מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Yevamot 97a, Chapter 10 HaIshah Rabbah
רש"י
שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה - שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי:
דובבות - נעות לשון דבר שמרתיח ומבצבץ:
כומר - כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת כמו מכמר בישרא דתמיד נשחט (פסחים נח.):
דובב - היין רוחש ונע ויוצא למעלה. דובב פריט"ה:
לא חולץ ולא מייבם - דלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא. אלמא כגדול חשיב ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו:
והוא שנולדו כו' - הא דקתני דחשבינן ליה כגדול כגון שנולדו לו סימני סריס דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי משום דסריס הוא אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישינן דלמא אתו:
עד כמה - נידון כקטן:
כי אתו לקמיה דרבא - בן כ' שלא הביא למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות:
אבריוהו - האכילוהו והשקוהו עד שיהא בריא ושמן:
מתני' נושאין על האנוסה - לאחר שאנס ופתה את האשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה:
ר' יהודה אוסר כו' - בגמרא מפרש טעמא:
גמ' הנטען - הנחשד ויצא עליו קול:
מדרבנן - משום גזירה שמא לאחר שישא את בתה יזנה עם הראשונה והוה אונס ומפתה על הנשואה:
תני נושאין לכתחלה - בתמיה:
לאחר מיתה - שמתה האנוסה והמפותה דתו ליכא למגזר מידי:
בכולן נאמר שכיבה - בכל עריות בפרשה קדושים תהיו בכלתו ודודתו בזכור ובבהמה:
וכאן - באשה ואמה ובקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו:
נאמרה קיחה - איש כי יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ׳:י״ד) ואשה אל אחותה לא תקח (שם יח):
דרך ליקוחין - שהיתה ראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר ליקוחין דהא לא תפסי בה קידושין:
הראוי לשכיבה - היכא דליכא למימר ליקוחין ממש:
ואיפוך אנא - בת בנך דממעט לבת בנה בנשואתו משתעי ואידך קרא דאסר לבת בנה ואע"ג דלאו מיניה באנוסה מוקמינן ליה:
לאחר מיתה - שמת אביו דליכא לאו דיבמה לשוק ואוקמא קרא עליה בלאו דכנף הראוי לאביו ובלאו דדודתו:
1שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר. אמר ר' יצחק בן זעירא, ואיתימא שמעון נזירא: מאי קראה (שיר השירים ז, י) ״וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים״.
2ככומר של ענבים: מה כומר של ענבים, כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב; אף תלמידי חכמים, כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר.
3אחד בן ט' שנים וכו'. ורמינהו: בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם.
4בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות יביאו ראיה שהיא בת עשרים, והיא האילונית לא חולצת ולא מתייבמת.
5הא אתמר עלה, א"ר שמואל בר יצחק אמר רב: והוא שנולדו לו סימני סריס. אמר רבא: דיקא נמי, דקתני: והוא הסריס. שמע מינה.
6וכי לא נולדו לו סימני סריס, עד כמה? תני דבי רבי חייא: עד רוב שנותיו.
7כי אתו לקמיה דרבא, אי כחוש אמר להו: זילו אבריוהו ואי בריא אמר להו: זילו אכחשוהו דהני סימנין, זמנין דנתרי מחמת כחישותא, וזמנין דנתרי מחמת בריותא.
8הדרן עלך האישה רבה׃
מתני׳ · משנה
9נושאין על האנוסה ועל המפותה, האונס והמפתה על הנשואה חייב. נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו. רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו.
גמ׳ · גמרא
10תנינא להא דת"ר אנס אשה מותר לישא בתה, נשא אשה אסור לישא בתה. ורמינהו: הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה! מדרבנן.
11וכל היכא דאיכא איסורא מדרבנן תני נושאין לכתחלה?! כי תנן מתניתין לאחר מיתה.
12מנא הני מילי? דת"ר בכולן נאמר שכיבה, וכאן נאמר קיחה, לומר לך: דרך ליקוחין אסרה תורה.
13א"ל רב פפא לאביי: אלא מעתה, גבי אחותו דכתיב: ״(ויקרא כ״, יז) ״איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו״, הכי נמי דרך קיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי?!
14א"ל ליקוחין כתיב״י בתורה סתם״. הראוי לקיחה קיחה, הראוי לשכיבה שכיבה.
