נחשד עליה מותר עליו לישא קרובתה לפי שהרי סרה זאת הסבה ואמרו נושאין על האנוסה רצו כן אחר מותה ור' יהודה יביא ראיה מאמרו לא יגלה כנף אביו ר"ל כנף שראה אביו לא יגלה ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי נושאין על האנוסה ועל המפותה ר"ל שאם אנס או פתה את האשה מותר לישא בתה או אמה או אחותה שלא נאסרו קרובות אלא מחמת נשואין שהעריות שאר כתיב בהו ואין שאר אלא דרך נשואין ואלו אונס ומפתה על הנשואה חייב ר"ל שאם נשא אשה ואחר כך אנס או פתה את בתה או את אמה או את אחותה חייב אמה משום חמותו ובשריפה ובתה משום בת אשתו ובשריפה גם כן ואחותה משום אחות אשתו ובכרת וכן הלכה ויתבאר בגמרא שזו שאמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה שמשמעו אף לכתחלה פירושו לאחר מיתת האנוסה והמפותה אבל בחייה אסור מדרבנן שהאנוסה והמפותה באות אצלו בטענת ראיית קרובתן ומתוך שלבו גס בה יבא לידי הרגל עבירה ולא סוף דבר באנס או פתה בודאי אלא אף בנטען כן ומכל מקום אם כנס לא יוציא אף באנס או פתה ודאי ואין צריך לומר בנטען וקרובות אלו שאסרו לכתחלה באונס ומפתה ובנטען יש אומרין דוקא באותם שהוזכרו ר"ל אמה ובתה ואחותה וכמו שאמרו בבריתא בסוגיא זו הנטען מן האשה אסור באמה ובאחותה ובבתה והואיל ואין זה אלא גזירה בעלמא אין לך אלא אותם שמנו חכמים ומכל מקום הגאונים החמירו בכל הקרובות שהן שבע ר"ל אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה וכן כתבוה גדולי המחברים:

    נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אפילו לכתחלה וכן אנוסת בנו ומפותת בנו שלא נאמר אלא אשת אביך ואשת בנך וכן שכתוב בהן שאר ואין שאר אלא בנשואין ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו ומדכתיב לא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו אף שלא בדרך נשואין לא יגלה ומכל מקום תנא קמא מוקים ליה לשומרת יבם של אביו ולעבור עליו בשלשה לאוין משום דודתו ומשום יבמה לשוק ומשום כנף אביו כמו שהתבאר ואין הלכה כר' יהודה אלא כחכמים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אע"פ שאין אנו צריכים בהם לענין פסק לענין ביאור מיהא כך הם:

    Meiri on Yevamot 97a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה דרך לקוחין כו' דבשנייה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קידושין עכ"ל פירוש דהשתא ע"כ אית לן למימר דבשניה אין חילוק בין נשואין לאונסין דהא לא שייך בה נשואין דקידושין לא תפסי בה וע"כ הקיחה דכתב קרא דצריך היינו בהך דשייך בה קיחה וראויה לנשואין והיינו הראשונה דשייך בה קיחה צריך שתהא בקיחה ונשואין ולא באונסין:

    גמ' רבא אמר אנס אשה מותר לישא בתה כו' אינו בא לומר דרבא פליג אברייתא דמפיק ליה מדנאמר בכולן שכיבה וכאן נאמר קיחה כו' אלא דרבא בא לומר דלא תימא דדרך ליקוחין אסרה תורה וכ"ש באונסין דיש לאסור יותר כמו שפירשו התוספות ואהא קאמר רבא דאנס אשה מותר לישא בתה כו' ומהשתא אית לן למימר דה"ה בכל אינך דכתיב בהו קיחה אם אנס אחת שרי לישא אחריה הערוה והא דפריך איפוך אנא ה"ק דא"נ דרך ליקוחין אסרה תורה לא תימא בניסת הראשונה והשניה בין בנשואין בין באונסין אלא דאכתי אימא איפכא דדוקא בהראשונה באונסין אסור לישא אחריה הערוה דיש יותר לאסור באונסין כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה כו' כמו שפירשו התוספות ואהא קמשני דבנשואין איכא שאר פי' דמשמע ליה דהיינו שאר בראשונה והא דקאמר בברייתא וכאן נאמר קיחה ולא קאמר דשאר כתיב בהו דמשמע נשואין היינו משום דלא נאמר שאר אלא באשה ובתה ולא באחות אשתו ולא באשתו ואמה אלא משום דמצינו באשה ובתה קיחה דכתיב בהו היינו נשואין מדכתיב בה שאר אית לן למימר נמי בכל אינך דכתיב בהו קיחה דדרך ליקוחין אסרה תורה והשתא ניחא לפי דרכינו דקמשני שאר כתיב בהו מדלא קאמר אלא לא חזר ע"כ רבא מהא דקא יליף ליה מרומיא דקראי כאן באונסין וכאן בנשואין ולא סגיא ליה בהא דשאר כתיב בהו והיינו משום דאיכא למימר דאשמועינן קרא בנשואין וכ"ש באונסין וק"ל:

