דף ביאור

מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳

מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־480 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי:

דובבות נעות לשון דבר שמרתיח ומבצבץ:

כומר כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת כמו מכמר בישרא דתמיד נשחט (פסחים נח.):

דובב היין רוחש ונע ויוצא למעלה. דובב פריט"ה:

לא חולץ ולא מייבם דלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא. אלמא כגדול חשיב ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו:

והוא שנולדו כו' הא דקתני דחשבינן ליה כגדול כגון שנולדו לו סימני סריס דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי משום דסריס הוא אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישינן דלמא אתו:

עד כמה נידון כקטן:

כי אתו לקמיה דרבא בן כ' שלא הביא למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות:

ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yevamot 97a · Sefaria

תוספות

מתני' נושאין על האנוסה איידי דתנא בהאשה רבה (לעיל יבמות צה.) דאין שכיבת אחותה אוסרתה תנא נמי בהאי פירקא דאם אנס אשה מותר לישא קרובותיה:

וכל היכא דאיכא איסורא דרבנן תני נושאין לכתחלה ה"ה דה"מ למיפרך מברייתא דקתני דמותר אלא דניחא ליה למיפרך ממתניתין:

הראוי לקיחה קיחה מדלא כתיב בלשון שכיבה משמע דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא לכך בא למעט אונסין אבל כי יקח את אחותו התם ליכא למיטעי שר"ל קיחה אלא שכיבה דכ"ע ידעי דאין קדושין תופסין באחותו:

ואיפוך אנא דאונסין יש לאסור יותר כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה (ויקרא י״ט:כ״ט) אבל בנישואין דלא עבד איסורא אין לאסור בקרובותיה:

עריות שאר כתיב בהו וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברא היא כיון דכתב שאר בקרא ועל ידי הנישואין באה השארות:

איבעית אימא לאחר מיתה וכנף אביו הוא היינו כנף שראוי לאביו בחייו:

Tosafot on Yevamot 97a · Sefaria

ריטב"א

דרך לקוחין אסרה תורה פי' וליכא למימר דלקוחין על בתריתא בלחוד קאי ושיהא אסור לישא על המפותה דאי אמרת לישא דוקא אסור ולאנוס מותר הא לא מסתברא ואי אמרת דאפי' לישא אסור וה"ה לאנוס כיון דאסירא ליה לא שייכא ביה לקוחין דאין קדושי' תופסין בה אלא ע"כ הני לקוחין על קמייתא קאי שאם עשה לקוחין בראשונה קרובותיה אסורות עליו ואפי' באונסי' והא דתנן שהנטען מן האשה פנוייה וכו' מדרבנן וטעמא דמילתא שאם הוא נושא קרובותי' הדרא הפנויה ונאסרה עליו בנשואי קרובות ודילמא רגילה גביה ועבי' איסורא דאוריתא והיינו דלא אסרי' עליה קרובותיה אלא בנשואין או קדושי' אבל כל דליכא קדושין שריא ואפי' בפלגש כמאן דשרי פלגש דעלמא ונראי' דברים דדוקא נקט אמה ובתה ואחות דהני רגילי גבה מש"כ בשאר קרובותיה ועכ"ז ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא א' מן הקרובות האוסרות אותה בנשאיהן מ"ט דר' יהודה פרשנוה בפ"ק בס"ד:

תיפוק ליה משום יבמה לשוק פירוש דאיכא לאו נמי דאי ליכא אלא עשה הוה לן למימר לעבור עליו בשני לאוין ועשה וכיון דסוגיין על מימרא דרב שמעי' לכאורה כדברי ר"ת ז"ל דאפי' לרב איכא לאו ביבמ' כדפי' לעיל ואי לאחר מיתה פי' שמת אביו ליכא לאו ביבמ' ואיכא עליה לאו דדודתו ולאו דכנף הראוי לאביו:

Ritva on Yevamot 97a · Sefaria

מאירי

בעזרת הצור:

נושאין על האנוסה וכו' זה הפרק יכלול קצת החלק הרביעי בענין איסורי ביאה וקצת החלק הראשון בעניני הלכות חליצה ויבום ובפרט בקצת בני אדם שאין ראויין לחליצה ויבום ובספיקי ולדות על אי זה צד חולצין ונתגלגל מזה לבאר בספיקי ולדות של כהונה היאך דנין בהם לעניני דינין שבכהונה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בענין איסורי ביאה והשני בענין קצת בני אדם שאין ראויין לחליצה ויבום והשלישי בענין דין ספיקי ולדות לענין חליצה ויבום והרביעי בענין דין ספיקי ולדות שבכהונה לענין דינין שבכהונה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שכבר קדם:

והמשנה הראשונה תבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר נושאין על האנוסה ועל המפותה האונס והמפתה על הנשואה חייב נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו ר' יודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו אמר הר"ם הדין בזאת ההלכה הוא לפי מה שאספר וזה כי האדם כאשר נחשד על האשה על הפנים אשר קדם לנו באמרו הנטען מן השפחה ותתאמת החשד עמה הנה אין מותר ליקח קרובת זאת האשה ור"ל באמרו קרובות הקרובות אשר נאסרו לה בעבורה אם היתה אשתו וכן כאשר אנס אדם אשה או פתה אין מותר לו לישא הקרובות שלה וזאת המניעה מדרבנן וסבתה הרחקת עבירה לפי שאם נשא קרובתה אפשר שתבא אל ביתו לבקר את אשתו והיא קרובתה ויהיה לבו גס בה ויבאו לידי עבירה ולכן כאשר מנה זאת האנוסה או המפותה אשר נחשד עליה מותר עליו לישא קרובתה לפי שהרי סרה זאת הסבה ואמרו נושאין על האנוסה רצו כן אחר מותה ור' יהודה יביא ראיה מאמרו לא יגלה כנף אביו ר"ל כנף שראה אביו לא יגלה ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי נושאין על האנוסה ועל המפותה ר"ל שאם אנס או פתה את האשה מותר לישא בתה או אמה או אחותה שלא נאסרו קרובות אלא מחמת נשואין שהעריות שאר כתיב בהו ואין שאר אלא דרך נשואין ואלו אונס ומפתה על הנשואה חייב ר"ל שאם נשא אשה ואחר כך אנס או פתה את בתה או את אמה או את אחותה חייב אמה משום חמותו ובשריפה ובתה משום בת אשתו ובשריפה גם כן ואחותה משום אחות אשתו ובכרת וכן הלכה ויתבאר בגמרא שזו שאמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה שמשמעו אף לכתחלה פירושו לאחר מיתת האנוסה והמפותה אבל בחייה אסור מדרבנן שהאנוסה והמפותה באות אצלו בטענת ראיית קרובתן ומתוך שלבו גס בה יבא לידי הרגל עבירה ולא סוף דבר באנס או פתה בודאי אלא אף בנטען כן ומכל מקום אם כנס לא יוציא אף באנס או פתה ודאי ואין צריך לומר בנטען וקרובות אלו שאסרו לכתחלה באונס ומפתה ובנטען יש אומרין דוקא באותם שהוזכרו ר"ל אמה ובתה ואחותה וכמו שאמרו בבריתא בסוגיא זו הנטען מן האשה אסור באמה ובאחותה ובבתה והואיל ואין זה אלא גזירה בעלמא אין לך אלא אותם שמנו חכמים ומכל מקום הגאונים החמירו בכל הקרובות שהן שבע ר"ל אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה וכן כתבוה גדולי המחברים:

נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אפילו לכתחלה וכן אנוסת בנו ומפותת בנו שלא נאמר אלא אשת אביך ואשת בנך וכן שכתוב בהן שאר ואין שאר אלא בנשואין ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו ומדכתיב לא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו אף שלא בדרך נשואין לא יגלה ומכל מקום תנא קמא מוקים ליה לשומרת יבם של אביו ולעבור עליו בשלשה לאוין משום דודתו ומשום יבמה לשוק ומשום כנף אביו כמו שהתבאר ואין הלכה כר' יהודה אלא כחכמים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אע"פ שאין אנו צריכים בהם לענין פסק לענין ביאור מיהא כך הם:

Meiri on Yevamot 97a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה דרך לקוחין כו' דבשנייה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קידושין עכ"ל פירוש דהשתא ע"כ אית לן למימר דבשניה אין חילוק בין נשואין לאונסין דהא לא שייך בה נשואין דקידושין לא תפסי בה וע"כ הקיחה דכתב קרא דצריך היינו בהך דשייך בה קיחה וראויה לנשואין והיינו הראשונה דשייך בה קיחה צריך שתהא בקיחה ונשואין ולא באונסין:

גמ' רבא אמר אנס אשה מותר לישא בתה כו' אינו בא לומר דרבא פליג אברייתא דמפיק ליה מדנאמר בכולן שכיבה וכאן נאמר קיחה כו' אלא דרבא בא לומר דלא תימא דדרך ליקוחין אסרה תורה וכ"ש באונסין דיש לאסור יותר כמו שפירשו התוספות ואהא קאמר רבא דאנס אשה מותר לישא בתה כו' ומהשתא אית לן למימר דה"ה בכל אינך דכתיב בהו קיחה אם אנס אחת שרי לישא אחריה הערוה והא דפריך איפוך אנא ה"ק דא"נ דרך ליקוחין אסרה תורה לא תימא בניסת הראשונה והשניה בין בנשואין בין באונסין אלא דאכתי אימא איפכא דדוקא בהראשונה באונסין אסור לישא אחריה הערוה דיש יותר לאסור באונסין כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה כו' כמו שפירשו התוספות ואהא קמשני דבנשואין איכא שאר פי' דמשמע ליה דהיינו שאר בראשונה והא דקאמר בברייתא וכאן נאמר קיחה ולא קאמר דשאר כתיב בהו דמשמע נשואין היינו משום דלא נאמר שאר אלא באשה ובתה ולא באחות אשתו ולא באשתו ואמה אלא משום דמצינו באשה ובתה קיחה דכתיב בהו היינו נשואין מדכתיב בה שאר אית לן למימר נמי בכל אינך דכתיב בהו קיחה דדרך ליקוחין אסרה תורה והשתא ניחא לפי דרכינו דקמשני שאר כתיב בהו מדלא קאמר אלא לא חזר ע"כ רבא מהא דקא יליף ליה מרומיא דקראי כאן באונסין וכאן בנשואין ולא סגיא ליה בהא דשאר כתיב בהו והיינו משום דאיכא למימר דאשמועינן קרא בנשואין וכ"ש באונסין וק"ל:

תוס' בד"ה עריות שאר כתיב בהו וא"ת כיון כו' אימא דלא אסר הכתוב אלא היכא דגילה ערות שתיהן כו' עכ"ל דבכל שאר הנאסרות מחמת קורבה כגון בבת בנה ובבת בתה כתיב לא תגלה ערותה וכן באחות אשה כתיב לגלות ערותה דמשמע גילוי ערוה חדא דהיינו בנשואין של הראשונה לחוד אסור לגלות ערות השנייה וכן באשה ואמה לא כתיב כלל לשון גילוי ערוה אבל באשה ובתה דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה משמע ערות שתיהן לא תגלה ולא סגי בנשואין הראשונה לחוד תקשי להו אימא דלא אסר הכתוב כו' וק"ל:

Chidushei Halachot on Yevamot 97a · Sefaria

גליון הש"ס

תוס' ד"ה עריות וכו' ואר"י דסנרא היא וכו' ע' לעיל ד' ב' ע"ב תד"ה בתו:

Gilyon HaShas on Yevamot 97a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

שֶׁיֹּאמְרוּ דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאוֹמְרִים דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן זְעֵירָא, וְאִיתֵּימָא שִׁמְעוֹן נְזִירָא: מַאי קְרָאָה — ״וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים״.

קטע 2

כְּכוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים: מָה כּוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים, כֵּיוָן שֶׁמַּנִּיחַ אָדָם אֶצְבָּעוֹ עָלָיו — מִיָּד דּוֹבֵב; אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כֵּיוָן שֶׁאוֹמְרִים דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה — שִׂפְתוֹתֵיהֶם דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר.

קטע 3

אֶחָד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְכוּ׳. וּרְמִינְהוּ: בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים, וְהוּא הַסָּרִיס — לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַיבֵּם.

קטע 4

בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהִיא בַּת עֶשְׂרִים, וְהִיא הָאַיְלוֹנִית — לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

קטע 5

הָא אִתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: וְהוּא שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס. אָמַר רָבָא: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: וְהוּא הַסָּרִיס. שְׁמַע מִינַּהּ.

קטע 6

וְכִי לֹא נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס, עַד כַּמָּה? תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא: עַד רוֹב שְׁנוֹתָיו.

קטע 7

כִּי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אִי כָּחוּשׁ אֲמַר לְהוּ: זִילוּ אַבְרְיוּהּ. וְאִי בָּרִיא אֲמַר לְהוּ: זִילוּ אַכְחֲשׁוּהּ. דְּהָנֵי סִימָנִין, זִמְנִין דְּנָתְרִי מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא, וְזִמְנִין דְּנָתְרִי מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא.

קטע 8

הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִשָּׁה רַבָּה

קטע 9

נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְפוּתָּה, הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה — חַיָּיב. נוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו, אֲנוּסַת בְּנוֹ וּמְפוּתַּת בְּנוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו.

קטע 10

גְּמָ׳ תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: אָנַס אִשָּׁה — מוּתָּר לִישָּׂא בִּתָּהּ, נָשָׂא אִשָּׁה — אָסוּר לִישָּׂא בִּתָּהּ. וּרְמִינְהוּ: הַנִּטְעָן מִן הָאִשָּׁה — אָסוּר בְּאִמָּהּ וּבְבִתָּהּ וּבַאֲחוֹתָהּ! מִדְּרַבָּנַן.

קטע 11

וְכֹל הֵיכָא דְּאִיכָּא אִיסּוּרָא מִדְּרַבָּנַן תָּנֵי נוֹשְׂאִין לְכַתְּחִלָּה?! כִּי תְּנַן מַתְנִיתִין — לְאַחַר מִיתָה.

קטע 12

מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכוּלָּן נֶאֱמַר שְׁכִיבָה, וְכָאן נֶאֱמַר קִיחָה, לוֹמַר לְךָ: דֶּרֶךְ לִיקּוּחִין אָסְרָה תּוֹרָה.

קטע 13

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי אֲחוֹתוֹ דִּכְתִיב: ״אִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ״, הָכִי נָמֵי דֶּרֶךְ קִיחָה הוּא דַּאֲסִיר, דֶּרֶךְ שְׁכִיבָה שְׁרֵי?!

קטע 14

אֲמַר לֵיהּ: לִיקּוּחִין כְּתִיבִי בַּתּוֹרָה סְתָם. הָרָאוּי לְקִיחָה — קִיחָה, הָרָאוּי לִשְׁכִיבָה — שְׁכִיבָה.

קטע 15

רָבָא אָמַר: אָנַס אִשָּׁה — מוּתָּר לִישָּׂא בִּתָּהּ מֵהָכָא, כְּתִיב: ״עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה״, הָא בַּת בְּנָהּ דִּידַהּ, וּבַת בִּתָּהּ דִּידַהּ — גַּלִּי,

קטע 16

וּכְתִיב: ״עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח״, הָא כֵּיצַד? כָּאן בָּאוֹנָסִין, כָּאן בְּנִשּׂוּאִין.

קטע 17

אֵיפוֹךְ אֲנָא? עֲרָיוֹת ״שְׁאֵר״ כְּתִיב בְּהוּ. בְּנִשּׂוּאִין אִיכָּא שְׁאֵר, בָּאוֹנָסִין לֵיכָּא שְׁאֵר.

קטע 18

רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וְכוּ׳. אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּכְתִיב: ״לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו״, כָּנָף שֶׁרָאָה אָבִיו לֹא יְגַלֶּה.

קטע 19

וּמִמַּאי דְּבַאֲנוּסָה כְּתִיב — דִּכְתִיב מֵעִילָּוֵיהּ דִּקְרָא: ״וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף״.

קטע 20

וְרַבָּנַן: אִי הֲוָה סְמִיךְ לֵיהּ — כִּדְקָאָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דְּלָא סְמִיךְ לֵיהּ, מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב עָנָן. דְּאָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁל אָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וּמַאי ״כְּנַף אָבִיו״ — כָּנָף הָרָאוּי לְאָבִיו לֹא יְגַלֶּה.

קטע 21

וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם דּוֹדָתוֹ! לַעֲבוֹר עָלֶיהָ בִּשְׁנֵי לָאוִין.

קטע 22

וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם יְבָמָה לַשּׁוּק! לַעֲבוֹר עָלֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְאַחַר מִיתָה.

מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳

מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳

רש"י

תוספות

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

ערכי חכמים המצטטים דף זה

לשון המקור