15רבא אמר: אנס אשה מותר לישא בתה מהכא, כתיב: ״(ויקרא יח״, י) ״ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה״, הא בת בנה דידה, ובת בתה דידה גלי,׃
16וכתיב: ״ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח״, הא כיצד? כאן באונסין, כאן בנשואין.
17איפוך אנא? עריות ״שאר״ כתיב בהו. בנשואין איכא שאר, באונסין ליכא שאר.
18רבי יהודה אוסר באנוסת אביו וכו'. אמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה, דכתיב: ״(דברים כג״, א) ״לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו״, כנף שראה אביו לא יגלה.
19וממאי דבאנוסה כתיב ״דכתיב מעילויה דקרא״: (דברים כב, כט) ״ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף״.
20ורבנן: אי הוה סמיך ליה כדקאמרת. השתא דלא סמיך ליה, מיבעי ליה לכדרב ענן. דאמר רב ענן אמר שמואל: בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר. ומאי ״כנף אביו״ כנף הראוי לאביו לא יגלה.
21ותיפוק ליה משום דודתו! לעבור עליה בשני לאוין.
22ותיפוק ליה משום יבמה לשוק! לעבור עליה בשלשה לאוין. ואיבעית אימא: לאחר מיתה.
תוספות
מתני' נושאין על האנוסה - איידי דתנא בהאשה רבה (לעיל יבמות צה.) דאין שכיבת אחותה אוסרתה תנא נמי בהאי פירקא דאם אנס אשה מותר לישא קרובותיה:
וכל היכא דאיכא איסורא דרבנן תני נושאין לכתחלה - ה"ה דה"מ למיפרך מברייתא דקתני דמותר אלא דניחא ליה למיפרך ממתניתין:
הראוי לקיחה קיחה - מדלא כתיב בלשון שכיבה משמע דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא לכך בא למעט אונסין אבל כי יקח את אחותו התם ליכא למיטעי שר"ל קיחה אלא שכיבה דכ"ע ידעי דאין קדושין תופסין באחותו:
ואיפוך אנא - דאונסין יש לאסור יותר כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה (ויקרא י״ט:כ״ט) אבל בנישואין דלא עבד איסורא אין לאסור בקרובותיה:
עריות שאר כתיב בהו - וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברא היא כיון דכתב שאר בקרא ועל ידי הנישואין באה השארות:
איבעית אימא לאחר מיתה - וכנף אביו הוא היינו כנף שראוי לאביו בחייו:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
ריטב"א
דרך לקוחין אסרה תורה פי' וליכא למימר דלקוחין על בתריתא בלחוד קאי ושיהא אסור לישא על המפותה דאי אמרת לישא דוקא אסור ולאנוס מותר הא לא מסתברא ואי אמרת דאפי' לישא אסור וה"ה לאנוס כיון דאסירא ליה לא שייכא ביה לקוחין דאין קדושי' תופסין בה אלא ע"כ הני לקוחין על קמייתא קאי שאם עשה לקוחין בראשונה קרובותיה אסורות עליו ואפי' באונסי' והא דתנן שהנטען מן האשה פנוייה וכו' מדרבנן וטעמא דמילתא שאם הוא נושא קרובותי' הדרא הפנויה ונאסרה עליו בנשואי קרובות ודילמא רגילה גביה ועבי' איסורא דאוריתא והיינו דלא אסרי' עליה קרובותיה אלא בנשואין או קדושי' אבל כל דליכא קדושין שריא ואפי' בפלגש כמאן דשרי פלגש דעלמא ונראי' דברים דדוקא נקט אמה ובתה ואחות דהני רגילי גבה מש"כ בשאר קרובותיה ועכ"ז ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא א' מן הקרובות האוסרות אותה בנשאיהן מ"ט דר' יהודה פרשנוה בפ"ק בס"ד:
תיפוק ליה משום יבמה לשוק פירוש דאיכא לאו נמי דאי ליכא אלא עשה הוה לן למימר לעבור עליו בשני לאוין ועשה וכיון דסוגיין על מימרא דרב שמעי' לכאורה כדברי ר"ת ז"ל דאפי' לרב איכא לאו ביבמ' כדפי' לעיל ואי לאחר מיתה פי' שמת אביו ליכא לאו ביבמ' ואיכא עליה לאו דדודתו ולאו דכנף הראוי לאביו:
מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳
מסכת יבמות דף צ״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־470 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: יבמות דף צ״ז ע״א
פתיחה בקורא