    תוס' בד"ה עריות שאר כתיב בהו וא"ת כיון כו' אימא דלא אסר הכתוב אלא היכא דגילה ערות שתיהן כו' עכ"ל דבכל שאר הנאסרות מחמת קורבה כגון בבת בנה ובבת בתה כתיב לא תגלה ערותה וכן באחות אשה כתיב לגלות ערותה דמשמע גילוי ערוה חדא דהיינו בנשואין של הראשונה לחוד אסור לגלות ערות השנייה וכן באשה ואמה לא כתיב כלל לשון גילוי ערוה אבל באשה ובתה דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה משמע ערות שתיהן לא תגלה ולא סגי בנשואין הראשונה לחוד תקשי להו אימא דלא אסר הכתוב כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 97a · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה עריות וכו' ואר"י דסנרא היא וכו' ע' לעיל ד' ב' ע"ב תד"ה בתו:

    Gilyon HaShas on Yevamot 97a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת יבמות, דף צ״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־470 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 147 מילים

      נפתחת ב״שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    2. קטע 226 מילים

      נפתחת ב״ככומר של ענבים: מה כומר של ענבים,…״

    3. קטע 324 מילים

      נפתחת ב״אחד בן ט' שנים וכו'. ורמינהו: בן…״

    4. קטע 418 מילים

      נפתחת ב״בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות…״

    5. קטע 523 מילים

      נפתחת ב״הא אתמר עלה, א"ר שמואל בר יצחק…״

      חכמים: שמואל, רבא.

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״וכי לא נולדו לו סימני סריס, עד…״

      חכמים: רבי חייא.

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״כי אתו לקמיה דרבא, אי כחוש אמר…״

      חכמים: רבא.

    8. קטע 84 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך האישה רבה…״

      חכמים: רבה.

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ נושאין על האנוסה ועל המפותה, האונס…״

      חכמים: רבי יהודה.

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנינא להא דת"ר אנס אשה מותר…״

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״וכל היכא דאיכא איסורא מדרבנן תני נושאין…״

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״מנא הני מילי? דת"ר בכולן נאמר שכיבה,…״

    13. קטע 1331 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב פפא לאביי: אלא מעתה, גבי…״

      חכמים: רב פפא, אביי.

    14. קטע 1411 מילים

      נפתחת ב״א"ל ליקוחין כתיבי בתורה סתם. הראוי לקיחה…״

    15. קטע 1528 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: אנס אשה מותר לישא בתה…״

      חכמים: רבא.

    16. קטע 1620 מילים

      נפתחת ב״וכתיב: ״ערות אשה ובתה לא תגלה את…״

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״איפוך אנא? עריות ״שאר״ כתיב בהו. בנשואין…״

    18. קטע 1834 מילים

      נפתחת ב״רבי יהודה אוסר באנוסת אביו וכו'. אמר…״

      חכמים: רבי יהודה, רב גידל.

    19. קטע 1917 מילים

      נפתחת ב״וממאי דבאנוסה כתיב דכתיב מעילויה דקרא: (דברים…״

    20. קטע 2033 מילים

      נפתחת ב״ורבנן: אי הוה סמיך ליה כדקאמרת. השתא…״

      חכמים: רב ענן, שמואל.

    21. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״ותיפוק ליה משום דודתו! לעבור עליה בשני…״

    22. קטע 2213 מילים

      נפתחת ב״ותיפוק ליה משום יבמה לשוק! לעבור עליה…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: יבמות דף צ״ז ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026