הוא אמר אפלת בגו עשר — כשאנו באין לכופו להוציא הוא אומר הפילה בתוך עשר ועדיין אין זמן להוציא דתנן מונה משעה שהפילה:
והיא אמרה לא אפלית — אלא עקרה אני:
הוחזקה לנפלים — ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה:
אפילה תרי — ולא אוציא:
היא מהימנא — וכופין אותו ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה:
מתני' אבל לא האשה — וטעמא מפרש בגמרא:
גמ' לומר דבר הנשמע — דכתיב (ויקרא יט) הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל הימנו:
אביך צוה — יעקב לא צוה אלא הם שינו מפני דרכי שלום:
איך אלך — וכתיב ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח וגו' הקב"ה צוה לשנות:
ואדוני זקן — שרה אמרה לשון בזוי וכשגלה הקב"ה הדבר לאברהם כתיב למה זה צחקה שרה וגו' ואני זקנתי ושינה הדבר מפני השלום:
משמיה דרבי יוחנן — הלכה כר' יוחנן בן ברוקה:
ואהדרינהו לאפייהו — דלא אמרה רבי יוחנן מעולם וחלקו לו כבוד ולא רצו להכחישו:
רבי אבהו קרוב למלכות הוה כדאמר בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דמשרן אמהתא דבי קיסר רבא דעמיה מדברנא דאומתיה:
עובדא הוה — והיא תובעתו לגרשה לפי שלא היו לה בנים:
דאתאי לקמיה דרבי אמי — ותובעתו לגרשה:
לא מפקדת — ואם רוצה את לצאת אין לך כתובה:
מסיבו דילה — בזקנתה מה תהא עליה:
חוטרא לידה — עץ שתשען עליו לעת זקנתה ואם תמות יקברנה:
איכו ילדת לי חדא כרסא — ומי יתן שלא שתית ותלדי לי עוד כרס אחד שני בנים:
אחי — תאומים:
